מהרש"ם חלק ב קסד

י"ל לפמ"ש הר"ן לענין קנין ד' אמות דמהני בתורת אפקעינהו דהפקר ב"ד הפקר אבל מי הכריח לרש"י בזה] ובאמת שהפ"י שם כ' ליישב קו' הרשב"א והר"ן דרש"י כ"כ רק לפי הס"ד דהוי ס"ל דבגיטה וחצירה ל"מ אם באי' כאחד ע"ש וא"כ י"ל דמה"ט הוצרך לומר משום קנין אבל למסקנא גם רש"י מודה דא"צ קנין ויש להטעים ביותר לפמ"ש בקצה"ח סי' ר' הנ"ל דמה"ט מהני בגט גיטה וחצירה הבאי' כאחד ולא במתנה משום דבגט א"צ קנין משא"כ במתנה יעו"ש ורמזתי לדבריו לעיל א"כ י"ל דהיינו ס"ד דהש"ס דהוי ס"ל דגם בגט ל"א גו"ח באי' כאחד משום דהוי ס"ל דגם בגט בעי' קנין ולמסקנא קיי"ל באמת דא"צ קנין. אך דבזה לא הונח משאר קושית הנ"ל וכל המפרשי' האריכו בזה כל א' לפי דרכו

ומה שנלע"ד ליישב דברי רש"י ז"ל ע"ד פלפול קצת דכבר נודע דעת הר"ח שהביאו התוס' לקמן (דף ע"ח) וברשב"א ור"ן דס"ל דבקנין חצר לא משתריא לעלמא עד דמטא גט לידה ותמהו מהא דאמר רבא תיזול ותיחוד דמוכח דמהני קנין חצר למישתרי לעלמא והנה האב"מ סי' קל"ט סקי"א ביאר טעמו של הר"ח דכיון דבקרוב לה הוי כחצירה ואפ"ה גזרי' אטו קרוב לו א"כ גם בחצרה שייך גזירה זו אבל באג"ק הוא קנין אחר יעו"ש. אך לכאורה גם חצרה אינו דומה כלל לקרוב לו דהא בחצרה איכא ב' טעמי' משום שליחות ומשום ידה ובשלמא מטעם ידה שפיר איכא למיגזר אטו מקום קרוב לו אבל אי מטעם שליחות הרי בודאי אין לגזור בשלוחה אטו שלוחו וא"כ ה"נ בזה. ואולם באמת מבואר בש"ס דב"מ (ד' י"א) דגבי גט ל"מ החצר בתורת שליחות משום דחוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו ומהני רק בתורת יד ומה"ט בעי' שתעמוד בצדו וגם היכא שמרצון האשה מתגרשת כבר כתב הרשב"א ר"פ הזורק דדלמא ברגע א' אח"כ חזרה בה. ובש"ס דיבמות (דף קי"ח) הוי בעיא המזכה גט לאשתו במקום יבם אי הוי זכות לאשה משום דסניא ליבם או דלמא הוי חוב משום דזימנין רחמא ליבם ומסיק דחולצת ולא מתייבמת מספק ע"ש וא"כ ה"נ בעובדא דההוא ש"מ ל"מ החצר בתורת שליחות דדלמא חוב הוא לה ורק בתורת יד מהני וא"כ שוב יש לגזור אטו קרוב לו ומהראוי שלא תישתרי לעלמא ואמנם כיון דהקנה לה הגט באג"ק ומהני עכ"פ מדרבנן לפסלה להאחין א"כ שוב בכל גווני תיאסר ליבם וממילא הוי זכות לה ושוב מהני החצר בתורת שליחות. וכה"ג כ' הט"ז באה"ע סוס"י קמ"ה דהאידנא דאין מייבמים הוי זכות ברור ע"ש ושוב משתריא לעלמא עי"ז דכבר כתבתי דבשליחות ל"ש למיגזר ובזה מיושבי' כל הקושיות דהוכרח רש"י לפרש בתורת אגב דאל"כ לא הוי מועיל החצר רק בתורת יד ושוב הדק"ל איך הותרה לעלמא הוא א איכא למיגזר אטו קרוב לו ולזה כ' רש"י דנקנה באגב וניהי דהוי רק קנין דרבנן הרי עכ"פ נפסלה ליבם ושוב הוי זכות לה ומהני החצר בתורת שליחות ומשתריא לעלמא וא"ש ודו"ק

ומעתה אשובה אראה דברי רו"מ למלא מבוקשו אשר ביקש מעמדי להשיב לו גם על דבריו

והנה ר"ד הוכיח ג"כ דגט א"צ קנין משום דאל"כ מה מועיל ההגבהה שמגבהת אח"כ היכא דבתחלה לא הי' כולו בתוך ידה הא הוי כטלי גיטך מעג"ק ולא דמי למ"ש הר"ן בפ' הזורק במשנה דכנסי שט"ח דכשנתנו לה בתורת פקדון ואח"כ א"ל הא גיטך דהוי נתינה מיד הבעל דשא"ה דנתן הבעל הגט ברשותה משא"כ כאן חלק הגט שהי' חוץ לידה הוא ברשות הבעל והוי אח"כ כטלי גיטך מעג"ק ובפרט במ"ש רמ"א סי' קל"ח ס"ב דבהושיט לה הגט ולקחה אותו בצד הב' דהוי גט פשיטא דקשה כנ"ל ובע"כ דכיון שיצא מרשות הבעל ולא אגיד גבי' סגי אפי' במקצת נתינה דא"צ קנין בגט ולפענ"ד יש לפקפק בזה דל"מ לשי' ר"י שהביא הרא"ש פ' הזורק סי' ז' בדין נתן לה גט ומשיחה בידו ואח"כ קפצה ידה ועי"ז יפסוק החוט אם ימשוך וכ' הר"י דל"ה כטלי גיטך מעג"ק כיון דהתחיל הנתינה אף שאח"כ גמרה היא קרינן שפיר ונתן א"כ פשי' דגם בנ"ד הוי כן רק גם לשי' הרא"ש שם שחולק עליו דמעיקרא לא מיקרי נתינה כלל כיון שידה פתוחה ויכול לנתקו היינו משום דהתם יכול לנתק כל הגט ולא התחיל שום נתינה אבל בנ"ד הרי מקצת הגט בא עכ"פ לידה שפיר והתחילה מעשה הנתינה תיכף מידו ונמשכת והולכת להלן עד שלקחה כל הגט י"ל דבכה"ג לכ"ע ל"ה כטלי גיטך מעג"ק. דאל"כ להסוברים דבעי הגבהה ג"ט הרי ההגבה הוא מעט מעט וכיון שמתחלה לא קנתה עד שהוגבה ג"ט נימא דהוי כטלי גיטך מעג"ק א"ו דהכל מעשה א' וכיון שההתחלה היתה מצדו מיקרי שפיר נתינה וכיוצא בזה מצינו בש"ס דכתובות (דף ל"א) וכמה דוכתי דהגבהה צורך ניסוך והוי כמיתה ותשלומי' באי' כאחד אף דהתשלומין באו בשעת הגבהה והמיתה אינו אלא בשעת ניסוך מ"מ הוי כבאו כא' דכל מעשה א'. ובס' יראים להר"א ממיץ סי' ש"צ הקשה למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף א"כ הא כל שאין ראוי לפתח אוה"מ אין חייבין עליו משום ש"ח והא כיון דהתחיל לשחוט נעשה בע"מ ושוב א"ר לפתח אוה"מ והיאך מיחייב משום ש"ח כלל ותי' דזהו דרך הכשרו דהכל מעשה א' ולא נקרא מום כלל גם בתחלת שחיטה ע"ש והוא ג"כ כעין סברא זו. וע' כה"ג בתוס' סנהדרין (דף ע"ג)

עוד הביא רו"מ מדברי רש"י עירובין (ד' צ"ב ע"ב) בהא דאשה בגדולה וגט בקטנה מתגרשת אשה בקטנה וגט בגדולה אינה מתגרשת ופירש"י וז"ל דגדולה לאו בתר קטנה אזלא וגט לא קני לאשה דנימא נשדי אשה בתר גט דאשה לא בעי למיקנא גיטא עכ"ל הרי מבואר דא"צ קנין בגט ואם כי יפה הביא והוטב בעיני בכל זאת האמת עד לעצמו שא"א לפרש כונת רש"י כהבנתו שהרי מ"ש רש"י בסוה"ד דאשה לא בעי כו' אין לו הבנה כלל דגם אם האשה קונה הגט כיון דאין הגט קונה את האשה כמ"ש רש"י בתחלת הדבור אין האשה טפלה לגט וגם בריטב"א שם כ' משום דהגט טפל לאשה ואין האשה טפלה לגט. ולכן נלע"ד דכונת רש"י עפ"י הש"ס דב"מ (דף י"א) הנ"ל דמפרש טעמא דגבי גט בעי' שתעמוד בחצרה משום דחוב הוא לה והיא מתגרשת שלא לרצונה וע' תוס' גיטין (דף ע"ז) שם (ע"ב) ד"ה והוא כו' והא עיקר הטעם דגט בגדולה והאשה בקטנה דאינה מתגרשת הוא משום דבעי' שתעמוד בתוכה באותה שעה וכמ"ש רש"י שם בדיבור הקודם וגדולה לא אזלא בתר קטנה ועיקר טעמא דבעי' שתעמוד בתוכה הוא משום דחוב הוא לה ומתגרשת בע"כ שלא ברצונה וז"ש רש"י דאשה לא בעי למיקני גיטא פי' שאינה רוצה לקנות הגט (ומלת בעי הוא כמו רוצה) דחוב הוא לה לכן אינת מתגרשת בכה"ג כנלע"ד כונת רש"י ז"ל. ויותר נ"ל דט"ס הוא ברש"י וצ"ל דאשה בעי למיקני גיטא והכונה פשוטה דגט לא קני לאשה רק האשה קונה הגט ולכן הגט טפל לאשה ואין האשה טפלה לגט ומ"מ אין להוכיח מזה דצריך קנין דאשגרא דלישנא הוא וכדאשכחן כה"ג בגיטין (דף פ"ד ע"ב) הואיל וקנאתו ליפסל לכהונה ואין הכונה קנין ממש דוקא רק שהיא צריכה לקבל הגט ואין הגט צריך לקנות האשה וז"פ והאמת יורה דרכו

ומ"ש דהא דצריכה להגביה ידי' כמ"ש רמ"א סי' קל"ט סט"ו ובסה"ג אות רל"ה היינו רק כדי שלא יהי' לבוד לארץ וכמ"ש בתוס' כתובות (דף ל') דבריו נכונים. ונלפע"ד ראי' דהא בסה"ג גבי שליח מבואר ג"כ שיתן כן ליד השליח ויגביה ג"ט והשליח אינו קונה הגט דאל"כ הא הוי הגט של שליח ולא של בעל ול"מ כלל ובע"כ כמ"ש ודו"ק וזה ראי' ברורה לע"ד

מ"ש ע"ד התו"ג סי' קל"ט שהביא ראי' מב"ב (דף קנ"א) דבגט ל"מ ק"ס מהא דאי' אמר התם מה גט לאו בר קנין ו' רו"מ דהתם י"ל דהכונה דאם אמר לשלוחו תן גט א"צ קנין ע"ז תמהני דגם במכר א"צ קנין בשליחות כמבואר בח"מ רס"י קפ"ב. ובגוף הראי' כבר קדמו בקצה"ח סי' ר"ב ועמ"ש בחיבורי סי' קצ"ח די"ל דהכונה אם קיבל ק"ס ליתן גט יוכל לחזור דהוי קנין דברי' כמ"ש הב"ש סי' קל"ד. גם מ"ש מהירושלמי פ"ב דגיטין כבר קדמו בשו"ת רע"א סי' רכ"ב וגם הפ"ת סוס"י קל"ט הביאו וצידד שם ג"כ דא"צ שיהי' הגט כולו בידה ע"ש אבל מ"ש רו"מ דהירושלמי מיירי ברשות הבעל דהיינו בחצר שלו דלענין קנין קנה במסירה אבל בגט בעי' שיהי' ברשותה. במח"כ טעה בזה דברשות מוכר ל"מ מסירה כלל גם בקנין כמבואר בש"ס דב"ב (דף ע"ז) ובש"ע חו"מ סי' קצ"ח ס"ט ויותר אין פנאי לעיין ולהאריך בזה

סימן קצו עוד להנ"ל

מכתבו השני הגיעני שבא להשיג ע"ד תשו' ומעוצם טרדותי אשיב בקיצור מופלג. והנה מ"ש דהא גם שוטה מתגרשת ד"ת כמ"ש ביבמות (דף קי"ג) וזהו יותר רבותא תמהני דדוקא היכא דיודעת לשמור גיטה מתגרשת ד"ת אבל בא"י לשמור גיטה גם מה"ת אין לה יד להתגרש כמבואר בש"ס שם וא"כ עכ"פ אין ראי' מזה, ומ"ש לתמוה מהירושלמי פ"ק דקידושין דמבואר דחרש יש לו זכי'