מהרש"ם חלק ב קסג

שמדברי ירו' אין ראי' לסתור ד' הרמב"ם דהתם קאמר דהחרש אין לו יד לזכות לאחרים וכמ"ש המח"א ה' שלוחין סי' כ"ד יעו"ש אבל עכ"פ הנך רואה דהרשב"א וריטב"א והרמ"ה והרא"ש ס"ל דאין זכי' לחרש אפי' בדע"מ וא"כ לשי' הפוסקי' הנ"ל הדין מוכח מן המשנה הנ"ל דא"צ קנין וזכי' בגט וגם להרמב"ם דס"ל דחרש קונה בדע"מ הרי כבר הוכיח בקצה"ח סי' רל"ה סק"ד ובסי' רה"ע דדע"מ הוי בתורת זכי' וא"כ בגט דהוי חוב כדאי' בב"מ (דף י"א) דמה"ט אין חצר קונה בתורת שליחות בגט וע' גיטין (דף י"ב) וכמה דוכתי א"כ שוב לכ"ע ל"מ בזה דע"מ וא"כ לכ"ע תיקשי מהא דחרשת ובע"כ דבגט א"צ קנין וכמ"ש וע' בשעה"מ ה' נחלות פ"ג ובשו"ת בא"פ חחו"מ סי' ח' בסופו באורך בענין אי חרש זוכה בדע"מ ובשעה"מ שם כ' דגם אי זוכה בדע"מ הוי רק מדרבנן א"כ איך יועיל בגט דאורייתא אבל בנ"ד לכ"ע לא מהני ומהגם דכיון שהרמ"ה והרשב"א והריטב"א והרא"ש בע"כ ס"ל כן ולא מצינו מי שיאמר להיפוך בודאי הכי נקטינן וכן נראה מוכרח דעת הרמב"ם בפ"ט מה' גירושין ה"ג שפסק דהאומר לאשתו ה"ז גיטך ולא תתגרשי אלא לאחר ל' יום והניחתו בצידי ר"ה ונגנב לאחר ל' יום ה"ז מגורשת וביאר שם הה"מ דגבי גט בלא מעכשיו דמי למוכר פרה במעכשיו וכ' וז"ל והטעם בזה דפרה במה הוא קונה אותה במשיכה ולאחר ל' יום כלתה משיכתו הלכך אם לא אמר מעכשיו לאו כלום הוא אבל הגט בכתב הוא מגורשת והכתב עדיין הוא קיים ביום ל' והוא במקום קני' אפי' בעלמא הלכך מגורשת עכ"ל. הרי מבואר דבגט הכתיבה הוא במקום הקנין בעלמא וגם בלא"ה הדבר פשוט דכיון דאשה מתגרשת בע"כ איך אפשר לומר שהיא צריכה לזכות בקנין הרי אף דידו וחצירו קוני' שלא מדעתו הרי כ' התוס' בב"ב (דף נ"ד ע"ב) בהא דמחזיק בשטרותיו של גר דבעי הש"ס למימר דשטרות לא קנה דמאן דמחזיק אדעתא דארעא מחזיק ובארעא הא לא אחזיק ושטרא נמי לא קנה דלאו דעתי' אשטרא והקשו בתוס' דאע"ג דלאו דעתי' אשטרא הרי ידו קונה שלא מדעתו כמו חצירו דחצר מתורת יד אתרבאי ותי' דהא דחצר קונה שלא מדעתו היינו כשאינו יודע אם הוא בחצירו ואם הי' יודע הי' רוצה לקנות אבל אם יודע ואין מתכוין לקנות לא קני ע"ש וא"כ בגירושין בע"כ שאין האשה רוצה בגט כלל וא"ר לקנותו איך יעלה על הדעת לומר שהיא קונה אותו בידה או בחצרה. וכן מצאתי בהפלאה כתובות (דף פ"ו ע"ב) שהאריך להוכיח דגט א"צ קנין והביא ג"כ מדברי הה"מ פ"ט מגירושין הנ"ל והביא עוד ראיות אבל לא דיבר משאר ראיות שהבאתי וגם בקצה"ח סי' ר"ה סק"ה העלה דמה"ט אמרי' בגט דגיטה וחצירה באי' כאחד משום דא"צ קנין וגם באב"מ אה"ע סי' ל"ה ובסי' קל"ט בסופו האריך להוכיח כן ומ"ש שם מהא דכתבו על איה"נ דכשר ומוכח דא"צ קנין לשי' הסוברי' דאין זכי' באיה"נ תיתי לי שעלה בלבי בראשית השקפה אבל לא הונח לי בזה דהתם הרי עכ"פ בעי' שיתן הנותן משלו ואי אין זכי' באיה"נ א"כ לא מתקיים ונתן וע' בסנהדרין (דף מ"ג ע"א) דמוכיח מדנקט תנו שכר כו' מוכח דמשלהם והיינו משום דאל"כ לא מיקרי נתינה וע' בשו"ת ב"א תאו"ח סי' מ"א שהעיר ג"כ מהא דכתבו באיה"נ אבל לא הביא ג"כ מהש"ס דסנהדרין הנ"ל וגם לא הרגיש בכל הראיות הנ"ל, (שוב מצאתי במג"ש כתובות (דף ל"א) שהעלה בדעת רש"י דגט א"צ קנין רק שיתן לידה אבל מהתוס' שם נראה להיפוך ע"ש ותבין]

אך דלכאורה יש להעיר לפי הנ"ל דבגט ושחרור דמהני אפי' בע"כ שא"צ קנין וזכי' אבל בקידושין בודאי בעי' זכי' וקנין א"כ תיקשי בהש"ס דגיטין (דף ט') דקתני בג' דברים שוו גיטי נשי' לשחרורי עבדי' כו' ופריך ותו ליכא ומשני מלתא דאיתא בקידושין לא קתני ע"ש ואכתי תיקשי דהו"ל למיתני דבגט ושחרור א"צ קנין משא"כ בקידושין ואמנם כיוצא בזה הקשה הרשב"א בתשו' סי תכ"ג אמאי לא קחשיב דין כתבו באיה"נ לשי' הפוסלי' בקידושין ותי' דלא קחשיב רק דבר המפורש במשנה ע"ש א"כ י"ל דה"נ בזה נהי דדין גט מפורש במשנה מהא דחרשת מקבלת גיטה אבל מ"מ אין מפורש דין שח"ע וז"פ

ובהיותי בזה נתקשיתי בהא דכ' הרשב"א והר"ן פ' הזורק דהנותן גט בחצירה שלא מידיעתה והיא עומדת שם אם אמר לעדי' ראו גט שאני נותן דשפיר מתגרשת בו אף שלא ידעה מזה ס בב"י סי' קל"ט הביא ד"ז בשמם ובשם הה"מ ורי"ו ואני תמה ע"ז מהירושלמי פ"ח דתרומות ה"א בהא דהאשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו וא"ל מת בעלך או גירשך כו' ר"א מחייב קרן וחומש ור"י פוטר ופריך ניחא מת בעלך (דשפיר משכח"ל שלא ידעה) גירשך בתמיה הא אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ומשני כמשנה ראשונה שכן ארוסה בת ישראל כו' ועוד נדחק ליישב בענין אחר וכבר הוכיחו התוס' בקידושין (דף י') מירושלמי הנ"ל דקטנה שנשאת אין אביו מקבל גיטה דאל"כ הו"ל לשנויי דמיירי בכה"ג ע"ש ולשי' הרשב"א הנ"ל תיקשי דהו"ל לשנויי דמיירי בכה"ג שהניח הגט בחצרה והיא עומדת שם וההנחה היתה שלא בידיעתה רק שאמר לעדי' ראו גט שאני נותן והיא מגורשת ולא נודע לה עד אחר שאכלה התרומה והוא תמוה גדולה מאוד לפענ"ד. ודרך פלפול עלה ברעיוני לפום ריהטא ליישב ולהוכיח מזה דגט צריך קנין דהנה התוס' ב"ב שם ובמרדכי הובא ברמ"א חו"מ סי' רס"ח מבואר דחצירו אינו קונה רק בדבר ההוה ומצוי לבא אבל במלתא דלא שכיח כלל אין חצר קונה שלמ"ד ולכאורה אי נימא דגירושין לא שכיח וכדמשמע מהתוס' גיטין (דף ל"ג ע"א) שכתבו דרוב אין מגרשין נשותיהן א"כ אין החצר קונה לה ומדוע כ' הרשב"א דמגורשת שלא בידיעתה ע"י חצירה. אבל באמת מבואר בש"ס דיבמות (דף ל"א ע"א) בהא דפריך מנפל הבית עליו ועל בת אחיו כו' דגירושין שכיח להכי גזרו בהו רבנן משא"כ מפולת ע"ש א"כ הרי מבואר דגירושין שכיח ושפיר קונה החצר ובתשו' א' בענין זונה לכהן ומינקת הארכתי בזה בסוגיא דכתובות (דף ס') וכמ"ד. וי"ל דברי תוס' גיטין הנ"ל שלא יסתור להש"ס הנ"ל דבכלל העולם שכיח אבל באדם פרטי לא שכיח וכעין מ"ש תוס' ב"מ (דף קט"ו) וש"כ חו"מ קל"ג אבל גם בלא"ה תיקשי דא"כ איך נאמן הבעל לומר גרשתי אשתי במיגו נגד הרוב לשי' קצת פוסקי' או באשה שאמרה גרשתני דחזקה אינה מעיזה האיכא רוב כנגדה ואף דיש ליישב מ"מ נראה עיקר דכונת תוס' רק בצירוף מ"ש שם דאם מגרשין אין מבטלין ונ' שו"ת שע"צ תא"ע סי' ק' מ"ש בזה וכדברי הפלאה כתובות (דף פ"ח) בזה ועכ"פ יש ליישב ד' הרשב"א כמ"ש. ואמנם לפי דעת ב"ש בגיטין (דף צ') דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה ומבואר בירושלמי שם דהיינו זנות ממש א"כ כיון דזנות לא שכיח כמבואר בגיטין (דף י"ז) וכבר כ' הפוסקי' דגם לדידן לא שכיח רק דס"ל דגזרו גם במלתא דל"ש וע' ריב"ש סי' שפ"ה והובא באב"מ ס' קס"ט ואף דהתוס' שם כ' לחד תי' דדוקא בעדי' והתראה ל"ש הרי תי' שם עוד קושייתם בע"א וא"כ אין הכרח לחלק כן וכן מוכרחי' לומר להסוברי' דבזונה ל"ש איסור מינקת משום דזנות לא שכיח ובע"כ כמ"ש והארכתי בתשו' הנ"ל לקמן סי' ו. וא"כ כיון דזנות ל"ש גם גירושין לא שכיחי, ובתוס' סוטה (דף ג') הביאו מהירו' שם דר"א סובר ג"כ כב"ש בהא דלא יגרש את אשתו אא"כ מצא ד"ע ע"ש ותבין וא"כ במתני' דתרומות דר"א קאמר בהך דינא דחייבת קרן וחומש שפיר פריך הירושלמי איך משכח"ל גירשך דהא לר"א לשיטתי' גירושין לא שכיח ושוב אין החצר קונה ואינה מתגרשת בלא דעתה אבל לדידן דיוכל לגרש בלא ערוה ושפיר הוי גירושין שכיח שפיר פסק הרשב"א דמגורשת בכה"ג גם בלא דעתה. ואין להקשות דאי מיירי התם בירושלמי לר"א באשה שזינתה הרי בלא"ה אסורה לאכול בתרומה ע"י הזנות גם בלא גירושין ועוד דהיכא דזינתה שוב בודאי יגרשה והוי לדידה גירושין דבר ההוה ומצוי לבא אבל לק"מ בהא בגיטין (דף צ') מבואר דגם לב"ש אם עבר וגירשה מהני הגט וא"כ י"ל דמיירי בעבר וגירשה בלא זנות וכבר נודע מ"ש התוס' בחולין (דף כ"ט סועא"ב) דדבר האסור לכתחלה הוי לא שכיח שיעשו אותו ע"ש וע' גיטין (דף ס"ז) כיון דלא תעשה כן בישראל הוי לא שכיח א"כ שפיר הוי דבר שאינו מצוי לבא [ובזה א"ש גם להתוס' הנ"ל דס"ל דדוקא זנות בעוה"ת לא שכיח כמובן] ולכן אין חצירה קונה וא"ש ודו"ק והוא נכון ע"ד הפלפול ואולם אם כי הדברי' נכוני' לפלפולא הלא כבר הוכחתי לעיל דהרשב"א גופי' בע"כ ס"ל דגט א"צ קנין כלל רק שיהא מונח ברשותה וא"כ נדחה תי' זה ולכן קושיתו הנ"ל מירו' קמה וגם נצבה וצע"ג לפענ"ד. והדין דין אמת דגט א"צ קנין

האמנם לפ"ז יש לעיין ברש"י גיטין (דף ע"ז ע"ב) בהא דההוא ש"מ דכתב גט לדביתהו בפניא דמעלי שבחא ולא הספיק למיתבי' לה למחר תקיף לי' עלמא וא"ל רבא ליקנויי ניהלה לההוא דוכתא דיתב בי' גיטא ותיזול ותיחוד ותפתח ותחזיק בי' ופירש"י ותנן נכסי' שאין להם אחריות נקנים עם נכסי' שי"ל אחריות כו' ומבואר דצריך שתקנה את הגט. ואמנם כבר תמהו כולם ע"ד רש"י הנ"ל חזיא דמלשון הש"ס משמע דבתורת חצר קנתה וגם תמהו דאם כן למ"ל להקנות המקום שהגט בתוכו הרי בקנין אג"ק א"צ שיהיו צבורים גם תמהו דקנין אג"ק הוי רק מדרבנן ואיך יועיל לגט מה"ת [ובזה