מהרש"ם חלק ב קסא

והביא מהמח"א הל' קנין חצר סי' י"ב שפסק ג"כ להקל ואני מצאתי בדרישה ליו"ד סי' ש"כ שנסתפק במוכר לעכו"ם ע"י פרוטה אי נימא דהמוכר אדעתא דרבנן מקני ודעתו גם בסתמא אקנייא מקום כמו בקידושין בטבעת שאולה ע"ש ומוכח דאף דהעכו"ם לא מכוין לכך מהני משום דעא"מ וע' במזבח כפרה בכורות (דף ג' ע"ב) בד"ה ואב"א בשם רגמ"ה דמפורש דלא כקצה"ח אלא שדבריו שם צ"ע דזכי' לעכו"ם ע"י אחר בודאי ל"מ ועכ"פ יש להקל בזה מטעמא דדעא"מ. ומ"ש רו"מ דהוי דבר שאינו מסוים מלבד שהרי כתב כל המינים בפרטות אף גם בכתב רק שמוכר החמוצים נראה מדברי המש"ז סי' תמ"ח סק"ז דהוה מסוים ודלא כהמק"ח ומצאתי בתשו' רע"א מ"ת סי' ז' שהביא מהא דנכסי לפלוני דמבואר בח"מ סי' רי"ח סכ"ד דמהני ופסק להקל בזה וכ"פ בתשו' שו"מ תנינא ח"ד סי' י' שלא הביא ראי' הנ"ל וע"ע בתשו' ח"ס א"ח סי' ק"ט ושו"ת ב"ש חא"ח סי' ס"ה וסי' ע' וגם מנוסח השט"מ של הגאון ר"נ אדליר שהדפיס הח"ס מוכח כן גם יש לצרף בנ"ד מ"ש בתשו' ח"ס תא"ח סי' ק"ט דאף דקיי"ל דגם שוגג ואונס אסור באשעעה"פ מ"מ היכי דנתכוין למכור ועשה שליח והי' סבור שנמכר כדין לכ"ע ליכא חשש הערמה ואף שכ"כ רק לסניף מ"מ הנה בשו"ת שו"מ מה"ק ח"א סי' צ"ג ובתנינא ח"ד סי' י' החזיק בסברא זו והביא סיוע מהש"ך יו"ד סי' ל"ט ובפרט דגם בנ"ד יש כמה צדדי היתר ולפמ"ש הפמ"א ח"ב ותשו' רע"א סי' כ"ג דגם במה שנמכר אם המכירה שלא כדין מהני הביטול ובשוגג וביטל ס"ל להקל אחה"פ וגם י"ל דכיון דכל החשש משום הערמה ובדבר של רבים קיי"ל דרבים לא חשידי. ומ"מ כיון שעשו שלא כדין לעשות שטר כוללת שלא ע"פ ב"ד והמלמד עשה שלא כדין ראוי לקנסם בצדקה לעניים ולהתיר החמץ רק בהנאה כמ"ש כה"ג במג"א סי' תמ"ט בספק חשעעה"פ. והנלע"ד כתבתי

סימן קצג לחתני הרב הגדול וכו' מו"ה יעקב לנדא נ"י ראבד"ק טשטארטקוב

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד בראובן שהשיא בתו לשמעון והשלישו הנדן ביד שליש נגד ב' שלישות ואח"ז נמסר הנדן של הבעל לידו ונשאר מושלש רק הנדן של האשה ואח"ז רצה אבי האשה שיעשו גם נישואין ע"פ נימוסיהם והבעל מיאן בזה ואח"ז נמסרו ב' כתבי השלישות ליד הבעל שהוא יגבה כל המעות מן הבאנק ואח"ז יגמרו ענין הנישואין ועבר זמן שנה א' ועוד י' ימים ומחה האשה והבעל רוצה לירש את אשתו מתנה כפי תקנת שו"ם וראובן מעכב ע"פ תקנת סלוצק שהובא בפת"ש א"ע סי' נ"ג סקי"ד כי עד שנים יוחזר הכל ונסתפק רו"מ אם יש לדון כן במדינתנו והנה בד"ז כבר נשאלתי זה כמה שנים והשבתי כי תקנת סלוצק לא נתקבלה במדינתנו שהרי התקנה נעשית בשנת תקכ"א ובאותה שנה נולד הגאון מוהרא"ז מרגלית כמ"ש בהקדמת ביאורו על הפסיקתא הרי בתשו' ב"א חא"ע סי' ס"ד הביא מתשו' טורי אבן סי' ה' בדין שנה ב' שיחזיר רק חצי הנדן ולא הבגדים ועכ"פ לא עדיפי בגדים מגוף הנדן שיחזיר רק חציים ע"ש ובתשו' ב"א החדשות (דף ט"ז בענין תוס' כתובה כתב שהמנהג כפי המבואר בנ"ש סי' ט' ולא הזכיר כלל מתקנת סלוצק וגם בתשו' תש"ח שרמז הפת"ש סקי"ג המעיין בגוף התשו' ימצא שבשנת תקנ"ד הי' רבי בכמה קהלות בפולין גדול ובסי' נ"ה כתב דתקנת שום גם לענין שנה ב' נתקבלה בכל מדינת פולין ושגם בלא נכתב יש לדון כפי התקנה ע"ש ומבואר דלא נתפשטה תקנת סלוצק במדינתינו וכה"ג כתבו הח"ס ח"מ סי' נ"ה לענין תקנת בורח שלא נתפשטה בארץ הגר וגם הרי כל ספק בתקנה מאוחרת יש להעמיד בחזקת תקנה הקודמת כמ"ש כה"ג בשע"מ חו"מ סי' פ"ז סקי"ז וסי' קכ"ג סק"ח והביא מדברי הב"ש סי' קי"ח סק"ה ואף דהתם תקנה הקודמת נתקנה מחכמי הש"ס מ"מ אין חילוק דבכל מקום אין ספק מוציא מידי ודאי תקנה הקדומה ובפרט כיון שלא נכתבה הרי עכ"פ א"א לדון כאלו נכתב כיון שאין הכל יודעים מזה כדאי' כה"ג בסנהדרין (דף כ"ט ע"ב) מי איכא מידי דאנן לא ידעינן וספרי דב"ד ידעי ואע"ג דהתם בדקי לספרי דאביי ורבא וידעי היינו היכי דבדקי אבל מסתמא אמרי' דלא ידעי כמ"ש כה"ג הר"ן פ"ק דקידושין בדין קידש חצי' שפחה וחב"ח דל"ש אדם יודע וכו' כיון שאנו מסופקים בזה ע"ש וה"נ בנ"ד המנהג במדינתינו כפי תקנת שו"ם הקודמת ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א (ועתה מצאתי גם בתשו' מהרי"א הלוי ח"ב סי' ל"ד שפסק כן אלא שלא הביא מכל הנ"ל)

ובדבר אם נחשב כבא הנדן ליד הבעל כבר נודע מחלוקת הפוסקים ובתשו' רח"כ סי' מ"ה ותשו' ב"א חא"ע סי' קכ"ו דחו דברי הב"ש סי' נ"ג סקי"א והעלו דאין חילוק בין הושלש לזמן או בסתם אלא בין אם הושלש לטובת הזוג או לא ובכל גווני אם הושלש לטובת הזוג זכה הבעל ע"ש וא"כ בנ"ד שהושלש בעסקא וגם האחריות כבר הי' עליהם דגם לשי' הז"י שהובא בפת"ש ח"מ סי' ע' סק"ג היינו אם הי' הנדן צרור וחתום ולא הי' להחתן שום ריוח וגם מבואר שם דדוקא קודם החופה וגם בזה מבואר בתשו' רח"כ סי' ט' להיפוך ובנ"ד שהי' מונח בעסקא והריוח להזוג ואחר הנישואין לכ"ע הנדן באחריות הזוג א"כ הוי כבא ליד הבעל ועוד דמבואר התשו' חו"י סי' צ"ז באמצע התשו' דדוקא תו"ז של השלישות נחלקו הפוסקים ולשי' כמ"פ לא זכה הבעל בכולו ויחלוקו אבל בהגיע זמן השלישות להחזירו לבעל גם אם הוא עדיין ביד השליש כבא לידו דמי ושכן משמע מלשון תשו' מיימוני לספר נשים סי' ל"ה ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד ואף שלא נגמר עוד עסק הנישואין בנימוסיהם הרי כבר נמסרו ב' כתבי השלישות ליד הבעל ועל אמונתו סמכו שיבואו להשואה והרי כבר הי' בידו לגבות המעות א"כ פשיטא דהוי כבא הכל לידו

וגם אם לא נמסרו עוד כתבי השלישות ליד הבעל אף שהי' עוד סכסוך בענין הנישואין בנימוסיהם והו"ל כלא הגיע זמן השלישות הרי גם הב"ש סיים דבהושלש לטובת הזוג אע"ג שקצבו זמן ומתה תו"ז זכה הבעל ובגוף תשו' מהרי"ל שרמז הב"ש מבואר דהיכי שהריוח או ההיזק חל על הזוג מיקרי הושלש לטובת הזוג וה"נ בנ"ד וגם כבר הבאתי מתשו' רח"כ וב"א שאין חילוק כלל בין הושלש לזמן או לא

אך דיש לדון בזה דהנה מצאתי בתשו' ב"ח סי' כ' שהאריך לדחות דברי מהרי"ל והעלה דלשי' תה"ד גם בהושלש לטובת הזוג תליא בפלוגתת ר"י ומרדכי וכתב כי חילוקו של מהרי"ל הוא חילוק דק ונראה העיקר דבכל גווני פליגי ר"י ומהר"ם ויש ג' דיעות בדין הושלש דלהר"י שבתשו' מיימוני הכל של אב ולשי' מרדכי פ"ד דכתובות יחלוקו ולשי' ר"מ שבהגמ"ר הכל של בעל והוי סד"ד והמע"ה ע"ש והאחרונים לא ידעו מזה א"כ גם בנ"ד כל שלא נמסר השלישות בידו יחלוקו וא"כ גם מהמחצה שזכה הבעל יטול רק חציו והיינו חלק רביע מהנדן של האשה

ומ"ש רו"מ דבכל ספק מהראוי לאוקמי בחזקת מרא קמא הן אמת דהמל"מ פט"ו מטוען ה"ט פסק דגם בהושלש מדעת שניהם מ"מ בסד"ד מוקמי' בחזמ"ק אבל בב"מ א"ע סי' נ"ג ס"ב פסק שהשלישות בחזקת שניהם ובסי' ע"ג ס"ג הזכיר מדברי מל"מ ופקפק בדבריו אך שהביא מהרשב"א גיטין ר"פ התקבל דמוכח כדעת מל"מ ע"ש וע' בישרי"ע ליבמות (דף ל"ז ע"ב) בתוס' ד"ה וממון וכו' שהביא ראי' להמל"מ מתוס' סופ"ק דגיטין וע"ע בתשו' ב"ש חו"מ סי' ע"ג ג"כ בזה וע"ש עוד סי' כ"ה וחיו"ד ח"ב סי' קפ"ח בדין ס"ס ורוב נגד חזמ"ק ועקצה"ח סוס"י צ"א ותשו' ברכת יוסף א"ע סי' מ"ה מ"ש בזה אך דבנ"ד שמונח מעות הרי מבואר בש"ך חו"מ סוס"י צ"א דבמעות ל"ש חזמ"ק וגם לשי' הש"ש ד"ש פט"ו שחולק עליו הרי מודה דבניתנו להלואה להוצאה נתנו וליכא חזמ"ק ע"ש וה"נ בנ"ד שנתנו לבאנק של עכו"ם כהלואה בריבית ליכא חזמ"ק וא"כ בסד"ד יחלוקו

והנה עוד עלה בלבי דבנ"ד שבתחלה הושלש גם הנדן של הבעל והי' הנדן של שניהם בחזקת שניהם והי' המחצה בחזקת אבי האשה ובתו א"כ אף שאח"כ החזיר השליש הנדן של הבעל להבעל מ"מ הרי לא נעשה זכי' חדשה לבעל ונשאר הנדן שביד השליש עד כדי הנדן של בעל בחזקת אבי האשה ויהי' כל הדין רק על מה שמושלש יותר מכפי ערך הנדן של הבעל ובזה יהי' חלק רביע להבעל אבל בתשו' מהרי"ל שם מבואר דהנדן של הבעל לעולם בחזקת הבעל והנדן של האשה בחזקת שניהם ע"ש ותבין

והנה עוד יש לדון בזה דהמעיין בתשו' מהרי"ל סי' ס"א שם ימצא דבלא נהנית האשה עוד משל הבעל לכ"ע לא זכה הבעל ואף דבתשו' נו"ב מ"ת ח"מ סי' מ"ט העלה דגם באוכלת משל האב הוי סד"ד אבל במח"כ לא ראה תשו' מהרי"ל כמ"ש בשו"ת רח"כ בהוספות לחא"ע שבסופו א"כ י"ל דבנ"ד שהיו הזוג סמוכין על שלחן אבי האשה מזמן הנשואין עד שמתה א"כ לא זכה עוד הבעל במעותי' לכ"ע ואף דבתשו' ג"ש סי' ל"ג והובא בפת"ש א"ע רס"י פ' ובהפלאה בקו"א לסי' קי"ד העלו דבפוסק