מהרש"ם חלק ב קס

עשוין בענין זה ה"נ אין מקב"ט דלא חשיב כלי כיון דאסור לשקול בהם ע"ש וה"נ כיון דע"י שיטלטל החמץ למק"א יתבטל מכירתו ויעבור בב"י הרי אסור לטלטלו משם שהרי יהי' כזוכה בהחמץ ויחויב לבערו ואומדנא דמוכח שאינו רוצה בהפסד ממונו ובודאי ייחד המקום הזה לחלוטין והוי שפיר יחוד מקום

[ז] ומ"ש רו"מ דהוי כהרהינו ולקח לו המפתח כבר כתבו הפמ"ג דהיכי דמכר עד למדידה יש לצדד להקל והביא בשם הגאון רח"כ ז"ל דבדיעבד שרי גם בלא מסר מפתח כדברי מג"א סק"ד ודלא כהט"ז וע' תשו' נו"ב מה"ק חא"ח סי' י"ח שדחה ג"כ דברי הט"ז אלא שלא מלאו לבו להקל בלא צירוף צדדי היתר אחרים ע"ש ומ"מ כיון שהמכירה עד למדידה אין בזה גי"ד על ביטול המכירה שלא עשה כן אלא כדי שלא יגנוב העכו"ם וגם בהרהינו אצלו בלא מעכשיו דמותר ומבואר באורך בשו"ת מאיר נתיבים סי' נ"א ורמז אליו בקיצור בשע"ת סי' תמ"ח וע' בב"י יו"ד סוס"י קל"א בשם תשו' הר"ן דכל המוכר סחורה על דינר א' מסתמא הוי הסחורה כאפותיקו ביד מוכר ואינו מניח להוציא סחורתו עד שישלם לו ע"ש וע' בש"ס דע"ז (דף ס"א) ובב"י וש"ע שם א"כ לפ"ז הי' מקום לחוש בכל מכירות חמץ וצ"ל דכיון שזוקף עליו במלוה שאני משא"כ בנ"ד וע' בשו"ת נאו"ד בסופו בתשו' הגאון מהרש"ק מבראד שצידד ג"כ להקל בכה"ג שמוכר החמץ של כמה אנשים גם בלא מסירת המפתח דבכה"ג ליכא גי"ד על ביטול המכירה ע"ש

[ח] אך דלכאורה עלה בלבי ספק אחר בזה דהגם דיש לפרש מ"ש בהשט"מ רק באופן שיעמיד ערב בטוח ואם לאו לא יתן לו החמץ ליקחנו לעצמו שאין גוף המכירה תלוי בתנאי זה וגם אם לא יקיים התנאי לא תתבטל גוף המכירה אבל ממה שסיים וכתב וכל זה נעשה באוהיו"מ ובכל משפטי התנאים וכו' ומדכתב וכל זה משמע דקאי על כל הנאמר למעלה וגם גוף המכירה נעשה בתנאי גמור אם יעמיד ערב בטח וכמ"ש כה"ג בתוס' יבמות (דף י' ע"א) בד"ה לעולם וכו' ומאן דמוסיף לעיל אשת אחיו של"ה בעולמו ומשכח"ל כר"ש אע"ג דשמא תנא דמתני' לא ס"ל כר"ש היינו משום דבכולן אני קורא בהן משמע לי' דקאי אכולהו וכו' עכ"ל וה"נ בזה וא"כ כיון שלא נתקיים התנאי נתבטלה המכירה וא"ל דכיון דהתנאי הזה הי' רק אם יבא הלוקח ליקח החמץ והרי ביני וביני חזר המוכר וקונה החמץ אחה"פ מהעכו"ם א"כ לא הוצרך העכו"ם לקיים התנאי כלל ושפיר המקח קיים דז"א דמ"מ כיון שהוא תלה המקח בקיום תנאי זה ולא נתקיים כן יהי' מאיזו סיבה שיהי' המקח בטל ויש להביא ראי' לזה מהש"ס דנזיר (דף י' ע"ב) דמוקי רבא למתני' כגון שהיתה הפרה רבוצה ואמר הריני נזיר מיין אם לא עמדה ועמדה מאליה וסברי ב"ש דתורפי' דהאי גברא משום אוקמי' בידי' הוא דאם לא עמדה אם לא אעמידנה משמע ולבסוף נעשה מעשה שעמדה מאלי' לב"ש הוי נזיר שהרי לא העמידה וב"ה סברי דלא עמדה מעצמה משמע וע"ש ברש"י ותוס' ואס"ז בשם הרא"ש ומבואר שאם הי' אומר בפירוש אם לא אעמידנה ועמדה מאלי' הוי נזיר לכ"ע משום שלא קיים תנאו אף דהאמירה היתה כשהיא שוכבת בחוזק של"ה אפשר להעמידה, וא"כ כשעמדה מאלי' לא הגיע שעת הצורך להעמידה ואמאי הוי נזיר ובע"כ דמ"מ כיון שלא העמידה הוי נזיר א"כ ה"נ בנ"ד אף שלא הגיע שעת לקיחת החמץ שיצטרך להעמיד ערב בטוח מ"מ כיון שלא העמיד הערב הרי לא נתקיים תנאו כיון שהתנאי קאי גם על גוף המקח כמש"ל ואף, שיש לחלק בין הנושאים מ"מ י"ל כמ"ש ואף דמבואר בחו"מ סי' ס"א סט"ז דבתנאי שבין אדם לחבירו אין הולכים אחר הלשון אלא אחר הכונה וע' בשו"ת פמ"א ח"ב סי' קי"ז אבל בב"מ אהע"ז סי' קי"ח סי"ט חולק ע"ז והוכיח דהכל תלוי בלשון ועתו"ס תמורה (דף י"ד ע"ב) דיותר יש לדקדק בלשון השטר מבלשון המשנה אך דיש לדון ולומר דכיון דנקט ב' דברים במאמרו דכ"ז נעשה באוהיו"מ וכל משה"ת י"ל דלצדדין נקט דבאוהיו"מ קאי על גוף המכירה ותיבת במשה"ת קאי רק על התנאי אם יבא ליקח הסחורה וכה"ג מצינו בבכורות (דף כ"ו ע"ב) דמפרש לקרא דמלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך וגו' דלשורך קאי על מלאתך ודמעך וגו' ולצאנך קאי על בכור בניך תתן לי וגו' משום דמקדם למקדם ודמאחר לדמאחר ואף דפריך אדרבא דסמיך לי' אדסמיך לי' היינו משום דקשי' לי' מנ"ל למידרש הכי כיון דאפשר למדרש בע"א אבל עכ"פ מבואר דאפשר לפרש כן ובזבחים (דף כ"ח ע"א) מסתברא חל"ז עדיף דפתח בי' וכו' ואף דבקידושין (דף ל"ה ע"ב) בהא דאיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן הוי סד"א דבזקן קאי על איש ולצדדין נקט וקמ"ל דאדסמיך קאי מ"מ בדאיכא הוכחה להיפוך שפיר י"ל כן ואף שאין, לדמות לשון תורה ללשון ב"א כבר כתבו התוס' ביבמות (דף ע"א) וע"ז (דף כ"ז) דבדליכא הוכחה וסתירה ילפינן שפיר מלשון תורה וע' גיטין (דף פ"ג) אמר הרי את מותרת חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר אף לשמעון והוי בעיא דלא איפשטא אי אף קאי אדלעיל או, אראובן ובנזיר (דף י"א) הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ארישא דדיבורא משמע או אסיפא ולא איפשטא ועוד דלפמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' ר"ז סי"ט בשם תשו' הריב"ש ונו"ב דהיכי דאיכא הוכחה אמרי' דכל לאו דוקא ושם הבאתי מדברי הש"ך חו"מ סי' כ"ג סק"ח דמ"ש הש"ע וכל זה לא קאי על כל הדברים הנזכרים לעיל ועמ"ש שם בסוס"י הנ"ל בשם הפמ"א ח"ב סי' קל"ג בזה א"כ בנ"ד דאיכא הוכחה שבא למכור החמץ ומקני א"כ טפי יש לפרש דהתנאי הי' רק באופן אם יבא ליקח החמץ וכל לאו דוקא וע' תשו' ח"ס חא"ח סי' קי"ט בדין התנה תנאי שאינו כפול דגם להסוברים דבממון א"צ ת"כ מ"מ בחמץ יש לקיים המקח בכל האפשר ובפרט דבנ"ד הי' מעשה קודם לתנאי והתנאי בטל ואף שכתב בשט"מ שנעשה בכל משה"ת כבר הבאתי בחיבורי לח"מ סי' ר"ז ס"ח מדברי חמ"ח וב"ש סי' ל"ח ותשו' רמ"א סי' נ"א דגבי מעשה קודם לתנאי ל"מ כלל מה שכתוב שהוא כתנאי ב"ג וב"ר כיון שהוא היפוך מ"ש בשטר ואף די"ל דבנ"ד שנכתב בלשון ערב הוי כהודאת בע"ד שיעשה באופן המועיל וכמ"ש שם בשם תשו' חו"י אבל המעיין בתשו' רמ"א ימצא דמיירי ג"כ בנכתב לשון ערב ואפ"ה פסק דל"מ וא"כ ה"נ בנ"ד

[ט] ומ"ש רו"מ דהיכי דסמך בפיסוק דמים על המוכר עצמו לא סמ"ד והוה כלא פסק דמי המקח הנה בשו"ת טה"א סי' ז' צידד להקל דבכה"ג מיחשב פיסוק דמים אם סמך על המוכר עצמו ואמר מסתמא לא תונה אותי ע"ש אבל מצאתי בתשו' הרדב"ז מ"ה סי' שני אלפים רפ"ב דהיכי דקבלו קנין שוכר ומשכיר על מקח שיאמר השוכר אין ממש בהקנין דהוה כלא פסק דמים דלא סמ"ד ע"ש אך דנראה בנ"ד שבהפתקאות נרשמו המקחים של המוכרים ונתנם ליד העכו"ם הקונה ובידו לקרותם ולראות כל המקחים שפיר י"ל דסמ"ד כעין מ"ש הסמ"ע רס"י רל"ב בשם הה"מ דאם הי' יכול להבחין ולא הבחין אין בו טענת מומין ובסי' רכ"ז גבי אונאה בכדי שיראה לתגר ואם העכו"ם א"י לקרותם הו"ל להראותם למי שיכול לקרותם וע' יבמות (דף צ"א ע"ב) מאי הו"ל למיעבד מיבעי לה לאקרויי לגיטא אף דנשי לא בקיאי למקרי ובתוס' גיטין (דף ב' ע"ב) ד"ה עד אחד וכו' דגם בנשים שא"י ולא למדו ה"ש מ"מ בידם ללמוד או להשכיר אחרים ע"ש וכן מצאתי בכתבי בעל דע"ק וז"ל מקח שלא נתפרש בדיבור רק אמר שיהי' המקח כפי הכתב שנותן לו הוה כפירש בדיבור וכשמסוים בכתב הו"ל מקח מסוים ואם אינו כת"י המוכר ולא חת"י כיון שהי' ביניהם דרך הקנאה המועיל הו"ל כפירש בדיבור כפי הכתב שנתן לו עכ"ל וה"נ בנ"ד שקיבל הקונה הפתקאות שנרשמו בהם המקחים מיחשבי פיסוק דמים (וע"ע בתשו' מהרי"ט ח"א סוס"י פ' מ"ש בענין פיסוק דמים) ואף דמבואר בב"י ח"מ סי' רכ"א בשם הרשב"א דבנכתב בשטר איזו מקח יותר מכפי דברי לוקח יוכל הקונה לומר שקיבל השטר רק לראי' וליכא הוכחה ממה שקבל את השטר שנתרצה למה שכתוב בו היינו בטוען לוקח שהי' בפירוש מדובר אחר מכפי הכתוב בשטר משא"כ בנ"ד של"ה שום מדובר אחר ואדרבא נדבר ביניהם שיקנה כפי המקחים הנרשמים בפתקאות והקונה הי' בידם לקרותם ושתק ולא ערער גמר וקנה וגדולה מזו מצינו בכתובות (דף פ"ג ע"א) בקני מידו דפליגי אי מדין ודברים קני או מגופה של קרקע ואמר אביי מסתברא מלתי' דר"י בעורר מיד אבל בעמד ושתק יום או יומים ואח"כ בא לבטל מדלא ערער מיד ש"מ מגופא דקרקע קנו ע"ש ומכ"ש בזה

[יו"ד] ומ"ש רו"מ דהוי הערמה גלוי' הנה כל המכירות של חמץ שמוכרים שיווי של אלפים לעכו"ם עני ובודאי אינו מתכוין לקנות כלל ואפ"ה סמכינן להקל משום דהמוכר דעתו להקנות גמר ומקני ובדאיכא דעת אחרת מקנה גם בלא נתכוין העכו"ם קצות אפ"ה מהני ואף דבקצה"ח סי' רה"ע העלה דבעכו"ם ל"מ עא"מ כבר השיגו עליו בחידושי ח"ס לע"ז (דף ע"א) דהכא לאו מטעם שליחות הוא ע"ש היטב וגם בתשו' נודע בשערים מ"ת סי' י"ח אות ז' דחה דברי קצה"ח וכ"ה בתשו' ברכת יוסף חא"ח סי' ט"ז אות ה' וע"ש דגבי מכירת חמץ בודאי זכות הוא לו ודמי למתנה