מהרש"ם חלק ב קנט

[ג'] עוד עלה בלבי לדון דגם אי נימא דשכירות לא איקרי מכר היינו שיהי' שכירות לבד נקרא בשם מכר אבל בנ"ד שכתב שמכר החמץ עם המקומות י"ל דגם שכירות בכלל מכר וכיוצא בזה כ' התוס' קידושין (דף י"ג) דאף דיבם לא איקרי אחר אבל מ"מ הוא בכלל אחר ובחי' הר"ן חולין (דף י') דגם אי יציאה דרך אחוריו ל"ש יציאה היינו דיציאה דרך אחוריו לבדה אינה נקראת יציאה אבל מ"מ הוי בכלל יציאה וברש"י ב"ק (דף מ"א) דגם אי הנאה לבד לא מיקרי אכילה אבל מ"מ הוא בכלל אכילה יעו"ש וה"נ בזה אבל יש לפקפק דא"כ למ"ל יתורא דקרא גבי אונאה דהא גם בלא"ה הוי בכלל מכר ובע"כ דאין לחלק בזה

[ד'] עוד יש לי לדון בזה דגם אי נימא כהחולקין על הח"י הנ"ל ובאחריות לבד אסור גם לאחה"פ משום דאף דאיכא פלוגתא בירושלמי מ"מ הלכה כהמחמירים ול"ה ספיקא מ"מ נראה דלפמ"ש בתשו' פמ"א ח"ב סי' קס"ג לבאר הוא דפסק הרמב"ם דגם שוגג או אנוס אסור לאחה"פ דעיקר טעמא משום דקנסו שוגג אטו גזירה דמזיד [ואולם במ"ש שם דלהכי גזרו משום דבלא בטלו דאורייתא משא"כ בבטלו דרבנן יש לפקפק דגם בלא בטלו הרי לאחה"פ הוי רק מדרבנן ויותר נראה דבזה גם בדרבנן גזרו אטו מזיד וע' בתשו' רע"א שם בזה] ומעתה לפמ"ש הרש"ל בח"ש יבמות (דף כ"ת) בהא דלא גזרו במיתה שני' שמא יבא להתיר גם בראשונה דכיון דאיכא חד מ"ד דשרי ל"ש למיגזר אף דלא קיי"ל הכי ואם כי הגיח בצ"ע מ"מ מצינו כה"ג במג"א סי' רפ"ו דכיון דחד מ"ד ס"ל דיחיד פטור ממוסף מותר לאכול ולא גזרי' שמא ישכח ואף דלא קיי"ל כהך מ"ד מ"מ עכ"פ שוב ליכא למיגזר עוד גם לדידן יעו"ש ומעתה לפ"ז בעבר רק על אחריות בשוגג כיון דאיכא עכ"פ חד מ"ד בירושלמי דשרי לאחה"פ א"כ שוב ל"ש למיגזר שוגג אטו מזיד עכ"פ וא"כ בנ"ד דהוי שוגגים שוב יש לצדד בדיעבד עכ"פ אך הנה הפ"י בפסחים (דף ל' ע"ב) האריך והעלה ג"כ כדברי הת"י והביא ג"כ מהירושלמי וביאר ליישב דברי תוס' שכ' (בדף ל"א) דכולה שמעתין בדלא קיבל אחריות דאי קיבל ה"ז שלו ומבואר שם דגם אחה"פ אסור ותי' דשא"ה שהמשכון קנוי לישראל עכ"פ לאפותיקו ושיעבוד ושייך טפי למקנסי' משא"כ היכי דאינו במשכון רק שהאחריות על הישראל לבד דמותר לאחה"פ וא"כ בנ"ד שהתנה שלא יקח העכו"ם החמץ ושוי' אפותיקו והאחריות ג"כ על ישראל שוב לכ"ע אסור ולא תליא בפלוגתא דירושלמי הנ"ל כלל ואמנם העיקר נראה דבנ"ד שהקנה לו החמוצים עם זכות המקומות ומחויבים המוכרים להחזיק החמץ עד שיקח העכו"ם בזה לכ"ע אמרי' דמעיקרא השאיל לו המקום ועדיפא מנידון הח"ס החו"מ סי ס"ו הנ"ל ובצירוף ד' הסוברים דקנה הכל נוכל להקל במקום הפסד רב כזה

ה' ובדבר מה שחשש כת"ר משום דלא יחד לו המקומות אם אמנם כי נראים ד' נה"מ נכונים ויעיון במח"א הל' שכירות סי' א' שהביא ג"כ סברא זו והוכיח כן מהרמב"ן במלחמות סוף ב"ק ומרש"י סוף ביצה יעוש"ה ואמנם יש לצדד בזה לפמ"ש המל"מ בפ"ה מהל' פרה אדומה ה"ב בשם מהרי"ט בדין האומר והחניות ישבו בהם חתני דמשמעות הלשון אתחניו הנמצאים עכשיו קאמר וראי' שהרי באוכל נבלת עוף טהור כתיב והאוכל יכבס בגדיו אלמא אין במשמע בגדים שלבש לאחר מכאן אע"פ שהוא ראשון לטומאה דבגדיו דהשתא משמע וה"נ, חתניו דהשתא משמע והמל"מ השיב עליו דשא"ה דמיתורא דקרא הוא דהול"ל וכבס בגדים ומדנקט בגדיו בע"כ דקמ"ל דוקא בגדים שלבוש בהם עתה אבל בנ"ד שהכינוי לגופי' אצטריך מאן יימר שבא למעט חתניו הבאים לאחר מכאן ע"ש והתוס' ב"ב (דף ס"ג ע"א) נחלקו הר"י והר"א בכה"ג וע' בד"מ ורמ"א חו"מ סי' רמ"ח ס"ז בשם הגמ"ר באמר נכסי לפלוני ואחריו ליורשי והי"ל בשעת נתינה בת אחת ואח"כ נולדו לו בנים דזכתה הבת דלא היתה כונתו אלא על יורשים שהי' בשעת מתנה וע' בשו"ת עבה"ג סי' ע"ו במה שהשיג ע"ד רמ"א ולחלק יצא בין נולדו בנים או בנות וצ"ע שלא העירו מתוס' ב"ב הנ"ל וע' באה"ע סי' ק"ח ס"א ובב"ש סק"ה וכדבריו מבואר ברא"ש דב"ב שם דדוקא משום שדעתו קרובה אצל בניו איכא אומדנא דגם בנים, הנולדים בכלל ע"ש ומוכח דיותר נוטה הלשון דהכונה רק כפי שהוא עכשיו ואף דבמרדכי בס' פי"נ סי' תשצ"א בשם מהר"י ממנגנצא כתב דאפי' אם יהי' לו בנים זכרים אחר שאמר נכסי לסבתא שלא ירשו כ"א אותה הבת דאא"מ לדשלב"ל וכו' ומוכח דדוקא משום דאא"מ לדשלב"ל אמרי' דיורש דהשתא משמע ולזה רמז הב"י שיש לעיין במרדכי פי"נ ובד"מ שם כתב שחפש ולא מצא והנך רואה שיעלמו מעיניו הטהורים דברי מרדכי הללו כמ"ש בתשו' עה"ג שם אבל עכ"פ מוכח דהך לישנא מתפרש השני דרכים והיכי דאיכא הוכחה לפרש דדהשתא קאמר מפרשינן כן והנה בגיטין (דף ל"ב ע"א) פריך אהא דבטל הוו הגט פסול והא אר"ש מקבל מתנה שאמר בטלה היא דבריו קיימים אלמא בטל מעיקרא משמע ומשני אביי דבטל ב' לשונית משמע גבי גט לישנא דמהני בי' קאמר דכי טעין אינשי מלתא דמהני במילתי' קטעין וגבי מתנה לישנא דמהני בי' קאמר ע"ש ובתמורה (דף כ"ז ריש ע"א) תחת לישנא דאתפוסי משמע ולישנא דאחולו משמע גבי קדבדה"ב דלא עבדי תמורה דאחולי הוא ובישי' קד"מ דעבדי תמורה אתפוסי הוא ע"ש וא"כ לפ"ז כנ"ד שהקנה להעכו"ם בפירוש המקומות שמונחים בהם החמץ דאי נימא דהיינו המקומות שמונח בהם עכשיו החמץ הרי המקומות הם מיוחדים שהרי יכול לילך ולראות באיזה מקומות מונח החמץ והם קנוים לו אלא דאי נימא שהקנה לו בסתם מקומות שיהיו בהם החמץ גם אם יחזור ויקח החמץ משם ויניחנו במק"א אז לא הוי יחוד מקום וכמ"ש המח"א ונה"מ הנ"ל ועי"ז יתבטל כל קניית המקומות יש לנו לפרש דלישנא דמהני קאמר ורק מקומות דדהשתא קאמר והוי שפיר יחוד מקום ודמי לדברי המרדכי שהבאתי דכיון דאא"מ לדשלב"ל מסתמא נתכוין רק ליורש דדהשתא וה"נ בזה ולא דמי למ"ש הר"ן בנדרים (דף ל') סוע"א וריש ע"ב ושם, (דף פ"ד ע"א) בנדר מיורדי הים לאחר ל' ונעשו תוך ל' יושבי יבשה דלהש"ס דילן בלשון ב"א הכל בכלל דשא"ה דאין הנדר חל אלא אחר ל' משא"כ כאן ועוד דהתם ליכא הוכחה להיפוך משא"כ הכא ועוד נראה דלפמ"ש בחיבורי לח"מ סימן קע"ו סמ"ח בשם מהרלב"ח סי' ל"ת שהוכיח מדקאמר החמשה חבילות בה"א הידיעה דמסתמא אותן הנזכרות לעיל קאמר והביא מרש"י ותוס' יבמות רפמ"ח דהזקנים הם אותן שנזכרו לעיל ושם הבאתי עוד מכמ"ק ויש להוסיף מהא דברכות (דף ו' דהקולות אותן דקודם מ"ת הוו וא"כ בנ"ד שכתבו עם זכות המקומות היינו המקומות שנכתבו בהפתקאות והוי כיחוד מקום ממש כנלפע"ד

[ו'] עוד עלה בלבי לדון בזה דגם אי נימא דבעלמא כיון דיכול לטלטל הפקדון למק"א ל"ה יחיד מקום מ"מ בנ"ד כיון דבשעת איסור חמץ אסור לטלטלו משום דשמא ישכח ויאכלנו כמ"ש המג"א סי' תמ"ו א"כ כיון דמסתמא המכירה נעשה בסוף שעת ביעור חמץ כנהוג א"כ הי' אסור להמוכרים לטלטל החמוצים למק"א א"כ מה"ט גופי' מיתשב ליחוד מקום וראי' לזה מדברי הראב"ד בהשגות פ"ג דכלים ה"א שהשיגו עמ"ש הר"מ דכלי עץ העשוי לנחת אפי' אינו מקבל אלא דבר מועט אינו מקבל טומאה וכתב הראב"ד וז"ל דבר זה איני יודע מאין הוציאו אלא משלחן של מקדש ומנורה שהקשו עליהם והא כלי עץ העשוי לנתח הוא ואע"פ שאין מקבלים מ' סאה בלח ואינו מחוור דהתם איסורא נמי איכא בטלטולה וכו' עכ"ל הרי מבואר שע"י האיסור נחשב עשוי לנתת כיון דאסור לטלטלו משם וה"נ בנ"ד ולכאורה י"ל דשא"ה שיעשו ג"כ לנוח שם במקום ההוא ובצירוף האיסור של טלטול מיחשב עשוי לנתח משא"כ היכי שעשוי לטלטל משם אלא דהאיסור רביע עלי' י"ל דל"ה בכלל עשוי לנתח אבל נראה להוכיח כן מהש"ס דעירובין (דף פ"ה ע"ב) בהא דהדר בבית התבן ובית הבקר וכו' אם יש לבעה"ב תפיסת יד שם אינו אוסר וע"ש (ד' פ"ו ע"א) דתפיסת יד היינו דבר שאינו ניטל בשבת כגון טבל או עששיות של ברזל וכל דבר שאינו ניטל בשבת אבל דבר הניטל בשבת כיון דאי בעי שקיל לי' ושדי לי' למק"א לא מיקרי תפיסת יד וע"ש ברש"י ובש"ע א"ת סי' ש"ע הרי מבואר כמ"ש והא דבעינן יחוד מקום בעכו"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל י"ל דהיינו בהפקיד קודם שעת ביעור חמץ שהי' בידו עוד לטלטלו למק"א משא"כ בכה"ג דנד"ד אך דיש לפקפק בזה לפמ"ש הפמ"ג סי' תמ"ו דדוקא אחר שש אסור לטלטל החמץ משום דאיכא איסור תורה משא"כ קודם שש א"כ נסתר היתר זה וגם דוחק לומר דדין יחוד מקום דגבי עכו"ם שהפקיד חמצו היינו רק קודם שעת ביעור חמץ אבל י"ל דכיון דאם לא יהי' המקום מיוחד יאסר החמץ ואם לא יעברנו קו"פ יעבור עליו בב"י לכן מה"ט גופי' אסור לו ליקחנו משם למק"א וזהו יחוד מקומו כדאי כה"ג בב"ב (דף פ"ט ע"ב) ורשב"ם כדרך שאמרו לענין איסורן כך אמרו לענין טומאתו ופי' רשב"ם דכיון דאסור לשקול אם לא