מהרש"ם חלק ב קנח

טעמים והעלה שאין לסדר רק כשמזדמן מקום עיגון ומשם והלאה שוב יש להקל לסדר גם שלא במקום עיגון ובסי' ס"ט חוכך אם להתיר להלאה שלא במקום עיגון וגם בשו"ת טטו"ד מה"ק סי' קצ"ד החמיר מאוד בזה ואני בתשו' א' הארכתי מאוד בצדדי קולא וגם בתשו' רח"כ שם סי' ע"א נדפס תשו' בעל מרכבת המשנה להתיר בפשיטות וע' בשו"ת רמר"א א"ע סי' י"ט ויען כי כבר התירו כמה רבנים בכה"ג ואין עת להעתיק תשובתי הארוכה קצרתי והנלע"ד כתבתי

סימן קצב להרב הגדול וכו' מו"ה ארי' ליב בערינפעלד נ"י אבד"ק זאלישטשיק

מכתבו הגיעני ובדבר השאלה במחו"ל אשר מלמד א' קנה הרבה חמוצים מערך מאה בע"ב והבע"ב שלחו לו צעטליך בח"י אשר נכתבו שם הדברים חמוצים והמקחים והוא מכר הכל לנכרי והמכירה הי' על אופן שהשכיר להעכו"ם חדר אחד בביתו וכתב בשט"מ ואגש"ק מכרתי לו כל מיני חמץ וחימוץ הן שלי והן מה שקניתי מאחרים עם זכות המקומות מכל החמוצים הן מיני תבואות וקטנית וכו' כפי הרשום בהצעטליך ובהמקחים הנכתבים בהצעטליך והמוכרים מחויבים להחזיק אצלם החמוצים עד שאקח אותם ואח"כ כ' שאר הנוסח וסיים ורשות ביד הקונה לעשות בכל הנ"ל כאדם העושה בשלו למכור ולהוריש וליתן במתנה רק באופן שיעמיד לי ערב בטוח על המעות וכ"ז נעשה באוהיו"מ וככל משפטי התנאים וכו' ולא פרט להנכרי הצעטליך לומר אצל פ' יש כו"כ חטים וכדומה וגם לא הודיע לו המקחים בע"פ רק כפי הנ"ל עכת"ד השאלה

וכת"ר עורר כמה ספיקות וחששות בזה. (א) מה שכ' שמכר לו אגש"ק כל החמוצים עם זכות המקומות הנה לשון זכות המקומות דומה לדירת בית זה דהוי דשא"ב ממש דלא קנה וגם כיון דלא יחד לו המקומות בפרוטרוט ויש רשות להבעה"ב רשות לטלטל החמוצים ממל"מ א"כ אין לו שום קנין על המקומות שלא יהי' ביתו של ישראל וכמ"ש בנה"מ רסי"ד בשם מהרי"ט במ"ש להשיג על הרשב"ם שהובא בט"ז סי' קפ"ט. (ב) במ"ש שאם ירצה ליקח החמוצים לצרכו מחויב להעמיד לו ערב על המעות וסיים שנעשה במשה"ת וא"כ ה"ז כהרהינו ביד ישראל ועכ"פ לא גרע ממניח חותם על החמץ ולקח לו המפתח מבואר בסי' תמ"ח באחרונים. (ג) במה שלא פרט להקונה החמוצים והמקחים א"כ ל"ה פיסוק דמים ואף שסמך א"ע כאן על המקחים שבצעטליך לא דמי לשומת בקיאים דמלשון הרשב"א שהובא בב"י סי' ר"ו וסמ"ע סי' ר"ז נראה דדוקא היכא דתלוי באמירה דאחריני סמ"ד משמע דאי תליא באמירת מוכר לא מהני וכמ"ש האחרוני' רס"י ר"ט דהיכא דמוכר יודע ולוקח לא ידע לא קנה בדבר שאינו מסוים ומוכח דל"ש לומר שסומך א"ע על שומת מוכר וגם המלמד לא קנה החמוצים מהבעה"ב מטעם זה וגם בנ"ד הוי כדבר שאינו מסוים המבואר בסי' ר"ט ס"ב ואף שפרט כל המינים מ"מ הוי כאין מינו ידוע שא"א לידע מה כתוב בכל צעטיל והביא משו"ת גאו"ב סי' י"ט שהובא בחיבורי משפט שלום רס"י ר"ט עכת"ד בקצרה

[א] הנה אשיב על ראשון ראשון וכו' מה שנסתפק די"ל דזכות המקומות הוי כדבר שא"ב ממש לענ"ד הרי מבואר בסוס"י ר"ג מחלוקת הפוסקים ולשי' קצת פוסקים בהקנה דבר שאב"מ עם דבר שיב"מ קנה הכל והבאתי בחיבורי שם דהוי ספיקא דדינא וע' בשיו"ק על הירושלמי פ"ב דנזיר הל' ה' בסופה שהוכיח דקנה הכל ושוב הוכיח להיפוך יעוש"ה א"כ בנ"ד הוי ספק חמץ שעעה"פ ומותר דהוי סד"ר וכבר העלה בשו"ת ב"א חא"ח סי' מ' דאף דבעלמא אם נולד הספק בדאורייתא ונתגלגל לרבנן אזלי' להחמיר מ"מ בחמץ שעעה"פ דמעיקרא הי' עומד לכך שאחה"פ יחזור להיתרו מדאורייתא לכ"ע סד"ר להקל ועוד שהרי מבואר בסי' רי"ב ס"א דעת הרמב"ן דאם כ' בשטר שנעשה כתקחז"ל מהני דאמרי' הודאת בע"ד כו' שנעשה באופן המועיל א"כ הרי בנ"ד כ' ג"כ שנעשה בכל אוהיו"מ וע' בחיבורי שם באורך מחלוקת הפוסקים בזה מ"מ עכ"פ בחמץ שעעה"פ דרבנן והפסד רב יש לסמוך על המקילין. ועוד דכיון דבהצעטליך כתובים גוף המקומות ובהשט"מ סיים שהמוכרים מחויבים להחזיק אצלם החמוצים עד שאקח אותם א"כ הרי זה שכירות גוף המקומות של החמוצים וכמ"ש בשו"ת ח"ס חחו"מ סי' ס"ו במי שקנה עצים מהשר והתנה שיקבל העצים עד זמן מה ונתן כסף והעלה שם דבכה"ג ודאי מעיקרא השאיל לו מקום בהיער שמונח בו העץ וקנה בשכירות מקום יעו"ש וגדולה מזו מבואר בתוס' בכורות (דף י"ח ע"ב) גבי פלוגתא דר"ט ור"ע בחצר בע"ב ורועה כהן דס"ל לר"ט דאקנוי קא מקני לי' מקום בחצרו וניחא לי' דלתעביד מצוה ור"ע ס"ל דבמקום פסידא ל"א דניחא לי' ובתוס' שם כתב דלר"ט גם בלא קנין קני משום דגמר ומשעבד נפשי' ע"ש הרי דמשום אומדנא גם בלא קנין מהני דגם ר"ע לא פליג רק משום דס"ל דבכה"ג לא ניחא לי' אבל היכי דניחא לי' מודה ומכ"ש בנ"ד שהקנה בקנין רק שכ' זכות המקומות מסתמא כונתו שהקנה לו גוף המקומות כפי ששכר אותם ממוכרים שלו וכמ"ש התוס' בע"ז והובא בש"ך יו"ד סי' ש"כ סק"ז דאנן סהדי דגמר ומקני ובתוס' שבת (דף י"ח) וב"מ (דף ל') גבי הפקר דאנן סהדי דלהנצל מאיסור עושה בלב שלם ועוד דכיון דהוא שכר גוף המקומות מהבעה"ב כפי שכתבו בצעטליך א"כ מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו גם לטיבותא וכדאשכחן בב"ב (דף ס"ג ע"א) בן לוי שמכר שדה לישראל ע"מ שהמעשר שלי כל זמן שהשדה בידך מכרה וחזר ולקחה אין לו עליו כלום ופירשב"ם וז"ל דמשמכרה לאחר פקע לי' מקום המעשר ששייר לעצמו וכשחזר ולקחה מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שבא לידו דכי היכי דההוא לוקח ב' זכה אפי' במקום המעשר ה"ה לזה הלוקח ראשון הבא מכחו עכ"ל וע' ב"ק (דף צ"ו ע"א) השביח לוקח מהו הדר פשטה מה מכר ראשון לב' כל זכות שתבא לידו וע' ערכין (דף ל"א ע"ב) גבי חלוט לשני ג"כ כן וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שכ' בשט"מ שלו כפי הכתוב בצעטליך א"כ נראה בעליל דכונתו לגוף המקומות כפי שיש לו זכות בהם

[ב] ואולם דא עקא שכ' שמכר לו עם זכות המקומות והרי המקומות הם רק בשכירות ולא במכר וכבר כ' התוס' ב"מ (דף נ"ו) דדוקא גבי אונאה שכירות איקרי ממכר אבל בעלמא לא איקרי ממכר ע"ש וע' בש"ך חו"מ סי' שי"ג וכמ"ד ובע"כ דמ"ש עם זכות המקומות היינו שמכר לו הזכות שיש לו בהדירות ומכר לו כל זכותו וא"כ שוב הוי דבר שא"ב ממש דהא בגוף הקרקע ל"ש לשון מכירה כלל ובע"כ דכוונתו רק על הזכות וא"כ הוי דבר שאב"מ ולא מהני רק להסוברים דמיגו דקנה הדבר שיב"מ קנה גם הדבר שאב"מ והדבר קשה להקל מכח דיעה זו דלשי' כמה אחרונים הלכה כמ"ד דקנה מחצה ולא קנה המקומות וא"כ שוב הוי אחריותו של חמץ על ישראל בבית ישראל ואם אמנם כי הח"י סי' ת"מ פסק להקל בחמץ של עכו"ם ואחריות על ישראל בדיעבד לאחה"פ והביא ראי' מהירושלמי ואולם כבר האריך המהרי"ט אלגזי בקה"י בתוד"ר סי' קל"ט בכמה ראיות לדחות דברי הח"י וגם בשו"ת ב"א חא"ח סי' ל"ז ובשו"ת הגאון רע"א סי' כ"ג האריכו לדחות דברי הח"י בכמה ראיות. וא"כ א"א להקל בזה בכל זאת יש לצדד לפמ"ש בקה"י לשון ב"א סי' תשכ"ט בשם תשו' פרח מ"א סי' א' בדין שטר שכירות שכ' בו שלא יוכל המשכיר להוציאו מהבית בשום צד לא לשבת בעצמו ולא להשכירו כו' וכ' דאין לדון בזה בכלל ופרט וכלל ולדון כעין הפרט שלא להשכירו ושיהא אסור למכרו כיון דשכירות ממכר הוא דלא אמרינן אלא דשכירות אקרי ממכר מדלא כתי' ממכר עולם אלא ממכר משמע ממכר ליומי' ונכלל בזה שכירות אבל לא אמרו דבכלל שכירות מכירה דמכירה לא איקרי שכירות אבל שכירות איקרי מכירה ע"ש ומוכח מדבריו דס"ל דאי איכא הוכחה מלשון השטר מפרשי' גם בלב"א דשכירות איקרי ממכר וכגון בנידון דידי' דאיכא כלל ופרט וכלל בלשון השטר דאל"כ. לא הוי איצטריך לחדש דדוקא שכירות איקרי ממכר אבל ממכר לא נקרא שכירות דהא היכא דליכא יתירא בקרא ל"א גם בשכירות דאיקרי ממכר והן אמת דבתשו' מהרי"ק ש' כ' כתב דבכלל מכר סתם הוי גם שכירות בכל מקום והביא מחולין (דף פ"ח) דלדידן דקיי"ל כב"ה אין לחלק ולומר עפר שרפה מקרי עפר סתמא לא איקרי וה"נ לענין מכר גם היכי דנקרא מכר בשם ליווי הוי ג"כ בכלל מכר סתם אבל מתוס' ב"מ שם מוכח להיפוך דדוקא באונאה דאיכא יתירא דקרא אמרי' שכירות איקרי מכר ולא בעלמא א"ו כמ"ש א"כ בנ"ד שכ' כפי הרשום בצעטליך ואם הי' כתוב שם דהמקומות בשכירות א"כ יש הוכחה דגם בשט"מ זה הכוונה בשכירות ובכה"ג דאיכא הוכחה הרי אמרי' דשכירות איקרי ממכר אבל לא אדע אם בהצעטליך הי' כתוב לשון שכירות: