מהרש"ם חלק ב קנה

אבל אם נדבקה קצת מרוח אחת ולא כל הרוח לא מיפסלא וכו' הלכך אין לפסלה אלא אם כגון שדבוקה מרוח א' אבל אם דבוקה מעט כמו קוץ שיוצא מזו לזו אבל חיתוך צורתה ניכר אין לפסלה לאפוקי ממנהג מדינה זו וכו' עכ"ל ועמג"א סי' קמ"ג סוסק"ז בשם תשו' הרשב"א בזה ועכ"פ מדברי הרשב"א מנחות הנ"ל מוכח דאם דבוק נגד שאינו צורתה ניכרת לאו אות היא וא"כ פשיטא שאין גרירה מועיל לשי' הסוברים דמקרי ח"ת וא"כ אין לגרור להכניס א"ע לספיקא דפלוגתא ובפרט לפמ"ש בתשו' רע"א מ"ת סי' ל"ו להוכיח שדעת רוב הפוסקים דגם בכה"ג מקרי ח"ת ודעת סמ"ק יחידאה וזהו דלא כמ"ש הג"פ סי' קכ"ה סקל"ב דהוי ספיקא דפלוגתא ע"ש באורך ולכן יש להקל למחוק תחלה ע"י קטן העוקץ הימיני שהוא רגל היו"ד ואז אח"כ יגרור כל הדבק שבצדו עד הרי"ש ויחזור ויכתוב העוקץ הימיני של היו"ד. ואם כי המג"א סי' ל"ב סקכ"ג הביא דיעות לגרור כל האות דגם במקצת אות פוסל ח"ת אבל בג"פ סי' קכ"ה סקל"ו מיקל והגם שבסקל"ט מחמיר לכתחלה וע"ש בפת"ש סק"ו אבל בגט מקושר מיקל בס"ת ותו"מ אפי' לכתחלה ודוקא בגט יש להחמיר א"כ בנ"ד גבי אות השם י"ל כמ"ש

ולכאורה הי' נראה שאם אין היו"ד שחורה הרבה ויודע בנפשו שאם יחזור ויכתבנה מחדש בדיו שחור מאוד יהי' ניכר אות היו"ד לכל רואה אזי יגרור מקודם אצל הרי"ש ויחזור ויכתוב היו"ד בדיו שחור ואח"כ יגרור הדבק אך שד"ז נוגע לפלוגתת הנו"ב והפרמ"ג שהבאתי למעלה וגם הרי לשי' קצת פוסקים יהי' גם בזה חשש מחיקת השם בהעברת הקולמס וגם חשש כתב ע"ג כתב ולכן העיקר כמש"ל

אגב אכתוב במה שנשאלתי בס"ת שע"י נפילת טאביקע שחורה נמשך קו שחור ונסתם הפתוח והשבתי דפסול דכל מיני שחור אפי' של צבע פוסל כמ"ש הא"ר סי' ל"ב סק"ד ומצאתי בשו"ת ברכת יוסף יו"ד סי' נ"ט שפסק כן להדיא ואף דבתשו' נו"ב מ"ת א"ע סי' קי"ג בדין קו דק שנמשך מפסולת הנייר דיש להקל מ"מ י"ל דמודה בנ"ד. והנלע"ד כתבתי

סימן קפז ב"ה ה' תשא ט"ו אדר א' תר"ס להרב וכו' מו"ה ארי' שלמה נאווימיאסט נ"י מקאמאראב רוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה ששכחה אם מלחה הבשר אבל זוכרת שהדיחה הדף שמולחין עליו הבשר והאריך בד' הט"ז ונה"ך סי' ס"ט סקכ"ד ופלתי שם ובינ"א שער רוב וחזקה סי' ה' ו'

הנה מ"ש הנה"ך דהחתיכה בחז"א עומדת כבר העיר בישויע"ק דכל זמן שלא פירש הדם ממל"מ הרי חתיכה באומצא מותרת וגם בש"ש להקצה"ח ש"ג פ"ז הביא מדברי הרא"ש פג"ה דמי שנוקר הגיד ולא נודע אם ניכר כהלכתו סמכי' ארובא דמומחין הן ואין לחוש לחז"א כי רק הגיד שבתוכו אסור ולא גוף הבשר וה"נ בנ"ד גוף הבשר מותר אלא שהדם שבתוכו אסור ושפיר י"ל דסד"ר להקל וגם מ"ש הבינ"א דהוי רובא דתליא במעשה וכ"ה במקנה קידושין (דף נ') הנה ג"ז רק מדרבנן כמבואר ברשב"א חולין (דף ט') ור"ן שם וע' בתב"ש סי' כ"ה סק"ג ודלא כמ"ש בבכ"ש לחולין (דף י"ג) והיינו רק להחמיר לכתתלה ולא בדיעבד ולכן בדא"א לבדוק סמכי' ארובא דמצוין אצל שחיטה כמ"ש בתשו' ב"ח סי' א' ותשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' מ"ג וע"ש עוד סי' ל"ט וגם בסי' קט"ז האריך בזה וביאר ג"כ טעמא דל"ה אתחזיק איסורא כמש"ל בשם הישויע"ק וחידש דאם נודע שמלח וספק אם שהה כשיעור מליחה שפיר י"ל דכיון שפירש הדר ממל"מ שוב הוי אתחזיק איסורא וספק להחמיר וכ"ה בשו"ת ושבתחלת ספר נדרי זריזין וטטו"ד תליתאה סי' קכ"ד קל"ד קל"ט ע"ש וע' בשו"ת תועפת ראם סי' ט"ו שפסק להקל גם בזה אבל צ"ע ובגוף ד' הט"ז ונה"ך ע"ע בברכ"י או"ח סי' קפ"ו סק"ד ובסד"ט סוס"י קצ"ט ותשו' מהר"ם שיק יו"ד סי' צ"א

אולם בנ"ד שכבר עשו מעשה להניחו על הדף של מליחה וגם הדיחו הדף בודאי י"ל דלכ"ע יש להקל ובאמת שכבר ישב על מדוכה זו בשו"ת טטו"ד תליתאה סי' קכ"ב וצידד בכמה צדדים להקל ולהחמיר ולבסוף מסיק להקל בהפ"מ ולצ"ש דוקא ע"ש באורך ולענ"ד גם בלא הפ"מ יש להקל אם כבר נתבשל הבשר אבל באם שאין טועמין בהבשר ורוטב טעם מלח נ"ל להחמיר ולא דמי למ"ש הפלתי דא"א לידע אם יש בו טעם דם משום דכל חתיכה מלאה דם שלא פירש אבל טעם המלח נרגש בהבשר כנודע לכל לכן אין מקום להקל בכה"ג ולהחמיר לכ"ע סמכינין אטעימה

ומ"ש בדין חמב"פ אם גם בתוך הפסח יוכל לומר הש"ל עקצה"ח רס"י שס"ג מ"ש ע"ד הח"י בזה וע' תשו' תפ"צ חא"ח סי' כ"ח עוד בזה ויותר אין פנאי להאריך. והנלע"ד כתבתי

סימן קפח להרב וכו' מו"ה אשר זאב הכהן נ"י מווארשא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בבצלים שחתכום בסכין בשר ונתנום למחבת חלב אב"י העומדת אצל האש לטגנם ואח"כ נתנו גם שומן והוסיפו מים חמין מכלי בשר להמחבת לצורך הטיגון ואח"כ שפכו הכל לקדירת תבשיל בשר והי' שם גם הכף שהגיסו בו הבצלים בהיותם לבדן במחבת ואין בהתבשיל ס' רק נגד הבצלים לבדן ורו"מ כתב די"ל דכיון דבשאר איסורים ל"א חנ"נ בלח בלח בהפ"מ וה"נ כיון שנאסרו הבצלים בהיותן לבד מכח איסור בב"ח הרי לשי' הש"ך סי' צ"ד סק"ד וסקכ"ב כשאר איסורים דייני' להו אבל דעת הרשב"א ופר"ח וחוו"ד דכבב"ח דייני' לי' א"כ גם בלח בלח נ"נ והאריך בזה

הנה לענ"ד לא מיבעיא להסוברים דהא דד"ח מחליא לשבח הוא רק דרבנן כמ"ש הפמ"א ח"א סי' ס"ד בשם ח"א וגם בפלתי סי' ק"ב סוסק"ה צידד כן פשי' דבנ"ד איכא רק איסור דרבנן ואף שבמ"ז סי' צ"ו סק"א הוכיח מהרשב"א להיפוך הנה בפמ"ג שעה"ת ח"ג פ"ו צידד בעצמו דדוקא בקורט חלתית הוי מה"ת ולא בשאר דברים חריפות וע' בסי' זכרון אברהם ליו"ד סי' ק"ב ע"ד הש"ך סק"ח מ"ש ע"ד פליתי ושפ"ד בזה וגם הוא לא הביא מדברי הפמ"ג בשעה"ת הנ"ל גם יש לדון דגם. אם בשאר איסורים ד"ח אוסר מה"ת מ"מ בב"ח לכ"ע דרבנן כיון דבעינן דרך בישול וי"ל דבכה"ג שנעשה הבליעה פגום אלא דהד"ח מחליא לשבת אין זה דרך בישול וגם כתבתי בתשו' א' דלהסוברים דהבליעה בקדרה נעשה פגום באב"י אלא דחוזר ומשביח כשיפלט לתבשיל כמ"ש הח"ד סי' ק"ג סק"ט בביאור ד' הש"ך סי' קכ"ב וכ"ה להדיא בתשו' הרשב"א ח"א סי' תצ"ז וכבר נחלקו בזה הרא"ה בבדה"ב שער א' בית ד' ומשה"ב בהשמטות (דף ק"ג ע"ב והר"ן פ"ה דע"ז א"כ י"ל דהא י"ל דהואיל ואידחי אידחי אלא דאין דיחוי באיסורים כמ"ש הריטב"א לע"ז (דף נ"ז) בשם הרמב"ן בהא דחוזר וניעור א"כ י"ל דבב"ח דאיתקש לביכורים כדאי' במכילתא פ' משפטים ועתו"ס חולין רפכ"ה ותוס' ב"ב (ד' פ"א) אלא דאיתקש נמי לנבלה שיהא נוהג בח"ל כדאי' במכילתא וילקוט שם י"ל דאיתקש לביכורים שיהא נוהג בו דיחוי כדאי' בש"ס דמכות ותוס' ב"ב ורמב"ם פ"ב מביכורים הט"ז וא"כ לכ"ע אין ד"ח אוסר מה"ת בב"ח ובזה ישבתי קו' העולם בהא דיליף מכלי מדין דטכ"ע דלמא משום בישול בב"ח ולפמ"ש י"ל לפמ"ש הפלתי סי' צ"ו סק"ב דהתם רק מחשש בישול ד"ח דאל"כ הא כבר הי' אב"י וגבי בב"ח ליכא בכה"ג איסור תורה וכמ"ש ועוד דבנ"ד הרי נאסרו הבצלים בתחלה דרך טיגון דלשי' כמה מחברים הוא רק מדרבנן ובפת"ש רס"י פ"ז ביאר הדברים באורך בראיות (ובמק"א הבאתי מתוס' ברכות (דף ל"ז ע"ב) ד"ה חביצא ורא"ש פ"ב דפסחים סי' ז' ומהא דסנהדרין (דף כ"א ע"א) גבי תמר ותבשל הלביבות שעשתה מיני טיגון ואכמ"ל) ועוד שהרי בשפ"ד סי' ק"ח סק"ט הביא בשם נ"ש דבצל שנתבשל במים נתבטל חריפותו וע"ש במש"ז סק"ה ובחוו"ד סי' ס"ט סקי"ב והדבר מבואר בתוס' שבת (דף מ"ח ע"א) ד"ה דזתים וכו' והרי בב"ח אינו אסור מה"ת אלא בנתבשל כמב"ד כמ"ש הריטב"א חולין וע' בשו"ת ב"א יו"ד סי' ל' ובמק"א הבאתי ראי' לזה מתוספתא פ"ג דמכות א"כ ממילא בנ"ד ליכא איסור אלא מדרבנן