מהרש"ם חלק ב קנד

כ"ב) דפריך גבי לא ישכיר אדם מרחצו לכותי וכו' ותיפוק לי' משום לפ"ע והרי התם משכירו לו בחול קודם שיגיע השבת ואפ"ה אסור אבל נראה דגבי לפ"ע ממש בכל גווני אסור אבל בדליכא לפ"ע אלא משום מסייע לעוברי עבירה י"ל דבכה"ג ליכא משום מסייע וע' כה"ג במג"א סי' רס"ו סק"ח דלשי' הרמב"ם והה"מ ליכא בכה"ג משום מאכיל בידים לקטן וע"ש בא"א ומחה"ש מ"ש בזה ועוד נראה דבכל גווני דאיכא משום מסייע היינו דוקא אם בגוף הדבר שנותן לחבירו יעשה בו האיסור אבל הכא הרי לא יעשה האיסור אלא באויר שבתוך הבית והרי גם למ"ד דאדם מצוה על שביתת כלים במוגמר וגפרית דלא קעביד הכלי שום מעשה אלא מונח על הארץ והן בתוכו שרי ומכ"ש בזה [ועמש"ל סי' צ"ג]

גם יש לצדד דכיון דלשמא ימות חיישי' ולזמן ב' או ג"י חיישי' שמא ימות כדמוכח בש"ס דמ"ק (דף י"ח ע"ב) בהא דכותבים במועד דהוו דבר האבד שמא ימות הנותן או העדים או הב"ד וגם ביום את של חה"מ שרי וכן י"ל שמא יעשה תשובה ואף דמוכח בנדרים (דף ה ע"א) ושם (דף ע"ב) ובר"ן דעשיית תשובה הוי נולד מ"מ י"ל דתרי מיעוטא דשמא ימות ושמא יעשה תשובה מצטרפין להקל לענין חשש מסייע לע"ע ואף דלענין לפ"ע מוכח מהש"ס דע"ז (דף כ"ב) הנ"ל דאין לתלות להקל מטעם זה מ"מ בנ"ד שיש לו בית אחר בעיר וליכא אלא משום מסייע והוא משכיר לו גם שאר חדרים שאין מחללין בהם ש"ק ועיקרו לימי החול וי"ל דדמי למ"ש בנה"מ סי' צ"ז דבעסקא פ"מ ופ"פ מותר לתפוס והביא מהא דב"מ (דף ל') שטחה לצרכו ולצרכה דאי לאו גזיה"כ מותר במכוין יחד לדבר המותר ולהאסור ובמק"א הבאתי מדברי הרשב"א והר"ן שבת סו"פ האורג ומהש"ס דמנחות (דף ס"ד) וגם מדברי הפ"י פסחים (דף כ"ו) שחילק בין עושה מעשה בידים ובין אם אינו עושה מעשה אלא דמטי לי' הנאה ממילא וגם כי בש"ס דב"מ לא איפשטא הבעיא קיי"ל לחומרא ואכמ"ל ועכ"פ נראה לי דבנד"ד מותר להשכיר והנלע"ד כתבתי

סימן קפה ב"ה א' תצוה תר"ס ברעזן להרב וכו' מו"ה משה אפטער נ"י מו"ץ דק' טארנא

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד בראובן שתבע את ש' סך מסוים ע"פ פנקסו שנכתב בו כל הסחורות שלקח ש' מראובן במשך כמה שנים וכן סך המעות שנתן לאחדים ונתקבץ מכל שנה קצת חוב ועלה לסך ת"ק ר"כ וש' השיב שאינו חושד את ר' שהעלים במזיד מלכתוב בפנקס קבלת מעות אלא אולי שכח לכתוב איזה סך ומסופק אולי אינו חייב לו וראובן טען שדרכו לכתוב בכל יום מיד בפנקסו וגם עושה קאססע שלום וע"פ רוב מכוונים בדקדוק ואם קרה פעם או פעמים שאין הקאסע עולה יפה אחר יום או יומים נמצא ונתוודע רק אם פעם או פעמים קרה במשך זמן רב שלא עלה שוה כפי החשבון ולא נתוודע הוא רק מיעוטא דמיעוטא עכת"ד ורו"מ הביא מהש"ך סי' צ"א סקכ"ה בשם תשו' הרא"ש ומהריב"ל ולפ"ז בנ"ד הוה טענת ראובן ע"פ פנקסו טענת ברי ואף דלפעמים במיעוטא קרה שלא נכתב בדקדוק הרי אין ריעותא בספק של התובע ודמי למ"ש הרשב"א שבקצה"ח סי' ע"ה סק"ו וסי' ש"מ ונימוק"י שבש"ך סי' רצ"א סקמ"ג דגם בכה"ג חייב באיא"פ וגם לדעת רש"ל דגם בלא הו"ל לתובע למידע כיון שאינו טוען ברי פטור הנתבע באיא"פ מ"מ מודה במיעוטא דמיעוטא כמ"ש בהגמ"ר כתובות ובגו"ר כלל ל"ט דברוב גמור הולכין בממון אחה"ר ובפרט ברוב וחזקה כמ"ש הבעה"מ רפ"ב דכתובות וגם המלחמות שם חולק רק משום דחזקת פנוי' אינוי חזקה ובנ"ד דאיכא חזקת חיוב וגם רוב גמור פשיטא דחייב לשלם עכ"ד

הנה לענ"ד יש לפקפק בזה דהא הכא לפי הודאת ראובן הי' פ"א או ב"פ שלא עלה חשבון הקאסע שוה עם חשבון הפנקס וא"כ הרי ידוע לנו ששכח אז לכתוב איזו קבלת מעות בפנקס והוחזק המיעוט לפנינו בבירור אלא שלא נודע בשל מי הי' הטעות א"כ יוכל ש' לומר אולי הי' הטעות בחשבונו וע' כה"ג בפ"ה דטהרות מ"ז מי שישב ברה"ר ובא א' ודרס על בגדי' וכו' הולכים אחר הרוב ישן ברה"ר ועמד כליו טמאים מדרס דברי ר"מ וכתב הרע"ב דאע"ג דבישב ובא אחר ודרס הולכין אחר הרוב ישן שאני דחיישי' שמא רוב בנ"א דרסו על בגדיו ואחד מהם זב או זבה וחכמים מטהרים דהוה ס"ט ברה"ר ושמא לא דרס כלל ע"ש הרי דלר"מ גם מספק חיישי' גם למיעוט דזב וזבה כיון דיש לחוש שמא הרוב דרסו שם על בגדיו ויש בתוכם גם המיעוט וטעמא דחכמים משום דהוי ספק שמא לא דרסו כלל אבל אם הי' ידוע שהרוב דרסו שם על בגדיו ויש בתוכם גם המיעוט וטעמא דחכמים משום דהוי ספק שמא לא דרסו כלל אבל אם הי' ידוע שהרוב דרסו שם בודאי חיישי' גם להמיעוט ומכ"ש בזה שנודע לנו בבירור שהי' פ"א או ב"פ טעות ולאחרים לא החזיר טעות א"כ אדרבא יש הוכחה שלזה שייך הטעות וע"ש בתוי"ט פ"ז מ"א ותוס"ח שם ולכן באם שיודע ראובן כמה הי' עולה הטעות בזמן ההוא או שאפשר לברר ינכה סך כזה מהחוב של שמעון והשאר ישלם לו ואם אינו יודע אזי ינכה עד שיוצא הספק מלבו ויאמר כי הוא זה בברי וכיון שהודה ש' שהוא נאמן בעיניו ואינו חושדו אלא בשכחה א"כ מה שיאמר ברי יחויב ש' הטוען איא"פ לשלם לו ויש לדון בזה מהא דסי' ע"ו ס"ג דבלא תבעי לי' דהיינו שטוענים שמא והוא מעצמו אומר א' מכם הלוה לי מנה וא"י איזהו דלדיעה א' פטור אף ביד"ש ולשי' הי"א חייב לצי"ש וע"ש בש"ך וע' תשו' תשואת חן סי' מ מ"ש מהתוספתא פ"ג דב"מ אבל התם מיירי כשהוא מוחזק אבל בנ"ד שהוא תובע מאחרים ונתברר לו שהי' פעם א' או ב"פ יתרון בהקאססע אשר נתהוה בטח ע"י שקיבל מעות מאיזה סוחר ומסופק על איזהו מהם א"כ כשנמצא סוחר א' שטוען אפי' רק מספק מחויב לנכות לו כמה שעלה אז היתרון בהקאסע וכמ"ש והנלע"ד כתבתי

סימן קפו ב"ה ב' תצוה תר"ס ברעזן להרב וכו' מו"ה שבתי הערצוג נ"י דומו"ץ דק' סקאל

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בס"ת שניתז רוק מפי הקורא ונתלחלח הדיו ונתפשט מן אות רי"ש של תיבת ויאמר עד אות יו"ד משם הקדוש שאחריו בכל משך היו"ד מראשו עד סוף עוקצו הימני ועי"ז נתקלקל צורת היו"ד עד שתינוק דל"ח ול"ט לא ידע למקרי לי' ורק מי שהוא בר דעת יוכל להבחין בעיון היטב ע"י שגוף היו"ד שחור מאוד והנגיעה היא כהה ממנה לכן ניכר היו"ד ועוקצה עכת"ד השאלה

הנה בתשו' נו"ב מה"ק חא"ע סי' פ"ה באמצע התשובה מבואר דהיכי דיש מחק של דיו כהה בשחרות על הנייר וכתוב על המחק אות הניכר ע"י רוב שחרותו כשר וגם נקרא מוקף גויל ע"ש וא"כ לכאורה גם בנ"ד יש להקל ואף שמדברי הפמ"ג בא"א או"ח סי' ל"ב סק"ח וסקל"ד מוכח להיפוך וגם בשו"ת ב"ש חא"ח סי' ז' חוכך בזה מ"מ א"א להתיר למחוק את היו"ד כיון שלדעת הנו"ב הוא כשר אבל כפי שכתב רו"מ שהתינוק דל"ח ול"ט אינו מכירו וגם בר דעת לא יבחין להכירו אלא אחר עיון היטב א"כ כיון שכל דין היכר אות תלוי מדין הש"ס בהיכר תינוק אין עליו דין אות וכה"ג מצינו לענין היכר האות נגד השמש והחלון דאם אינו ניכר בלא החלון ה"ז כמחוק כמ"ש בתשו' רח"כ חיו"ד סי' מ"ג באמצע התשובה וה"נ בזה גם הנו"ב מודה דהוי כנמחק היו"ד ואף שאם יגרור הנגיעה מסביב לדעת הסמ"ק וסייעתו במה שנעשה לאחר כתיבה ליכא משום ח"ת מ"מ עתה קודם הגרירה הרי האות כנמחק ואף שהק"נ על הרא"ש פ"ב דגיטין אות מ"ה חולק ע"ד הב"ח ומג"א סי' ל"ב סקכ"ז וס"ל דגם אם דבוק האות בכל האורך מהני גרירה היינו כשצורת האות ניכרת אבל בנתקלקל כל צורתה פשיטא דלכ"ע פסול וע' בחי' הרשב"א למנחות (דף כ"ט ע"א) ד"ה פשיטא וכו' כל אות שאינו מוקף גויל פירש"י שמודבקת באות אחרת וכו' ומיירי שצורתה ניכרת דאל"כ כמו כן הו"ל למיפרך פשיטא דהא כיון דמאותה דבוק שנדבקה לחברתה אין צורתה ניכרת לאו אות הוא וכו' אלא מיירי בניכרת וקמ"ל דאע"ג דנגמרה צורתה קודם שנדבקה ואח"כ נדבקה וחסרה בצורתה קצת ומ"מ ניכר דאפ"ה פסולה הואיל ואין לה כל צורתה שהרי מפני שדבוקה בחברתה אין חיתוך צורתה ניכר ומ"מ נ"ל דמאי דפסל בנדבקה בחברתה הוי כגון דנדבקה מכל רוח אחת וכו