מהרש"ם חלק ב קמח

אבל בעיקר השאלה כיון שבנ"ד ליכא עדים אלא שהבעל אומר כן בודאי אינו נאמן כלל כמ"ש בתשו' רמ"א סי' צ"א להוכיח בראיות דגם לכתחלה תנשא ומכ"ש בנ"ד שכבר נשאת וילדה בנים הרי מפורש בירושלמי פ"א דגיטין ה"ב הכל מודים שאם בא וערער ערעורו בטל עד כדין בערער משנשאת וכו' לא שניא וכו' וכ"ה בתשו' הר"ן סי' מ"ג וע"ע בתשו' רח"כ סי' ס"ג ותשו' ברכת יוסף סי' נ"ח וסי' ס"ג ס"ד וכ"ה בתשו' מהר"ם מלובלין סי' ס"ד ותשו' שא"י סי' ל"א ותשו' כתר כהונה סי' נ"ז לכן אין בידינו לאסור אשה לבעלה. והנלע"ד כתבתי

סימן קעה להרב וכו' מו"ה מנשה קאפלער נ"י מבריגל

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין נמלח עוף עם הלב הדבוק ונמלח הלב מבחוץ מסביב אם יש לסמוך עמ"ש בחי' יעב"ץ בשם הג' רא"ב להתיר בחצי עוף דודאי יש בו ס' נגד דם הכנוס בלב

הנה אני מצאתי בתשו' ב"ח החדשות סי' כ"ב שנשאל בזה מבנו הרב ז"ל והשיב שאין להתיר בסתם בחצי עוף דלפעמים יש דם כנוס בחלל יותר ולכן גם בנמלך הלב דסגי בששים נגד דם הכנוס אין להקל אלא הכל לפי האומד ואם הוא מסופק יחמיר באיסור דאורייתא ע"ש ובאמת שדם שמלחו דרבנן וצ"ל כיון דעיקרו דאורייתא אבל גם בלא"ה הול"ל דהוי ספק חסי"ד ועכ"פ הדבר מפורש בב"ח שאין להקל בזה ומי יערב לבו כנגדו אבל להקל לצרף התבשיל לשיעור ס' כבר כתב בשפ"ד סי' כ"ב סק"ח להקל ובאמת שדעת הרדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים שכ"ט דבכל גווני סגי בשיעור ס' עם התבשיל וכן מצאתי בפסקי רקאנטי סי' ר"ג והוא בעצמו סובר לעיל סי' קצ"ח דחנ"נ בכל האיסורים ובמגדל עוז להיעב"ץ דיני מליחה פ"ב אות צ"ו כתב דהמיקל בזה יש לו ע"מ ליסמוך ועכ"פ בכה"ג שנמלח גם הלב יש לסמוך ע"ז ואם הוציא העוף לבדו אח"כ בעודו רותח מהרוטב עם הלב בודאי אין להקל (שו"ר בסוף מכתבו מדברי יא"פ שרמז לתשו' ב"ח הנ"ל אבל קיצר בהעתקו ולא ביאר טעמו ונימוקו)

ומה שהקשה ע"ד ההתוס' במעילה (ד' ט"ו ע"א) ד"ה ואפי' כי מתו וכו' הקשה הר"ח מי דמי אשפה ראוי' לפדות אבל קדשים שמתו לאו בר פדיון הם דלאו בר העמדה והערכה נינהו ואמאי יהי' בקבה"ב שמתו מעילה ותי' דס"ל דקדבה"ב א"צ הוהע"ר א"נ דמיירי שהעמידו מחיים ע"ש ומבואר דלמ"ד דצריכין הוהע"ר ולא העמיד מחיים פקע מעילה לגמרי וע"ז הקשה מהא דחולין (דף פ"ג ע"ב) בהא דמוקדשין פטורין מכיסוי ומוקי לה בקדבה"ב ופריך וליפרקינהו וכו' ומשני בעינן הוהע"ר וקשה הרי אדרבא כיון דס"ל דקדבה"ב צריכין הוהע"ר וא"א לאחר שחיטה א"כ שוב פקע מעילה והוי שחיטה ראוי'. ומ"ש ליישב ע"פ ד' שעה"מ פ"י מביכורים שצידד דדיעבד אין הוהע"ר מעכב א"כ שוב בר דמים הוא כמ"ש רש"י בכריתות (דף כ"ג) ובמעילה אזיל הש"ס דגם דיעבד מעכב דבריו תמוהים דהא השעה"מ העלה שם דלרבי גם דיעבד מעכב והא הש"ס בחולין משני רבי הוא ונסיב כתנאי א"כ הדק"ל אבל גם מ"ש מדברי מהריט"א פ"ה דבכורות אות ל"ח שחידש דבקדשים שמתו איכא משום לא תאכל כל תועבה אלא שתמה שהרי הוכיח מהרמב"ם דמותר בהנאה ג"ז לק"מ דגם בדאסור רק באכילה הוי בכלל שחיטה שאינו ראוי' כשוחט ונמצא טרפה אבל גוף חידושו של מהריט"א צ"ע אבל לענ"ד הכא בשוחט עוף של קדבה"ב ואחר שחיטה לא יהי' ראוי להוהע"ר ויופקע קדושתו ממנו פשיטא דהוה מפסיד בידים וקעביד איסור תורה בשחיטה זו א"כ פשיטא דאסור משום לא תאכל כל תועבה והוה שפיר שחיטה שאינה ראוי' לר"ש ופטור מכיסוי ויתר אין פנאי להאריך והנלע"ד כתבתי

סימן קעו להרב המאה"ג וכו' מו"ה יחיאל מיל נאסטאשקא מו"ץ דק' שדה לבן. ברוסיא

מכתבו מאז הגיעני ולא הי' לי פנאי להשיב עד עתה וע"ד שאלתו בש"ץ שהי' כמה שנים בביהמ"ד בלא כתב ואח"ז הי' עומד הביהמ"ד ליפול ובנו ביהמ"ד חדש במק"א ואז עשו עמו כתב שמקבלים אותו לכל ימי חייו בתשלומין כו"כ אבל אחר מותו אין ליורשיו שום חזקה ולא שום טו"ת על אנשי ביהמ"ד וגם הש"ץ הנ"ל חתם עליו ועתה של"ח ובא בנו לתבוע חזקתו וכבר ראו עיני רו"מ מ"ש בדע"ת סי' א' סקפ"ה דגם בלא כתב זכה בחזקתו והבאתי כן מתשו' מבי"ט ותשו' רמ"א דמה שהקשה רו"מ מהא דאין ממנים פרנס על הציבור אא"כ נמלכים בציבור ואמאי פסק הרמ"א סוס"י רמ"ה דגם בהחזיק מעצמו בשררה מהני לק"מ דלכתחלה אין ממנים אא"כ נמלכים בהם אבל בהחזיק כבר ושתקו ה"ז כמסכימים. ומ"ש רו"מ די"ל דכשיבנה הביהמ"ד במק"א בטלה חזקתו הראשונה כבר כתבתי במשפט שלום בקת"ע לסי' רל"ז דיני חזקה אות ל"ה מדברי הר"ן נדרים (דף מ"ז ע"א) והעליתי דאם עיקר השכירות מן הריוח מהכפר אין חילוק בין מקום זה למק"א וה"נ בנ"ד הרי שכירתו מהאנשים המתפללים שהוא ש"ץ אצלם ומה לי הכא מה לי התם, ועיקר ספיקו אם מועיל מחילת האב על ירושת הבנים אם דומה לשאר ירושה שבסי' רפ"א דאם אמר לא יירש בני לא מהני והביא מהא דמנחות (דף ק"ט) שצוה שמעון הצדיק שישמש חוניו בנו תחתיו אף ששמעי אחיו הי' גדול ממנו כבר ראיתי לח"א בספרו שהעיר בזה ודחה דשא"ה דשמעי לא הי' ממלא מקומו ביראת חטא וסופו הוכיח מה שעשה שחגר לאחיו בצלצול ומ"ש מד' המנ"ח מצוה תצ"ז שנסתפק אם המלך יכול למנות א' מבניו הקטנים ולדחות את הגדול דגבי ירושה קיי"ל כריב"ב דיכול להנחיל ליורש א' בין יורשיו לענ"ד הדבר מבואר במקרא בד"ה ב' י"א פסוק כ"ב ויעמד לראש רחבעם את אבי' בן מעכה לנגיד באחיו כי להמליכו אף שהי' לו בנים גדולים ממנו כמ"ש שם פסוק י"ט כ' וזה לא הי' עפ"י הדיבור כמו בשלמה שעשה ע"פ נתן הנביא אבל אין מזה ראי' לענין להעביר הירושה לגמרי מבניו דקיי"ל דא"י להעביר ואף דבלשון מתנה יכול ליתן למי שירצה הרי בנ"ד לא הזכיר שום לשון מתנה לאנשי ביהמ"ד וגם הוי דשלב"ל וא"י להקנותו וגם אי נימא דהוי כמחילה הרי א"י למחול דשלב"ל כמ"ש בסי' ר"ט ס"ד בהג"ה והרי מבואר בסי' של"ג ס"ח בהג"ה דאם אמר הבעה"ב למלמד לך מעמדי ונתרצה המלמד דהבעה"ב יכול לחזור בו דאין בידו למחול שיעבודו של הנער וע"ע כה"ג בריטב"א כתובות (דף פ"ו) וש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק ע"ז ובסמ"ע סי' ס' סק"ל אך דבאמת מבואר מדברי הרשב"א דבש"ץ ליכא חזקה מדינא אלא ממנהגא והוא משום דלא מקרי שררה כמ"ש בדע"ת סי' א' סקפ"א בשם תשו' דבר שמואל וכן הבאתי מהס"ח סי' חשנ"ו ופי' אזולאי שם אלא דהמנהג שיש להם חזקה א"כ י"ל דבכ"ג שמחל בעצמו עכ"פ ליכא מנהגא בזה שהרי הוא דבר שאינו מצוי והן אמת שמלשון הריטב"א שהבאתי שם סקפ"ג משמע להיפוך מ"מ כיון שגם מדברי הא"ז הל' ברכות סי' קט"ו נראה דש"ץ אין לו חזקה מדינא כ"ה בח"ס א"ח סי' י"ב א"כ נראה דבכה"ג דעכ"פ ליכא מנהגא אין לכוף את הקהל ליתן החזנות לבן של הש"ץ. והנלע"ד כתבתי

סימן קעז עוד להרב הנ"ל

וע"ד שאלתו בגט שנשלח ע"י שליח והרב המסדר שבמקום האשה עיין בהגט והי' שלם ויפה וגם העדים קראו את הגט קודם שנמסר להאשה ונתן השליח הגט ליד האשה והחזיקתו בכח וכבשתו בידה להניחו לתוך חיקה וכשחזרו ונטלוהו לקראו שנית כנהוג והנה נמחקו קצת אותיות בשם הבעל שנכתב אפרים זלמן דמתקרי זאמע נמחק קצת המ"ם ונפסק המ"ם מתיבת זאמע וגם היו"ד של תיבת דיתבא וגם התי"ו של תיהויין

הנה לענ"ד הדבר פשוט להקל דהא בסי' קכ"ה סי"ט מבואר דכל מחק בטופס כשר ודוקא בתורף פסול ובסי' קכ"ו ס"א בהג"ה מבואר דמה שאין בו צורך בתורף דינו כטופס ומבואר בתשו' רח"כ א"ע, סי' ס' דגם לענין מחק דינא הכי וכתב שם דאף שהב"ש הביא שגדול א' חולק על הרמ"א העיקר כהרמ"א המעיין בתשו' רמ"א שהגדול חולק רק במ"ש הרמ"א דהרי את מותרת אינו תורף וע"ז חולק שם ע"ש אבל בנ"ד שא"צ לכתוב הכינוי זאמע לכ"ע אין לו דין תורף וכן היו"ד של תיבת דיתבא הוא מהטופס כמ"ש בתשו' רח"כ שם וע' תשו' איגרא רמא סי' ג' בדין אות צ' של תיבת צבי שהוא נשחת ולא ניתן לקרות דכיון דבהכינוי הירש לבד כשר והענין