מהרש"ם חלק ב קמט

ניכר מתוכו כשר ובשו"ת אמרי נועם סי' ל"ה האריך בגט הנשלח ממדה"י וע"י טלטול הדרך קפץ הדין ונפסק בהגט הוא"ו של ושש והטי"ת של פיטורין והעלה דאף דבנמחק מתורף גם במקום עיגון לא ינתן לה כמ"ש הב"ש סי' קכ"ה סקכ"ו וסי' קכ"ו סק"מ מ"מ כיון דלשי' כמ"פ בחתך הזמן כשר יש לצרף להתיר גם שלא במקום עיגון והתיר ליתן הגט והסכים עמו גדול א' ע"ש ומכ"ש בנ"ד דכשר בלא נכתב הכינוי זאמע וגם אין כאן שינוי בשם אחר אלא שנמחק דדינו כטופס וכן שאר האותיות ובסי' קכ"ו סמ"ט דבחסר אות מהטופס כשר וה"נ בנ"ד

ומ"ש רו"מ די"ל דהוי יתיר בתורף אינו נ"ל כלל דניכר לכל שנכתב כהוגן אלא שנחסר אות ע"י המחק ובפרט דיש ספק שמא נמחק אחר שבא לידה ודוקא היכי שהוא נגד קבלת חז"ל אמרי' אימור לא בדק יפה בביצה (דף ז') וכן בהא דנדה (דף ס"א) משום שמצאו שם גלגלת אמרו כן ועמ"ש בדע"ת סי' ל"ו סקל"א וע' תשו' פמ"א ח"א סי' כ"ד ובמפתחות שם בזה וא"כ מוקמי' בחזקה דמעיקרא לתלות המחק באיסור הזמן ובסיבת הידוק הגט כמ"ש כה"ג בדע"ת שם סקכ"ט יעו"ש. והנלע"ד כתבתי

סימן קעח להרב וכו' מו"ה צבי הירש פרידמאן נ"י בהרה"ג מו"ה מנשה שמחה פ"מ אבד"ק סאבראנץ. בארץ הגר

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שזה כמה שנים שאין רצונה לטבול ואומרת שתשאר כן כל ימי' מחמת רשעות אם מותר לבעלה להתייחד עמה אי דמי לאשה שאסורה לבעלה שאסור להתייחד עמה כמ"ש הס"ט סי' קצ"ה סק"ב או דלמא כיון דאפשר שתחזור בה ותתרצה לטבול מותר

הנה לענ"ד הדבר פשוט דאסור להתייחד עמה שהרי מבואר בתשו' ושב הכהן סי' ל' בהא דסוס"י קפ"ז באשה שיש לה פצעים בגופה דאסור להתייחד עמה דדמי לרמ"ת דסעי' י"ב שם ואף דהכא אפשר שתתרפא הרי גם רמ"ת אפשר שתתרפא ואפ"ה אסור ע"ש וגם נראה ראי' מהא דכתובות (דף ס"ג ע"ב) בהא דמורדת פוחתין לה מכתובתה אפי' היא נדה דגבי נדה יש לו פת בסלו אחרי ימי נדתה משא"כ במורדת אין לו פת בסלו והרי אפשר שתחזור בה ואפ"ה מקרי אין לו פת בסלו ועתו"ס יומא (דף י"ח ע"ב) ד"ה יהודי וכו' והגהת הב"ח שם וא"כ ה"נ דוקא בנדה התירה תורה שיש היתר לאיסורה אחר ימי נדה כמ"ש התוס' סנהדרין (דף ל"ז ע"א) ד"ה התורה וכו' אבל נדה סופה ליטהר וכו' ע"ש והיינו משום דמקרי יש לו פת בסלו אבל הכא במורדת דאין לו פת בסלו אע"ג דאפשר שתחזור בה מ"מ מקרי אין לו פת בסלו ואסור להתייחד עמה אלא בעדים. והנלע"ד כתבתי

סימן קעט להרב הגאון וכו' מו"ה מאיר אריק נ"י אבד"ק יאזלוויץ

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בהגט שהובא מאמעריקא לקהלתכם ע"י שליח, א' דשם שעשה שליח שני כנהוג ונכתב שם האשה עטל דמתקריא עטיא פרידא ובאמת שנקראת בפ"כ עטל ולא נודע כלל שם אחר רק לפי אמירת אביה שמה מעריסה עטיע פרידא וכן נכתב בהכתובה ואביה ואמה קורין אותה ע"פ רוב עטל רק לפעמים קורין אותה עטיא פרידא והוא מקום עיגון וכת"ר האריך בזה

הנה בגוף השאלה כבר הארכתי בתשו' לק' ראוני ברוסיא והעליתי דלגבי שם העריסה גם בנקרא רק בפי מיעוטא דמיעוטא חוזר וניעור ולא מיקרי נשתקע ומ"ש מתשו' רדב"ז ח"א סי' תקל"א במי ששמו שמרי' ובפ"כ נקרא מחרז ולא נודע שם שמרי' אלא לחזן ועולה לתורה רק פ"א ביובל וכתבו בגט שמרי' דהגט פסול היינו בכתב שם שמרי' לבד אבל בכתבו שם שנקרא בפ"כ וכתבו גם שם העריסה י"ל דכשר ואף שכתב הט"ז בשבולי לקט שבאהיש סקי"ח דמה שקורין רק אביה ואמה אפי' פורתא לא מקרי הנה מצאתי בשו"ת ברכת יוסף א"ע סי' ס"ב באשה ששמה מעריסה שרה יענטא וכן קורין אותה בבית אמה אבל בפ"כ מקצת קורין אותה שרה ומקצת קורין יענטא לבד וכתבו שרה יענטא לבד דכשר אך בזה י"ל דמשום דעכ"פ לא נשתכח שום שם גם בפ"כ דמקצת קורין שרה ומקצת יענטא אבל הנה בשד"ח מערכת גט סי' מ"א אות ו' בשם ג"מ ומשנת דר"א דכל שיש אפי' א' שקורא בשם זה לא מקרי נשתקע וגם אם אמה בלבד קוראתו אינו בכלל נשתקע לגמרי ושם סי' ה' אות ג' בשם מהר"א הלוי ג"כ כן וע"ש אות ד' ג"כ בזה וע"ש סי' מ"א אות ז' בדין אם נשתקע מקריאה ולא מידיעה והביא מדברי מכתב מאליהו שער ד' סי' י"ג שהוכיח מדברי מהרי"ק והרד"ך דאם ידוע השם לא מקרי נשתקע והוא חולק וס"ל דכל שנשתקע בקריאה מקרי נשתקע והוא הביא עוד מדברי כמה מחברים שנחלקו בזה וע"ש אות ד' בדין נכתב בכתובה וגם בדין שם שנכתב בקוויטליך לצדיקים וע"ש בדין שם שנכתב בהפאס דחשיב נשתקע אבל בחא"ש סי' פ"ו פסק דלא מקרי נשתקע וגם בגוף דין נשתקע ע"ש סי' ל"ט בשם צ"צ החדש סי' קפ"ו ורמ"ז רמ"ח ר"ג רי"ח דליכא אלא פסול דרבנן ואם כתב שם המשתקע ואח"כ דמתקרי בשם שנקרא בפ"כ מבואר ביש"ש פ"ד דגיטין סי' ט"ז דכשר ע"ש עוד בזה וע"ש סי' מ' אות ט' דאם, כתב דמתקרי על שם הנשתקע הוי כמזויף מתוכו דפסול כיון שאינו נקרא כן ולענ"ד יש לדון למאי דמבואר בברכות (דף ל"ח ע"א) מוציא דכ"ע אפיק משמע כי פליגי בהמוציא דלרבנן דאפיק משמע ולר"נ דמפיק משמע וקיי"ל כרבנן ובעירובין (ד' י"ט ע"א) הפושעים שפושעים והולכין לעולם וכו' אלא מעתה דכתי' המוציא והמעלה דמסיק ודמפיק משמע אלא דאסיק ודאפיק ה"נ דפשעי הוא ופירש"י בחייהם פשעו ולא עכשיו ע"ש וה"נ אף שכתב דמתקרי אינו בכלל מזויף מתוכו כיון דיש לפרש שהי' נקרא, כן מכבר אף שאינו נקרא כן עכשיו וא"כ אם כתב, שם הנקרא בו וגם שם הנשתקע בדמתקרי יש לצדד אבל אין בידי להקל נגד האחרונים

אבל בגוף שיעור נשתקע הביא רו"מ משו"ת ב"ש סי' קי"ז דאם עברו יותר מיב"ח מהנישואין וקריאת הכתובה הוי נשתקע והביא ראי' מש"ס דע"ז (דף נ"ז) דשיעור שישקע ע"ז מפיהן הוא ויב"ח אבל אני הבאתי ראי' מש"ס דקידושין (ד' ע"ה) וא"ע סי' ד' הוא שישתכח לגמרי והתם דנקט שישתקע מפיהן שאני והבאתי מכמ"ק והעיקר תליא דאי נימא שישתקע מקריאה יש להחמיר כן אבל אי נימא דבעינן שישתקע מידיעה כיון שהכתובה מונחת וגם קיי"ל דזכירת עדות מסתמא עד ס' שנה אין להחמיר אלא בנודע שנשתכח לגמרי עד שאין אדם יודע משם זה

ועכ"פ בצירוף הכתובה וכתיבת שמה בקוויטליך ומיעוטא דקריאת אבי' ואמה ב' השמות להכשיר בדיעבד שכתבום בדמתקריא זכה ראיתי בס' יד יהודה שנדמ"ח בשו"ת לסדר גיטין סי' ג' שהאריך להקל בכתב גם שם שנשתקע ובפרט אם נכתב בכתובה או בקוויטליך לצדיקים ע"ש. והנלע"ד כתבתי

סימן קפ לכבוד הרב המופלג בתורה מו"ה צבי הירש קארינבליעט נ"י מקפוטשיניץ

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה שנמלח בשר וגם נמלחו דקין בפ"ע ואחר ששהו שניהם שיעור מליחה נתערבו הדקין עם הבשר ונגעו זב"ז ונודע שהדקין היו טרפה והי' הפ"מ ונסתפק רו"מ דגם לפמ"ש הש"כ סי' צ"א דהיכא דהמלח עשה פעולה מותר בהפ"מ לאחר שיעור מליחה מ"מ י"ל דבנ"ד שהמעים אין בהם דם ולא עשה המלח בהדקין שום פעולה א"כ גם בה"מ אסור או אולי כיון דיש שומן על הדקין ובשומן מחזיקי' דם א"כ גם בזה כשר עכ"ד. והנה באמת גם בדקין יש ציר עכ"פ ומה"ט מותר למלחן עם בשר כמבואר בסוס"י ע"ה א"כ י"ל דעשה המלח פעולה להפליט הציר אבל באמת מבואר בפר"ח סי' צ"א שם י"ל דבציר אין כח המלח נחלש כלל ואף שנסתפק קצת בזה מ"מ א"א להקל בזה וע' במש"ז סי' ס"ט סקמ"ז שפסק ג"כ כן ואף דיש שומן מ"מ לא שכל