מהרש"ם חלק ב קמו

חי' ובעה"מ פ"ב דמ"ק ועוד מדברי כמ"פ ולכאורה כיון דהוי ספיקא דפלוגתת הפוסקים בדרבנן יש להקל דבכל סד"ר הלכה כהמיקל אולם הנה מצאתי בפיה"מ להר"מ סופ"ק דע"ז שכתב וז"ל ואמרו על שמו כלומר על ישראל בעל המרחץ והנכרי הדר בו יחמם אותו בשבת ויכנסו בו הנכרים ויאמרו רחצנו במרחץ פ' היום ובזה יש חה"ש למי שישמע זה ואינו יודע שהוא שכור אצלו לזמן קצוב בדמים ידועים וזה הי' בימיהם שהי' מנהגם כמו שזכרנו אריסות למרחץ לא עבדי אינשי אבל בזמנינו זה דין המרחץ ודין השדה ושאר הקרקעות אחד הוא ומותר לבעל הקרקע להשכירו וזה מפורסם לכל בני אדם עכ"ל והנה מ"ש הרמב"ם טעמא דחה"ש ולא כתב כטעמו של רש"י כתבתי בח"א סי' י"ב] כוונת הרמב"ם בזה ועוי"ל דאין כונת הרמב"ם אלא להשמיענו דגם היכי דבאותו מקום מפורסם שנעשה בשכירות אפ"ה אסור משום שהעכו"ם הרוחצין ילכו למק"א ויספרו שרחצו בש"ק במרחצו של ישראל ושם אין יודעים שהשכירו להעכו"ם ויחשדוהו שם בזה ולזה סיים דעכשיו שמפורסם, לכל בני אדם שמשכירין המרחץ אין בזה עוד שום חשד ומותר להשכירו ולפ"ז אין היתר גם אם בעיר אחת המנהג לעשות בקבלנות כיון שבכל העולם אינו כן שמא ילכו הפועלים לעיר אחרת ויספרו שעבדו אצל הישראל ויהי' חה"ש ואין להתיר רק אם המנהג בכל העולם הוא כן ומצאתי בתשו' מהר"י הלוי (אחי הט"ז) סי' י' שהאריך בדין מלאכת מחובר בקבלנות במקום שדרכן לעשות כולם בקבלנות ופסק לאסור ע"ש טעמו באורך

והנה ראיתי בשו"ת מהרא"ל צינץ. חא"ת סי' ב' שהאריך בענין מלאכת קבלנות וכתב דיחוד במקום לא מהני בזה דמ"מ הוי בית ישראל ולא דמי לחמץ דהכא מסתמא נותן לו המקום כדי שיעשה מלאכה בשבילו ואין להתיר אא"כ ישכיר לו החדר בשכירות גמור שלא יהא תלוי במלאכת שבת ואז יהי' קבלנות בבית עכו"פ דשרי ואני תמה שלא הביא מדברי הגמ"ר פ"ק דשבת שהובא בד"מ וט"ז סי' רנ"ב סק"ג דלשי' ראבי' מהני יחוד מקום לענין הוצאה כמו בחמץ והמרדכי חולק דאפי' שכירות לא קני אלא בחמץ והט"ז תמה דלגבי חשש מ"ע ל"מ יחוד מקום וע"ש במג"א סק"ה ובסי' רמ"ו סק"ז וא"כ ה"נ בנ"ד תלוי בזה ולפ"ז גם שכירות הבית ל"מ דמ"מ איכא מ"ע וזה כמה שנים כתב לי המו"ץ דק' דינוב בשם תשו' ד"ח ח"א שהחמיר דגם במכירה איכא מ"ע ואינו ת"י ואני הבאתי ראי' מדברי הב"י רס"י רמ"ג בד"ה כתב הרמב"ן וכו' בשם מהרי"א בביאור דברי רב האי דבהשכירו לשנים מרובות דמי למכר דאית לי' קלא ותו ליכא למיחש למ"ע ע"ש הרי מבואר דבמכר ליכא משום מ"ע וכן בשכירות לשנים הרבה אבל בשכירות זמן מיעוט כגון לשנה אחת איכא מ"ע והן אמת דלפי מה שצידד הב"י סי' רנ"ב דאפשר דבבית עכו"ם אפי' מפורסם שהוא של ישראל לא גזרו בקצץ א"כ אי נימא דשכירות קניא והוי מדינא בית עכו"ם גם אי נימא דמ"מ איכא חשש מ"ע לא גזרו אך שהב"י לא החליט כן שם ע"ש וגם בלא"ה אין להשכיר לשבתות לבד דמחזי כשכר שבת ולכן נראה שישכיר לאיזה עכו"ם את בית הווארסטאט עם כל הכלים לשלשה שנים רצופים לחול ולשבת ויחזור וישכור שיהי' לו רשות לעבוד שם בימי החול בשותפות עם הפועלים ויושאר הבית בימי שבת ויו"ט רק להעכו"ם הפועלים ואם אולי ירא שמא יחזרו בהם הפועלים מלעבוד אצלו יוכל להתנות שאם יחזרו בהם מלעבוד שם גם בימי החול יתבטל שכירות הבית או שישכיר הבית לעכו"ם אחר שאינו פועל והוא יחזור וישכיר הבית להפועלים על כל הזמן ולהישראל בעל הבית רק על ימי החול וגם יתלה נייר בטבלא דבוק ע"ג הפתח ההולך מן החדר להפארהויו שיהי' כתוב שם שהבית הזה מושכר להעכו"ם על זמן ג"ש אלא שהוא יש לו רשות לעבוד שם בימי החול לבד ובזה יהי' בטוח שכל הבא אל הבית יכיר וידע כי הוא מושכר לעכו"ם ולא יהי' עוד חשד אבל צריך להזהיר שלא יבאו הסנדלר או ב"ב בימי שוי"ט להבית הזה ואם אינו בטוח בהבטחתו בזה אל תהי ידי בזה להסכים כי יוכל להיות ח"ו מכשול וחה"ש ויהי' מעוות של יוכל לתקן ורק באופן אם הוא אדם כשר ונאמן אז יש להתיר באופן הנ"ל

ובהיותי בזה ראיתי בסה"ח להג' מהרש"ק ז"ל שחידש דבמטלטלין כשהעכו"ם עושה בו תיקון הרי אומן קונה ששבח כלי לשי' כמ"פ והוי כעושה מלאכה בשלו ולכאורה יש לתמוה לפ"ז דגם בקרקע ובנין ראוי להתיר דכבר העלה בנה"מ סי' ש"ו סוסק"ד דגם בקרקע אומן קונה בשבח כלי אך בזה י"ל דס"ל כמ"ש בשו"ת תוע"ר חא"ח סי' ו' אות ד' דבקרקע אין אקב"כ ע"ש ובזה הי' נ"ל לומר טעם חדש בהא דבבית הישראל אסור גם נקצץ דכל ענין אקב"כ הוא מפני תפיסתו בהכלי עד שיתן לו שכרו וכמ"ש בקצה"ח סי' ש"ו סק"ד דמה"ט בעושה בחנם לא קנה כלום ע"ש א"כ הרי מבואר במח"א הל' שומרים סי' מ"א דבעושה מלאכה בבית, בבעלים לא נעשה ש"ש שהרי אינו תופסו בשכרו כלל ע"ש א"כ אינו קונה בשבח כלי לכן הוי כעושה מלאכה בשל ישראל דאסור משא"כ בעושה בבית עכו"ם קונה בשבח כלי והוי כעושה מלאכה בשל עכו"ם ובזה מיושב דברי רי"ו שפסק דבבית עכו"ם אפי' מפורסם שהוא של ישראל מותר ותמה הב"י סי' רנ"ב ונדחק בטעמו ולפמ"ש ניחא ובזה י"ל שי' הש"ל בשם הר"י שבב"י שם סי' רנ"ב דהא דקבולת שרי בבית עכו"ם דוקא בשכר ולא בחנם ותמה הב"י דגם בחנם י"ל דאדעתא דנפשי' עביד ולפמ"ש ניחא דכבר הבאתי מהקצה"ח דבחנם ל"ש דין אקב"כ לכן בכה"ג אסור גם בבית עכו"ם ודו"ק

אבל מלבד דלשי' כמ"פ לא ס"ל כלל דאקב"כ וגם לשי' כמ"פ קונה רק השבח ולא גוף הכלי עקצה"ח שם וע' בשו"ת ב"א חא"ע סי' קי"ז שדחה כל דברי קצה"ח ושהר"ש הלוי הביא בעצמו דברי תה"ד ובמק"א הבאתי מתשו' מהר"ח א"ז סי' נ"ו וע' בקונ' הנדפס בסוף תשו' הריב"ש דפוס ווארשא פלפול גדול בזה גם יש לפקפק דמ"מ בתחלת מלאכתו שמתחיל לעשות בשבת עושה בשל ישראל דלא קנהו עד אחר שישביחו ואולי י"ל דמלאכתו וקנינו באים כאחת וצ"ע ועכ"פ לפ"ז במלאכה שהתחילו הפועלים מע"ש יש לצרף סניף זה דמותר לגמור בשבת משום דאומן קב"כ. והנלע"ד כתבתי: סימן קעג ב"ה ד' וישב תר"ס להרב הגדול וכו' מו"ה ארי' יודא ליבוש הכהן נ"י הרב דק' דאשיב ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק הגט שהי' לפניו בחודש תמוז תרנ"ח והבעל והאשה א"ל שניהם ששם אבי האשה הי' זוסיא ולא ידעו שם הקודש וסידר הגט בשם חיה בת זוסיא ובבואה לעיר ליפיוויץ עתה להנשא עם מי שנשתדך עמה ראה הרב דשם המעשה ב"ד ומצא ב' ריעותות כי הי' צריך לכתוב זיסיא ביו"ד אחר הזיי"ן וגם כי שמו לתורה ולחתימה הי' זיסקינד ובפ"כ נקרא זיסקא וא"כ איכא שינוי בשם האב

הנה בדבר מ"ש זוסיא בוא"ו גם אם החירק נדגש כשר בדיעבד כמ"ש הט"ג בש"א אות ז' סקי"ג וש"נ אות ק' סקי"ג ואף דבשו"ת ד"ח ח"א סי' נ"ו חולק על הט"ג בזה ופסל הגט וסיים שהולד ממזר אבל בשם זוסיא גם הוא מודה שאין הרגש בדבר וע' בשו"ת ד"ח ח"ב א"ע סי' קי"א בדין כתב זיסא בחירק אחר הזיי"ן דאף שאין החיר"ק נרגש כשר בדיעבד וא"כ ה"נ להיפוך אבל בדבר השינוי מן זוסיא לזיסקא הוא שינוי גדול והנה רו"מ הביא מדברי הט"ג ש"א אות נ' סק"ז בדין שם הירץ מתולדה ואח"כ נקרא בפ"כ הירצקא דא"צ לכתוב רק הירץ ומ"ש הט"ג שהט"ז סותר א"ע דבשם שרה שארקה כתב בעצמו לכתוב שרה ואמאי כתב בשם הירצקא לכתוב גם ההוספה ורו"מ הביא בשם אהלי שם שחילק דאם כותבים שם נפתלי המכונה הירץ ונקרא בפ"כ הירצקא יש לכתוב כפי שנקרא הירצקא אבל בכותב רק שם שרה א"צ לכתוב האריכות שבשם זה בעצמו אף שנקראת שארקה והביא בשם מהר"ם בביאורו לסה"ג שכתב להדיא דאם כתב הירץ במקום הירצקא כשר בדיעבד והנה ראיתי בשו"ת ברכת יוסף חא"ע סי' ע"ט שהביא ג"כ מדברי הט"ג והשיג עליו מדברי רמ"א סוס"י קכ"ט שפסק בכינוי וואלף שקורין אותו במדינות אחרות וואלפא או וואלבליין צריך לכתוב כמו שנקרא במדינה ההוא ומבואר דאף דשם וואלף שמו הקודש זאב יש לכתוב כפי שנקרא והשגתו עולה יפה ע"ד הט"ז דמחלק בין שמות נשים שאין להם שם קודש אחר ובין שמות אנשים שיש להם שה"ק אבל לפי דברי האה"ש אין סתירה משם אך דמ"מ אין מזה ענין לנד"ד ששמו הקודש זיסקינד ובפ"כ נקרא זיסקא א"כ הוא קיצור משם זיסקונד ואין לשם זוסיא שייכות כאן כלל והוא שם אחר ואין הקו"ף אריכות על השם זוסיא כי גם בשם זיסקונד יש קו"ף אלא שמקצרין את השם זיסקונד, ומשמיטים את הנו"ן ודל"ת שבסוף התיבה וא"כ מה ענין שם זוסיא לכאן ובפרט כי בשם זוסיא