מהרש"ם חלק ב קמה

וגם מה שחוכך אם בלוה סאה בסאה יוכל לפרוע מעות הדבר פשוט דודאי מחויב ליתן חטים שהרי מבואר בתוס' ב"מ (דף ס"ג ע"א) בד"ה צד א' בריבית וכו' וא"ת א"כ סאה בסאה נמי יהא מותר ללות לר"י דצד א' הוא דשמא לא יוקירו וכו' וי"ל דלא חשיב צ"א בריבית אלא בדבר שיש ביד מלוה או לוה לעשות צ"א שלא יהא ריבית ולא דמי לסאה בסאה שתלוי בשער ובע"כ יהא ריבית אם יוקירו עכ"ל ואם איתא שיש ביד לוה לפרוע במעות הרי בידו שלא יהא ריבית שישלם כפי שויו בשעת הלואה ובע"כ דבמלוה סאה בסאה הוי כהתנה שישלם לו חטים ועוד שהרי מבואר בתשו' הרא"ש כלל ק"מ סי' ט"ו דהא דביש לו מעט שרי משום דמעט שיש ללוה נחלטת למלוה בעד כל סאה וסאה שמלוה לו ואם בידו לפרוע לו מעות אין למלוע זכות בהמעט שיש ללוה ואף דמבואר בנימוק"י שאין הטעם כן אלא דבטעמא כל דהוא הקילו מלבד דבתשו' הרא"ש מוכח להיפוך וכיון דלהרא"ש כן הוא גם הנימוק"י לא נחלק עמו בד"ז ועוד דגם להנימוק"י עכ"פ צריך שיהי' טעם כל דהו דהוי כמו שהקנה לו ובע"כ שצריך ליתן לו החטים עצמן וע"ש באס"ז בשם י"מ דצריך לומר לו קנה כל סאה וסאה זאח"ז ונראה שא"צ לומר אלא אפי' בסתם רואין הסאה שיש לו כאלו הוא תחת כל סאה וסאה וכה"ג אמרי' בגיטין (דף ל') המלוה מעות את הכהן וכו' ע"ש ומבואר דכל ההיתר משום דנעשה כאומר לו ומוכח דמחויב ליתן לו חטים ולא מעות אבל גם מ"ש דבנ"ד המנהג ביניהם ליתן לפעמים מעות ומסתמא ע"ד מנהגם עושים אינו נראה דודאי בסתמא שאין השער משתנה אין המלוה מקפיד בכך אבל בשינוי השער דלא שכיח כפי שהוא עתה איך יעלה עה"ד שילוה לו קמח ויהי' הברירה ביד לוה אם יוזל יתן לו קמח ואם יוקיר ישלם לו כפי המקח שיהי' מאז וא"כ לקתה מדה"ד וכמ"ש כה"ג הר"ן פ' אע"פ והובא בחמ"ח א"ע סי' ס"ט סק"ה וגדולה מזו כתב הב"ש סי' ק"ב סק"ב בדין היתה כתובתה מוקדמת דא"י לומר לא אגבה כתובתי עכשיו רק אהי' נזונית בבית בעלי וכו' דאע"ג דקיי"ל דהברירה בידה לגבות כתובתה או לא מ"מ במקום שחב לאחרים א"י לומר כן והן אמת שמצינו ברס"י קי"ח וב"ש סק"א שהברירה ביד היורשים לסלק להאלמנה הכתובה או ליתן לה חצי עזבון וגם בדאיכא ב"ח יכולים ליתן לה הכתובה להפסיד להב"ח וגם בב"ש ס' קי"ג סקי"א הביא הב"ש מזה סיוע להשא"י כעין זה אבל היינו כשתקנו חז"ל כן אבל בסתמא שמדינא מחויב להחזיר קמח אלא שכפי מנהגם אנו באים לדון עליהם א"כ הבו דלא לוסיף ובפרט בנ"ד שהוא ממונה מאחר ודאי כן הוא וגדולה מזו מבואר בט"ז א"ע סי' קי"ד סק"ב וב"ש סק"ג דהמתחייב לזון את חבירו בשעת הזול והוקרו דאם הוא יוקר דלא שכיח הוי כאונס ולא קיבל עליו וה"נ כיון שלא אמר הלוה קודם שנתייקר להמלוה אם יתן מעות או קמח אם הי' השער בזול הרבה הי' נותן לו קמח וכן אם נתייקר הרבה והוי קרוב לשכר ולהפסד בשוה דדינם כמו הלואה סאה בסאה שנותן לו סאה כמש"ל אך לפי דברי הלוה כבר א"ל אשתו שתשלם לו ט"ו ר"כ אין חיוב עליו גם עתה לשלם יותר מזה ולפ"ד המלוה שהוחלט ביניהם שתתן לו קמח מחויב ליתן הקמח וא"כ יבורר ע"פ תק"כ אם כה ואם כה וכן יקום וא"ל דגם האמירה אינו כלום כיון שלא נגמר בקנין כן וע' ח"צ סי' ק"ט ומשפט שלום סוס"י ר"ז והג"ה שבשו"ת דע"ת סי' ח"י די"א דהכא שלקח בסתם ע"ד מנהגם הקדום הרי הי' כן המנהג ביניהם שבפעם ראשון ששילם לו הי' על אחת משתי אלה אם קמח או מעות וע' בב"י סי' ר"ו בשם הרשב"א דבנתחייבו שנים זה למכור וזה לקנות ולא קבעו זמן כל שבא בראשונה השני מחויב לקיים תנאו ע"ש וה"נ בזה והנלע"ד כתבתי

סימן קעא ב"ה ה' תשנ"ח תר"ס להרב דמאה"ג וכו' מו"ה ישכר דוב באבד נ"י אבד"ק בוסק

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק תיקון עירובין בעירו שיש נהר סמוך לעיר וברצונו להעמיד צוה"פ אצלו לאורך הנהר וגם בקצת מקומות לרוחב הנהר קנה א' מזה וקנה מזה ועליהם החוט וגם כי הצה"פ יעמוד תחת עמידת הטעלעגראף

הנה מה שהאריך רו"מ בדברי הה"מ שהביא המג"א סי' שס"ג סקל"א דס"ל דגם מדרון משופע המתלקט י' מתוך ד' ל"מ בים משום דיש לחוש שמא ישתמשו מן המבוי להמקום שנתייבש הים לכן גם צה"פ לא מהני רק מחיצה גמורה ומ"ש המג"א מדברי הירושלמי הביא ד' הק"ע ופ"מ ומרה"פ שנחלקו בכוונת הירושלמי והביא בשם גאון יעקב דהירושלמי מיירי באינו עמוק עשרה ובש"ס דילן מיירי שיש עמוק עשרה. הנה בגוף דברי הה"מ ומג"א הנה בתשו' מהרי"ט ח"א סי' צ"ד מבואר שהבין כונת הה"מ שהים הוא מחיצה גם באין גבוה י"ט ורק לשי' רש"י י"ל דדוקא בדאיכא גובה י"ט הוי מחיצה ומ"מ ביאר דגם לשי' רש"י א"צ גובה י"ט אלא דאי חיישי' שמא יעלה הים שרטון חיישי' לתרתי שמא יעלה שרטון אצל שפתו ותתבטל המחיצה וגם שיתרחק הים ויטלטלו מן המבוי לתוך מקום האסור דהיינו לתוך מקום השרטון וסיים שם שבעיר טבריא הרחוב פתוחה לים פרצה רחבה יותר מן ק' אמות וטלטלו בכל העיר ע"פ זקנים ע"ש ומצאתי בבית מאיר לא"ח שהעיר ע"ד מהר"ט מהירושלמי שהובא במג"א דמפולשת לים כמפולשין לכרמלית והאריך שם דמהש"ס דילן מוכח להיפוך וגם האריך בביאור דברי רש"י והה"מ ע"ש אבל גם לשי' המג"א בדעת הה"מ מ"מ י"ל דאף דבמדרון לבד ליכא היכרא מ"מ בדאיכא נמי צה"פ איכא היכרא וכבר העיר ביד אפרים מהא דסי' שצ"ה ומג"א סקי"א דגם בצה"פ שאינו גבוה מאוד איכא היכרא ובאמת שהא"ר חולק ע"ד מג"א וכתב בפשיטות דבצה"פ גם הה"מ מודה ובמחה"ש העתיק רק לתי או קורה אבל בא"ר מוכח דצה"פ או, לחי או קורה מהני והטעם דאף דצה"פ משום מחיצה מ"מ גם היכרא איכא באינו גבוה עשרים אמה וכמש"ל ובפרט דהא לשי' כמ"פ לא חיישי' בנהרות שמא יעלה שרטון א"כ בלא"ה ליכא חששא ועמ"ש בהגהותי לא"ח שנדפסו בארץ הגר שהבאתי מכמ"ק בזה

ובעיקר דברי הירושלמי יש לדון דהא בירושלמי שם סובר דצה"פ אינו מתיר אא"כ נכנס לפנים לתוך המבוי משך ד"א לכן גם בנהר לא נחשב כסתום כיון שהוא בקצה המבוי ולא עדיף מצה"פ אבל לדידן מצה"פ כשר בקצה המבוי ה"נ הוי הים ומדרון המתלקט כסתומה של צה"פ אף שהוא בקצה המבוי

ובדבר צה"פ שע"ג הנהר לרחבו כבר כתב בגה"ש על הירושלמי פ"ח דעירובין ה"ז שהדבר מבואר בירושלמי שם דמהני צה"פ ע"ג המים ועתש"ו שו"מ מהד"ק ח"א סי' רצ"ח ושו"ת ב"ש חא"ח סי' נ"ו ולענין טלטול מן הנהר כבר ביארתי בהגהותי שם סי' שנ"ו כל פרטי הלכה זו על נכון בס"ד ואין רצוני לכפול דברים שכבר באו בדפוס. והנלע"ד כתבתי

סימן קעב ב"ה א' וישב תר"ס להרב הגדול וכו' מו"ה יהודא כ"ץ נ"י ראב"ד ומו"ץ דק' סאניק

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בבעלי אומנות הרצענים שמחזיקים פועלים עכו"ם והמנהג בכל הגליל שעובדים רק בקבלנות מכל זוג מנעלים שכר קצוב ויען כי ביום א' שהוא יום אידם בטלים ממלאכתן אין רצונם להתבטל גם ביום השבת ועי"ז לא יוכלו להשיג פועלים עכו"ם ועי"ז יש מהם שעוברים בשאט נפש עכת"ד השאלה

הנה מה שהאריך רו"מ בדין קבלנות במקום שדרך המקום לעשות בקבלנות והביא מדברי הרמב"ם פ"ז מהל' יו"ט הכ"ה שסיים שאין הכל יודעין ההפרש בין שכיר לקבלן ויפה העיר ובאמת שהר"ן סופ"ק דע"ז הביא סברתו דגם בשדה דלאריסופא קיימא מ"מ לא שרי אלא בכה"ג שהעכו"ם נוטל חלק בפירות לא' אמרי אינשי דשכיר יום הוא אבל בקבלנות שהבעלים נוטלים כל הפירות מיחזי להו כשכיר יום וסיים שכ"ה דעת הרמב"ם שכתב בפ"ו מה"ש דגם בשדה אסור קבלנות ויש מי שכתב דבשדה שדרכן של ב"א לעשות בקבלנות שרי ודוקא בבנין אסור לפי שדרכן של ב"א לעשות בשכירות יום ודברי רמב"ם נראין עיקר עכ"ד הרי שסובר כן בדעת רמב"ם דגם היכי שדרכו בקבילת אסור דכיון שהבעלים נוטלין כל הריוח מחזי לאינשי כשכיר יום וראיתי בספר משנה ברורה שהוכיח שכ"ה דעת כמה ראשונים ע"ש סי' רמ"ד בביאור הלכה מדברי תוסי"ש שבת