מהרש"ם חלק ב קמד

אם הי' הדבר במגרש עצמו אין ללמוד ממנו לשם אביו כי בתשו' הרא"ש וטור מבואר דבלא כתב שם אבי האשה כשר ובלי ספק אין הפרש בין אבי האשה או אבי האיש [בתשו' נו"ב מ"ת סי' קי"ג העיר לחלק בין שם אבי האשה ובין אבי האיש ושלא מצא בתשו' הרשב"א כפי שכתב הב"י בשמו להתיר בלא כתב שם אבי האיש והנך רואה שמהרמ"פ כתב בפשי' דאין חילוק ואני מצאתי בתשו' הרשב"א חלק תו"א סי' ט"ז באמצע התשו' מפורש כמ"ש הב"י בשמו וז"ל ואפי' בגט אם לא כתב בו שם אביו כשר וכו' עכ"ל] והרא"ש השיב על מעשה שהי' וכו' לכך אני אומר שאף אם היינו פוסלים במגרש עצמו אין לפסול באביו וכו' גם ככה מצאתי במגרש עצמו במרדכי האריך על מעשה שהי' שם המגרש חזקיהו ולא נכתב הוא"ו אלא חזקיה והכשיר הגט מב' טעמים חדא דלא חשבו לחסרון דמצינו גם חזקי' בלא וא"ו ועוד דאפי' לא כתב שם המגרש כלל אלא בן פלוני הוא כשר מאחר שידוע שאין לאביו בנים אחרים אלא זה לבד כמו בן פ' עד דמתני' דהמגרש וכו' וה"ה במגרש וכו' לכך אמרתי וכו' לא היינו פוסלים בשם אביו דאינו הכרח כ"כ כשם המגרש ולהיותו בלתי מוכרח גם חסרון מה לא יופסל בו כענין שכתב המרדכי הנ"ל וכו' והדרושים הללו סובבים על המחלוקת שיש בין ר"ת ור"י וראבי' שהביא המרדכי פ' השולח דר"ת ור"י מכשירים אם שינה בדבר שא"צ וראבי' פוסל ומהרי"א בכתביו הוכיח לאחד שסמך בפשיטות ע"ד המקילים בזה ומ"מ נוטה להתיר בדיעבד בשעה"ד ונד"ד עדיף מכל הני דשם מדבר אם שינה דבר מה דיש להחמיר מכח מזויף מתוכו כדברי ראבי' ולא כן בנ"ד דחסר דבר שלא נקרא שינוי מה שמחסר דשם יהודית ידוע וניכר וכו' עכ"ל ומבואר דמהרמ"פ סובר דגם בשינה בשם אבי המגרש תלוי במחלוקת של ר"ת ור"י וראבי' וכדעת עבה"ג וגם בתשו' נט"ש סי' צ"ב הביא מתשו' מהרי"ו סי' ק"צ שהבין בכונת דברי תוס' גיטין (דף פ') כדעת עבה"ג והוכיח מהתוס' שאין לכתוב שם המגרש והמגורשת מפי עצמן כיון ששינוי פוסל בו ע"ש וא"כ מוכח דכיון דכותבין שם האב ע"פ עצמן בע"כ דגם בשינה כשר והנט"ש האריך לדחות גם שאר טעמים אלא שסיים דיש לפסול משום דמיחזי כשיקרא ע"ש וא"כ התינח בשינה ממש אבל בכתב רק שם א' משני השמות ליכא משום מחזי כשיקרא שהרי לא כתב שום שקר וכבר העלה בתשו' מהר"ם מינץ סג"ל סי' ט' (שרמז אליו הש"ך ח"מ סי' מ"ג סק"ה בקיצור אלא שלא הזכיר חילוק זה) דהיכי דהשינוי נמשך מצד שוא"ת לא גרע מלא כתב כלל דכשר כגון שדילג המאות במספר השנים והביא ג"כ מהתוס' (דף פ') והמרדכי שם דהיכא דא"צ לכתבו כשר גם בשינה וחילק דהיכא דשינה בפועל וכתב מה שאינו כן אז מקרי שינוי גמור הפוסל משא"כ היכי דהשינוי בשוא"ת שחיסר דבר ולא כתבו ע"ש ואף דבאותו נידון עצמו השיב בכתבי מהרא"י סי' י"א למהרמ"מ הנ"ל עצמו ודחה כל דבריו ופסל הגט ונפסק כן בש"ע סוס"י קכ"ז היינו בשינה במספר השנים דבכותב האלפים וגם מספר העשיריות ודילג המאות הוי שינוי גמור שמעיד שנכתב בשנה הקודמת כמה מאות משא"כ בנ"ד שפיר י"ל כן. ודברי מהרמ"מ הנ"ל מצאתי מזמן רב ואח"ז ראיתי בשו' שו"מ תליתאה ח"א סי' שי"א בדין כתבו גינעצי בלא אלף בסוף והביא דברי מהרמ"מ הנ"ל וסיים כמה מעליא הא שמעתא ולא חלי ולא מרגיש שדברי מהרמ"מ נדחו מהלכה אך לפמש"ל יש לקיים דבריו ע"פ דברי הנט"ש שהבאתי דבכה"ג דהוי בשוא"ת לא מחזי כשיקרא ובפרט בארה"ק ומדינת ספרד שכותבים ג"כ וכל שום פשיטא דבכה"ג ליכא משום מחזי כשיקרא יש להקל במקום עיגון

והנה בתשו' מהרא"ן ששון סי' ל' הובא עובדא ששינה בהגט שם עירו ליפאנטו וכתב לפונט וגם הי"ל לכתוב בת יוסף טנס וכתב בת תאניס והכשירו חכמי עירו ולמדו מתשו' ר"י האחרון דאם המגרש במקום רחוק אף ששינה שם עירו ומקום עמידת העדים והסופר וגם שינה שם האב דכשר במקום עיגון שהמגרש מרחוק והרא"מ חלק עליהם וכתב הראנ"ש דדוקא התם שלא נותן עוד הגט ליד האשה ובקל הי' יכולים להשיג גט אחר החמיר אבל במקום עיגון וכבר בא הגט לידה מותרת לעלמא. ע"ש וע' בשו"ת ב"ל א"ע סי' נ"ו מ"ש בזה והנך רואה כמה הקילו במקום עיגון בכמה שינוים בשם העיר ומקום עמידת העדים וגם בשם האב ומכ"ש בשינו בשם האב שנכתב רק שם א' משני השמות של הכינוי ושם שעלה בו לס"ת נכתב כהוגן ובפרט שיש עוד ספק שמא נכתב בהגט כהוגן וטעו בכתב ההתרה וא"כ איכא ס"ס וכבר העלה בתשו' ברכת יוסף חא"ע סוס"י דהיכא דהחשש רק משום לעז והוא רק פסול דרבנן כהא דשינה שם אביו וכמ"ש המהרח"ש וג"פ סי' קכ"ט סקמ"ט דהוי רק פסול דרבנן מהני ס"ס להקל אף דאתתזיק איסורא דא"א, מכמה טעמים ע"ש וה"נ בנ"ד. גם יש לצרף דעת הרשד"ם שהובא בכנה"ג סי' קכ"מ הגה"ט אות מ"ה דגם בשינה השם היכי דכתב וכל שום וכו' כשר ואף שהביא בשם מהרח"ש ומהריב"ל שחלקו עליו הנה בס' דברי אמת בענין גיטין סי' י"ז הביא מתשו' ב"י בשם הגאונים ושכ"נ גם מתשו' רש"י דגם בשינה שמו וכתב וכל שום כשר ע"ש והגם דמתשו' רש"י אין ראי' אלא בשינה שם אביו והוחזק בו וע' תשו' מבי"ט סי' ל"ט שהעתיק ג"כ כן מתשו' רש"י אבל עכ"פ דעת הגאונים כך הוא ואף דבש"ע ס"ב לא הביא שום חולק התם מיירי בשינוי שמו משא"כ בשינה שם האב וגם בתשו' ברכ"י א"ע סי' ס"ג אות הוכיח מדברי ר"נ גאון שברשב"א והגמ"ר פ' המגרש דשינה שמו וכתב וכל שום כשר והוכיח דלשיטתו כשר בשינה שם האב גם בלא כתב וכל שום ומכ"ש בכתב ג"כ וכל שום דבר וע"ש שהביא ג"כ מאשר רש"י הנ"ל וי"ל דאף שבתשו' רש"י כתב שהוחזק בו הרי לא נזכר כמה הוחזק בו וי"ל דסגי בהוחזק בו בשעת הגט בב"ד ופרסום עשרה וכמ"ש בתשו' שב יעקב סי' ל"ג דסגי בכך וע"ע בתשו' ח"ס ת"ו ס' מ"א וה"נ בנ"ד ואף דקיי"ל דבעינן הוחזק ג"פ לס"ת במשך ל' יום כמ"ש המבי"ט ואחרונים וע' תשו' כתב סופר א"ע סי' ק"א שהחמיר יותר מ"מ לענין חשש שינוי שם האב יש לצרף ד"ז כיון שהגט במקום שלא הכירו שם האב כלל וע' בשו"ת תפארת צבי א"ע סוס"י צ"א ושו"ת רח"כ סי' נ"ז שצדדו ג"כ להקל בשינוי שם האב במקום עיגון וע' שו"ת נחלת אבות סי' י"ד דהיכא דאיכא עוד ספק יש להקל מטעם ס"ס וזהו ג"כ כדברינו וע"ש שרמז ג"כ לדברי מהרמ"פ בשם מרדכי הארוך שהבאתי למעלה וע"ע בשו"ת חא"ש סי' ג' וסי' נ"א וסי' ס"א קס"א קס"ט קע"ד קע"ה ובהשמטות סי' י"ב וימצא כמה צדד קולא ובסי' י"ב הנ"ל סמך להקל ע"פ דברי הראנ"ח בכתב שם א' מב' שמות דהוי כחסרון ע"ש ולא הזכיר מכל הנ"ל ועכ"פ בנר"ד הנני מסכים עם רו"מ להתיר האשה מכבלי העיגון ובדבר מ"ש דמתקרי על שם החול כבר נודע דבדיעבד כשר ובפרט דבמדינת ספרד מסתמא כותבין כן לכתחלה כדעת המחבר סעי' ט"ז והנלע"ד כתבתי

סימן קע להרב המאה"ג וכו' מו"ה יחיאל איכל הכהן נ"י מו"ץ דק' עיר ישן

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן ששלח לשמעון שילוה לו באלען קמח ני' 1 שלא הי"ל אז בחנותו (וכן אנהנם שבאם אין לאחד מהם איזו מין לוה מחבירו ואח"כ מחזיר לו קמח או מעות ואין בזה קפידא ביניהם) וכשהלוהו הקמח הי' המקח י"ג ר"כ כל באלען וכעת עלה המקח עד י"ח ר והמלוה הוא ממונה מסוחר גדול שהושיב אותו בחנותו למכור הקמח ובכל שבוע מחויב ליתן חשבון ומעות פדיון ותובע שמעון שישלם לו ח"י ר"כ כפי מקח היוקר באומרו כי לא הי' יכול ליתן חשבון להסוחר עד שעת התשלומין ומוכרח לשלם כפי מקח של עכשיו וגם טוען שמעון שתבע מאז מאשת ראובן כשהי' המקח ט"ו ר"כ ולא רצתה ליתן רק י"ג ר"כ כפי מקח שבשעת הלואה והוא לא רצה אלא ט"ו ר"כ ואמרה כי כאשר יביאו לה קמח תתן לו באלען קמח ועדיין לא נתנה לו עד עתה ותובע קמח והלוה אומר שרצתה אשתו לפרוע אז ט"ו ר"כ כפי שהי' המקח אז ורו"מ נסתפק דהא דלוין סאה בסאה כשיש לו מעט או ביצא השער י"ל דהיינו משום שמחויב לשלם לו ג"כ סאה חטים וא"י לסלקו במעות לכן אינו ריבית משא"כ בנ"ד שדרכם בכך שלפעמים נותן לו מעות בעד הקמח א"כ הוי ריבית גמור וגם כתב שלא נודע לו אם הי"ל ללוה אז מעט מאותו המין אלא שיצא השער ולא אדע מהו שהרי עכ"פ הי"ל קמח בחנות מן נימערין אחרים וכפי שהמקח קצוב מכל מין ומין בפ"ע וידוע לכל כמה יש הבדל בהמקח א"כ גם קמח מנימער אחר ראוי לפרעון ולהשלים המקח כפי ערך והוי בכלל יש לו ועוד דמבואר בתשו' הרא"ש כלל ק"ח סי' ל' דמוכרי קמח מצוי אצלם קמח תדיר והובא גם במל"מ פ"י מה"מ הרי דס"ל שאין לעשות מזה ספק שכן הרגילות ומסתמא כך הוא