מהרש"ם חלק ב קמב

מת דמוקמי' לה בחזקת א"א ע"ש וביבמות (דף ק"כ ע"ב) מעשה באחד ששלשלוהו לים וכו' הרי דאין חילוק וא"כ לישנא דנפל לאו דוקא ושוב אין בידינו למעט מדקדוק לשון זה גם בהפיל א"ע וגם י"ל כעין דברי הב"י בהא דאמרו חכמים דר"מ מים שיל"ס אשתו מותרת ושאל"ס אסורה וכיון דביל"ס אין חילוק בין נפל להפיל ה"נ באל"ס ובזה י"ל בהא דנקט הש"ס שם כמ"פ במימרא דרבי ור"ג ור"ע כמה גדולים דברי חכמים שאמרו משיל"ס אשתו מותרת שאל"ס אשתו אסורה ויל"ד על מה שהזכירו בכל פעם דינא דמשיל"ס מותרת שהוא ללוא צורך ולפמ"ש בכונה אמרו לשון זה כדי שלא נמצא חילוקים וסברות של אומדנא להוציא מכלל איסור משאל"ס ולזה הזכירו ההיתר דמים שיל"ס דמיירי בכל אופן וסתמא אמרו ודומיא דהכי אמרו סתמא איסורא דמשאל"ס דמיירי בכל גווני וגם בלא"ה י"ל דודאי לא שכיח שיפיל א"ע למים ובמלתא דל"ש לא גזרו רבנן אלא דכיון דגזרו בנפל למים דהוי מלתא דשכיחא ממילא גם בדלא שכיח גזרו משום לא פלוג כמ"ש המנ"י כלל ע"ז ומש"ז יו"ד סי' פ"ח סק"ב דדוקא במיעוטא משום רובא גזרו משום ל"פ ולא להיפוך וכ"ה במלחמות פ"א דביצה ואף דהמל"מ פי"ב מגירושין הט"ז בד"ה וראיתי וכו' צידד לומר דבעגונה ל"ש לומר ל"פ הרי הביא מהה"מ להיפוך וגם הב"ש סי' י"ז סקי"ד כתב דבמה שגזרו חז"ל בפירוש גם בעגונה אמרי' דל"פ ומ"ש המל"מ דבעגונה אמרו רק להקל זה בסופה של עדות ולא בתחלתו כדאי' בבכורות (דף מ"ו) ומטעם זה השיגו ראבי' ומרדכי שם סי' צ"ב ע"ד ר"א מוורדין דלעיל אות א' וכתבו דבמשאל"ס אמרו להחמיר ולא להקל ואין בידינו לבדות אמתלאות במה שלא פירשו חז"ל בפירוש ע"ש וגם בלא"ה י"ל דחז"ל אורחא דמלתא נקטו דשכיח טפי שנפל לים ולא נקטו שהפיל א"ע כיון שהוא דבר שאינו מצוי כדמצינו כה"ג בלשון המקרא בנזיר (דף ס"ז ע"א) וסנהדרין (דף ס"ז ע"א) ובפרט בדברי הש"ס מצינו גדולה מזו דמשני הב"ע שיש לו ב' בתים ומבואר בהה"מ וב"י או"ח סי' ת"י דלשי' רמב"ם אורחא דמלתא נקט ולאו דוקא הוא וע' כה"ג בתשו' פמ"א ח"ב סי' ל"ח בהא דרואה חמה בתקופתה וכו' שכתב כה"ג ולכן אין להוכיח מדקדוק לשון זה כלום אלא דמ"מ אם יש מקום ע"פ אומדנא להתיר משום דליכא בזה חשש מיעוטא אלא דניחוש משום לא פלוג נוכל לומר דבכה"ג שלא נזכר עכ"פ בפירוש בדברי חז"ל שהם הזכירו רק נפל לים שוב ל"ש בכה"ג לומר דלא פלוג כמ"ש כה"ג הב"ש בא"ע סי' י"ז סקי"ד דגבי זכרים כיון שלא נזכר בפירוש בדברי חז"ל אין לגזור משום ל"פ היכי דליכא חשדא וה"נ בזה ובזה מדויק לשון כמה גדולים ד"ח שאמרו וכו' דבמה שאמרו בפירוש גזרו גם משום לא פלוג משא"כ במה שלא אמרו בפירוש: ה

] עוד הוסיף מעכת"ה בכחא דהיתרא דנ"ד דאדרבא אי נימא דנפל מעצמו דכיון דהספינה גבוה יותר מקומת איש והרי גם במים איכא דין נפילה כמ"ש ביו"ד סי' נ"ח ס"ז ומדברי המחברים אשר הובאו בפת"ש סי' י"ז ס"ק קל"ג דבצירוף טרפות נפילה יש להקל במשאל"ס והאריך בענין תרי רובא הנה בד"ז כבר הארכתי בחיבורי דע"ת סי' ט"ו סקל"ד והעליתי שד"ז תלוי במחלוקת הראשונים וגם במ"ש האחרונים דבנולדו ב' רובי ביחד לכ"ע יש להקל ואח"ז הארכתי בזה בתשו' לאדעס אבל אני חוכך בעיקר הדבר מנ"ל דגם בבהמה ואדם איכא חשש ריסוק בנפל למים שלא נמצא ד"ז רק בעוף דחיותו מועט כמ"ש התוס' בחולין (דף פ"ד ע"א) ד"ה בעינן וכו' דעוף דהכשרו בסימן א' חיותו מועט וי"ל דמפרכסת אינו כחי' משא"כ בבהמה ע"ש והן אמת דבתוס' ערכין (דף ד' ע"א) בד"ה ולא וכו' כתבו דבאדם ל"ה מפרכס כחי דדוקא בבהמה אית בה חיותא טפי ויכולה לעמוד ע"ש אבל ביומא כ"ג ועדיין בני מפרפר וכו' מוכח, דבאדם גם כן מפרכס כחי ואף דיש לומר דטומאת מת שאני אבל בכ"מ פ"א מטו"מ הט"ו מבואר דגם באדם מפרכס כחי ע"ש ומצאתי הדבר מבואר בתשו' רדב"ז ח"ה בלשונות הרמב"ם סי' אלף ת"ג בהא דעוף שנחבט ע"פ המים וכו' וז"ל שהרי המים קשים לריסוקא ואע"פ שראינו כמה בנ"א שנופלים ונחבטים במים ואין מזיק להם כלל היינו שמפני כבודו יורד למטה ואינו מתרסק אבל העוף מפני קלותו אינו יורד למטה ונחבט ע"פ המים וחיישי' לריסוק עכ"ל ואף שכ"כ רק בדעת רמב"ם דמשמע דס"ל דמיירי בנקשרו כנפיו וסיים שמדברי ש"פ נראה דגם בלא נקשרו כנפיו חיישי' לריסוק מ"מ בגוף הסברא לחלק בין אדם לעוף לא נמצא חולק ועדותו נאמנה שראה כמה בנ"א שנופלים ונחבטים במים ואין מזיק כלל ובלי ספק מיירי בשיעור נפילה דאל"כ הרי גם בנפל לארץ ליכא ריסוק וא"כ נדחה כל יסוד היתר זה שהמציא כתר"ה

[וא"ו] עוד צידד מעכת"ה דבנ"ד שנפל מהספינה בעודה מהלכת במריצתה הרי במקום סיבוב המכונה (המאשינע) יש שם כח המושך אליו כל דבר וקרוב לודאי כי הנופל במים נמשך לתחת הספינה והאברים מתרסקים כרגע וקרוב לודאי שנהרג שם והביא מדברי הרא"מ שבקו"ע סי' רכ"ו שהתיר ע"פ אומדנא וכ"ה בפסקי מהרא"י סי' קל"ט ורמ"א סט"ו והביא מתשו' מהרי"מ מבריסק סי' מ"א ומ"ב שהביא סמוכין מכתובות (דף ס"ב ע"ב) שאמר ר"י כפו מטתו שאלמלא יהודה קיים לא ביטל עונתו ולא חשש שהביאו עי"ז לידי קלקול להתיר אשתו עכת"ד והנה אין בידי תשו' מהרי"מ הנ"ל אבל לפום ריהטא הוא נגד דברי ריב"ש ורמ"א. ס"ה וגם בפסקי מהרא"י לא התיר אלא בדיעבד שכבר נשאת במשאל"ס ודברי רא"מ הם דעת יחיד והרי נחלקו על הר"א מוורדינא בכה"ג במה שסמך ע"פ אומדנות אבל בדבר שהטבע מעיד עליו עדיף מאומדנא אך דלפמ"ש כת"ר יש לחוש אולי נפל מצד האחר שאין שם המכונה (מאשינע) והוי כנפל למשאל"ס ומ"ש מדברי הט"ז סקמ"ח וב"ש ס"ק ק"ה דספק משיל"ס ספק משאל"ס הוי סד"ר ולהקל יש לפקפק דבנ"ד שיש ב' מקומות לפנינו הו"ל כתערובות חד בחד דכאיקבע איסורא דמי וגם בסד"ר יש להחמיר וע' במש"ז או"ח סי' קפ"ו כעין זה אבל יש לדון דכיון דגם במשאל"ס רובן למיתה ולא גזרו לחוש למיעוטא אלא לכתחלה והיינו בודאי אבל בכה"ג שיש לפנינו מקום היתר לא גזרו אפי' לכתחלה וכה"ג כתב בתשו' שו"מ רביעאה ח"ב סי' ע"ב להוכיח מש"ס דיבמות (דף כ"ד ע"א) תני שילא ואפי' שניהם כהנים מ"ט חליצה דרבנן הוא ומספק ל"ג רבנן ומש"ס דביצה (דף ד') דהיכי דהאיסור דרבנן הוא רק משום גזירה חזה"ת של חתיכה דהיתר עדיף וגם בחד בחד שרי ע"ש ומכ"ש בנ"ד דגם חז"ל לא גזרו אלא משום חשש מיעוטא ורק לכתחלה ויש להביא ראי' מהא דפ"ד דטהרות מ"ו דבשני רוקין א' טמא וא' טהור תולין על מגען ואם רק רוק אחד שורפין ובר"ן פ"ב דע"ז בסוגיא דככשין שדרכן לתת בהן יין וחומץ הוכיח מזה לענין היתר הנאה בכבשין דטפי יש להקל בחד בחד ובע"כ משום דגם הרוק הטמא הוא רק גזירת חז"ל על הרוקין הנמצאין מספק וע"ש בר"מ ור"ש ורע"ב שכתבו דטעמא משום ס"ס ויש לדון בזה מדברי או"ה וש"ך דיני ס"ס אות י"ז י"ח גבי גבינות של עכו"ם דס"ל דאף דגזרו משום מיעוטא הוי כאיסור ודאי ובמק"א הבאתי מדברי הראב"ד פי"א ממעשר וכ"מ שם ושעה"מ פ"א מיו"ט ה"כ ופי"ט מאי"ט הכ"ג בדין שבוי' במ"ש בשם ר"י הלוי מהא דגבינות ומרה"פ על הירושלמי פ"ג דדמאי ה"ד ופ"ג מתרומות ה"ג בד"ה ר' יצחק וכו' ותשו' הרשב"א ח"א סי' ק"י ותשו' נו"ב מה"ק א"ע סי' ס"ו באמצע התשו' ותשו' נטע שעשועים סי' פ"ב ומהריט"א פ"ד דבכורות אות ל"ב וע"ע בתשו' נט"ש סי' י"ב שהוכיח מהני דספק אישתהי ג"י דגם היכא דאפי' בדיעבד תצא מ"מ בדאיכא הוכחה דחז"ל קראוהו בשם ספק אמרי' סד"ר להקל ע"ש ומכ"ש בנ"ד דחז"ל בעצמם גזרו רק על לכתחלה וגילו דעתם דהוי רק חומרא מספיקא ולכן בכה"ג שיש ב' מקומות לפנינו גם לכתחלה שרי ולכן צד היתר זה הוא יסוד גדול להקל בנ"ד ובפרט אי נימא דמלתא דל"ש הוא שיפול בצד שאין שם מכונה פשיטא דיש להקל דדוקא בהך ספיקא דמשאל"ס גופי' גם בתרי רובא כיון דהוו בחד ענינא ל"ה בכלל מיעוטא דמיעוטא כמ"ש המרדכי סוף חולין וריטב"א סופ"ק דכתובות וריטב"א ע"ז (דף ל"ד) משא"כ בדהוו בתרי עניני ועמ"ש בדע"ת סי' ט"ו סקל"ד בזה וה"נ כיון דאיכא נמי רובא שנהרג ע"י אופני המכונה ולא בטביעה לבד שפיר יש להקל

[ז] ובדבר מה שהאריך בחקירת הפמ"א וח"ס ובר"א שהובאו בפת"ש ס"ק קל"ט אם בעדות עכו"ם מסל"ת המועיל בעדות אשה רק מדרבנן ובמשאל"ס אם ניסת לא תצא הנני מוסיף להביא ראי' מתשו' הריב"ש סי' שע"ז שע"ח שהאריך בדין עדות עכו"ם מסל"ת בנפל למשאל"ס והביא מד' הרשב"א דאין להקל בספק עברו עליו ג"י ובסי' שע"ט חזר וכתב בנידון ההוא במ"ש השואל דאם נשאת לא תצא וכתב הריב"ש וז"ל אינו כך דכיון דאשתהי אין מעידין עלי' כלל שהרי נשתנית צורתו דאשתהי שעה, במים כשלשה ימים ביבשה דאין מעידין ובכל הני דקתני במתני' אין מעידין וכו' ואם נשאת תצא וכו' וליכא למימר דא"מ עד שת"נ קאי וכו' ובההוא הוה מדרבנן וכו' אבל מדאורייתא ל"ח להכי ואם נשאת ל"ת דא"י