מהרש"ם חלק ב קמא

כל חכם שיכול להראות פנים להתיר וכו' והרבה חשו רבותינו בענין בנות ישראל ועתה יראו רבותי והנראה בעיניהם יכתבו להסכים עמי ועם חבירי וכו' אליעזר בר"ש עכ"ל ומבואר דדוקא בצירוף כל אותן חזקות התיר בזה ובתשו' מהר"י מברונא סי' רט"ו כתב וז"ל ומ"ש מהר"י מרופרוק יצ"ו לעיל דהכא איכא רוב להתיר כיון שלא בא זה כמה שנים אזלי' בתר אומדנא דדעתא כדאמרי' גבי צ"מ קלא אית לי' קשיא לי טובא שאני התם דודאי נפל למשאל"ס ורובם לא סלקי לכן אזלי' בתר אומדנא אבל עובדא דנא דליכא שום ודאי בעולם לא אזלי' בתר שום אומדנא והכי איתא בהדיא בתשו' שבא"ז בתשו' ראב"ש דדייק מדלא אמר אסורה לעולם שעושה חזקה א"א עובר על כבוד או"א וחזקה א"א עובר על שארה כסותה וענותה שכל אלו החזקות יש לנו לסמוך לרוב ספינות המוטבעות למיתה וכו' אלמא דוקא מחמת רוב דודאי נפלו במים ספק עלו אם לאו אבל כה"ג אין שום צד לשויי' מיעוטא דמיעוטא ובסוף אותה תשובה מסיק שאם הי' חייב לנושים בו או שמריב עם אשתו או שאינו בר תשמיש אז בטלין כל החזקות ואפי' במקום קרוב ואפי' גברא רבא ואפי' בכמה שנים לעולם אסורה עכ"ל ומבואר ג"כ דדוקא בצירוף חזקות הנ"ל הסכים להתיר ואם נודע שלא הי"ל שוה קטט עם אשתו וגם יש לו בנים קטנים יש לצרף גם בנ"ד קצת חזקות מהנ"ל ועינינו הרואות כי הראב"ש לא הי' יחיד בד"ז כמו שעלה בדעת רבינו הב"י ז"ל ורבים אשר הסכימו עמו

בזה

[ב] ובדבר החשש שלא שהו עד שת"נ שהאריך כת"ר להביא מדברי כמ"פ בענין זה ובפרט מתשו' רב"צ אשכנזי שהובא בקו"ע סי' רמ"ז הנה בתשו' רע"א מ"ת סי' מ"ז האריך בזה והעלה דא"א להקל נגד הריב"ש וסייעתו וגם מ"ש מדברי הקה"י ות' רע"א שהובאו גם בפת"ש ס"ק קמ"ה דבנטבע באמצע הים רחוק מן היבשה הוי כשהה עד שת"נ ולכ"ע הוי רק חששא דרבנן והוכיח כן מדברי פיהמ"ש להר"מ פ"ג דגיטין הנה המעיין בתשו' רבצ"א שם נמצא שהביא מדברי פיה"מ הנ"ל וחשבו לפלוגתא שנחלק בזה עם תשו' הרמב"ן והמעיין בתשו' הרמב"ן שם ימצא שכתב וז"ל צריך לחקור אם ראה שטבע ממש ושהה כדי שת"נ ולא ראהו או שמא ראה ספינה מטורפת בים וחשבה להשבר או שנשברה הספינה בלב ים כי רוב העולם קורין לכלל הדברים האלה טביעות ואין מדקדקין בין שנשברה ספינה במקום רחוק מאוד מהעיר שיחשבו הרואין שא"א למי שנפל שם להנצל ולצאת אל היבשה ובין שראוהו טובע ממש וכסוהו המים ושהה עליו ויש הפרש גדול בין זל"ז וכו' ואפי' במשאל"ס יש הפרש גדול ביניהם וכו' כי במי שמעיד שטבע ממש ושהה עליו וכו' אם נשאת בדיעבד לא תצא וכו' אם אינו מעיד אלא שנשברה ספינה בלבד אינו כלום ואפי' נשאת תצא כי שמא ניצל ע"ג עץ או קורה כדרך שניצולים הרבה פעמים וכו' וזה שאתה שואל עליו עכשיו אע"פ שמעיד עליו שראהו מת ממש ע"ג שפת הים עכ"ז צריך להתיישב בו מאוד וכו' מתי ראהו מת אם מיד שפלטו הים או לאחר שפלטו וכו' עכ"ל ומדכתב שאין מדקדקין בין שנשברה ספינה במקום רחוק מאוד מהעיר שיחשבו הרואים וכו' ובין שראוהו טובע ממש וכסוהו המים ושהה עליו וכו' מבואר דאין הבדל בין מרחק למרחק וכל שלא ראוהו טובע ממש ושהה עליו אין דינו כנטבע ואפי' נשאת תצא כמו שסיים אח"ז אך דמ"מ ממה שסיים וכתב דשמא ניצל ע"ג עץ או קורה ולא כתב דשמא גלי הים הוליכוהו י"ל דדוקא בנשברה הספינה שיש שם עץ וקורה שכיח הרבה להנצל ובזה גם במקום רחוק מאוד יש לחוש גם בדיעבד אבל בנפל לים שאין חשש אלא להרוח וגלי הים בזה י"ל דאם נפל במקום רחוק מאוד ממה בשה הוי רק חשש מיעוטא בעלמא ואם נשאת לא תצא דהוי כשהה עד שת"נ ומדברי הקה"י ורע"א נראה שאין חילוק בזה ויש סתירה לדבריהם מדברי תשו' הרמב"ן הנ"ל והנה עוד יש לחוש בנ"ד שלא נודע עד הבקר כי האיש שלאסס איננו מי יודע אם אולי כבר הי' קרובים אל החוף פחות משיעור ג' שעות משעה שנפל לים ולא נפל לים עד סמוך לבקר ממש א"כ י"ל דהוי סד"א ולהחמיר ויש לדון בזה מהא דספק אישתהי שברמ"א סכ"ו וספק תוך ג"י שבסכ"ז שם אולם י"ל דכיון דבבואם אל החוף הודיעו את המאורע וחפשוהו ולא נמצא שם כלל א"כ ממילא שהה בים יותר מג"ש. זולת אם אולי נמצא שם חוף אחר סמוך למקום אז יש לחוש בזה, אכן עוד י"ל שהרי דעת מהרי"ט וק"ע סי' שע"ג דשיעור שת"נ אינו ג"ש ואף שבריב"ש סי' תט"ז מפורש דהוי בג"ש כבר כתב בתשו' ברכ"י א"ע סי' ל' דבריטב"א יבמות (דף קכ"א) בד"ה מאי מעשה נסים וכו' שאין אדם יכול לשהות במים שעה אחת שלא ימיתוהו המים וכו' ע"ש ובתשו' רע"א מ"ת סי' מ"ז הביא מדברי רש"י יבמות (דף ק"כ ע"ב) ד"ה מן הארכובה וכו' ועלה ברחוק פרסה וכו' דמשמע דבשיעור מהלך פרסה סגי והעיר בעצמו דבמים שיעור מהלך פרסה פחות מביבשה וא"כ בנ"ד שהוא ספק אימתי נפל לים שפיר יש להקל כיון דעכ"פ שיעור שעה א' שהה בבירור

עוד העיד כתר"ה דבנ"ד לא נודע אם אולי הפיל א"ע לים מפני ר"ר שעבר עליו ונמשך אחר חלומו שסיפר לחבירו באותו יום וא"כ הרי דעת הר"מ מינץ החדש שבתשו' ח"ס א"ע ח"א סי' ס"ט דבהפיל א"ע לים אין לחוש להנך מיעוטא שמא יצא כיון דבשאט נפשו מאס בחייו והח"ס השיג דאף דבעשה מעשה ל"ח שמא נמלך כמ"ש התוס' חולין (דף ל"ט ע"א) ד"ה ר"ל וכו' מ"מ י"ל דבנטבע והגיע לשערי מות חזר בו ורו"מ צידד דבנ"ד שכפי הנראה עשה כן מפני רוח שטות י"ל דגם הח"ס מודה והביא מהא דבכורות (דף מ"ב) הואיל ואשתני אשתני ובאמת דלא דמי כלל דהתם הוא בדבר התלוי בטבע הבריאה אמרי' הואיל ואשתני אשתני אבל בנ"ד שתלוי בדעתו ורצונו כבר כתבו התוס' (דף נ' ע"ב) ד"ה ומאי עליי' וכו' דאין ללכת אחר דעתו הראשונה כיון שדעת האדם משתנה וכו' ע"ש וגם בגוף דברי תוס' חולין (דף ל"ט) שהביא הח"ס יש סתירה מהא דחולין (דף פ"א ע"א) דאין מלקות מאו"ב נוהג בקדשים דהוי ה"ס וע"ש בתוס' (דף פ' ע"ב) שהחזיקו בגי' זו והארכתי בזה בתשו' א' ואכמ"ל אבל הנה מצאתי בתשו' מבי"ט ח"א סי' קפ"ז באמצע התשו' וז"ל וגם שכונתם הי' למות בתוך הים וכו' ולא נתחדש להם שום דבר בלי זמן לשיחזרו לחשוב וכו' ויש כדמות ראי' כי כיון שנתכונו למות שם תוך החדר לא חזרו ממחשבתם ממ"ש בגמ' עלה לגג ונפל ומת אין זה מאבד עצמו הריני עולה לגג וראוהו שעלה דרך כעס או שהי' מיצר ונפל ומת זהו בחזקת שאיבד א"ע לדעת והיינו מפני שידענו שעלה בכוונה להפיל א"ע ולא נאמר אולי חזר בו מכוונתו וממילא נפל ה"נ שהיתה כוונתם למות שם תוך החדר לא נשתנה מחשבתם והחדר היתה קבורתם עכ"ל והרי התם ג"כ י"ל שחזרו ממחשבתם לצאת מהחדר אל הים אולי ינצלו ע"י גלים וכדומה ואפ"ה אין לחוש לחזרה וה"נ בנ"ד אך דיש לחלק דשא"ה שלא עלה בדעתם שבכניסתם לים ינצלו ע"י גלים וכדומה והוחלט בדעתם להשאר בספינה לכן לחוש שמא חזרו בהם וכן בהא דעלה לגג ומיצר והוחלט בדעתו להפיל א"ע ועינינו הרואות שעשה המעשה ונפל ומת לפנינו לכן אין לחוש שמא חזר [בו בדעתו בינתים אבל בנ"ד הגם שיקיים מחשבתו והפיל א"ע לים אולי גלי הים העלוהו או שנזדמן לו דף וחזר בו, ממחשבתו וניצל מן המיתה ומ"מ כיון דאיכא הוכחה לפנינו כי איננו אף דיש לחוש למיעוטא בעלמא שמא גלי הים הוליכוהו כיון דבנ"ד איכא הוכחה שהפיל א"ע לים טפי יש לתלות שלא חזר בו ממחשבתו ובפרט די"ל כמ"ש כתר"ה דהיכי שעשה מפני רוח שטותו כ"ע מודו לדעת מהרמ"מ ומצאתי בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' רי"ז שהביא ג"כ דברי מהרמ"מ החדש הנ"ל ורמז לדברי הח"ס שדחה דבריו ומ"מ סיים דעכ"פ הוא רק חששא בעלמא ועכ"פ יש להקל בצירוף הכרת בגדיו ואין לחוש שמא חזר בו ממחשבתו והשאיל לאחר כיון שידענו שזה האיש נבחר לו מות מחיים ע"ש (וגם חידש שם דבהפיל א"ע א"צ לשהות עליו עד שת"נ ובכל גווני אם נשאת לא תצא והוא עפ"ד החמ"ח סקס"א דדוקא בדיש לחוש שמא יצא מיד בעינן שישהה עד שת"נ אבל היכי דליכא אלא חששא דגלי הים הוליכוהו אם נשאת לא תצא ע"ש אבל מתשו' הרמב"ן שהבאתי לעיל אות ב' נדחו דבריו) וא"כ ה"ה בכל שאר סניפים יש לצרף ד"ז להקל

(ד] והנה עוד כתב כת"ר לדקדק מדנקט נפל למשאל"ס ולא נקט הפיל א"ע והביא מהמבי"ט שהובא בתשו' ב"י בדיני משאל"ס סי' א' להוכיח מדנקט נפל, למים ולא נקט שבאו עליו דבכה"ג לא גזרו והב"י השיג עליו מהא דאר"מ נפל למים בין שיל"ס ובין שאל"ס אסורה וביל"ס אין לחלק בכך וה"נ באל"ס אבל בכה"ג שהפיל א"ע י"ל דגם ביל"ס בהפיל א"ע מודה ר"מ דאין חי במים ובאות ו' הביא סמוכין מהא דזבחים (דף ע"ד ע"א) גבי טבעת עכו"ם שנתערבה וכו' נפל א' מהם לים הותרו כולם וכתבו התוס' וש"פ דבהפיל א' אסורים הנה מהא דזבחים אין שום סמך דהתם ממעט בהפילה אחר ובנ"ד אם הפילוהו אחרים בודאי הוא בכלל נפל דאין סברא לחלק כלל וגם הדבר מבואר במרדכי סוף יבמות סי' צ"ג בהעיד גוי א' במסל"ת שהשליכוהו מת למשאל"ס והשני אמר מסל"ת שהשליכו חי למשאל"ס ופסק דהוי כע"א אומר מת וע"א אומר לא