מהרש"ם חלק ב קלח

כשנעצרים המים קודם שיצאו וכו' אז מתמלא מקום השתן עד שמשם דרך סדק או נקב יוצאים ונכנסים למקור ומביאין עמהם דם וכו' כשמשתנת אז חוזרין למקומן דרך הנקב שיצאו ומביאים דם המקור עמהם והמקור לא נפתח שאם נפתח המקור הי"ל לראות בבדיקה וכו' ולפ"ז לא יועיל אפי' אם תסתום הנקב בשעת הטלת מים עכ"ל הרי שהחמיר בבדיקת המוך ותשובתו היא ע"ד השואל באשה שמרגשת כאב בשעת השתן וגם יוצא דם ושאל אם יש לתלות בהמכה ואם מועיל להכניס מוך במקור ואח"כ תשתין ואם ימצאו דם בשתן והמוך יהי' נקי יש הוכחה שאין הדם ממקור ויש אוסרים דבתר דתמו מיא אתי דם בבדיקה דהדיר מ"ר למקור ואייתו דם וכו' ונסתפק עוד דאם יועיל בדיקת מוך אם צריכה בדיקה זו בכל פעם שמשתנת דלא דמי לבדיקת שפופרת דהתם הדם בא ממקום א' אבל הכא החולי מביא דם טהור אך שיש לחוש שמא מביא דם גם מהמקור צריך בדיקה בכל פעם ע"י מוך ואפי' בבדיקה ג"פ לא ניקל בסד"א עכת"ד השואל. וע"ז השיב תשובתו הנ"ל ומצאתי השאלה והתשובה הנ"ל כלשונה ממש גם בתשו' מהר"י מברונא סי' רמ"ה רמ"ו ובסי' רמ"ח כתב שהגם שהר"ח א"ז מחמיר מ"מ מהרי"ל ומהרי"ו מקילין ע"י מוך ובסי' רמ"ח שם באשה שא"י ליטהר ע"י חולי הארינווינד וכשמשתנת מים ראה דם במים אבל כשבודקת בעד אינה מוצאת דם והשיב דזהו נחשב מכה המוציא דם ואע"פ שאינה יודעת שזה הדם מן המכה כיון שידוע לכל שהארינווינט מוציא דם וטהורה אפי' אם בודקת בעד מיד לאחר הטלת מים ומצאה דם שלא בשוו' עכ"ל הרא"ה ובסי' רמ"ט הביא תשו' מהר"י מולין והוא תשו' מהרי"ל דבנשים שיש להם ווסת יש להקל ע"י בדיקת מוך ואם אין להם ווסת אין להקל דאל"כ לעולם לא תטמא ובסי' ר"נ הביא בשם מהר"ם שמחמיר במרדכי וצ"ע אמאי לא התיר ע"י מוך וי"ל דאיירו שאין שם כאב ע"י המים אבל ע"י הארינווינט מודה שיש לסמוך על המוך ובסי' ר"נ הביא בשם א"ז והג"א דאין לסמוך על שפופרת דאא"ב בבדיקה ושמא על בדיקת מוך יש לסמוך והביא ראי' לזה ובסי' רנ"ב אע"ג דתשו' מהר"א דמיקל דוקא אם נמצא דם במים ולא ע"י העד (והוא התשו' שהזכיר לעיל סי' תמ"ח) היינו משום דמתיר אפי' בלא מוך וכן שאר התשובות אבל ע"י מוך מתיר אפי' ע"י בדיקת העד אם כואב לה לעולם וגם כשמרגשת ואומרת שבא ממקום מ"ר עכת"ד וידוע שמהר"י מברונא הי' חבירם של מהרי"ל ומהרי"ו ונו"נ עמהם בכמה הלכות והרמ"א בד"מ מביאו כמ"פ ובעל תה"ד קרא אותו אביר הרועים והשוה אותו למהרי"ו בתשו' שבסוס"י ל"ג שם והרי מפורש אומר ובפרט בסי' ר"נ הנ"ל דאין להקל רק ע"י כאב וזהו דלא כהנו"ב שכתב דכאב לאו דוקא והעמיס שגם מהרי"ל ומהרי"ו ס"ל כן והרי שלך לפניך דליתא ואין להקל בלא כאב ובפרט שהרי הר"ח א"ז מחמיר אפי' בכאב דל"מ גם מוך א"כ נהי דאנן מקילין אבל בלא כאב אין להקל כלל וע"ע בתשו' ברכת יוסף סי' מ"ה מ"ז מ"ח שהאריך בדברי הר"ח א"ז ומהרי"ו ונו"ב ובשו"ת השיב אשה סי' מ"ב ותשו' ב"ש ח"ב סי' ל"ב ותשו' עט"ח סי' י"ד ומהר"י אסאד סי' רי"ח ותשו' הרי"מ סי' ו' ותשו' ד"ח ח"ב יו"ד סי' ס"ז ע"ה וטה"א סי' ב' וע' נודב"ש מ"ת סי' י"ב ותשו' ב"א סי' מ"ז מ"ח ואין עת הכסף פה. והנלע"ד כתבתי

סימן קסה להרב המאה"ג וכו' מו"ה אלי' תאומים פרענקיל נ"י בפשענדזיל

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שלקחה כף חלב ב"י ותחבה לקדירת בשר להסיר הזוהמא ואין בקדרה ס' נגד כל הכף והאשה אומרת ברי שתחבה רק קצה א' מהכף באופן שיש ס' נגד המוקצת ואין הרושם ניכר כי הדיחתו תיכף ורו"מ הביא מדברי הפמ"ג בהנהגת או"ה ושאר אחרונים שהובאו בפת"ש רס"י צ"ד וגם הביא מדברי פר"ת רס"י צ"ד דיש לחוש דחם מקצתו ח"כ הוא גם להפליט בליעתו

הנה בדין חמכ"ח אין לי עסק בזה כי כבר נמנו האחרונים וגמרו ופשטה הוראה לשער רק נגד מקצת התחוב ברוטב כמ"ש הח"ס יו"ד סס"י פ"ב ואולם בדין אם האשה נאמנת בזה משום מלתא דלא רמיא כבר הארכתי בחיבורי דע"ת סי' ח"י סקט"ו והבאתי מכמה מקומות והשגתי ע"ד קסל"א שהביא רו"מ והבאתי מהמש"ז סי' צ"ו אבל בעיקר חילוקו של החסל"א בין היכי דטרוד או לא נראה כן ממ"ש בתוי"ט פ"ז דאהלות מ"ה בשם מהר"ם וע"ע ברא"פ סי' ל"ו ס"ק רכ"ז שהביא ג"כ דברי יש"ש ומש"ז סי' צ"ו הנ"ל וע"ש מ"ש בזה ובדע"ת הבאתי עוד מכמ"ק ואכמ"ל במה שכבר נדפס וע"ש סקי"ד בדין אם גם בדרבנן אמרי' הכי ואחר צאת חיבורי מצאתי בפרישה סי' קכ"א בד"ה ונ"ל דוקא כשנשתמש בכולו וכו' וז"ל או אפשר לומר דאף בכאן איירי בנאסר מקצתו שהוא אומר שנאסר מקצתו דאמרי' דלמא טעה דמלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' ולכן חיישי' שמא כולו נאסר אבל אם ידוע לאחרים שלא נאסר אלא מקצתו נכשר נמי מקצתו וכו' ע"ש ומבואר דבכה"ג הוי מלתא דלא רמיא ולעומת זה מצאתי בתשו' תשב"ץ ח"ד טור א' בתשו' הר"ש דוראן סי' ל"ו וסי' מ"ד באשה שתחבה כף ב"י של חלב בתוך קדירת בשר שהועבר מן האש ועמדה על הארץ איזו זמן ואמרה שלא הי' יס"ב בתבשיל והוכיח דהאשה נאמנת באיסורין ולכן אף שהוציאה התבשיל בהכף מהקדירה לקערות ואח"כ נודע שהכף של חלב הכל מותר ע"ש ומוכח דאע"ג דהוי לא רמיא עלה אפ"ה נאמנת ומצאתי בחמ"ד הל' כ"ר סי' ה' שכתב כמה צדדי קולא להקל בספק כמה תחבו ואף שיש לפקפק בדבריו מ"מ עכ"פ באומרת ברי שלא תחבה רק מעט יש להקל דע"פ רוב אין שוהה כלל בשאובת הזוהמא וברגע א' י"ל דאינו פולט דלשי' הר"ש שהובא בתוס' חולין (דף ק"ח ע"ב) ד"ה שנפל וכו' אין הכלי פולט ברותחין עד זמן ששבע מלבלוע ואף דלא קיי"ל כן מ"מ יש לצרף לסניף

ומ"ש בשם הגהת י"ש סי' ק"ט שנשאל לשי' הפר"ת סי', נ"ט ורס"י ק"ט דחד בחד לשי' רמב"ם דסד"א מה"ת לקולא הוה רק אסור מדרבנן מהא דנדרים (ד' ס"ח ע"א) דבנדרה מב' זתים ושמע ארוס והפר ואכלה לתרוייהו לקי י"ל לפמ"ש הש"ש ש"א פ"ד להוכיח דרבא סובר סד"א לחומרא מה"ת א"כ לדידי' מודה הפר"ת דאסור מה"ת ובנדרים שם אזלא כל הסוגיא לרבא לפי גי' הילקוט שהובא בהגהת רי"ב אך דבאמת לכ"ע קשה דאי הוי ספיקא אין לוקה גם להסוברים דסד"א לחומרא מה"ת אבל באמת לק"מ דהפר"ת מיירי באוכל כל חתיכה בפ"ע הו"ל ספיקא אבל באוכל שתיהן יחד פשי' דעובר על איסור ודאי ובכריתות (ד' י"ד) מבואר דבית הבליעה מחזיק ב' זיתים כדרך אכילה כמ"ש בתוס' שם וע' נו"ב מה"ק האו"ח סי' ל"ה ובנדרים שם מיירי באכל שתיהן יחד לכן שפיר לוקה, והנלע"ד כתבתי

סימן קסו להרב הגאון וכו' מו"ה אברהם יואל אבעלסאהן נ"י רב בק' אדעס

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדו"ד שבא לפניו בראובן ושמעון שותפים שהניח כל א' כל אשר לו לעסק השותפות וחלקו ביניהם וסילק שמעון לראובן קרן ורוחים ועתה נודע ששמעון יש לו ממון כפלים מכפי שהי' ראוי כפי ערך שהכניס קרן להחנות ורווחים וצורך פרנסתו וזהו לאות שגנב מהחנות ועתה בא ראובן לב"ד להשביע, את שמעון שבוהש"ת אף שכבר חלקו ביניהם כיון שנולד ריעותא וראובן טוען ברי שלא קימץ מעיסתו ואומר שיידע בבירור שלא הי"ל מעות טרם שנכנס לשותפות רק כפי שהניח להעסק א"כ משביעו בטענת ברי והחלוקה הי' בטעות עכ"ד

הנה מ"ש שזהו טענת ברי לענ"ד אינו כן וש"ס ערוך בגיטין (ד' נ"ב גבי עמרם צבעא אפטרופס דיתמי וכו' קאכיל ושתי מדידהו ולא אמיד אימר מציאה אשכח ומבואר בהה"מ פ"י מנחלות וב"י סי' ר"צ דלשי' רמב"ם וש"פ הוי דבר שאינו מצוי ולכן במינוהו ב"ד אין תולין בדבר שאינו מצוי ומסלקין אותו ומ"מ במינהו אביהם אין מסלקים אותו אלא בראי' ברורה שמפסיד ובכה"ג עכ"פ ליכא ראי' ברורה ואי נימא דכיון שהוא אינו טוען כן הוא בירור שאינו כן וכמ"ש כה"ג בתוס' כתובות (דף ט' ע"א) סוד"ה ואיבע"א וכו' דאם איתא דמוכ"ע היא הויא טוענת וכו' וע"ע כה"ג בתוס' יבמות (קט"ז ע"א) ותוס' שבועות (דף מ"א ע"ב) ד"ה כל וכו' אבל א"כ הי"ל גם התם לשאול את פיו עכ"פ אולי לא יטעון כן ובע"כ דאנן יש לנו לחוש לזה ועוד דגם אם יאמר שגם מתחלה הי"ל ממון