מהרש"ם חלק ב קלז

ובט"ג סקכ"ו מ"ש בזה וכעת ראיתי בשו"ת ברכת יוסף להגאון אבד"ק יאס חיו"ד סי' ב' שהאריך בדברי הרא"מ והעלה דהוא סובר דשונא גמור פסול להעיד והוא היפוך רוב הפוסקים ולא קיי"ל כן ואח"ז בתשו' ההוא פסול לב"ד שהי' נוגעים והביא מהתוס' הנ"ל והיינו משום דלגבי דיינים גם שונא פסול אבל, באמת מעשה דר"י הי' במה שהעיד בשם שמואל שאמר כן א"כ הוא עדות ולא דין התלוי בנטיית דעת ובאמת דלשי' מהרי"ט סי' פ' דלא מקרי נגיעה אלא נגיעת ממון ודלא כמהריב"ל צ"ל דשא"ה שהי' ר"י יחיד לכן לא הי' נאמן לפסלו במקום שהי' נוגע קצת אולם כ"ז הוא אם הי' בא להעיד במה שכבר נעשה מעשה שעי"ז יעבירוהו וכדומה אבל הכא שנתווכחו בשעת הבדיקה ובאו שניהם לשאול מהרב וכל הנ"מ לענין איסור הבהמה פשיטא דאין לפסול עדותו משום נגיעה שהרי לענין או"ה גם נוגע נאמן וגם ליכא עדיין נגיעות נקמה שהרי לא יופסל ולא יעבירוהו כלל כיון שעדיין לא עשה שום מעשה אלא בא לשאול שאלה ואת"ל שיש קצת נגיעה שיוטרף אצלו ולא יהא מוחזק לבקי באומנתו לפני הזובחים מ"מ אפס מקום לעשות מעשה להתיר מצד זה את הריאה

ומ"ש באות ד' בדין אם הרב נאמן כבי תרי כבר הארכתי בתשו' דבאמת ראיית השי"צ מהא דפלוני טיהר לי הכתב אין שום ראי' שהרי הפוסקים למדו משם דבכל עד שאומר בשם עד אחר הראשון נאמן להכחישו ובאס"ו כתובות שם מפורש משום דרגל"ד לנאמנות החכם וגם הדבר פשיט דהיכא דאין עא"נ גם ת"ח אינו נאמן כמבואר במד"ר פ' תשא פמ"ו להדיא ומה"ט לא האמין מרע"ה גם מה שא"ל לך רד וגו' עד שראה בעיניו להורות לדיינים שאפי' שמע מפי נאמן יחידי וכו' ע"ש ואף דבתשו' גן המלך סי' קמ"ז ותשו' קול אליהו שהובא בברכ"י בשיו"ב סי' א' אות ה' מבואר להיפוך אבל במחכת"ה נעלם מהם דברי מד"ר ונודע דהיכי דליכא סתירה בש"ס למדין מן המדרש ומצאתי בשו"ת חוט השני סי' נ"א דגם רב אינו נאמן יחידי להקל כדמוכח בב"ק פ' מרובה גבי ר"ג ובתשו' גבעת פנחס א"ע סי' י"ט דלענין איסור אשה לבעלה אין להרב אלא דין ע"א ורק נגד השו"ב ס"ל להשי"צ שכל מינוי הרב להשגיח על השו"ב ולאסרו הו"ל כקבלוהו והאמינוהו כשני עדים ונמשכו אחריו בשו"ת ד"ח ח"א סי' ז' ושו"ת ר"מ שיק יו"ד סי' י"א אבל הדבר פשיט דהשו"ב העומד להשגיח על חבירו אין לו נאמנות יותר מן השני דהתקנה הוא שיהי' שנים הטובים מן האחד וכל א' משגיח על חבירו בשבוע שלו והרי קיי"ל בכל נאמנות סתם דאינו כבי תרי כמ"ש בח"מ סי' ע"א דאין להוסיף בהנאמנות כלל ולא דמי לרב שנאמן בעירו כבי תרי בד"מ כמ"ש בתשו' ב"ח סי' קכ"א דהוי כקבלוהו לכן ס"ל להשי"צ דגם נגד השו"ב הוי בכלל הקבלה משא"כ בנ"ד וע' ביד אפרים ליו"ד סי' ל"ח שכ' בפשי' דאין הרב נאמן יותר מע"א בעלמא

ובדבר התקנה שיהי' שנים יחד בבדיקה כבר הבאתי בחיבורי סי' י"ח וסי' ל"ט שהוא תקנה קדומה מרבינו הב"י ז"ל כתיבה על קלף ועמו מאה רבנים שבדורו אבל כבר כתב בתשו' תשב"ץ ח"א סי' קל"ג ובכנה"ג אה"ע סוס"י כ"ח בדין תקנה שלא לקדש בפחות מעשרה דאם לא תקנו בפירוש על דיעבד מסתמא לא תקנו אלא לכתחלה וכ"ה בתשו' ב"ח סי' ד' וע' תשו' ח"צ סי' קכ"ד ותשו' אבן השהם סי' שהביאו מירושלמי פ' חלק מאחר שנבנות יריחו מותר לישב בה דלא תיקן אלא שלא לבנותה ובזה נדחה מ"ש הרב האוסר לחדש דלפי התקנה שיהי' תמיד ב' שו"ב בהבדיקה אם מכחישים זא"ז אסור ולפמ"ש לידא דהתקנה הוא רק על לכתחלה ואין להוסיף על התקנה כמ"ש בתשו' הרא"ש שבב"י א"ע סי' קי"ח דבכל תקנה הבו דלא לוסיף עלה ולכן קיי"ל דכל ספק בתקנה להקל כנודע וה"נ בזה ובחיבורי בקו"א הבאתי בשם ח"א ששאלנו אם במקום שיש תקנה שיבדקו ב' יחד והכחישו זא"ז אם מצטרפין להלאה וביארתי שאין חשש. והנלע"ד כתבתי

סימן קסד

להרב וכו' מו"ה פנחס מאנדעל נ"י אבד"ק דובענקא. ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה קשת רוח שזה ערך א' שנה וחצי נטפל לה חולי הארין ווינד ובתחלה בעת הנקתה הרגישה כאב בעת השתנה ואחר הטלת המים בעודה מרגשת הכאב נפל ממנה חתיכת דם ואחר שפסקו ימי הנקה וחזרה ווסתה בקביעות אירע לה כן כמ"פ שלא בשעת ווסתה ולפעמים בימי ליבונה ועתה זה ערך ב' חדשים פסקה מלראות דם ווסתה וכפי הנראה שנתעברה וכבר עשתה ע"י מיילדת עבריית בדיקת מהרי"ו פעם א' ועלה כהוגן ורו"מ הביא מדברי הרמ"א ודג"מ סי' קצ"א וכיון שעל המוך לא מצאה כלום ובבדיקה מצאה דם לשי' הדג"מ סגי בפ"א כיון שנודע שיש מכה במקום השתן אך שנסתפק אם יש לסמוך על בדיקת המיילדת אולי צריך לעשות ע"י רופא מומחה וגם מה לעשות בהפסק טהרה וז"נ שדעת הח"ד סי' קצ"ו דאפי' במכה שמוציאה דם ויש לה ווסת צריך שיהי' ההפסק טהרה נקי לגמרי ובתשו' ח"ס סי' קע"ז החזיק בדעת האב"מ ופסק דאחר שנבדקה בדיקת מהרי"ו הרי היא ככל הנשים עכת"ד שאלתו

הנה המעיין בתשו' אב"מ סי' כ"ג וח"ס שם ימצא שגם הם לא הקילו רק כשלא פסקה ווסתה והוא רואית דם בזמנה ככל הנשים ולכן ס"ל דבפוסקת בטהרה בבדיקת חורין וסדקין אין דם שיוציא ע"י מ"ר אח"כ סותר דתלינן בדם שלא מן המקור אלא מהכליות אבל בכה"ג דנ"ד שפסקה ווסתה ואינה רואית אלא בהטלת מ"ר א"כ לעולם לא תטמא לכן אין מועיל הפסקת טהרה אא"כ מפסקת בטהרה ע"י בדיקת מהרי"ו שתטיל מ"ר בעוד המוך בפנים וכן צריך שיהי' ספירת יום א' מז"נ ע"י בדיקה הנ"ל ע"ש ותבין, ובגוף דברי הח"ד שהעלה דגם דם שלא בהרגשה סותר ז"נ מדאורייתא ראיתי בתשו' משיבת נפש סוס"י ל' שהעלה דאינו סותר מה"ת ועולה לז"נ אם פסקה רק פ"א בטהרה והעיר מחי' הרמב"ן לנדה (דף ל"ז) דמוכח להיפוך דאין עולה לז"נ אלא שאינו סותר לגמרי ודחה דאין ראי' ובפרט דכיון שהוכיח שדעת רמב"ם ור"ח ותוס' וראב"ד ורז"ה ורא"ש הוא כן אין לחוש לשי' רמב"ן וי"ל דהרמב"ן מיירי בלא הפסיקה פ"א בטהרה ועוד כתב לדחות הראי' מרמב"ן באופן אחר ע"ש באורך וע"ע בסד"ט סי' ק"צ סקצ"ג וסי' קצ"ד באורך בזה ואף שבשו"ת ב"ש ח"ב סי' כ"ח באמצע התשו' חשב למציאה מה שמצא ד' הרמב"ן הנ"ל והעלה כן לדינא שאינו סותר ואינו עולה ובסי' ח"י שם העלה דבכתם יש להקל דגם בימי ספירה אינו סותר אלא מדרבנן אבל בדם שלא בהרגשה החמיר אבל לא ראה דברי מש"נ הנ"ל וע' בישויע"ק סק"א שהעיר ג"כ מדברי רמב"ן ובתשו' בר"א סי' מ"ב אות י"ד תי' ג"כ לחלק בין אם הפסיקה בטהרה פ"א או לא וע"ע בתשו' נודע בשערים מ"ת סי' י"ג שהאריך ג"כ בדברי רמב"ן הנ"ל וחוכך להחמיר בראתה ודאי מגופה שלא בהרגשה אם כבר הוחזקה מקודם ג"פ בזבה ואין להקל אלא בכתם אבל לבסוף הביא דברי בר"א הנ"ל ונראה שהסכים לדבריו ע"ש. ובכ"ז לדינא בנ"ד שפסק ווסתה א"א להקל כ"א ע"י הפסק טהרה בבדיקת המוך וכן תעשה שנית ביום א' של ז"נ וממילא יהי' בצירוף מה שכבר בדקה פ"א במוך בדיקה ג"פ כדעת הרמ"א כי קשה לסמוך להקל בפעם א' כמ"ש האב"מ בתשו' סי' כ"ג שם ובהג"ה הביא גם בשם הגאון ר"ס מרגלית שחלק על הנו"ב והגם שבנ"ד יש לצרף סברא דכיון שנתהוה הדבר בימי הנקתה שחזקתה מסולקת דמים וליכא אז חזקת רוב דמים במקור יש לתלות טפי שבא ממקום השתן אבל הנה בתשו' שו"מ תליתאה ח"ב סי' מ"א צידד ג"כ להקל עפ"ז במינקת ובכ"ז לא היקל למעשה רק ע"פ בדיקת מהרי"ו והפסק טהרה ע"ש ומכ"ש בנ"ד שעכשיו אינה מינקת וע' בתשו' ד"ח ח"ב יו"ד סי' ס"ז שהאריך והעלה לסמוך ע"ד הנו"ב אבל דוקא בבדיקה אח"כ ובנ"ד שא"א לה להפסיק בטהרה כלל וכבר פסק ווסתה נראה דצריכה להפסיק בבדיקת מוך וכן תעשה ביום א' של ז"נ וכמש"ל

ומ"ש אם יש לסמוך על המיילדת כבר כתב האב"מ דצריך שתהא האשה מוחזקת ביראת השם ובקיאה כי צריך להזהר ברחיצת המקום מקודם ולהכניס המוך כרוך בפשתן שימלא כל הרחם בעומק היטב כפי המבואר באחרונים וטפי עדיף ע"י מיילדת מלעשות על ידי רופא עכו"ם או ישראל חשוד כדרך רופאי זמנינו שאין להם נאמנות כלל

ובגוף דין בדיקת המוך מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז סי' ח' באמצע התשו' וז"ל ואודות האשה שהיא עושה צרכי' ומצאה דם כבר בא מעשה לידי ושאלתי למורי הרב ר' שלמה ז"ל ואסר משום דשמא מחמת עצירת השתן הדור מ"ר למקור ואייתי דם וכו' כי כשיצאו מ"ר חוץ לנקב ובאין לבית החיצון וכו' שוב לא תוכל לעצור עצמה שיחזרו מים אחוריהם ויכנסו למקור וכו' אלא כך הפירוש