מהרש"ם חלק ב קלו

שניהם לפני ב"ד לשאול שאלה הרי מעשיו מוכיחים שלא הי' שתיקה כהודאה וגם מ"ש רו"מ דדוקא שתיקת הבע"ד הוי כהודאה כיון שהוא שלו אבל עד א' השותק חוץ לב"ד אין שתיקתו כהודאה הוא נכון ותדע שהרי הט"ז סי' קכ"ז סק"ב העיר אמאי לא יהא נאמן לומר ששתקתי מפני שלא חששתי להשיבך כדקיי"ל בחו"מ סי' פ"א ותי' דשא"ה שאין מזיק לעצמו כלום אבל הכא אדם חושש שלא יאמרו עליו ששתה איסור אבל בנ"ד שהשו"ב עדיין לא עשה כלום באותה שעה שיהי' לו לבזיון ושפיר י"ל דשתק מפני שלא חשש למהר להשיבו ובפרט שאמר אמתלא שהי' סבור אולי יוטרף ע"י הצימוק ולא יהי' נ"מ כלל בתשובתו והכחשתו לכן א"צ לאריכות והדבר פשוט

אולם בגוף הדין כבר הי' עובדא כעין זה בק' חראסקוב לפני כמה שנים ונחלקו בה גדולי הדור שלפנינו ונדפס בהקדמת שו"ת טטו"ד מ"ת בעובדא ששו"ב א' אמר שלא הזיע דם במקום הסרכא והשני מכחישו והגאון מהרש"ק ז"ל אסר הבהמה מטעם שכתב הרב האוסר בנד"ד דדוקא באחד אומר כסדרן וכו' מוקמי' בחזה"ת משום שלפי דבריו אין כאן סרכא וריעותא כלל משא"כ בנ"ד דשניהם מודים שהי' סרכא שלכ"ס ולדברי שניהם הי' כאן ריעותא האוסרת ודמי לאחד אומר שבצבץ ואחד אומר שלא בצבץ דודאי טרפה דבעי' שיתברר שיצא מהריעותא הברורה לפנינו והביא גם מהא דאחד אומר נתגרשה וכו' תרוייהו בא"א קמסהדו ואף די"ל דשא"ה דהוי דשב"ע מ"מ גם בנ"ד הריעותא לפנינו וכתב ג"כ דהא דסרכא שנאבדה בלא נפיחה כשר דוקא במיעוך הקדום משא"כ בקלופה שבזמנינו ועוד הי' שם סניפים להחמיר לפי שהי' רק טיפה א' קטנה שאפשר שלא ראה השו"ב הראשון וגם מפני שיצא אח"כ דם לפי דברי שניהם ויש הוכחה גם על הקודם יעו"ש וידעתי שהרב אבד"ק הנ"ל הכשירה וכמה גדולים הסכימו עמו וכבר רמזתי לזה בקיצור בחיבורי דע"ת סי' ל"ט סקס"ט אחר שהעתקתי שם תשו' מו"ר הגה"ק מוהר"ש אבד"ק בעלז זי"ע ושם כתבתי דלפמ"ש בדע"ת רס"י ל"ה דמלתא דשכיח שיש שורייקי סומקי ע"ג הריאה והם רק בין קרום העליון לתחתון וכמ"פ בחנתי וראיתי בעיני שכשקולפין שם עור העליון נמשכין השורייקי עמו ואין מזיע יותר דם כי עור התחתון נשאר שלם והדם יוצא דרך נקבי הטבע שבעור העליון וכמ"ש בשו"ת ברכת יוסף סי' ס"ט ובשו"ת בנין עולם ולכן בשו"ת שאולת שמואל סי' נ"ו אחר שהובחן לפניו ד"ז בהסכמת שו"ב מומחים פסק להתיר סרכא שנכנסין בה שורייקי סומקי מלאים דם ואחריו מילא הגאבד"ק פיעטרקוב שנדפס בסו"ס תה"ז סי' מ' להחזיק בדבריו במקום הפ"מ ושעה"ד ופלפלתי בד"ז בדע"ת רס"י ל"ה באורך ובכ"ז לא הסכמתי למעשה להתיר בסרכא זולת בסרכא לשומן וכדומה דלשי' כמ"פ אינו סרכא שלכ"ס ובשו"ת שבש"ע התניא סי' י"ב הוכיח בדעת הב"ח דדוקא סרכא שלכס"ד ממש קיימא בחז"א משא"כ בסרכא לשומן או לדופן ותי' בזה סתירת דברי הב"ח ע"ש ובפתיחה לסי' ל"ט סק"ה הוכחתי משאילת יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ו ותשו' רע"א סי' ע"ט ותפארת צבי יו"ד סי' ד' שסרכות הללו הם רק ס"ט והבאתי שכ"ה ברמב"ן ורשב"א ועיטור ודמש"א ותשו' רדב"ז והוכחתי גם מהרמב"ם כן ע"ש באורך וגם בפרי תואר סי' ל"ט סקט"ו ומהרש"ל שברא"פ סי' ל"ט ס"ק ק"מ צידדו הרבה בסרכא לשומן וע"ש ס"ק קנ"א וא"כ בסרכות כאלו אם ראו שורייקו סומקי על הריאה וקלפום והלכו להם והעור התחתון נשאר שלם והסרכא עברה בקליפה קלה אז יש לצדד בהפ"מ ע"ש ובסי' ל"ו סקכ"ב הבאתי שבגוף תשו' הגאון ר"ס מרגליות מפורש דהקליפה עדיף ממיעוך הקדום ושכ"ה בס' ערוגת הבושם ושו"ת שבסו"ס נחי"ע דגם בקליפה בנאבד בלא נפיחה כשר ובשו"ת תפארת צבי מהגאון מגלוגא סי' ד' העלה דבסרכא לשומן גם מדין הש"ס כשר בקליפה בלי פקפוק ע"ש וכן בא לידי העתק מתשו' כת"י מהרב התניא ז"ל שכתב כדברי ממש וכן נדפס כעת הכת"י בספר שירי דוד בסופו ולכן גם בשנים מכחישים זא"ז אם יצא דם או לא כיון שלא ראו בצבוץ ויש כמה צדדים להקל גם בזיעת דם א"כ גם לדברי שו"ב הישן יש כמה ספיקות א"כ עכ"פ כשהשו"ב החדש שהי' הבודק מעיד להיפוך ורגל"ד שהשו"ב הישן הוא שונא לו ואורב לדמיו אין מקום לערער על הוראת כת"ר. אבל אם הי' שלכ"ס ממש גם לענ"ד אין להתיר ועמ"ש בדע"ת סי' ל"ט סקכ"ז באורך

והנה רו"מ האריך באות ב' לחדש בישוב סתירת ד' הש"ע מסי' א' לסי' ל"ט והעלה דהיכי דנוגע לחזקת השו"ב לפסלו לכ"ע אין להאמין להעד שאומר טרפה וממילא גם הבשר כשר וכבר קדמו בסברא זו במש"ז סי' א' סקכ"ג והניח בספק אבל בתשו' נאות דשא סי' כ"ג האריך להשיג עליו ועמ"ש בדע"ת סי' א' סקע"ב וסקע"ד בכ"ז ובנ"ד שנולדה ההכחשה עוד במטבחים שאמר השו"ב הישן שא"צ למרס הצימוק דבלא"ה כבר טרפה ע"י הסרכא ואדרבא השו"ב החדש שתק ואף שיש לו התנצלות באמתלא על שתיקתו אבל עכ"פ כבר אמר שם השו"ב הישן שהיא טרפה ובאיסורין גם חוץ לב"ד סגי ובאותה שעה עדיין לא הי' נ"מ לענין חז"כ של שו"ב החדש שהרי אדרבא שתק ולא אמר כלום פשיטא שהוא נאמן והרי לשי' כמ"פ אין בידו לחזור ממה שהגיד חוץ לב"ד כמ"ש בדע"ת שם סקע"רב בשם ריטב"א לשבועות (דף ל"ב) ותשו' ב"י והגם שהבאתי, מכמ"ק להיפוך אבל לכ"ע אם אינו חוזר לומר מבודה הייתי התחיל העדות עוד בהגדתו חוץ לב"ד שלא הי' עוד שום נ"מ נגד חז"כ של השו"ב החדש ולכ"ע עדותו כשאר עד המכחיש באיסורין. ובזה נדחה גם מ"ש רו"מ באות ג'

ומ"ש רו"מ בכונת ד' הרמב"ן שהובא בר"ן פ' התקבל בהא דאומר לשליחו צא וקדש וכו' במ"ש דאין החזקה של הקרובות מועלת לזו והאריך בזה וכבר כתבתי כן בקיצור מלין בפתיחת דע"ת לה"ש אות כ"ו בסופו ורמזתי לדברי הרשב"א גיטין (ד' ס"ד) דמפורשם.. דעיקר טעמו משום שאין הקרובים לפנינו ואין לנו נ"מ לדון עליהם וסיים שאם באו הקרובים לפנינו שפיר מהני חזקתם גם לאשה ומתוך שנאמנות לעצמן נאמנות גם לאשה זו ע"ש וכ"ה בר"ן שם ואף דנקט טעמא משום נאמנותם היינו נמי מפני חזקתם והבאתי מהב"מ לאה"ע סי' ל"ה שחידש מסברתו קצת כעין זה

ובעיקר דברי רו"מ שחידש עפ"ד הש"ש ש"ז פ"ד בביאור דברי רמב"ם וראב"ד פ"ט דתרומות בבת ישראל שנשאת לכהן והעידו א' מחמש נשים שמת בעל וכו' שדעת רמב"ם דכיון שאינה נאמנת על מיתת בעלה א"נ גם לתרומה וכ"ה בריטב"א קידושין (דף ס"ו) בשם הרמב"ן ולשי' הר"ן כ"ה גם שי' תוס' א"כ ה"נ בנ"ד כיון שאין עא"נ לפסול השו"ב א"נ כלל אני תמה דא"כ בכל עדות המכחישים זא"ז כמו באחד אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה הרי העד המעיד שנתגרשה ובא להתיר א"א דעלמא ויעשו מעשה על פיו כמ"ש תוס' שבועות (דף ל' ע"ב) יופסל לפ"ד העיד המכחישו ונימא דא"נ כלל להכחישו ועוד דבכל עדים המכחישים זא"ז כל א' בא לפסול את חבירו בעדות שקר ולכן אין מצטרפים זא"ז מכאן ולהבא ואפ"ה נאמן כל א' להכחיש את חבירו ולא אמרי' דכיון דאין נאמן לפסלו א"נ כלל אבל הדבר פשוט דדוקא היכי שעיקר העדות בדבר שבערוה וכדומה ממילא א"נ כלל וכמבואר למעיין בש"ש שם אבל הכא דעיקר העדות למלתא דאיסורא אם הבהמה כשרה לכן נאמן בעדותו אף שלא יהי' נאמן לפסלו ותדע שהרי הריטב"א עצמו פוסק בעדות ע"א באשה דאם האשה הביאתו אינו נאמן ליטול כתובתה ומ"מ נאמן להתירה וע' בירושלמי פ"ו דסוטה ה"ב ורמב"ם פ"א מסוטה שרמז הש"ש שם דמבואר דגבי עדות סוטה באחת מה' נשים דנאמנת לאסרה על בעלה ואינה נאמנת להפסיד כתובתה ובע"כ כמ"ש ועוד דהכא הרי גם השו"ב הישן הבא להעיד שקר ולהפסיד להקצב הבהמה בחנם ולהפסיד ממון ישראל נפסל ע"פ דבריו של זה ומאי חזית וכו' ואף דרו"מ שיכל את ידיו באות ב' וכתב דלשי' הש"ע האומר על מותר אסור אין מסלקין אותו זהו ליישב דברי הש"ע אבל אנן לדינא קיי"ל כדעת הבי"ע דגם האומר על מותר אסור מסלקין אותו כמ"ש גם השמ"ח סי' א' וגם דעת הש"ע י"ל דחדא נקט וה"ה להיפוך ועוד דהתם בטועה בדין אבל בממציא לעצמו שקר שבצבץ או הזיע דם בשעת מיעוך ואם שקר היא הרי מזיק בידים ובדיבורו מתעביד מעשה

ומ"ש מדברי שו"מ ח"ג סי' קמ"ז בשם כנה"ג דשוחט אינו נאמן להעיד על חבירו דהם שונאים זא"ז וכל אומן שונא בני אומנתו והביא מתשו' שברא"פ סי' ל"ד שהביא כן בשם תשו' הרא"מ ובאמת שהכנה"ג הביא כן בשם תשו' הרא"מ וזה כמה שנים הבאתי ראי' מתוס' בכורות (דף ל"ח ע"ב) ד"ה אם וכו' גבי עובדא דר"י שהעיד בשם שמואל דכל דאמר מבית חשמונאי אתינא עבדא הוא דאמר ר"נ דהוי ת"ח שאמר לאחר מעשה שהי' נראה שר"י אומר כן לפי שהקניטו ע"ש הרי דמקרי נוגע בכה"ג שרוצה להנקם ממנו לפי שהקניטו דהא דוקא היכי דהוא עצמו נוגע בדבר אינו נאמן כמ"ש בתוס' יבמות (דף ע"ז ע"א) ד"ה אם וכו' ובע"כ דבכה"ג מקרי נגיעה ואפי' ת"ח גדול כר"י לא הי' נאמן וע' בב"ש א"ע בשמות גיטין אות ג' בשם גרשון