מהרש"ם חלק ב קלב

לטלטלו היכי דאינסבא ומת בעלה וא"נ פירש ולא קריב לגבה וליכא לאספוקי דאתיליד לז' או לט' וכו' ואית דפסקא כמה יומי ולא מיעברא והדר מיעברא ואית למימר האי ב"ז הוא ומוהלין אותו בשבת וכו' הלכך לא משכחת אלא בבתולה דאינסבא ובעל מית בההוא יומא או בההוא ירחא ובן ח' ודאי לא איבעל אלא חד יומא וקא מניא יומי מיני' הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו וכ"כ ר"ה ז"ל וליתא דאכתי איכא למימר אישתהי ובן ז' הוא והלכה כרבי דגמרו שו"צ אמרי' ב"ז הוא ואישתהי עכ"ד (ומזה מבואר דגם הוא סובר דגמרו לחוד מהני גם בבן ח') ומדבריו למדנו דגם בבתולה אם היתה נבעלת ב"פ ומנתה מבעילה שני' ח' חדשים עד שילדה י"ל שמא מביאה א' נתעברה וכן אם בעל רק פ"א לא חיישי' שמא זינתה קודם אלא תולין שנתעברה מב"ר וכדעת נו"ב ומזה יש צירוף ג"כ לסניף לנ"ד וכמ"ש כת"ר מסברתו. ובפרט דבנ"ד מסתמא היתה בוגרת ולשי' כמ"פ פתחה פתוח א"כ פשי' די"ל שנתעברה מב"ר וכדמשני ביבמות (דף ל"ד) גבי תמר. שמשמשה באמצע והוציאה בתולי' ונתעברה וע' שבת (דף קי"ח) בהא דאר"י ה' בעילות בעלתי ה' יבמות ונטעתי ה' ארזים וע"ש בתוס' בשם ירו']

[יד] אך בעיקר הדין העיר בתשו' הרי"מ עוד דשמא בן ח' הוא וניכר הולד לשליש ימיו וכן י"ל שמא בן ז' הוא וניכר לשליש ימיו דהיינו ב' חדשים ושליש ובתשו' ב"א הנ"ל הביא מדברי הרא"ש ומהרש"א נדה (דף ח' ע"ב) שנחלקו בזה ובאמת שד"ז פלוגתא בירושלמי פ"ד דיבמות הנ"ל וכבר רמז הב"א גם לזה וע' בשו"ת חמדה גנוזה סי' ו' הנ"ל שהאריך בד' הרא"מ ומהרש"א ודחה ד' מהרש"א והוכיח כדעת הרא"מ וגם הוכיח מהתוס' יבמות (דף ל'ז) דס"ל כהרא"מ ע"ש באורך אך לענין חשש בן ז' י"ל למאי דמבואר בסנהדרין (דף ס"ט ע"ב) ורש"י דגם לענין בן ז' איכא רובא דרוב נשים יולדת בני ט' א"כ כיון דלענין חשש נפל איכא נמי רובא דב"ק ה"נ לענין חשש בן ז' אבל יש לפקפק דהכל משם אחד אם הוא נפל או לא אבל י"ל דכיון דגם אם הוא בן ז' יוצא מחשש נפל גם לענין חליצה כמש"ל וכל החשש שמא הוא בן ח' וא"כ שליש הוא ב' חדשים וב' שלישים וכיון דמיום י"ח טבת או גם מן כ' טבת עד ב' תמוז איכא ה' חדשים וי"א יום א"כ ג"כ נכנסה לחודש ט' ולשי' הרמ"א בשם רשב"ש הרי גם בנכנס יום א' לחודש ט' סגי אבל אי נימא דחדשים שלימים של ל' יום בעינן א"כ הרי מן כ' טבת עד ב' תמוז ולא עד בכלל לא הי' אלא קנ"ט ימים וליכא אלא ח' חדשים ומיום י"ח טבת יש קס"א יום ואז נכנס יום א' לתשיעי וא"כ לפ"ד ע"א ילדה בחדש ט'

[טו] וכה ראיתי בתשו' מבי"ט ח"ב סי' קס"ו שצירף ג"כ לסניף מה שהכיר עוברה בחדש תשרי וילדה בתחלת אדר הגם שלא עברו אפי' ה' חדשים בין ההיכר ללידה ולפי שטבלה בתחלת סיון והנשים אמרו שנתעברה בל"ט הרי הוא בן ט' אך דהתם מיירי שכבר נתקדשה לישראל וכתב ג' טעמים להיתר ע"ש אך בכ"ז כתבתי בתשו' הנ"ל דכיון שכל הפוסקים כתבו דלא משכח"ל קים לי' שכלו חדשים אלא בבעל ופורש או שמת נראה שאין אופן אחר להתיר ומזה מוכח דגם בגמרו שו"צ אין שום אופן להתיר דאל"כ הרי משכח"ל בכה"ג ולא אדע איך הונח לכת"ר ליישב דהם מיירי בלא גמרו שו"צ והרי כתבו דלא משכח"ל רק באופן זה א"כ אף שהא"ז בשם רבותיו כתב להתיר ע"פ היכר העובר מלבד מה דגם הם לא התירו אלא בפירש חדש א' ואולי טעמם כמ"ש הב"א הנ"ל דחושש למ"ד דברובו של ראשון ואחרון ואמצעי שלם יש היכר העובר וא"כ גם בנ"ד אם נחוש שהוכר העובר לסוף ב' חדשים ושליש והיינו רובו של ראשון ואחרון ואמצעי שלם הגם שעברו מזמן ההיכר שהוא ח"י או כ' טבת עד ב' תמוז ה' חדשים וי"א או י"ג יום אכתי ליכא אלא ז' וב' שלישים והוא בן ח' ובפרט לפמ"ש הפ"מ על הירו' יבמות דלהך מ"ד היינו ס"ב יום וכ"מ בירו' שם להדיא א"כ פשי' שהוא רק בן ח' חדשים ועוד שהרי הוא דעת יחיד נגד כל הראשונים שהובאו בתשו' ב"א ותשו' הרי"מ שם וגם הרי הב"א חשש שמא היכר העובר הוא ע"י בדיקת דדין וכמ"ש בתשו' תשב"ץ ח"ב סי' צ"א וזה לא הי' בנ"ד כפי הצעת השאלה ובזה נדחה מ"ש רו"מ מדברי הספ"י סי' צ"ו שסמך על היכר העובר דהתם מיירי בבדיקת דדין מה שאין כן בנ"ד

[ט"ז] וגם עיקר הטעם שכתב רו"מ לצרף מפני שפסקה וסתה בכ"ה בתשרי יש לפקפק דהא לא נודע לנו ד"ז אלא ע"פ האשה בעצמה והרי קיי"ל דהאשה עצמה אינה נאמנת גם להחולקים על הרא"ש וע' שו"ת נו"ב מ"ק סי' ס"ט ושו"ת מהר"י אסאד חא"ע סי' קמ"ו אות ג' באורך ואף שבנ"ד סיפרה כן בחיי בעלה שלא הי' לה שום נ"מ הרי ג"ז לא נודע אלא ע"פ נשים ששמעו ממנה ובכה"ג שהנשים מעידים מפי השמועה ממנה י"ל, דלכ"ע אינם נאמנים ומבואר בכנה"ג סי' קנ"ו הגה"ט אות כ"ו בשם רח"ש וראנ"ש דאין חילוק בין אשה א' לשתי נשים אבל י"ל דלהסוברים דלא בעינן בזה דין עדות סגי גם בנשים ששמעו מפיה בשעה שלא הי' עוד נ"מ דבכה"ג גם אשה וקרוב נאמנים כמ"ש הריב"ש והובא בב"י רס"י קנ"ז וע' ח"ס ח"ב סי' ז' מדברי הרי"ף פ' החולץ ועוד בכמ"ק וא"כ כיון שבנ"ד הוא רק חשש דרבנן וגם אשה נאמנת וכמ"ש רו"מ מכמה טעמים וגם הבאתי לעיל בשם כמה אחרונים כן גם בכה"ג יש להקל דבכה"ג גם עד מפי עד נאמן שוב ראיתי בתשו' הש"מ א"ע סי' ס' מן נתיב י"ב והלאה פלפול גדול בענין היכר העובר ואין פנאי כעת לעמוד על דבריו וע"ע בשו"ת ב"ש א"ע סי' ו'

ואגב הנני במה שהביא רו"מ מדברי מרדכי ונו"ב בדין חליצה אי הוי דבר שבערוה והנה ברשב"א וריטב"א ונימוק"י פמ"ח במשנה דחלצה בינו ובינה מפורש דס"ל דהוי דשב"ע ואף שי"ל דהתם לר"ע דאמר אק"ת בח"ל הרי גם לדידן ביבמה ספק אם קידושין תופסין וגם בהגמי"י פ"ב מאישות השיא בשם סה"ת דחליצה הוי דשב"ע וכ"נ מדברי רשב"ץ שבב"י א"ע סי' ל"ז ע"ש ומצאתי בא"ז הל' חליצה סי' תרע"ב אות ט' ואות י' שהביא מדברי כמה ראשונים בזה אך בנ"ד ודאי דאין בזה משום דשב"ע כיון דבנשאת לכהן לא תל'ן תליא והמ"ש כת"ר

[י"ז] היוצא מכ"ז מני דודאי לשי' רמב"ם דס"ל דלא תנשא אלא בס' חדשים שלימים אין היתר בנ"ד ואף די"ל שמא מב"ר נתעברה ולפמש"ל בבוגרת ודאי די"ל כן וגם הבאתי מדברי העיטור דיש לספק בזה אבל הרי הרמב"ם סובר דלא יצא מחשש נפל אלא בידוע בודאי שכלו ט' חדשים גמורים ובנ"ד הוא רק ספק ואין לנו הוכחה ברורה לזה ואם באנו לסמוך ע"ד הרמב"ן דגם יולדת לט' יולדת למקוטעין מלבד מה שנתבאר דהריב"ש בעצמו לא סמך עלה לדינא נגד הרמב"ם ורש"י ועמודי גולה ואף שבסי' תמ"ו סיים דהמיקל יש לו עמוד להשען עליו הרי בסוס"י תמ"ז סיים שלא כ"כ אלא לכבוד השואל ושהר' חסדאי הסכים ג"כ להחמיר ואני מצאתי גם בא"ז שפסק כהרמב"ם וכן פסק הראב"ן והובא בתשו' הרי"מ סי' מ"ג. וגם מ"ש רו"מ לצרף ד' המקילים בגמרו שו"צ לחוד הנה הרשב"א חזר בו בעצמו בפ' הערל ממ"ש בפ' בהחולץ ויש לנו לילך אחר מ"ש באחרונה והדר בי' מקמייתא כדאי' בחולין (ד' פ"ו ע"ב) ורש"י ד"ה הי מינייהו דאחריתא איזו מן ההוראות אחרונה וכו' ע"ש וגם מדברי הנימוק"י אין ראי' כלל להקל דאף שהביא בתחלה ד' הרמב"ן כן הרי סיים וכתב אבל י"מ דרשב"ג תרתי בעי וכו' וכבר כתב הב"י בח"מ סי' ר"ה דהפוסק שכתב אבל פ' כתב דעתו כדיעה שהביא באחרונה וגם כבר הבאתי בשם הא"ז דגם רבי מחמיר ביבום דל"מ גמרו שו"צ וגם לענין אבילות פסק דאין מתאבלין אפי' בגמרו שו"צ וא"כ אפס מקום להקל

[י"ח] ואם באנו לסמוך ע"ד הי"א שהביא רמ"א דבזה"ז נשתנו הטבעים הגם שמדברי הפמ"א שהביא הפת"ש נראה שיש לסמוך ע"ז לדידן אבל מדברי הרמ"א אין הכרח כלל שהביא רק בשם י"א ולא הכריע לדינא וגם בשאי"ע סי' קי"ב דחה ד' הרשב"ש בזה וגם מצאתי בתשו' מעיל צדקה סי' ה' שכתב דמחמירין כהרמב"ם וש"ע ורק בדאיכא ט' חדשי לבנה יש להקל למעשה ע"ש ועוד דבנ"ד ג"ז איננו ברור דשמא נתעברה בחדש חשון והוא בן ח' ואף שהוכר העובר ביום ח"י טבת כדבר הבאתי בשם תשב"ץ וב"א דדוקא היכר דדין מהני ולכן אין ראי' מתשו' רע"א ותשו' הגאון מליסא דהם מיירי שהי' היכר דדין וגם בתשו' ספ"י מיירי כן (ובפרט דבנידון הספ"י הי' ט' חדשים שלימים ולא הוצרך לקולא דמקוטעין וגם בתשו' רע"א הי' כן ואעפ"כ סיים בצ"ע למעשה) וגם כבר הבאתי בשם הא"ז בשם רבותיו שלא התירו ע"י היכר העובר אלא בפירש חודש א' (ומ"ש לעיל דהיינו משום שמא נתעברה סמוך לווסת שו"ר דליתא דכיון דסובר דאפי' מיעוט ליכא שיהי' ניכר בפחות מג' חדשים א"כ בע"כ דנתעברה בל"ט ובעכצ"ל כפי' הב"א) והב"א ביאר משום דחושש לדעת מ"ד דאמצעי שלם ורוב ראשון ואחרון סגי וכיון שכתב דבעינן פירש חודש א' בע"כ היינו משום דס"ל דלהך מ"ד סגי בס"ב ימים כמש"ל מהירושלמי ופ"מ ומדבריו הא"ז חובת