מהרש"ם חלק ב קלא

מהלינן דהא מקלקל בחבורה פטור ורק משום תיקון מצוה חייב א"כ ממ"נ שרי ותי' דמ"מ מתקן לצאת י"ח הספק וע' בישויע"ק ונודע מ"ש בתשו' הר"ן שבב"י יו"ד סי' רכ"ח לענין חל הנדר בביהש"מ דתליא אם סד"א לחומרא מה"ת הוי חל הנדר ואי רק מדרבנן לא חל וכבר הבאתי בשם דל"צ דלמאן דחייש למיעוטא סד"א להקל מה"ת א"כ לרשב"ג שפיר משני מהלינן ממ"נ אבל הרי"ף סובר דלהחמיר מה"ת א"כ לא מהלינן ואף דמ"מ מדרבנן סד"א להחמיר ומקרי לצורך והוי מלאכה דגוזז אבל זה תלוי אם ע"י תיקון דרבנן מתחייב מה"ת וע' תוי"ט פי"ג דשבת (דף מ"ג) בשם רמב"ם ותוס' ומ"ש הוא בדין מצות קריעה דרבנן א"כ י"ל דהרי"ף סובר דלא מקרי לצורך ובפרט לפמ"ש הה"מ פ"א מאישות דלאו כ"ע זהירי בדרבנן פשיטא די"ל כן ומיושבים דברי הרי"ף

יא] ונשוב לעיקר הדין והנה רו"מ צירף דעת הסוברים דשיפורא גרים גם בי תלת לט' כמ"ש בשאי"ע ח"ב סי' קי"ב (והביא בשמו דגם בנולד בן ' נסתלק החשש נפל ואני מצאתי בכנה"ג סי' קנ"ו בהגה"ט אות כ"א שהביא בשם תשו' רש"ך ח"ג ס' י"ט דגם בילדה לז' שלימים או למקוטעין הוי כילדה לתשעה ופטורה מן החליצה ומן היבום ע"ש) וא"כ ה"ה לשי' הרמב"ן דסובר דיולדת לט' יולדת למקוטעין אמרי' ג"כ דשיפורא גרים שהב"מ בצה"ב סי' י"א צידד דנהי דשיפורא גרים מ"מ ל"ה ודאי ב"ק להוציא מחשש נפל היינו לשי' רמב"ם דט' שלימים בעינן משא"כ להרמב"ן וגם הביא מהח"ס סי' ז' דדוקא להיותו בר קיימא מהני שיפורא גרים ולא להיפוך ועפ"ז צידד דבנ"ד שמת הבעל ביום ו' כסלו ואם נתעברה קודם מותו הרי עד ב תמוז ליכא אלא ז' חדשים שלימים ואם נתעברה בסוף חשוון איכא ט' חדשים ע"י שיפורא

והנה מ"ש לסמוך ע"ד הרמב"ן כבר כתבתי לעיל דהריב"ש עצמו בסי' תמ"ז כתב שאין לסמוך ע"ז ושכן הסכים הר' חסדאי וגם הרי בש"ע סתם כדעת הרמב"ם ואי משום ד' הרשב"ש ורמ"א דבזה"ז גם יולדת לט' יולדת למקוטעין מ"מ מאן יימר דגם בזה שיפורא גרים בהשתנות הטבע מבזמן הש"ס וע' תשו' חמדה גנוזה סי' ו' שתמה על רמ"א שהעתיק בסי' ז' דברי הר"י מינץ כיון שפסק בסי' קנ"ו דיולדת לט' אינה יולדת למקוטעין והרי הרי"מ תלי לדינא דידי' בדין יולדת לט' דיולדת למקוטעין ולק"מ דהרי"מ יליף לה מהך מ"ד דסובר דגם לט' יולדת למקוטעין דשיפורא גרים ומכ"ש לז' ואף דקיי"ל דיולדת לט' א"י למקוטעין מ"מ גבי יולדת לז' נשאר הך סברא דשיפורא גרים גם לדידן מ"מ מבואר דעת בעל ח"ג דס"ל בפשי' דלהרמ"א נהי דנשתנה הטבע היינו בדאיכא ח' חדשים שלימים ויום א' בתשיעי אבל לא לומר דשיפורא גרים וגם למקוטעין ורק לשי' הרמב"ן שפיר יש להקל אבל כבר כתבתי לפקפק בזה לדינא

יב] ואולם הנה רו"מ כתב עוד דכיון דביום כ"ה תשרי הי' זמן ווסתה ולא ראתה דם בע"כ שכבר נתעברה ונסתלקו דמי' ויש מן כ"ה תשרי עד ב' תמוז רמ"ד ימים חוץ יום הלידה ואיכא ט' מקוטעים ומותר לשי' הרשב"ץ. הנה אמת שכפי חשבון החדשים משנה העבר עולה כן וגם אם נחוש לנכות מהחשבון ג"י קליטה ולא נחשוב יום כ"ה כ"ו כ"ז תשרי אעפ"כ נשארו רמ"א יום והרי גם בנכנס רק יום א' לחדש ט' סגי לשי' הרשב"ץ ובפרט שדעת כמה אחרונים דע"פ רוב נקלט הזרע ביום א' ועמ"ש בחיבורי דע"ת סי' ט"ו סק"ח באורך ואח"ז מצאתי כן גם בשו"ת מעיל צדקה סי' ה' אבל כבר כתב הריב"ש שאין הוכחה מעיכוב זמן הוסת וגם רו"מ העיר דכיון דבעברה זמן ווסת לשי' כמ"פ טהורה כיון דוסתות דרבנן א"כ ה"נ בזה וגם בלא"ה כיון דחזקת וסת רק דרבנן א"כ לא אמרו אלא להחמיר ולא להקל כמ"ש הר"ן פ"ב דפסחים לענין דשיל"מ אך בזה י"ל כיון דכל מה דחיישי' למיעוט הוא ג"כ רק מדרבנן א"כ הם אמרו והם אמרו כדאי' בירושלמי פרק ז' דיבמות הלכה ג') דבריהם עוקבים את דבריהם וכן מצינו בש"ס עירובין (דף ס"ז ע"ב) ורש"י ד"ה ר"א וד"ה והם ע"ש ועוד בכמ"ק אך דבאמת הא מבואר בתוס' ב"מ (דף ק') דחזקת מעוברת לומר שיש לתלות באיחור הזמן הוי חזקה גמורה וע' בשפ"ד סוס"י ט"ו ונו"ב מ"מ יו"ד סי' ו' א"כ איכא חזקה אחרת כנגד חזקת הוסת ועמ"ש בדע"ת סי' ט"ו סקי"א וסקי"ב ושם הבאתי מדברי מהרי"ט לכתובות סו"פ המדיר בזה ועוד מכמ"ק אולם מ"ש כת"ר דבכה"ג דעכ"פ איתרע חזדמע"ק ע"י עיכוב הוסת ושאר הרגשות אבדת תאוות המאכל ושאר שינוים א"כ כיון שנתברר אח"כ שנתעברה באמת שוב ראוי לתלות שנתעברה מאז שנולד הריעותא וכמ"ש מהרי"ט בהא דמפקח את הגל הוא דבר נכון ובאמת שכ"ה גם בנה"ך ס' שצ"ז ויפה הביא רו"מ מדברי תה"ד וד"מ יו"ד ס' ק"צ בדין הרגשה ולא מצאה דם וגם תי' בזה קו' תוס' נדה (דף ט' ע"א) ד"ה הא ליכא חרדה וכו' דדלמא לעולם ווסתות דרבנן אלא דמיירי בבדקה ומצאה טמאה וכתב דכל טעמא משום דמוקמי בחזקה דהשתא למפרע משעה דאיתרע ע"י הוסת והתינח לדידן דקיי"ל שמפקח הגל דכשעת מציאתן אבל התם אליבא דר"מ לשי' שם שפיר דייק ודפח"ח. אבל לא אדע מה יענה לדברי הריב"ש שם שכתב דאין להקל ע"י עיכוב הוסת והא התם ג"כ נתעברה אח"כ ומהראוי להחזיקה למפרע למעוברת ומ"מ לדינא יש להחזיק בזה דברי הרשב"ש שהוכיח באמת שנשתנו הטבעים ולא ס"ל כהריב"ש בזה וגם י"ל דתליא בפלוגתת רש"י ותוס' קידושין (דף ע"ט אי בכה"ג מוקמי' אחזקה דהשתא וע' בש"ש ש"ג פט"ז ופי"ז ולשי' התוס' א"א להקל בנ"ד

[יג] והן עוד הוסיף כת"ר למצוא צד היתר בנ"ד ע"פ היכר העובר שהועד על יום י"ח טבת ויום י"ט או כ' שהכירו בכריסה שהיא מעוברת וכבר ישבו על מדוכה זו הגאון מליסא ורע"א סי' פ"ט וגם בשו"ת ב"ש אחרון א"ע סי' י"א שהוכיחו דקודם ג"ח לא מינכר העובר ועכ"פ רובא איכא ובפת"ש סי' קנ"ו סק"ו תמה דא"כ אמאי לא אשכחו הפוסקים לפרש מ"ש כלו חדשיו אלא בבעל ופירש וגם בתשו' ב"א סי' קל"ד ותשו' הרי"מ א"ע סי' מ"ג האריכו בקושיא זו ודחו היתר זה ורו"מ תי' דבבעל ופירש גם בלא גמרו שו"צ מתירים משא"כ ע"י הכרת עובר בעינן דוקא גמרו שו"צ כיון דמיעוט ניכר גם קודם ג"ח ואולם בתשו' א' שכתבתי בענין זה להרב אבד"ק הוסיאטין זה איזה שנים הארכתי הרבה בכל פרטי ד"ז ושם הבאתי מדברי הא"ז הל' מילה סי' ק"ג בשם ס' בשר ע"ג גחלים דהא דאמרי' דבן ח' אסור לטלטלו בשבת היכי דנסיב איתתא ופירש ממנה הוי כלו חדשיו אבל לסמוך על הטבילה ע"י שפסק וסתה לא מהני דאיכא דפסקה וסתה ולא מיעברא אלא אח"כ הלכך לא משכח"ל אלא בבעל ופירש והעירותי שם דהא עכ"פ תרי רובי איכא דרוב נשים אין וסתן פוסק אלא ע"י עיבור והבאתי עוד מהא"ז הל' יבום סי' תרי"ג בשם רבותיו שגם אם עברו ט' חדשים שלימים מיום טבילתה לא הוי בכלל כלו חדשיו דלשון דקים לי' שכלו חדשיו היינו שיהא ברור ופשוט כשמש בצהרים אבל מנין מזמן טבילה אינו ברור דהא פליגי אמוראי אימתי מתעברת אם סמוך לטבילה או סמוך לווסתה ושמא הא והא איתא ושמא הרחיקה וסתה ומעשים בכ"י שהוסת משתנה וה"ד דקים לן כגון שבא עלי' בל"ט ופירש ולא בא עלי' עד חדש ולסוף ב' חדשים מביאה שני' הוכר עוברה הרי ידוע שנתעברה בטבילתה דבפחות מג"ח אין העובר ניכר אפי' מיעוט דדוקא מג"ח והלאה רק רובו מינכר ומיעוט אינו ניכר אבל מקודם לעולם אינו ניכר ורשב"א כתב דקים לן דכלו חדשיו היינו רק בבעל ופירש ולא בעל כלל עד שילדה לרע"ג ימים עכת"ד ומי יגלה עפר מעיני הגאונים מליסא ורע"א ולנוכח יביטו שכדבריהם מפורש בא"ז בשם רבותיו. והנה גם הב"ח וב"א הביאו בשם הסמ"ק בשם י"א דמשכח"ל בפירש אחר בעילה חדש א' והוכר העובר לסוף ב' חדשים והב"א תמה למ"ל פירש חדש א' ונדחק לומר דחיישי' שמא נתעברה קודם חציו של ראשון וחיישי' למ"ד רובו של ראשון ואחרון ואמצעי שלם סגי להכרת עובר אבל תמה שהרי לא נמצא ד"ז בסמ"ק כלל ע"ש והנך רואה שהדבר מבואר בא"ז בשם רבותיו ומ"ש הב"א דהא דבעי פירש חדש א' היינו לחוש למ"ד רובו של ראשון ואחרון ואמצעי שלם המעיין בירושלמי פ"ד דיבמות הי"א ימצא דלהך מ"ד ודאי דיולדות לט' יולדות למקוטעין ואיכא מ"ד דהכרת עובר ג' שלימין ואפ"ה הלידה הוא גם למקוטעין וא"כ היכי דשהה הולד כלידתו משעת היכרו ששה חדשים שוב א"צ שיהי' פורש חודש א' והרי הא"ז שם מיירי בעברו ט' חדשים שלימים מטבילתה וא"כ למ"ל הא דפירש חדש א' ולכן כתבתי די"ל דחיישי' דנתעברה סמוך לוסתה וליכא ט' חדשים ובזמן חדש א' ודאי עבר זמן וסתה וס"ל להא"ז דאינה מתעברת בזמן אחר רק סמוך לטבילה או סמוך לזמן וסתה ולכן בפירש ממנה חדש א' אין לחוש יותר ובנ"ד שגם אם נתעברה בזמן וסתה ביום כ"ה תשרי כבר היתה בחדש ט' בשעת לידה שוב אין חשש ומצאתי בעיטור הל' מילה שהביא מבה"ג ג"כ דבן ח' שאסור