מהרש"ם חלק ב קלג

כן להדיא דאל"כ ליסגי בפחות מחודש א' ובשני שלישי חודש סגי וכיון דש"פ לא ס"ל לסמוך כלל על היכר העובר א"כ על מי נסמוך להקל כיון דהא"ז בשם רבותיו שהזכירו קולא זו לא הקילו אלא בפירש חודש א' ובפרט לפמ"ש הב"א דהיכר העובר הוא רק ע"י בדיקת דדין פשי' דאין להקל ועל פסיקת הוסת הרי כל הראשונים כתבו שאין לסמוך ע"ז ואף די"ל דבזה"ז נשתנה הטבע כבר העיר בזה בתשו' רע"א סי' קכ"ח באמצע התשו' וכתב דכיון דהאחרונים לא הזכירו מזה א"א להקל כלל ומ"ש רו"מ דהפוסקים שכתבו דלא משכח"ל כלו חדשיו אלא בבעל ופירש משום דמיירי בלא גמרו שו"צ מלבד מ"ש לעיל דלא הול"ל דלא משכח"ל אלא בכה"ג דהול"ל דמשכח"ל בגמרו שו"צ ובהיכר העובר אף גם הרי הא"ז הביא בתחלה בשם רבותיו היתר הכרת העובר בפירש חודש א' והביא ע"ז שהרשב"א חולק וכתב דלא משכח"ל אלא בבעל ופירש והרי בע"כ היתר דהכרת עובר הוא רק בגמרו שו"צ וגם רשב"א מודה ובע"כ דליתא ובפרט שגם רבותיו לא התירו אלא בפירש חודש א' וגם ביאר דעל פסיקת הוסת אין לסמוך כלל ובפרט בנ"ד שגם אם נגבב כל הקילות אכתי ליכא ט' חדשים אפי' של לבנה אלא מקוטעין ואיכא כמה ספיקות להחמיר וכבר הבאתי בשם הא"ז דקים לן שכלו חדשיו דוקא אם ברור כאור וצהרים בלא שום ספק ובנ"ד אינו כן ולכן אין רצוני להצטרף בהיתר זה

[י"ט] והנה חזר השואל עוד בטעמים להיתר החליצה וזה אשר השבתי לו הנה מה אוסיף אחרי שכבר גליתי דעתי אחר העיון והבאתי בשם שאי"ע ומע"צ שאין להורות כדעת רשב"ץ שהביא רמ"א ובנ"ד גם אי נימא שנתעברה בל"ט י"ב תשרי אכתי ליכא ט' חדשים שלימים וגם הבאתי שהריב"ש עצמו סיים בתשו' שני' שבסי' תמ"ז שאין לסמוך ע"ד הרמב"ן גם בדרבנן ושכן הסכים ר' חסדאי וגם המעיין בכל התשו' ימצא שדבריו סובבים לדחות כל דברי הרשב"ץ להוכיח שינוי הטבעיים ובפרט דהריב"ש הביא רק ד' רמב"ם ורש"י ועמודי גולה דס"ל דבעי' ט' שלימים ועינינו הרואות שגם העיטור והראב"ן ס"ל כן ורו"מ הביא גם בשם סמ"ג כן ובדברי הרמב"ן אינו מפורש רק מכח הוכחה וא"כ גם אם נסמוך על חזקת הוסת הרי אכתי ליכא ט' שלימים והסמיכה על הוסת יש לקהות בה כמ"ש בתשו' ראשונה ובפרט שלא נודע רק מן האשה שאומרת שפסק אז וסתה ורו"מ הבן דכונתי שהיא לבדה מעידה על זמן קביעת וסתה והביא שיש הוכחת מכח עונה בינונית וגם אמה העידה בידיעתה מקודם ואני לא כן כתבתי אלא שגם פסוקת וסתה ביום כ"ה תשרי הוא רק מפי האשה עצמה והגם שצדדתי בעצמו בצדדי קולא אבל הלא בכל צד יש כמה פקפוקים ובהיכר העיבור כבר כתבתי מתשו' ב"א בשם תשב"ץ דדוקא היכר דדין וגם בתשו' ספ"י מיירי בכה"ג וגם מיירי בדאיכא ט' חדשים שלימים וגם בתשו' רע"א מיירי שהי' גם היכר דדים והגם שדן גם עדות העד אבל גם היכר דדין הי' שם והי' יותר מששה מזמן ההיכר עד הלידה וע' תשו' תפ"צ סי' נ"ה עוד בענין זה ולכן הגם דבנ"ד יש לדמות לנפל מן הגג בכ"ז אין לנו דבר ברור על מה לסמוך וכבר הבאתי בשם הא"ז בשם רבותיו דבעינן שיהא ברור וצלול כשמש שכלו חדשיו בלא שום צד ספק כלל ומבואר שם דגם לענין חשש טלטול בן ח' בשבת סמך להקל שלא לסמוך על פסיקת וסת וכן להקל שלא להתאבל מבואר בא"ז הל' אבילות סי' תכ"ח שאין לסמוך על פסיקת הוסת ואם היא חזקה גמורה א"א להקל והלא מתאבלין ע"פ חזקה כמו דסמכי' בכל התורה על חזקה וגם שם האריך הא"ז לבאר דענין כלו חדשיו הוא רק אם הדבר ברור ופשיט כאור וכצהרים וכל דאיכא למיתלי בשום צד ספק בעולם לא נפק מכלל נפל יעי"ש וכפי הנראה לא עיין כת"ר בגוף הא"ז באורך לשונו בכל מקומות הנ"ל ושם מפורש דמיירי שעברו ט' חדשים שלימים מזמן טבילתה ואפ"ה לא מקרי כלו חדשיו ואחרי שבכל צד יש כמה פקפוקים וגם אחרי שנחזיק בכל צדדי קולא ליכא אלא חדשים מקוטעין ונצטרך לסמוך על דיעות יחידות איך יערב לבי לצרף א"ע להתיר זה ובכ"ז אינני אומר שדעתי לאסור אחרי שכת"ה ידיו רב לו והשיג גם הסכמת כמה גדולים להתירה בטלה דעתי

[כ] ז"ז מה שהאריך במה שהבאתי בתשובתי אי לגבי איסור דרבנן מהני ג"כ קולא דרבנן והבאתי מהירושלמי ובבלי וכתר"ה כתב שכ"ה בר"ן עצמו פ"ב דפסחים שם גבי דשיל"מ ידעתי גם ידעתי וגם מדברי הרשב"ץ ורמ"א א"ע סי' מ"ב והבאתי מזה בחיבורי משפט שלום סוס"י ר"ח בישוב דברי תשו' הר"ן יעו"ש והבאתי שם גם מתוס' חולין (דף ע"ג ע"ב) ד"ה הוכשרו ובאמת שסברא זו מבוארת גם ברמב"ם פי"ב מתרומות ה"א ותוס' שבת (דף ק' ע"א) ד"ה פירות אבל בכ"ז לאו מלתא דפשיטא הוא ומצינו גם סתירות לזה בש"ס דיבמות (דף כ"ח פ"ב) ותתייבם כיון דמדאורייתא רמיא קמי' פגע באחות זקוקתו וע"ש ברש"י דזיקה דרבנן וא"כ הוי ממ"נ ואפ"ה פריך וע"ש בספר ישרי"ע (דף כ') מ"ש בזה ובגיטין (דף ס"ד) דבשיתופי מבואות דרבנן ל"מ זכיית קטן כיון דהוי רק מדרבנן דחז"ל תקנו כעין של תורה וע"ש בפ"י שהעיר לתמוה בזה וע' תשו' נט"ש סי' ס"ג והעיקר בזה לפמ"ש התב"ש סי' ט"ו סק"א דבאיסורא דרבנן אין לומר מגו דאיתקן וכו' דשמא איסור זה חמור מחבירו וע' כה"ג בתוס' פסחים (דף י"ד ע"ב) ד"ה התם פסול וכו' לענין טומאה דרבנן ועמ"ש בדע"ת סי' ט"ו סק"א ליישב בזה קו' הר"ן על הסוברים דחמץ דשיל"מ דהא אסור לאחה"פ וכל דין דשיל"מ רק מדרבנן ולפמ"ש ניחא ע"ש אבל מ"ש רו"מ לחזק דברו הפ"מ פ"ז ממעילה דלרמב"ם דשיל"מ מה"ת לא בטל הן אמת דלכאורה יש להביא ראי' מהא דמבואר בבכורות (דף ט"ו ע"ב) בהא דקדשי' לרעיי' וכו' ליפרקינהו לא אלימי למיתפס פדיונן ופירש"י בד"ה לא אלימי וכו' דכיון דמדאורייתא עובר ירך אמו והא דאסורין גזירה דרבנן הוא לא אלים למיתפס הפדיון ע"ש א"כ אי נימא דכל דין דשיל"מ הוא רק מדרבנן איך נימא דהוי דשיל"מ משום דאפשר בפדיון הרי כיון דמה"ת בטל ברוב לא אלים למיתפס פדיון ול"ה דשיל"מ ובע"כ דדין דשיל"מ דאורייתא ואלים למיתפס פדיונו אך דבאמת הדבר תמוה מאוד שהרי ש"ס מפורש בב"מ (דף נ"ג ע"א) ואם איתא דחזקי' הו"ל דשיל"מ וכו' ונצטרפינהו דאורייתא ורבנן לא מצטרפי וכו' ופירש"י דדשיל"מ רק מדרבנן לא בטל וצ"ל דדוקא היכי דהוי רק גזירה בעלמא לא אלים למיתפס פדיון משא"כ באיסור דרבנן גמור ועמ"ש בדע"ת סי' י"ד סוסק"ט

[כ"א] ובדבר מה שפלפל בענין אי דרבנן מועיל לשל תורה הגם אשר ת"ל פלפולים רבים עמדי בענין זה אין עת האסף אבל אכתוב סנסן קטן בהא דנדה (ד' ל"ג) ר"פ איקלע לתואך וכו' רמי לי' מתני' דבנות כותים נדות מעריסתן והכותים מטמאים משכב וכו' ואין שורפין עליהן תרומה שטומאתם ספק והא תנן על ו' ספיקות שורפין התרומה על ספק בגדי ע"ה וכו' שבקי' אתי לקמי דר"ש וכו' א"ל מ"ט לא משנית לי' בכותי שטבל ועלה ודרס על בגדי חבר וכו' ספק בועל בקרוב וכו' ספק השלימתו ירוק וכו' ואס"ס לא שרפינן ובתוס' הקשו לשי' רש"י בשבת דבס"ס שורפין תרומה מהש"ס הנ"ל ונראה דהא יל"ד בהא דא"ל ר"ש מ"ט לא משנית לי' דהול"ל הכא במאי עסקי' בכותי שטבל וכו' ולכן נראה דהנה דעת רש"י ורשב"ם ב"ב (דף נ"ה) דס"ס ברה"י אף דטמא מ"מ הוא רק מדרבנן וכ"ה שי' ראב"ד פ"ט מטו"מ ונודע ספיקו של מל"מ די"ל דבטמאה דרבנן הויא מחוללת ומותר לשרפה ובמרה"פ על הירושלמי פרק ח' דתרומות העלה כן להלכה אבל ד"ז תלוי בפלוגתא דשבועות (דף ל"א) גבי שבועת העדות דאינו נוהג במי שאינו ראוי דלראב"י לאפוקי משחק בקוביא הגם שאינו אלא מדרבנן ולר"פ כיון דמדאורייתא חזי איכא בי' שבוהע"ד ולכן לדידן דקיי"ל כראב"י גם בס"ס ברה"י הגם דטמא רק מדרבנן מ"מ מותר לשרפה דכבר מחוללת מדרבנן ומהני גם לשל תורה אבל הכא ר"פ הוא מרי' דשמעתא שפיר א"ל ר"ש מ"ט לא משנית לי' ר"ל אתה לשיטתך הי"ל לתרץ דהכא בכותי שטבל וכו' דאיכא ס"ס דכיון דטמא רק מדרבנן אין לשרפה ודו"ק והנלע"ד כתבתי

סימן קסא

להרב הה"ג וכו' מו"ה אהרן ווייס נ"י אבד"ק בנעדיקאוויטין. באוגרין

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בגט ששלח איש א' מאמעריקא לאשתו שבקהלתכם והיינו שעשה שם בפני ב"ד שליח להולכה והשליח עשה בפני ב"ד את איש א' מקהלתכם לשליח שני כנהוג והגט נשלח ע"י בי דואר ונמצאו בהגט כמה פקפוקים שהיודי"ן אין להם עוקצין השמאלי וגם הגליונות אינם כפי הנאמר בש"ע וגם בההרשאה כמה אותיות מטושטשין המ"ם של מנחם כתי"ת ממש ותיבת