מהרש"ם חלק ב קכט

ולדות ונגמרו שו"צ הוא רק חומרא דרבנן ובתשו' תשב"ץ ח"ג ס' רמ"ב כתב בפשי' דבספק כלו לו חדשיו וגמרו סימניו מה"ת הוא ודאי ילוד וליכא לספוקי בנפל דרוב נשים ולד מעליא ילדי ורובא דאורייתא הוא ומש"ה בנשאת לכהן לא מפקינן לה ואלו לא הי' ודאי ילוד לא הוו שבקין לה בספק איסור יבמה לשוק ומשום מיעוט מפילות חששו חכמים להתירה לשוק עד שתחליף ואם הי' בן ח' וגמרו שערו וצפרניו הרמב"ם פ"א ממילה פסק כרבי דגם בן ח' שגמרו שו"צ אינו נפל שסימניו מוכיחים עליו דבן ז' הי' ונשתהה ובסי' רנ"ז האריך עוד וביאר דגם לרשב"ג הוא רק חשש מדרבנן וביאר שם דבגמרו שו"צ גם אם יש ריעותות כדביקות אזנים וסתימת פי הטבעת ואינו יונק ואינו משמיע קולו ועיניו סתומים מיקרי ודאי ילוד מה"ת ובסי' רפ"ה חזר והאריך והביא מדברי רמב"ם פ"א ממילה שנראה מדבריו דאם נכנס בחודש ט' אפי' יום א' בר קיימא הוא אפי' בלא גמרו סימניו שלא הצריך גמר סימנים אלא בבן ח' והוא כדעת הרמב"ן בתה"א ומעשים בכל יום שרוב היולדות לט' יולדות למקוטעין ובפ"א מיבום הצריך הרמב"ם ט' חדשים שלימים והוא היפוך דבריו שבהל' מילה ושם סי' רפ"ו ביאר עוד שגם מהרמב"ם פ"א ופ"ב מיבום נראה להדיא דבין בגמרו שו"צ ובין לא גמרו ולא כלו חדשיו ומת תוך ל' אין איסור תורה בזה אלא מדרבנן ושם סי' שכ"ז העלה דבר חדש דגם להסוברים דחלה ומת דינו כפיהק מ"מ אם החולי הוא שא"ב סכנה ואפי' סתימת פי הטבעת שי"ב סכנה מ"מ הרי יש לו רפואה וכן אם אינו יונק יש לו רפואה כדאי' בש"ס דשבת וכן אם לא, השמיע קול הוא בר קיימא א"כ אין אלו החולאים מעידים עליו שהוא נפל ולכן אע"ג שנולד עם החולאים ההם לכ"ע דינו כנפל מן הגג ומת וגם האוסרים בחלה ומת מודים בזה ע"ש וא"כ לפ"ז אם החולי הי' שאב"ס אע"פ שמת דמי לנפל מן הגג אך דגם בנפל מן הגג לשי' רוב הפוסקים הוי ספק ב"ק וכ"ה גם בכלבו סי' ע"ה א"כ צריכה חליצה במת תוך ל' יום

ג ובעיקר פלוגתת הפוסקים שהובאו בב"י אם בחלה דמי לפיהק או לנפל מן הגג אף שאיני כדאי יש לי לדון דלפי המבואר בש"ס דב"מ (דף ק"ז ע"ב) דלרב צ"ט מתים בעין הרע ואחד בד"א ולשמואל הכל ברוח ובירושלמי פי"ד דשבת ה"ג רב ור"ח תרוייהו, אמרין צ"ט בעין ואחד ביד"ש ור"ח ושמואל אמרין צ"ט בצינה ואחד ביד"ש רב אמר כדעתי' דהוה שרי תמן דעינא בישא שכיחא ור"ח דהוה שרי בציפרין דצינתה תמן הוה אמר צ"ט בצינה ורשב"נ בשם ר"י צ"ט מתים בשרב ואחד ביד"ש ורבנן אמרו צ"ט מתים בפשיעה ואחד ביד"ש וכו' יעו"ש ולדברי כולם צ"ט חלקי חולים הם מסיבה חיצונית ולרבנן היינו מפני שאין נזהרים מריבוי מאכלות וכדומה כמ"ש הק"ע שם ורק מיעוטא דמיעוטא ביד"ש וא"כ אמאי נימא דחלה ומת גרע מנפל מהגג ודוקא פיהוק הוא שמעיד היותו נפל לפי שאין דרך בנ"א למות בכך משא"כ בחולי (ובתשו' א' דנתי בזה לענין פ"ד שנחלקו הפוסקים אם ע"י חולי מקרי ביד"א ואכמ"ל) שמתהוה ע"פ רוב מסיבה חיצונית ובפרט לרבנן דצ"ט מתים בפשיעה וכיון דכל טעמא דלא שהה ל' יום חיישי' לנפל הוא משום דהוי מיעוטא דשכיח א"כ במת ע"י חולי דאדרבא צ"ט מתים בפשיעה א"כ הוי רק מיעוטא דמיעוטא שמת בלא פשיעה שוב אין לחוש לכך אך די"ל דדוקא בגדול רק אחד ממאה מתים ביד"ש אבל תוך ל' יום שכיח שימות גם בלא פשיעה וא"כ התינח בסתם חולי אבל בנ"ד שיש לפנינו לתלות בשינוי המינקת ומאכלים שאינם ראוים שידוע לכל שד"ז עלול לגרום חולי להולד וחז"ל העידו דשינוי ווסת גורם חולי מעים אפי' בגדול ומכ"ש בילד קטן בחלבו והיכי דאיכא רגל"ד לכ"ע הרופא נאמן כמ"ש בתשו' רדב"ז סי' ת"י וח"ס יו"ד סי' קע"ה וכבר כתב הר"ן פ"ק דחולין בשי' הר"י דגם להסוברים דבנולד ריעותא מחיים לא אמרי' נשחטה הותרה מ"מ בנטל זאב הב"מ שיש לפנינו דבר לתלות בו אין לחוש שמא ניקב עוד מחיים ע"ש וה"נ בנ"ד שיש לפנינו לתלות החולי בפשיעה הנראית ע"י חילוף המינקת ושינוי החלב אמאי נחוש עוד להחזיק ריעותא נגד רובא וכבר כתבו הב"א סי' קל"ד ותשו' ב"ש א"ע סי' י"ז מסברא כן והביאם רו"מ

[ד'] ובדבר פלוגתת רמב"ם ורמב"ן אם קיי"ל יולדת לט' יולדת למקוטעין הנה מצאתי במעיו"ט על הרא"ש רפ"ג דבכורות שהבית מדברי זוה"ק פ' תשא דאע"ג דלא אעבר עלה אלא יומא חדא אתחשיב עלי' כאלו איעברו כל תשועאה שלים וכו' ע"ש ובתשו' יד אליהו סי' פ"ב העיר במציאת דברי זוהר הנ"ל ולא ראה שכבר קדמו במעיו"ו הנ"ל וכיון שגם בגמ' איכא פלוגתא דאמוראי י"ל דסמכי' ע"ד זוה"ק וע' שאילת יעב"ץ ח"א סי' מ"ז ועדיין צ"ע כיון שהריב"ש סי' תמ"ו הביא גם בשם עמודי גולה ורש"י דס"ל כהרמב"ם וביאר סתירת ד' רמב"ם דלק"מ ודלא כהתשב"ץ שהבאתי לעיל ואני מצאתי כן גם בא"ז הגדול הל' אבילות סי' תכ"ח הבאתיו לקמן ואף שהריב"ש בעצמו סיים שם דכיון דאפי' בלא כלו חדשיו א"צ חליצה אלא משום חומרא דרבנן מעתה הרוצה להקל ולהתירה בלא חליצה הנה לו עמוד נכון הרמב"ן ז"ל שהוא כדאי לסמוך ולהשען עליו וכ"ש אם הוא שעה"ד שהיבם קטן וכו' ע"ש מ"מ הרי בסי' תמ"ז שם אחר שהאריך להוכיח שאין לסמוך ע"ד הרופאים וחכמי הטבע והנסיונות כלל ואין להוכיח מהחוש שגם יולדות לט' יולדות למקוטעין דשמא הי' בן ז' ואישתהי או שהי' מבעילות קדומות וגם במסרום לשומר אין אפטרופס לעריות וסיים בסוף התשו' דכיון שדברי רמב"ם וסייעתו מפורשים ודברי הרמב"ן מכללא אתמר ולא בפירוש איתמר הנה הי' ראוי לפסוק הדין להחמיר ולכבודך לא רציתי ויצאת מגדרי וגם הביא ששלח הדברים לפני הרב ר' חסדאי קרשקש והסכים ג"כ דבעינן ט' חדשים שלימים ע"ש וכפי הנראה תשו' זו הוא לבעל התשב"ץ א"כ מבואר שאין דעתו לסמוך למעשה ע"ד הרמב"ן ויש סמוכין לזה גם מדברי תה"ד שהובא בב"י או"ח סי' ק"ס דאף דכל פלוגתא בספק ידים להקל אך מאי דאשכחנא בהדיא בפסקי הגאונים לאיסור ולא אשכחנא בפסקי גאון אחר בהדיא להיתר אלא דדייקי' מיני' בהוכחה דסבר הכי קשה לסתור דברים המפורשים בהדיא ע"ש וה"נ בזה שדברי רמב"ן אינם מפורשים אלא מכללא איתמר ודברי רמב"ם ועמודי גולה מפורשים אך בב"י שם רס"י קנ"ט בדין נקב פחות מכונס משקה הביא ג"כ מדברי תה"ד וכתב ע"ז ואיני יודע למה אינו מחשב דברי הרא"ש וטור מפורשים להתיר שהרי עכצ"ל וכו' וכיון דע"כ צריך לפרש כן בדבריהם כאלו הוא מפורש בהדיא הוי עכ"ל וגם מ"ש מדברי זוה"ק הגם שבב"י או"ח סי' קמ"א בדין אם העולה צריך שיקרא ג"כ עם הקורא כתב דלא שבקי' דברי הזוהר בפני ד' הפוסקים אבל בד"מ אות ב' חולק עליו ועמג"א סי' כ"ה בשם רדב"ז וז"ל הזה"ק פ' תשא (דף קפ"ט ע"א) פתח ואמר כמו הרה תקריב ללדת וכו' ארח איהו לעוברתא לאעברא עלה תשע ירחין שלימין ואית בעלמא כמה וכמה דלא עבר עלה אלא יומא חדא או תרין מתשיעאה וכל צירין וחבלין דעוברתא בתשיעאה אינון ואע"ג דלא אעבר עלייהו אלא יומא חדא איתחשיב עלייהו כאלו אעברו כל תשיעאה שלים אף הכי ישראל וכו' עכ"ל ומבואר דע"פ רוב אורחא לאעברא ט' ירחין שלימין אלא דאיכא כמה וכמה דסגי ביומא חדא או תרי מתשיעאה א"כ יש מקום לדון דאינו יוצא מחזקת חשש נפל רק אם נולד כדרך רוב ולדות הנולדים לתשעה חדשים שלימים וכמ"ש הב"מ בצלעות הבית שבסופו סי' י' והביאו גם כת"ר די"ל דהרמב"ם סובר דגם יולדת לט' יולדת למקוטעין אלא דמ"מ יש לחוש לשתי יצירות שנוצר בתחלה להיות בין ט' שלימים ואח"ז מחמת חלישות יצירה הקדים להולד למקוטעין ולכן מת תוך ל' יום וא"כ אין מדברי זה"ק סתירה לשי' רמב"ם וסייעתו

[ה] והנה בדין גמרו סימנים שהביא כת"ר בשם הנימוק"י דגמרו לחוד וכן שהה לחוד מהני וכ"ד הרשב"א ר"פ החולץ אבל בפ' הערל חזר בו הנה בנימוק"י פ' הערל הביא תחלה בשם הרמב"ן כן אבל אח"כ הביא בשם י"מ דרשב"ג תרתי בעי ופליג אדרבי והלכה כרשב"ג ואני מצאתי בא"ז הל' אבילות סי' תכ"ח שחידש דהא דבעי רשב"ג שיהוי ל' יום דוקא כשלא נגמרו שערו וצפרניו בלידתו אבל בגמרו שו"צ אפי' בן ח' חדשים מתאבלין עליו דאמרי' בן ז' הוא ואישתהי והביא מיבמות (דף פ') דתניא איזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו פ' כל שלא כלו לו ט' חדשים שלימים למעוטי אפי' ח' וחצי רבי אומר סימנים מוכיחים עליו שו"צ ואע"פ שלא כלו חדשיו והוכיח משם דרשב"ג ס"ל כרבי דאפי' בן ח' שנולד בשו"צ דב"ק הוא אלא דבהא פליגי דלרשב"ג הוי ב"ק כששהה ל' יום אפי' ליפטר מיבום וכ"ש שיתאבל עליו ולרבי לענין ליפטר מיבום לא הוי ב"ק עד שיהי' בן כ' שנה אבל לענין אבילות מודה רבי שמתאבלין עליו אבל הא קיי"ל כשמואל, דהלכה כהמיקל באבל הלכך אין מתאבלין אע"ג דגמרו שו"צ עכ"ד וא"כ ה"ה לענין יבום יש להחמיר גם בגמרו שו"צ וע' אשכול הל' מילה סי' ל"ט וע' תשו' רדב"ז ח"ד סי' צ"ג שצירף דיעה זו לס"ס אולי גמרו שו"צ מהני וע' פמ"א ח"ב סי' קמ"ה דרוב פוסקים ס"ל דגם גמרו שו"צ ל"מ והוא נגד הרדב"ז הנ"ל והעירני לזה ח"א (ובעיקר דברי הנימוק"י ורשב"א ע"ע בתשו' נודע בשערים מ"ת בחי' ליבמות שבסופו לדף פ' באורך בזה):