מהרש"ם חלק ב קכח

ולא הועיל שיצא הולד עד חצי הלילה וצוה רו"מ שלא להלינה וקברוה בלילה ולבו נקפו בזה

הנה בגוף הדין כבר האריכו גם בשו"ת השיב משה חא"ח סי' י"ג ושו"ת ארי' דב"ע חיו"ד סי' י"ט והביאו מש"ס דחולין (דף י"ב) וב"ב (דף קנ"ד) שקריעת הבטן הוא. ניוול ופלפלו גם בש"ס דערכין (דף ז') שהביא רו"מ והעלו שאין להלין המת וכמ"ש גם הב"מ ליו"ד שהביא גם רו"מ ובפרט אם לא הגיעה לפרק לידה כפי נד"ד שהי' בחודש ד' בודאי אין מקום לחוש כלל וי"ל הטעם דבשלמא בהגיע לפרק לידה הוה הולד ברי' בפ"ע ולא הוי עוד ירך אמו כמ"ש התוס' ע"ז (דף כ"ו ע"א) ד"ה סבר בסופו אבל בלא כלו חדשיו עובר ירך אמו והוי אבר של אמו ואף דהר"ן פ' יה"כ כתב דבמתה היא כילוד י"ל דהיינו ג"כ אם כבר הוא בן ז' או ט' ובמק"א העירותי בזה מהש"ס דנזיר (דף נ"א סוע"א) דבעי ר"י עובר במעי אשה הוי גלגלין או לא כיון דאמר מר עובר ירך אמו הלכך גופה היא וכו' או דלמא כיון דסופו לצאת וכו' ואכמ"ל ומ"ש רו"מ די"ל הטעם של המנהג שלא יקברוה בעוד הילד במיעי' לפי שהנשים מתות בשעת לידתן בעין ג"ד ומוציאין הולד שלא יהא עוונה מקטרג בפניי' וכמ"ש הרמב"ן פ' ויחי דמה"ט לא רצה יעקב להוליך את רחל למערת המכפלה לפי שנשא ב' אחיות הנה לפ"ז אין לקבור הולד היוצא עם אמו ולא בביה"ק הזה שהרי שם חשש שלא לקבור בכל המערה הזאת והרי המנהג לקבור הנפל עם אמו וא"כ אינו מטעם זה וגם טעם ב' שכתב רו"מ לא נכון הוא וקצרתי וע' שו"ת רמ"צ סי' פ"ה שכתב ג"כ קצת טעם להמנהג וסיים דדוקא כשמתה בקישוי לידה או מיתה פתאומית אבל ע"י חולי אין לחוש כלל ומכ"ש בנ"ד וראיתי בשדה חמד סי' קמ"א שהביא כמה מחברים בזה ובפרט בשם שו"ת ז"י שפסק ג"כ דאין להלין המת בעבור זה וזה כמה שנים בא מעשה כזו לפני בהיותי בעיר ביטשאטש ולא יכלו להוציא הולד וצויתי לקברה בתחלת הלילה ושלא להלינה וכן עשו וב"ה שלא פגע ולא נגע ולכן לא יהא לבו נוקפו ויפה הורה וע' שו"ת טטו"ד מה"ק סי' רפ"ה שפסק ג"כ דאין לנוולה אלא יקברוה כך ובשם הגאון מהר"י פיק דיש לשהות כ"ד שעה ולא יותר ע"ש

ומה שתמה ע"ד הב"ח א"ע סי' י' שכתב דלא נמצא דר"י פליג אר"מ בדין ת"כ שנעלם ממנו סוגיא דנדרים (דף י"א ע"א) ור"ן שם יפה תמה אבל כבר קדמו בשעה"מ פ"ו מאישות והביא שגם הרשב"א בחי' לגיטין פמ"ש כתב כדברי הב"ח ותמה גם עליו בזה

ומה שהקשה בהא דשבת (דף ד' ע"א) היכי דמי אילימא בשוגג ולא אידכר לי' למאן התירו והא י"ל בשגג בכרת והזיד בלאו דהוי שגגה לרבנן שבת (דף ס"ט) ורמב"ם פ"ב משגגות כבר קדמו בשו"ת תפארת צבי חיו"ד סוס"י נ"ב וע"ש עוד כמה קושיות ואין עת האסף בדברים שכבר נשמעו בין החיים

אגב אכתוב לו מה שאמרתי דבר אגדה במה שמתפללים בעת צרה ר"ל ואומרים אלהא דמאיר, ענינא ומקורו מהש"ס דע"ז (דף י"ח) ואמרתי הכוונה עפמ"ש בספר אבני שהם עה"ת סו"פ ואתחנן בשם אביו הגאון ז"ל בהא דאי' בש"ס דר"ה (דף ט"ז) דשלשה ספרים נפתחים וכו' צ"ג נכתבין ונחתמים לאלתר לחיים רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינונים תלוים ועומדים מר"ה ועד יה"כ ובפייט איתא שלשה ספרים מנוקדים וביאר כי מאתו ית"ש לא תצא הרעות אבל הנה בטא"ח סי' תקפ"ב מבואר דלחיים בפת"ח תחת הלמ"ד משמע לא חיים ומקורו מנדרים (דף י"א) דלחולין בפת"ח משמע לא חולין וא"כ בספרן של צ"ג מנוקד לחיים בשו"א ובספרן של רשעים מנוקד לחיים בפת"ח ושל בינונים נכתבים בר"ה בלא נקודות וביו"כ חותמים הנקודות ע"ש ובזה מובן הפייט במוסף ר"ה בסדר זכרונות זכר החיים עד כמה הם חיים הן למות אם לחיים חי חי יזכור וע' ביער"ד ח"ב דרושי אה"ו דרוש י"א בסופו מ"ש בזה ולפי הנ"ל א"ש דהן למות הן לחיים נכתב לחיים רק זה נכתב בפת"ח וזה בשו"א והנה בנדרים שם פליג ר"מ אהא דלחולין וס"ל דבעינן ת"כ ולא אמרי' מכלל הן אתה שומע לאו א"כ לשיטתו גם אם נכתב לחיים בפת"ח מתפרש לטובה ונודע שכל צרכי האדם הם בכלל חיים וכדאי' בש"ס דיומא (דף ע"א) ארצות החיים אלו מקום שווקים ופירש"י שפרנסת האדם מצוי' שם לכן בכל צרכי האדם יתכן להתפלל תפלה זו אלהא דמאיר ענינא דלשיטתו יתהפך הכל לטוב ויען שהזכיר רו"מ מש"ס דנדרים הנ"ל כתבתיו וכן וה"ר שכל בית ישראל יזכו לחיים ארוכים ולשלום אכי"ר

סימן קס

להרב הגאון וכו' מו"ה שמואל ענגיל נ"י אבד"ק ראדימישלא

מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו באשה שנשאת בליל ט"ו אלול תרנ"ה והי' חופת נדה וטבלה ביום שאחר החופה אור ליום ה' ט"ז אלול ונבעלה ב"מ ואח"ז קודם שטבלה מראיית דם בתולים אירע לה הוסת בש"ק פ' נצבים כ"ה אלול וטבלה אור ליום ב' י"ב תשרי תרנ"ו ותיכף בחוהמ"ס נדמה לה שנתעברה שלא יכלה לאכול בשר ונמאס לה כל מאכל ונשתנו פני' לרוע והעידו נשים שבא"ח של סוכות נסעה לחמי' ונמאס לה בשר ונפסק כל תאוות מאכלה ורק נתאווה לדברים חמוצים וביום כ"ה תשרי הגיע זמן ווסתה הקבוע מכמה שנים ולא ראתה דם עד שעת לידתה וביום ו' כסלו מת בעלה והניח אח בן ד' שנים והקול יצא בעיר שהאשה מעוברת וביום ב' תמוז תרנ"ו ילדה בת והילדה היתה שלימה בבריאות ובקומה כדרך כל ולד ב"ק העידו נשים שהי"ל גמר שערות וצפרנים והיינו אשה א' ראתה הולד תיכף ביום הלידה בגמר סימנים ואשה א' ראתה ביום שאחר הלידה כן והילדה חיתה י"ד יום בבריאות ואח"ז חלתה ושלחו לקרוא לרופא דאקטר ואמר כי סיבת המחלה בעבור שלא הי"ל מינקת קבועה ובכל יום ינקה מאחרת ונתנו לה מאכלים קשי העיכול וביום י"ז לחי' היינו יום ח"י תמוז מתה הילדה ואז ראו כמה אנשים שהולד הי' בקומה וסימני שער וצפרנים בשלימות גם העיד ע"א שראה האשה ביום י"ט או כ' טבת תרנ"ו והי' ניכר העובר בכריסה ועוד העיד אחד שביום י"ח טבת הכיר בה בבירור שהיא מעוברת עכת"ד השאלה, ומעכת"ה האריך למעניתו בביאור כל שי' הפוסקים בענין זה ופלפל הרבה בדברים נכונים וישרים למוצאי דעת וכמעט שלא הניח מקום להתגדר בו ואני אין עתותי בידי לסלסל ולפלפל מרוב המכתבים הדופקים עלי מרחוק וקרוב ובכ"ז אכתוב בקצרה הנלע"ד בזה

[א] הנה טרם יהי כל שיח אבאר במה שבנה כת"ר יסודו לברר אם יש בזה איסור תורה או רק איסור דרבנן וכבר האריך בד"ז בשו"ת שברא"פ בסופו סי' ב' וסי' ג' והביא מרמב"ם פ"ב מאה"ט ה"ו דמוכח דולד תוך ז"י אסור מה"ת ובחיבורי דע"ת סי' ט"ו סק"י הארכתי בזה ושם הבאתי גם מסה"ת ומרדכי דס"ל דהוי מה"ת ואולם בדין יבמה כבר העלה הרא"פ שם ליישב סתירת דברי רמב"ם לחלק בין גמרו שערו וצפרניו דאז הוי מדרבנן אבל בלא גמרו הוי מה"ת כמ"ש הה"מ וב"ש וגבי בהמה ל"ש דין גמרו כלל ע"ש באורך אבל בחי' הרמב"ן לשבת (דף קל"ה ע"ב) מבואר דגם בבהמה שייך ד"ז וג"ז הובא בחיבורי שם ובסקי"א י"ב פלפלתי הרבה בהא דר"ה (דף ז') שהביא הדג"מ וגם הבאתי עוד מכמה מקומות בזה ואכמ"ל במה שכבר בא בדפוס וע"ע בתשו' ב"ח החדשות סי' ח' ומהר"י מינץ סי' ו' ומצאתי בא"ז הל' יבום וקידושין סי' תרי"ג שהעתיק תשו' ר"ת שהעלה דגרסי' בש"ס מת ביום ל' ועמדה ונתקדשה ושכ"ה דעת בה"ג ודוקא ביום ל' דקסבר רבינא יום ל' ספיקא, הוה כר"ע וכו' וכן עיקר דבתוך ל' שיבוש הוא דהואיל דפסקי' הלכה כרשב"ג ואיסורא דאורייתא איכא היכי סמכי' בשעה"ד ארבנן הא אמר' פ"ק דנדה מעשה ועשה רבי כר"א וכו' בשעה"ד היכי עביד כוותי' וכו' עכ"ל ר"ת ז"ל מיהו ברוב ספרים גרסי' בשמעתין תוך שלשים וכן גורס בשאלתות וכו' עכ"ל ומבואר דלשי' ר"ת לרשב"ג איסור תורה איכא והרי רשב"ג מיירי בגמרו שערו וצפרניו לשי' הטור ונימוק"י בשם י"מ ואפ"ה איכא איסור תורה אך די"ל דלרוב פוסקים דגרסי מת בתוך ל' בע"כ ס"ל דהוי רק איסור דרבנן ולכן סמכי' בשעה"ד ארבנן וא"כ ד"ז פלוגתת הראשונים הנ"ל ולשי' ב"י דרשב"ג לא מיירי בגמרו שערו וצפרניו י"ל דבגמרו מודה ר"ת דליכא אלא איסור דרבנן

ומצאתי בתשו' מהרי"ו שהובא בב"י סי' קנ"ט בדין אשה שנפלה לפני יבם מומר וכתב דבדיעבד נסמוך על המקילים כיון דליכא אלא איסור דרבנן והביא ראי' מהא דמת תוך ל' ועמדה ונתקדשה אם אש"כ הוא אינה חולצת אלמא כיון דלא הוי אלא איסור דרבנן לא מפקי' לה מבעלה כהן וכו' כיון דל"ה אלא איסור דרבנן ולא אפשר עכ"ל הרי דפשיטא לי' דליכא אלא איסור דרבנן ואולי גם הוא מפרש בגמרו סימנים וע' תשו' מבי"ט ח"ב סוס"י קס"ו שכתב ג"כ דגם בסתם שנתפרסם שנולד כדרך