מהרש"ם חלק ב קכז

המקח יותר מזה ויהי' ניכר כי איננו בשביל לקיחת המעות וא"כ הועיל כלום בהתקשרות שעשה ולכן בכה"ג איכא הוכחה בודאי שהי' כונת התנאי שלא יעסוק השני עם קונים שלו בשום מסחר בכל השנה ובפרט שהרי זה טוען שאלמלא זה הי' הוא מוכר לו על זמן הנ"ל ולכן הוי כעובר על התנאי ודין זה נלמד מש"ע יו"ד ה' נדרי' סי' רי"ח ס"ב בדין מי שהעלילו עליו מפני שמכר יין לישמעאלי' ונשבע שלא יעשה יין למכור והי' לו יין העשוי מקודם דאסור למכרו דאע"ג דאמר שלא יעשה אזלי' בתר כונתו והט"ז שם חולק דכיון שסותר גמרי הלשון אזלי' בתר הלשון דבעי' פיו ולבו שוים יעו"ש באורך בסעיף הקודם מבואר כרמ"א דנגד חבירו אזלי' בתר הלשון ולא אחר הכוונה אם לא באומדנא דמוכח וע' בחו"מ סי' ס"א סט"ז דבלזי שאדם מתנה עם חבירו אזלי' בתר הכונה וכבר תמה בזה הביא באהע"ז סי' קי"ח סי"ט דהא נגד חבירו הכל תלוי בלשון וע' בתשו' פמ"א ח"ב סי' קי"ז שלא ידע מזה וע' בשו"ת תפ"צ חיו"ד סי' א' מ"ש בענין זה וע' בתשו' מהרשד"ם חח"מ סי' רכ"ח ובנד"ד כולהו איתנייהו בי' דבכלל לשון שלא ימכור הוי גוף המכירה בזמן איסור אחרי שבנד"ד כל המקח נגמר מעכשיו וזה מיקרי מכירה בכל מקום כנודע רק זמן העמדת הסחורה יהי' אחר חודש אייר. וגם אי ניזול בתר הכונה הלא השני צועק כי אם לא הי' זה מוכר לו הי' קונה אצלו ג"כ על זמן הזה ולכן הדבר פשוט דעבר על תנאו וחייב לשלם הקנס. אבל בכ"ז נ"ל לצדד בזכותו לפמ"ש בחיבורי לחו"מ סוס"י ר"ז סי"ז דהיכא דהתנה שאם יעבור על תנאו ישלם כו"כ ועבר בשוגג מחמת איזו משנה איננו בגדר עובר והבאתי ראי' מתוס' שבת (דף ל"ח) שהוכיחו דעבר מזיד משמע והבאתי מתשו' מהרי"ט ח"א סי' צ"ה שכ' דכיון שהיו סבורים שלא יעכב בדבר לא הוי עוברי' ולא פורצי גדר יעוש"ה בזה וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שזה לא מכר ליתן בתוך הזמן רק באופן ליתן אחר הזמן ובע"כ דשגג בזה וסבר דזהו אינו בכלל האיסור של תנאו ואומר מותר הוי כשוגג כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' צ"ט ובמק"א הבאתי מכמ"ק בזה ואכ"מ. וא"כ י"ל דאיננו בכלל עובר וכיון דבהכתב שביניהם כתבו שאם יעבור א' על התנאי כו' יתן השליש מצד העובר כו' א"כ בכה"ג כיון שלא נודע לו הדין אם זהו ג"כ בכלל תנאו איננו מחויב בהקנס כיון שיש מקום לטעות בזה ואיננו בגדר עובר ומסתמא לא אסקו אדעתייהו למיקנס את השוגג כנלפע"ד ואולם מ"ש כת"ר בדין אם הוא ביד שליש אי אזלי' בתר חזקת מ"ק ע' במל"מ פט"ו מטוען ה"ט שכ' להדיא כדברי רו"מ אבל בב"מ אהע"ז סי' ע"ז דחה דבריו וכן מצאתי בשו"ת רמ"א סי' פ"ו שפסח דהוי בחזקת שניהם וכל א' מוחזק על מחצה ויעו"ש בב"מ היטב בזה ובתשו א' הארכתי בזה ואין להאריך בזה כיון דאין נ"מ מזה לדינא לענ"ד וכמ"ש כלל הדבר כי אני מסכים עמו לדינא ולא מטעמי' והנלע"ד כתבתי

עוד שנית על ענין הנ"ל

מכתבו הגיעני והנה מה שרצה ליישב דבריו מה שדחיתי ראייתו מב"ק דשא"ה דלא הוי חזי ליהויריב אבל כאן הי' ראוי גם לראובן למכור באופן זה וכ' רו"מ דהא הי' ראוי להשלים משלו שיהי' ש"פ לכל כהן וכמ"ש רש"י שם וגם בנ"ד הי' צריך להוזיל המקח והוי ג"כ וויתור משלו תמהני דהא הש"ס שם נקט להדיא דל"ה חזי השתא ליהויריב ובע"כ דהכונה דכפי שיתן הוא בלא השלמה לא חזי ליהויריב משא"כ בנ"ד כפי שמכר שמעון הי' ראוי לראובן למכור ג"כ באופן זה ממש, וגם שאר דחיות הם נכוני' לדעתי. ובגוף הדין עלה בלבי אחר שיצא מכתבי להביא ראי' מהירושלמי פ"ח דסוטה הל' ו' בסופה בדין אירס אשה דחוזר מעורכי המלחמה דדוקא אם אירס קודם שהגיע המלחמה אבל באירס בשעת מלחמה אינו חוזר ומסיק דהיכא דקידש אשה מעכשיו ולאחר י"ב חודש והגיע זמן יב"ח במלחמה חוזר וע"ש בק"ע ופ"מ דדוקא במעכשיו כיון דהתחיל חלות המעשה מעכשיו ורק הגמר הי' במלחמה אבל בלא מעכשיו אף שמעשה הקידושין היו עכשיו כיון דחל במלחמה אינו חוזר דהוי כקידש במלחמה יעו"ש. וא"כ בנ"ד שכל הקנין חל מעכשיו רק קיום העמדת המקח הוא אחר הזמן הוי כנעשה הכל עכשיו ועובר אך לפמ"ש רו"מ כעת שהתנאי הי' בפירוש שלא יעמיד לו שמעון סחורה משך שנה תמימה א"כ הדבר פשוט דלא עבר כלום ובמכתבו הקודם כ' שהי' התנאי שלא ימכור ולכן כתבתי להיפוך וז"פ וע"ע במהרי"ט חידושיו לקידושין (דף נ"ט) בענין אי אזלי' בתר חלות או אמירה

ומ"ש עמ"ש לצדד דעבר על התנאי בשוגג דאומר מותר ותמה דבדבר הנוגע נגד חבירו ל"ש כלל דין שוגג דאומר מותר דהו"ל לשאול לרב וכ' שזוכר שראה זאת באיזו מקום ואינו יודע מקומו. הנה בשו"ת מים עמוקי' למהראנ"ח סי' ל"ט מבואר ד"ז דלבי' אנסי' ל"ש רק במה שנוגע לעצמו אבל בדבר שנוגע נגד חבירו ל"א הכי ע"ש וכיוצא בזה כ' התוס' בגיטין (דף ל"ה ע"א) בהא דאדם א' הפקיד דינר זהב אצל אלמנה והניחתו בכד קמח ואפאתו בפת ונתנתו לעני ונשבעה שלא נהנית מהדינר ומת א' מבניו והקשו בתוס' מ"ט איענש) הא לבי' אנסי' ותי' דגבי פקדון הו"ל ליזהר טפי והו"ל לאסוקי אדעתא שתבא לידי שבועה ובתוס' שבועות (דף כ"ו) כ' דגבי ממון שאני כו' יעו"ש ובע"כ משום דנגד חבירו הו"ל לדקדק ביותר ואף דבשבועות (דף י"ד ע"ב) ותוס' שם ד"ה זיל קרי בי רב וד"ה ונעלם כו' מוכח דדוקא בדבר פשוט וידוע לתינוקת אמרי' דהו"ל לשאול ומיחשב ידיעה ולא מיקרי שוגג והעלמה אבל בדבר הידוע רק לתלמידים מיקרי שוגג והעלמה ע"ש היינו ג"כ בדבר שבין אדם למקום אבל בדבר נוגע לחבירו י"ל דמיקרי מזיד. אבל מ"מ נ"ל ראי' דגם נגד חבירו מיקרי שוגג באומר מותר מהש"ס דמנחות (דף מ"ט ע"א) דמוקי לה להא דכהני' שפגלו במקדש מזידין חייבין שוגגין פטורין דמיירי באומר מותר והוי שוגג ופטורי' וגם בירושלמי פ"ה דגיטין מבואר כן והא התם משלמי' לבעלי' כמ"ש רש"י גיטין (דף נ"ב) שם ואפ"ה כיון דבשוגג פטור גם באומר מותר מיקרי שוגג ולא אמרי' דהו"ל לשאול לחכם וא"כ ה"נ בנ"ד וגם בש"ס דב"ק (דף צ"ה ע"ב) גבי שינוי קונה מפורש לחלק בין ע"ה לת"ח ובאומר מותר הוי שוגג ולא קניס ר"מ יעו"ש ותבין. אבל באמת אין נ"מ כלל בזה כפי שכ' רו"מ עתה שהתנאי בלשון שלא יעמיד לו הסחורה שנה א' א"כ לית בי' ספיקא דלא עבר כלל על תנאו ויותר אין פנאי להאריך כ"ד דידו

סימן קנח להרב המאה"ג אבד"ק הארחוב

מכתבו הגיעני ובדבר הדו"ד ששמע ממני בראובן ושמעון שהי' שניהם ת"י שר אחד ששכרו עסקים מידו והשר ביקש מראובן להלות לו אלף ר"כ ולא רצה מיראתו שלא ירצה אח"כ להתגרות עמו לתבעו בדא"ה וחזר וביקש משמעון ובא ש' אצל ר' וא"ל שילוה להאדון והוא יהי' ערב ונתן לו כתב ערבות ולא בלשון קבלנות ור' הלוה לאדון נגד שטר וועקסיל ובהגיע זמן הפרעון לא פרע השר ותבע משמעון וטען ש' שהוא רק ערב ולא קבלן ויתבע תחלה מהשר בדא"ה וראובן השיב כי הלא מתחלה יראתי מזה להתגרות עם השר. ואמרתי דבכה"ג גם מסתמא הוי קבלן וראי' מדברי מהרש"א בח"א לפסחים (דף קי"ח ע"ב) בהא דאמר הקב"ה לשר של ים פלוט ליבשה ואתן לך א' ומחצה א"ל כלום יש עבד שתובע את רבו א"ל נחל קישון יהא ערב וכ' מהרש"א וז"ל הגם שתובעין את הלוה תחלה בסתם ערב מ"מ הכא כיון שאין עבד תובע את רבו נעשה הערב מסתם ערב קבלן עכ"ל וה"נ בזה ורו"מ כ' שמהא דסי' קכ"ט ס"י וסמ"ע סקל"א וש"ך סקכ"ו מוכח כן לא אדע מהו דהתם שהלוה גבר אלם וא"י לגבות ממנו שאני אבל הכא שיוכל לתבוע מהאדון ולגבות ממנו בדא"ה אלא שעי"ז ישנאהו וירע לו במסחרו וכדומה י"ל שאינו ע"ק בסתם ולא דמי להא דסי' קע"ו סי"א וע"ש בנה"מ סקכ"ו כמובן אבל מהא דפסחים שהי' בידו לתבוע שיקיים השי"ת הבטחתו אלא שאין הדרך שיתבע עבד מרבו אפ"ה הוי קבלן בסתמא וה"נ בזה ולפמ"ש מהרש"א לעיל מהא דמה שקנה עבד קנה רבו י"ל דא"י לתבעו כלל אבל לא יתכן כן אצל הבטחתו ית"ש שהבטיח ליתן לו הגם שהוא עבדו בודאי ישמור הבטחתו אלא שאין הדרך שיתבע עבד מרבו ומוכח כמ"ש. והנלע"ד כתבתי סימן קנט להרב המאה"ג וכו' מו"ה פסח אהרן ווייסמאן נ"י אבד"ק אזירייאן. ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במקרה רעה ר"ל שאירע שמתה אשה מעוברת בחודש הרביעי להריונה ועשו כל התפעלות כ