מהרש"ם חלק ב קכו

תולדת אדם למהר"ז מווילנא וה"נ בנ"ד י"ל שהקטן הנולד ודאי דינו כישראל וחייבין למולו ולפ"ד רמב"ם הנ"ל גם בקראים שבזה"ז אם יתנו רשות לפרוע י"ל דמותר למול בניהם וכמ"ש הבדה"ב ודלא כהש"ך בשם ר"ב אשכנזי ובפרט לשי' הסוברים דגם הא דמומר לחלל שבת בפרהסיא דדינו כעכו"ם אינו אלא מדרבנן (ועמ"ש בחיבורי דע"ת סי' ב' סקכ"ז וסקכ"ט וקו"א שם) א"כ פשי' דיש להקל וכה ראיתי בספר א' שנדמ"ח שהביא בשם כמה גדולים ומהם הגאון ר"י עמדן שפסקו למול בניהם בשבת ופוק חזי מה עמא דבר ומנהג ישראל תורה הוא וכה ראיתי בתשו' ר"מ שיק יו"ד סי' רל"ח שהעלה דמין ואפיקורס אינו בכלל המול לכם ובניהם כמוהם והביא מהח"ס ס' שכ"ב שהביא ראי' מזקני עיר הנדחת ואינם בכלל בני ברית ע"ש בא"ז ואין פנאי כעת לעמוד על דבריו אבל בתוי"ש יומא (דף נ"ו ע"א) מבואר דמומר בכלל בני ברית וגבי עהנ"ד כבר הביא בעצמו מרמב"ם דהתם משום דהוו בכלל נכסיהם וע"ש עוד סי' רמ"ז רמ"ח רמ"ט וחא"ע סי' כ' כ"א. ומ"ש רו"מ בדין סד"ר בדשיל"מ שכתבו הפר"ח ושאג"א דבסד"ד גם בדשיל"מ להקל וע"ז הקשה מרש"י עירובין (דף ל"ט ע"ב) ד"ה פסק וכו' לענין ספק אם קדושה א' הן מהא דסד"ר בדשיל"מ אסור הנה אמת שנראה כן מדברי רש"י אבל הפר"ח הביא שם ראיות ברורות מהרשב"א ורז"ה והר"ן להיפוך וגם בתשו' רע"א סי' ס"ה הביא ראיות לזה וגם אני הבאתי ראי', מהתוס' יומא (דף מ"ז ע"ב) ד"ה הדר פשטה וכו' דטבל במשהו ואי ספיקא הוי בטל ע"ש וקשה הא טבל הוי דשיל"מ וגם סד"ר להחמיר ובע"כ כמ"ש והנלע"ד כתבתי

סימן קנז להרב המאה"ג מו"ה יוסף מרדכי הלוי ז"ל אבד"ק אולאשקוויץ

אתמול כעת ערב הגיעני מכתבו ואני משיבו על אתר וזה החלי בס"ד. בדבר הדו"ד שבא לפניו בראובן ושמעון שהי' מסחר שניהם לעיר קראנשטאדט במדינת הגר בפשתן וליינוואנד ומוכרי' שם לאומני' העוסקי' בפאבריקען ובכדי שלא יקלקלו זל"ז המקחים עשו ביניהם התקשרות בקנסות שאסור למי מהם למכור לאומן הקונה כבר מחבירו רק כל א' ימכור למי שרגיל לקנות ממנו מכבר ומשך ההתקשרות עשו עד שנה תמימה דהיינו עד ו' לחודש אייר שנה זו ולתוקף הדבר עשו ביניהם כתב בקגא"ס והשלישי מעות מזומן ביד שליש המרוצה לשניהם ונעשה באוהיו"מ נגד אסמכתא שאם יעבור א' על התנאי יתן השליש הקנס מצד העובר וכו' ובחורף העבר הלך ש' להקונה של ראובן ומכר לו סחורה שיקח ממנו אחר כלות השנה הנ"ל והקונה נתן לו מעות באופן זה שיעמיד לו הסחורה אחר חודש אייר הנ"ל ועתה תובע ראובן את הקנס לפי שעבר על התנאי ומכר באמצע השנה וש' טוען הלא אני מכרתי ליתן אחר השנה אחר כלות זמן התנאי ומה לך עלי כמה שהקונה הטיב עמי ליתן מעות מקודם ור' טוען אם לא היית מוכר לו הי' קונה ממני ג"כ על זמן הנ"ל שיקח אחר חודש אייר וכיון שגוף המכירה נעשה תוך זמן האיסור מגיע לי הקנס עכת"ד השאלה. וכת"ר רצה לפשוט ספק זה מהש"ס דב"ק (דף ק"י רע"ב) בהא דבעי רבא אין בו למשמרת יהויריב לכל א' ש"פ ויש בו למשמרת ידעי' שהן מועטין והביא לידעי' במשמרת דיהויריב מאי מי אמרי' כיון דלאו משמרתו הוא ולא כלום הוא ולא יצא או דלמא כיון דלא חזי לי' מעיקרא לידעי' קאי ומסיק לה בתיקו וכיון דהוי בעיא דלא איפשטא ה"נ בנ"ד הוי סד"ד וקולא לנתבע ופטור מליתן הקנס עכת"ד ובמח"כ אין לו דמיון כלל דהתם כיון דלא חזי ליהויריב כלל קאמר שפיר דמעיקרא לידעי' קאי אבל כאן הרי הי' ראוי שפיר גם לראובן למכור באופן זה וי"ל דבודאי הי' אסור לזה למכור וגם לפי צד הא' של הבעיא י"ל להיפוך דבשלמא התם לא הי' מחוסר מעשה יותר רק גוף הנתינה למשמר ובזה מקיים השבה וכיון שנתן לידעי' שלא במשמרתו י"ל דלא יצא כיון שעשה כל המעשה שלא בזמנו אבל כאן כיון דגוף נתינת הסחורה הוא אח"ז י"ל דלא עבר ועוד דהתם כל הספק אם יצא בהנתינה זאת וכיון שנתן שלא בזמנו ס"ל דלא יצא אבל כאן אף שעבר על תנאו הרי המקח קיים ועיקר הספק אם עבר על התנאי וכיון שמכר ליתן אחר זמנו י"ל דלא עבר ולכן אין מזה שום ראי' וגם בלא"ה יש לדחת וקצרתי ולכאורה הי' נראה לפשוט ד"ז מהירושלמי פ"ז דדמאי ה"ד אריב"א אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר בשבת ואין אדם עומד בשבת ואומר ה"ז תרומה למחר בחול ור"י בר בון סובר דאין אדם עומד בע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר בשבת רק היכא דהוא בשדה או בביהמד"ר וכדומה דא"א בע"א קורא שם מע"ש אף דחלה בתרומה בשבת ובדיעבד בכל גווני הוי תרומה בכה"ג עש"ה בפ"ט וע' בק"ע בירו' שבת ר"פ מפנין בזה וע' בריטב"א יבמות (דף צ"ג) בהא דר"י הו"ל אריסא דהוי מייתי לי' כנתא דפרי ההוא יומא נגה ולא אתא עישר עליי' מפירי דאיתא בביתי' וע"ש דמיירי בע"ש ובתוס' הקשו איך תרם שלא מן המוקף ותי' הריטב"א דמיירי שתרם בע"ש שיחול התרומה בשבת ובההוא שעתא הוי מן המוקף ע"ש ולכאורה זה תליא בפלוגתת הירושלמי אבל מלבד די"ל דר"י סובר כריב"א בירושלמי י"ל עוד דבכה"ג דלא אפשר בע"א שרי לקרוא שם מע"ש [וע [וע' בר"ש פ"ג דחלה מ"א בדין אי בשעת קריאת שם הי' מוקף ובשעת חלות ההפרשה ל"ה מוקף דמוכח דהכל תלוי בק"ש והוא קצת היפוך מהנ"ל] וע' בשו"ת רע"א סי' קנ"ט שנסתפק אי שרי למכור בע"ש שיחול הקנין בשבת. ובמחכת"ה נעלם ממנו ד' ירו' הנ"ל. ועכ"פ מבואר מירו' הנ"ל דבשבת דאסור להפריש תרומה משום מתקן וכדומה וא"כ היכא דקורא שם בשבת שיחול למחר מהראוי להתיר כיון דאין התרומה חל היום ואפ"ה כיון דאסרו חכמי' לתרום בשבת אסור גם בכה"ג דלא אזלי' בתר שעת חלות הענין רק בתר שעת קריאה ולכן בתורם מע"ש שיחול בשבת שרי לריב"א וגם לריב"ב היכא דא"א בע"א אף דהתרומה חלה בשבת מ"מ אנן בתר התחלת מעשה אזלי' וא"כ ה"נ בנ"ד כשמכר בזמן האיסור ליתן הסחורה אחר זמן האיסור כיון דגוף המכירה נעשה בזמן האיסור מיקרי עובר. וע' בשו"ע או"ח סי' תקל"ט ס"ז המלוה את חבירו בחוה"מ על חפץ או סחורה ע"מ שאם לא יפרע לו לסוף שמנה ימים שיהא קנוי לו יש מתירים משום דהקנין הוא אחר יו"ט וי"א משום דאתי לאערומי ע"ש בט"ז סק"ה ולפמ"ש נראה מן הירו' דבכה"ג מדינא אסור כיון דהמקח נעשה בזמן איסור אף שחל אחר יו"ט אבל י"ל דכיון דנעשה בתנאי ושמא וא לא יוגמר המקח כלל בכה"ג קיל טפי אבל צ"ע כן עלה בלבי בראשית השקפה. ואולם יש לחלק בין היכא דאסור משום גזירת חכמי' בכה"ג אם עושה בזמן איסור אף שאינו חל עד למחר אסרו בכה"ג אבל בלשון ב"א י"ל דכונת התנאי הוא על שעת נתינת הסחורה שהוא חלות המכירה [וע' תשו' רשב"א ח"ד סי' שי"ב בכעין זה ודו"ק] ולכאורה יש לדון בזה מד' הירושלמי פ"ג דנדרי' ה"ו והובא בר"ן שם (ובדף פ"ד) בנודר מיורדי הים לאחר שלשים ונעשו בני יבשה תוך ל' יום אי אזלי' בתר שעת נדר ואסור בהם או אזלי' בתר שעת חלות הנדר והוו בני יבשה ותלי לה בפלוגתא דר"י ור"ע ואנן קיי"ל כר"ע דבתר שעת אמירה אזלי' והר"ן שם ביאר דלשיטת ש"ס דידן בלשון ב"א תליא ושאני פלוגתא דר"י ור"ע דילפי מקראי וע"ש בסוף דבריו דהרמב"ן הביא ד' ירושלמי ללמוד ממנו שאסור בבני אדם שהם בכלל לשונו בשעת אמירה אע"פ שאינם בכלל לשונו בשעת חלות הנדר דזה הדין לא נזכר בש"ס דידן ע"ש וא"כ י"ל דה"נ בנ"ד כיון שקיבל ע"ע שלא למכור אף שלא נעשה רק אמירה ולא גוף חלות המכירה מ"מ הוו בכלל לשונו אבל גם בזה יש לחלק בין הנושאי' וקצרתי וע' ירו' פ"ז דגיטין ה"א נתן גט לאשתו ואמר לא יהא גט עד למחר כו' חרס כריו ואמר לא יהא תרומה עד למחר ונעשה קורדייקוס פלוגתא דר"י ור"ל אי אזלי' בתר שעת נתינה והפרשה או בתר שעת חלות גט והרשב"א בחי' גיטין שם הוכיח מהש"ס דילן דהכל תלוי בשעת כתיבה ונתינה ולא בשעת חלות הגט וה"ה בתרומה וא"כ י"ל דה"נ בנ"ד אבל י"ל וקצרתי. אבל באמת נ"ל דבנ"ד לית בי' ספיקא כלל לכ"ע שהרי כל המכירה הן האמירה הן חלות המכירה הכל חל עכשיו בזמן האיסור רק קיום המקח נגמר אחר הזמן ובשלמא אם הי' לשון התנאי שלא יתן סחורה לקונה שלו עד שנה לא הי' זה כעובר על תנאו אבל כיון שהתנה שלא ימכור הרי המכירה כולה נעשית בזמן איסור. ומה גם שהרי כל כונת התנאי כדי שלא יפסידו זל"ז במקחים שלא יצטרכו לזלזל במקחים וכיון שזה מוכר לחבירו על אחר הזמן ואם יזלזל המקח על אחר כלות השנה הלא את מיני המוכר הראשון ינקר מדוע מכר זה השני על אחר השנה בז ולמה זה אתה מייקר השער על הסחורה אשר אני לוקח עתה ואם אזלי בדבר מועט המנהג להוזיל ע"י שלוקח מעות מקודם דבר זה יש לו קצבה ידוע כפי ערך שינוי עסקא כידוע ומה יעשה אם יוזיל