מהרש"ם חלק ב קכה

הנה בנוף הדין כבר הבית בט"ג ש"נ אות מ' סק"ז בשם תשו' מהרמ"ל סי' ל"ט שכתב בעצמו שמן הדין יש לכתוב רק מירוש כפי שנקראת במקום כו"נ אע"פ שקורין אותה במק"א בשם אחר וק"ו כשנשתכח כבר שם ראשון ונוסף ע"ז ששם מירוש ומירל קרובים זל"ז אלא לצאת י"ח כל הספיקות החמיר לכתוב שניהם ובאמת כשנודע במקום כו"נ רבים מחמירים מדינא לכתוב גם שם שיש לו במק"א והג"פ סק"ס כתב דיש לחוש שלא תנשא בגט זה וכבר האריך בדינים אלו בשדי חמד מערכת גט סי' ל"ו אות ז' וע"ש סי' מ"ג מדברי כמה מחברים בזה וכפי הנראה עיקר טעמו של מהרמ"ל דמ"מ אם עברו כמה שנים שנשכח זכר שם הקדום לכ"ע א"צ לכתבו ובפרט אם השמות קרובים זל"ז במבטא ולכן רק לחומרא בעלמא לצאת י"ח כל הספיקות הצריך לכתוב שניהם והנה הגם שהד"ח שם דחה דברי הט"ג בטוב טעם מ"מ מודה לדברי מהרמ"ל דהיכי שנשכח לגמרי שם הראשון וגם קרובים במבטא א"צ מדינא רק לכתוב שם שבמקום כו"נ וא"כ ה"נ בנ"ד ששם ארא נצמח משם אהרן והב"ש אות א' הביא פוסקים דס"ל דא"צ לכתוב המכונה ארון ומשמע דגם בנקרא בקמ"ץ אלא דהס"מ הכריע לכתבו וא"כ איפוא מה יש לערער אם סידר הגט כפי שהוא כשר מדינא

אבל באמת בנ"ד שלא נודע משום אדם שהי' שמו במקום לידתו ארא אלא מפי הבעל והרי מפורש בסי' ק"כ ס"ג דשם עצמו כותבין מפי עצמו וא"כ פשיטא שהי' דינו כלא נודע אם יש לו שם במק"א דא"צ לכתוב רק שם שבמקום כו"נ ואפי' בנודע שיש לו שם אחר במקום לידתו כשר ותנשא בו ולשי' מקור ברוך גם לכתחלה א"צ לכתבו כמ"ש בשדי חמד סי' מ"ג אות ה' בשם משנת ר"א ע"ש ומכ"ש בנ"ד שנשכח עשרים שנה וקרוב להאמין שגם אם יבא למקום לידתו רוב בני העיר לא יכירוהו ולא יזכרו שמו והוא רק כינוי בעלמא יפה עשה שכתב רק שם אהרן לבד

ובדבר שם המגורשת שנקראת בפ"כ פעסיא ומקצת קורין פעסל . ואין יודעים משם אחר כלל וגם היא חותמת בשם פעסיא זולת אנשים מיוחדים מיעוטא דמיעוטא בערך ה' או ו' כשמדברים עמה בלשון רוסיא קורין אותה פאלינא בשם עכו"ם והם עצמן כשמדברים עמה בלשונינו קורין אותה פעסיא ורו"מ סידר רק בשם הישראלי ולא הזכיר שם פאלינא לית דין צריך בושש דודאי גם הסוברים דיש לכתוב גם שם שמשנים א"ע בזה"ז לשמות עכו"ם היינו אם רובן קורין אותה כן משא"כ במיעוטא דמיעוטא ובפרט שגם הם קורין אותה לפעמים בשם יהדות פשיטא דאין לנו לייקר שם נכרי ואין להזכירו כלל והמערער עליו לא בדעת ידבר וגם ידי תכון עם רו"מ בזה והנלע"ד כתבתי

סימן קנו להרב וכו' מו"ה חנוך העניך סגל לעווין נ"י מק' לאוויטש. ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באנשים פוקרים מחללי שבת בפרהסיא שפרקו עול כל המצות מעליהם הם ונשיהם זולת מצות מילה שמחזיקים בה אם מותר למול בניהם בשבת והביא מדברי בדה"ב יו"ד סוס"י רס"ו וט"ז וש"ך שם שנחלקו בדין נתמכר שגם אשתו מתנכרת ולשי' הט"ז וש"ך אין למולו בשבת ולפמ"ש התב"ש סי' ב' דאם עובר עבירות הרבה עד שנראה שפרק עול רוב מצות דינו כמתנכר

הנה מה שהעיר רו"מ דכיון שהבדה"ב מתיר ואיסור תורה ליכא דאם אין חיוב למולו הוי מקלקל בחבורה לדידן דקיי"ל מקלקל פטור אלא משום דאיכא תיקון מצוה חייב א"כ בכל ספק מותר למולו מה"ת בממ"נ אלא דמ"מ איכא איסור דרבנן ושוב הוי סד"ר ולהקל וא"ל דהוי דשיל"מ דיוכלו למולו כשיגדיל ז"א דמ"מ יפקיעו חיוב מילה בזמנו ול"ה דשיל"מ ועוד דבספיקא דדינא גם דשיל"מ בדרבנן להקל כמ"ש השאג"א סי' צ' ופר"ח סי' תצ"ז עכת"ד. אבל לפי דבריו איך יפרנס הא דקיי"ל דכל הספיקות אין מחללין עליהם שבת כדאי' בשבת (דף קל"ד) והכי קיי"ל בא"ח סי' של"א והא ממ"נ מותר למולו מדאורייתא ואי מדרבנן הרי הוי סד"ר ולהקל וכבר העיר בזה בישויע"ק שם סק"ב ותי' דמ"מ מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שמספק הוא מל זהו בעצמו התיקון שעושה וחייב ע"ש וה"נ בזה

ומה שהקשה נשי' הרז"ה בההוא יניק) דאשתפוך חמימי' דאסור למולו כיון שיודע שיצטרך אח"כ לחלל משום פק"נ א"כ איך דייק הש"ס דמקלקל בחבורה חייב מדהוצרכה תורה להתיר מילה הרי י"ל דהוי סד"א דאסיר משום שיצטרך אח"כ לחלל שבת במציצה הנה כבר הקשו הפמ"ג בפתיחה לה"ש וישויע"ק א"ח סי' שט"ז ושל"א כעין זה בהא דפריך בשבת (דף קל"ו) נימהלי' ממ"נ וכו' ע"ש מ"ט בזה ג"כ לחלק בין היכי דהוי רק דחוי' או הותרה ע"ש ומ"ש רו"מ דמילה בשבת דהוי רק משום דחיית עשה לל"ת היכי דידעי' שיצטרך לחלל שבת אח"כ משום פ"נ אסור להכניס א"ע לזה אינו מובן דמה בכך שמצות מילה הוי רק דחוי' מ"מ אם פ"נ הותרה מדוע לא יוכל לגרום ד"ז ולפמ"ש הכ"מ פ"ב משבת דדין שבת דחוי' אצל פ"נ תליא בדין טומאה דחוי' אם כן לר"ש דסבר ביומא (דף ו') דטומאה הותרה ה"נ פ"נ הותרה והדק"ל איך דייק ר"ש ממילה דחובל חייב הרי לר"ש לשיטתו אין ראי' כלל. אולם הנה בשו"ת מים עמוקים למהראנ"ח סי' ל"ט דחה ד' הרשב"ץ שפסק דמילה שלב"ז אין למול ביום ה' משום שיגרום חילול שבת דכיון שזהו רק גרמא בעלמא היא איסור קל ואין כדאי לשהות עי"ז מצות מילה ע"ש ובאמת שמבואר בשבת (ד' ק"כ) דבשבת דכתי' לא תעשה כל מלאכה גרמא שרי וצ"ל שדעת רשב"ץ דהכא שיגרום שיחלל אח"כ שבת בידים חמור טפי ועכ"פ נראה שזהו רק איסור דרבנן ומיושב קו' רו"מ וגם קו' הפמ"ג וישויע"ק הנ"ל ובתשו' א' כתבתי דגם אי הוי איסור תורה י"ל דבספק עכ"פ שרי מדאורייתא כיון שאין בו איסור לאו עכ"פ וספק מ"ע דמילה דוחה לספק איסור זה ובזה אמרתי ליישב ד' הרי"ף פראד"מ שפסק דבספיקות אין מחללין שבת ותמה הר"ן שהוא נגד הש"ס דשבת (דף קל"ו) דפריך לרשב"ג הא לא שהה ספיקא הוי מימהל היכי מהלינין ומשני ממ"נ אם חי הוא שפיר מהיל ואם מת מחתך בשר בעלמא ובמק"א הבאתי מהירושלמי יבמות פי"א ה"ז דמפורש כדעת הרי"ף וכפי הנראה פסק כהירושלמי וע"ד פלפול י"ל דכבר תמהו האחרונים לשי' רז"ה דהיכי דיצטרכו אח"כ לחלל שבת אסור למולו וה"נ הא ע"י המציצה יעשה מלאכת מפרק דאפי' במת חייב אלא שיהי' מותר משום ספק פ"נ ואיך מותר למול ועפמ"ג בפתיחה לה"ש וישויע"ק סי' שט"ז וסי' של"א ונראה לפמ"ש הראנ"ח הנ"ל דהא דאסור לגרום שיבא אח"כ לחילול שבת במקום פ"נ הוא איסור קל וכבר כתב בהגהת מל"מ פ"א מיו"ט דגם לר"מ דחייש למיעוטא היינו רק באיסור לאו משא"כ באיסור עשה וא"כ כיון דכל הקושיא הכא לרשב"ג דחייש למיעוטא מימהל היכי מהלינין לזה משני שפיר דממ"נ מהלינין ואי משום דעכ"פ גורם חילול שבת משום פ"נ הרי באיסור קל גם רשב"ג ל"ח למיעוט והא דפריך הש"ס מהא דספק בן ז' וכו' נימהלי' ממ"נ י"ל לפמ"ש הדל"צ דרוש ד' דמאן דחייש למיעוט בעכצ"ל דסובר כהרמב"ם דכל סד"א להחמיר הוא רק מדרבנן ולגבי חיוב מ"ע ובפרט ביש בו כרת לכ"ע סד"א להחמיר ע"ש ובמהריט"א פ"ג ופ"ח דבכורות וזהו דלא כהמש"ז א"ח סי' שד"מ א"כ שפיר פריך דמשום חששא דספיקא דגורם לחלל שבת משום פ"נ הרי מה"ת להקל אבל ספק מ"ע דמילה לחומרא מה"ת א"כ מהראוי למולו אבל לדידן דקיי"ל כהרשב"א דכל סד"א לחומרא מה"ת פסק הרי"ף דאין מחללין שבת ולכן הרמב"ם לשיטתו פסק דלא כהרי"ף גם בזה

ובכ"ז מ"ש רו"מ מהא דכתובות (דף ג'). ולדרוש להו דאונס שרי ומוכח דאע"פ שמתחלה נכנסים לכך לגרום האונס אפ"ה שרי ותי' דהתם כיון דהשתא לא דחי לשום איסור לכ"ע שרי משום תקנת חז"ל יפה כתב אבל בעיקר דין מילת בן הפוקרים נ"ל שצריך דברי הבדה"ב דהא מבואר בתוס' ע"ז (דף כ"ו ע"ב) ד"ה אני שונה וכו' דגם במומר אמרי' דדלמא נפיק מיני' ברא מעליא והריטב"א שם חולק וכתב דגבי מומר אמרי' משרש נחש יצא צפע וע' בראב"ד פ"ב מעכו"ם ה"ה שחולק בזה בין אם נשא אשה ערלית או לא יעו"ש במג"ע שכתב דדלמא נפק ל מזרעי' או זרע זרעי' ברא מעליא וא"כ י"ל דבכה"ג שלא המירו לגמרי ועודם מחזיקים בדת ישראל אף שדינם כעכו"ם מ"מ לכ"ע י"ל דלמא נפיק זרע מעליא והתינוק הזה שלא חטא עוד מאן יימר שיהי' מומר כאבותיו ושמא ימות קודם שיחטא או יעשה תשובה ולמה נבטל ממנו מצות מילה ובפרט די"ל שיהי' כתינוק שנשבה בין העכו"ם וכמ"ש הב"י סי' קנ"ט בשם הרמב"ם לענין הקראים ואף דהש"ך סק"ו שם השיג עליו וכתב שלא נמצא ברמב"ם אבל כבר השיגו עליו שהרי מפורש כן ברמב"ם פ"ג מממרים הל' כ"ג וע"ש בהגהת א"ב ומהרל"ח ונה"כ ומל"מ פ"ה ממלוה ובס'