מהרש"ם חלק ב קכב

חלונות ע"ג הדלת (שקורין אויבער לעכט) י"ל דלכ"ע מקרי צוה"פ גם כשבולט מהקנים מהצדדים למעלה מהמשקוף אפ"ה מקרי צוה"פ וע' מנחות (דף צ"ח ע"א) רבי אומר רואין את העליונה כאלו אינה וכו' וע' בכ"מ פ"ה מתו"מ ה"ב

ומ"ש רו"מ מדברי הירושלמי שהובא במג"א סי' תר"ל סק"ב זה לא נעשה לשם כך והביא מתשו' מהר"י אשכנזי סי' כ"ו שפי' דדוקא אם בתחלתן נעשה הסכך שיניח על הקנים שיהי' שוכבים זע"ז משא"כ אם נעשה להיות בפ"ע ואח"כ העמיד הקנים ע"ש ורו"מ הביא מש"ס סוכה (דף י"ט ע"א) ע"כ לא, אמר רב התם אלא דמחיצות לאכסדרה עבידי אבל הכא דלאו להכי עבידי ופירש"י דלא אגמור גוד אחית אלא במחיצה העשוי' לחלל שבה ולא לחוצה לה וה"נ לענין צה"פ ביותר מעשר אבל לענ"ד אינו כן דהא מבואר ברש"י שם דדוקא לענין גוד אחית אמרי' כן ולא במחיצה גמורה וכן לגבי לבוד והרי מבואר בתוס' עירובין (ד' ו' ע"א) ד"ה רב ושם (ד' כ"ב ע"א) ד"ה והא אר"י וכו' דנה"פ מחיצה גמורה הוא ובפרט שהרי מבואר ברא"ש שם סי' ל"ד דהא דמחיצות לגוואי עבידן ולא לבראי הוא רק חומרא דרבנן א"כ הבו דלא לוסיף עלה ובעירובין (דף כ"ה ע"ב) הנך מחיצות לגואי עבידן לבראי לא עבידן משמע דגם במחיצות אמרי' כן אבל מבואר ברש"י שם דהיינו לענין היקף לדירה ביותר מב"ס ל"מ בכה"ג אבל מ"מ הוי כסתום וע"ש בריטב"א וכה"ג כתבו התוס' שם (ד' מ"ג ע"א) ד"ה כי פליגי וכו' לענין מחיצות דספינה דלהבריח מים עשויין וע"ש (ד' צ' ע"ב) ורש"י וגם בתשו' א' לק' ראזדאל כתבתי דבלא"ה אין ראי' מהירושלמי שהובא במג"א חדא שהרי מבואר בא"ר שם דהגירסא הוא זה נעשה לכאן וע"ש בפ"מ ועוד דהירושלמי שם מחמיר עוד בכמה דברים דצה"פ ל"מ רק לרוח א' ול"מ לפתח רחב יותר מעשר ולא קיי"ל כותי' כמ"ש הב"י סי' שס"ב בשם הפוסקים א"כ י"ל דגם בזה לא קיי"ל כוותי' כמ"ש כה"ג הרא"ש פע"פ סי' ה' בהא דאין קידוש אלא במ"ס וע"ש בק"נ סק"כ ועתו"ס קידושין (דף ט"ו ע"א) ד"ה ואידך ובס' נ"ז להגאון מהרש"ק ז"ל ח"ב בקונט' יוס"ד סי' כ"ו העיר השואל בסברת רו"מ והמחבר דחה דבריו בשתי ידים ע"ש וע' שו"מ מהד"ק ח"ב ס פ"ח בזה ולכן יש להקל בזה בשעה"ד בדא"א לתקן בע"א

ומה שהקשה רו"מ בסוגיא דמנחות (דף צ"ה ע"ב) דפריך אהא דשתה"ל ולחה"פ אפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת דהא איפסלא בלינה והקשה לפמ"ש בנ"ז ח"ב בקונ' יוס"ד דכמו שלב"ז אינו מקדש ה"נ שלא במקומו דשלא במקומו דמי לשלב"ז לענין מצ"כ א"כ לפמ"ש התוס' סוף חגיגה דהלחם הי' בתנור כל הלילה עד זמן עריכת הלחם ע"ג השלחן לשמור חומו ובתוס' יומא (דף כ') מבואר דעיקר פסול לינה הוא בעמוד השחר א"כ יוכלו ללקחו קודם עלות השחר מהתנור ורדיית הפת רק מדרבנן ואשבמ"ק ולפ"ש התוס' במנחות (דף נ"א ע"א) ד"ה אפי לה לחד תי' דלחה"פ לאחר אפיי' נותנים בקערות זהב והי' שם בלילה ונפסל בלינה דלילה אינו מחוסר זמן והוי כבזמנו א"כ אם הי' שלא במקומן דהוי כשלא בזמנן לא יופסלו בלינה. לא ידענא מהו דהא כיון שנתקדש כבר בהיותו בתנור הרי נפסל בלינה גם אם ירד אח"כ מהתנור קודם עלות השחר והרי בנתקדש במזבח אדרבא נפסל יותר בלינה למטה מן המזבח דבמונח על המזבח אדרבא איכא מ"ד דאינו נפסל בלינה ורק בירד למטה מן המזבח נפסל בלינה וה"נ בזה ועתו"ס יומא (דף כ"ט ע"ב) ד"ה ניהדרי' ותוי"ש שם דמפורש ג"כ כן ועוד דלפמ"ש רו"מ בעצמו מהתוס' חגיגה שהלחם הי' בתנור כל הלילה כדי שישמור חומו א"כ לא הי' באפשר להוציאו מהתנור קודם עלות השחר כדי שלא יתקרר מחומו ולפ"ז הי' מקום ליישב דברי רש"י מנחות שם ד"ה במקום זריזים וכו' שלא יחמיץ וכדבר נודע קו' הא"ח ונו"ב דאכתי תיקשי בשתה"ל שהי' באים חמץ ולפמ"ש י"ל דהתם הי' אפשר להוציאו מהתנור קודם עה"ש אך באמת כבר כתבתי דגם בכה"ג נפסל בלינה. והנלע"ד כתבתי

סימן קג להרב המאה"ג וכו' מו"ה שמואל דוד פרידמאן נ"י מו"ץ דק' חוסט

בארץ הגר

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באיש א' יר"ש שרו' בצער ומעוגן כמה שנים ואשתו יושבת במאסר ויצאה שם מן הדת ככל הגוים ממש ודת ישראל נמאס אצלה וא"א למסור גט לידה רק ע"י בעלה בעצמו ולא ינתן רשות לכנוס לשם רק להבעל בלא עדים אלא שיוכל להזמין עדים שיראו את הכל דרך החלון ונתרצית לקבל גט אך שבעיר הנ"ל אין מסדרין גיטין ובא לעיר חוסט לסדר לו גט אבל יוכל להיות כי עד שיבא לעיר האשה וימצא עדים וינתן לו רשות יעבור היום וכבר ראו עיניו דברי רדב"ז ויש"ש שהובא בב"מ ופת"ש סי' קכ"ז סק"ה וסק"ח שהתירו בדיעבד ובנ"ד שהוא שעה"ד כדיעבד דמי ואני מוסיף דבנ"ד שיושבת במאסר והוא מגרשה והעדים מבחוץ רואים דרך חלון וע"י התרת ב"ד בודאי קלא אית לי' ובפרט בנ"ד שכותבים הגט אדעתא שימסור לה בו ביום אלא שאפשר שיתעכב באונס בודאי יש להקל וע' תיקון עולם להגאון מהרש"ק ז"ל תיקון א' תשו' ב' שכתב שבחידושיו העלה דהא דבעל מביא גט היינו היכי שימסרנו ביומו אבל ביום אחר צריך שיתנהו ע"י שליח וכפי הנראה לא ידע מכל הנ"ל ובפרט שגם בס' מכתב מאליהו סי' מ"ד פסק להקל וכ"ה בתשו' מהר"ם מרוטנבורג האחרונים סי' כ"ג וע' בשד"ח מע"ר גט סי' ח"י מדברי כמה מחברים בזה וכ"ה בתשו' ספר יהושע בסופו. אך שרו"מ הביא מהיש"ש שראה נוסח על גט כזה ורו"מ כתב שמהראוי לסדר כפי סה"ג שבידינו אלא דבמקום שצריך לשאול את האשה ידלג וכן כשיגיע ליחוד עדי מסירה ידלג וזה יסודר לו במקום האשה ושיאמר בפ"נ ובפ"נ כמ"ש בסי' קמ"ב סי"ד בהג"ה והדברים פשוטים דכיון שאין לכתוב בגט העומדת היום ולדלג שאלות האשה לכן כתב היש"ש שראה נוסח על הגט

ומ"ש מהתו"ג סי' קמ"ב ופת"ש שם סקכ"ה שהראה מקום לנוסח הרשאה להב"י סי קמ"א ושם בד"ה כתב בא"ח זהו לשון שליחות שטר הולכה כשהבעל עצמו מוליך גט וכו' (והנה מ"ש רו"מ דמלשון זה משמע דמותר לכתחלה לעשות כן לא אדע מהו דאפשר מיירי בגוונא, שהעיר קרובה ויתן הגט באותו היום לאשתו) והעיר רו"מ דלפי לשון הא"ח וב"י נראה שיכתבוהו בלשון מעשה ב"ד וגם אמאי צריך ליתן בפני ג' ואמאי לא סגי בפני ב' עדים ובפרט לפמ"ש הב"ש סקכ"ז דכל טעם הא"ח משום דס"ל כרבה משום לשמה בודאי סגי ב' עדים והביא כן בשם ארץ צבי סי' קמ"ב

הנה לפענ"ד בודאי כל דברי הא"ח הם לחומרא בעלמא מפני שאין אנו בני תורה ויבואו לטעות גם בשליח לכן ס"ל לעשות כפי שעושים בשליח שיאמר בפ"נ וגם יתנהו לפני ג' ובאמת שבתשו' רדב"ז ח"ד סוס"י רע"ד מפורש דא"צ לומר בפ"נ והביא ראי' מהמרדכי דמפורש כן ע"ש ובעיקר הדבר שאין אנו בני תורה עמ"ש בדע"ת סי' ל"ג סקס"ה וסי' ס' סוסק"ה והמעיין בתשו' תשב"ץ ח"א סי כ"ב שם ימצא שהביא סתירות דהא שנוהגין היתר בתורמוסי שליקי דעכו"ם מוכח שאנו בני תורה ומהא דמבשל בשבת מוכח להיפוך ולכן העלה דבכל מקום שיש ת"ח ממונה שע"פ יצאו ויבואו בדיני התורה חשיבי כל העיר כבני תורה וכן מתירים קבורת מת ביו"ט ב' ע"י ישראל מה"ט ודוקא במבשל בשבת אפי' במקום בני תורה מחמירין לגבי ע"ה ועוד העלה דדוקא לבני בבל וסמוכים להם מחמירים בקבורת יו"ט ב' ולא לדידן וגם י"ל דלדידן אין לחוש מפני שאינם בני תורה ע"ש באורך ולכל הסברות יש להתיר בנ"ד שכל הגיטים נעשים בפני ב"ד ואין לחוש משום שאינם בני תורה וגם ראי' מתשו' הריב"ש סוס"י קכ"ה והובא בב"י יו"ד סי' ר"א דלענין המשכת מים למקוה ברביי' והמשכה ליכא להחמיר לפי שאינם בני תורה כיון דעניני מקוה לב"ד מסורים ואין הכשר המקוה מסור לכל אלא לזריזים וחכמים ע"ש וה"ה בעניני גיטין וזהו סתירה גמורה לדברי הא"ח הנ"ל ולכן נראה ברור דבשעה"ד שא"א לתקן א"צ שיתן הגט בפני ג' וכדיעבד דמי וגדולה מזו מבואר בתוס' ביצה (דף ל"ו ע"ב) בד"ה תיתי לי וכו' אע"ג דאמרי' לעיל דאין עושין גרף של רעי לכתחלה ס"ל לרבה דהכא שרי משום פסידא דבי ריחיא וכו' ע"ש הרי דמשום פסידא דינו כדיעבד ומכ"ש בנ"ד

ובגוף ד' הא"ח שכתב וז"ל והוא נכתב ונחתם כהלכתו בפני הבעל כדי שיוכל לומר בפ"נ ובפ"נ כיון שהבעל עצמו מביאו כדאמרי' בפ"ק דגיטין הבעל עצמו וכו' כי בעונותינו אין אני בני תורה כמו הראשונים עכ"ל והוא תמוה שמביא ראיי' לסתור שהרי בגיטין מבואר דהבעל עצמו אצ"ל בפ"נ ואיך הביא ראי' לסתור וכבר תמהו בזה מהרל"ח וב"ש ואני מצאתי בכלבו סי' ע"ה ככל לשון הא"ח ושם אי' בזה"ל והוא נכתב וכו' כדי שיוכל לומר בפ"נ ובפ"נ אם יישר בעיניכם וכן הדין א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ כיון שהבעל מביאו כדאמרי' בפ"ק דגיטין