מהרש"ם חלק ב קכג

הבעל עצמו וכו' כי בעונותינו אין אנו בני תורה כמו הראשונים עכ"ל ומבואר כי בלשון הא"ח וב"י חסר כמה תיבות דאדרבא הוא הביא בעצמו ראי' שאצ"ל בפ"נ מדינא אלא שכתב שאם יישר בעיניכם להחמיר שיאמר בפ"נ אע"פ שמן הדין א"צ מ"מ כיון שאין אנו בני תורה הי' מסופק אולי יישר בעיני הב"ד שבמקום האשה שגם הבעל יאמר בפ"נ ומבואר שהא"ח לא החליט כן כלל רק שעשהו באופן שגם הב"ד השני לא יהי' להם שום פקפוק בדבר (והרמ"א העתיק בסתם לפי שראה רק לשון הא"ח שבב"י) ולכן כתב שנעשה באופן המועיל שיוכל הבעל לומר בפ"נ ויתנהו בפני ג' ולכן כפי שכתב רו"מ שבנ"ד הוא שעה"ד ולא יהי' באפשר למצוא ג' שיהי' שם. די בשני עדים., ובדבר נוסח שטר שליחות למה זה נעשה נגד לשון הא"ח וכלבו אבל בודאי אין הנוסח מעכב

ומ"ש בשם שו"ת שע"צ חא"ע סי' צ"ז שכתב בטעמא דאין נוהגים ליתן גט לבעל למסור גט לאשתו אפי' באותו יום משום שבזה"ז יש חדר"ג שלא לגרש בע"כ וחיישי' שמא יתנהו לה בע"כ ותמה ע"ז שמסתימת דברי הש"ע סי' ק"כ ס"ג והרמ"א שתק ולא הגיה כלום נראה דגם בזה"ז כותבים גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ובע"כ דלא נחשדו ישראל בכך הנה לענ"ד גם אם בימי הב"י ורמ"א לא הוצרכו לחוש בכך בזה"ז בודאי אין לעשות כן כי רבו המתפרצים וכה"ג כ' הע"ז ביו"ד סוס"י קס"ט סוס"ק ל"ו וסי' קכ"ט סקכ"ד

ובעיקרא דדינא דנ"ד כפי שכתב שאין מכניסין העדים לא אדע מה יעשו בקריאת הגט תחלה וסוף המבואר בסי' קל"ה וע"ש סעי' ב' בקראוהו ונתנוהו ליד בעל וגם צריך שיהי' עדים המכירים שם שהם איש ואשתו כנודע והנלע"ד כתבתי

סימן קנא להרב המאה"ג וכו' מו"ה משה הערצוג נ"י אבד"ק טשיטץ

מכתבו הגיענו וע"ד הדו"ד בראובן ושמעון שהי' שותפין ובקניית עגלים הנולדים של השנה אצל האדן והי' העסק על שם ראובן ורוב פעמים נתן שמעון המעות ולפעמים מכר ש' בעצמו ועכ"פ חלקו בהריוח ועשו החשבון בסוף השנה וחלקו ואח"ז שכר ש' העסק על דמיו ונתן הוספה בלא ידיעת ראובן וכשנודע לו הבטיחו שיהי' ג"כ העסק לשותפות ונתן לו פעם א' קצת ריוח ועתה טוען ש' שידוע לו שלא נתן לו ראובן כל חלקו בריוח גדול שהי' בשנה הקודמת ולכן מעכב גם הוא מליתן לו והריוח הי' מועט בשנה ב' וראובן טען שנתן לו כל חלקו בשנה א עכת"ד

הנה מכח הריוח משנה א' יפה כ' רו"מ דכיון שכבר חלקו א"א לחייבו בשבועת השותפות על שנה העבר זולת אם טוען ברי ועכ"פ הי' ביניהם שותפות גמור ששכרו מתחלה על שותפות ונו"נ שניהם אבל בשנה ב' ששכר ש' לבדו אלא דאחר שנודע לראובן הבטיח ליתן לו חלק ולא הי' שום קנין המועיל ביניהם הרי יכול לחזור בו אלא שנסתפק רו"מ כיון דראובן הוא עני דא"י לחזור בו בדיבורו אם חייב שבועה על טענתו ואף דהש"ך סי' פ"ז סקנ"א פסק דצריך לישבע בכה"ג היינו בהבטיח ליתן לו מתנה אבל הרי בא"ל נתרצית למכור לו חפץ בסך פ' וזה מכחישו מבואר בש"ך שם דא"צ לישבע ולא חולק בין עני לעשיר ובע"כ משום דאינו מוותר כלום ובכה"ג לא אמרי' אמל"ג כמסלה"ד כמ"ש התוס' קידושין (דף כ"ט) עכ"ד

והנה בגוף הדין באמירה לעני אף דהש"ך פסק דצריך לישבע מצאתי בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' מ"ג כתב שהלכה מקופחת הוא ולאו ממון הוא ועוד שהרי משום נדר יכול לישאול על שבועתו ואפשר דמהר"ם סובר דא"י לשאול ע"ז (אבל מ"ש שם לחלק בין מתנה מרובה למועטת צ"ע דזה דוקא בעשיר משא"כ בעני בכל גווני צריך לקיים דיבורו) ועוד דזה דוקא בעני שאין לו מאתים זוז או חמשים שנו"נ בהם ומאן יימר דהוי הכי ומנ"ל להוציא ממון ע"ש ואני מצאתי בשו"ת מהר"י מברונא סי' קצ"א שפסק להדיא דבאמירה לעני והוא מכחיש צריך לישבע וע"ש שכתב ג"כ דבמתנה מועטת א"י לחזור בו וג"ז צ"ע ואולי ס"ל דגם בעשיר במתנה מועטת צריך לישבע אבל בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ח' כתב בפשי' דדוקא בעני ולא בעשיר במתנה מועטת ע"ש באמצע התשו' וע' תומים וקצה"ח ונה"מ ובפת"ש בשם מים חיים בזה

אבל מ"ש רו"מ דבמו"מ ל"ש דבר זה הנה בתשו' מיימוני לס' משפטים סי' ס"ד ובקצה"ח סי' רס"ד מבואר דגם בשכר פעולה דינא הכי ועתו"ס ובמקנה רפ"ג דקידושין בזה ויש לדון דדוקא בשכר פעולה שעושה טובה עם הפועל שנותן לו מלאכתו כמ"ש הט"ז ביו"ד סוס"י ק"ס ובב"י וש"ך סי' רכ"ח סק"מ לכן שייך אמל"ג ובפרט שהבטיח לשלם יותר מהשיווי אבל בזבינא מיצעא שיש לשניהם הנאה בשוה לא מיקרי וויתור וע' בשו"ת ב"ש חחו"מ סי' י"ז שהעלה דגם בשכירות פועל ליכא וויתור ול"ש אמל"ג אלא במקום שחייב בלא"ה האב ללמוד עם בנו כהא דתשו' מיי' הנ"ל וכ"ה בהגהת רב"פ על, צה"ב שבסוף ספר ב"מ לאה"ע סי' י"ב כמ"ש בהג"ה שם ובמק"א העירותי מש"ס דב"מ (דף פ' ע"ב) דלפי הס"ד הוה מפרש טעמא בההוא הנאה דשביק כ"ע ואוגר לדידי' הוי ש"ש והש"ס דחי להך טעמא וע"ש (ד' קי"ב ע"ב) שכיר נמי ע"כ מיתגר וכו' וע"ע בד"ק ליו"ד סי' ב' בתשו' לסעריד מ"ש בזה וע' תשו' מהר"ם אלשיך סי' קכ"א בשכ"מ שצוה ליתן לפלוני כ' מטבעות בכל שבוע מנכסיו בשכר טרחו ובתורת מתנה ולא קנו מידו והבע"ד הוא עני והשיב דלשון זה משמע מחצה בש"ט ומחצה המתנה וא"כ על הש"ט ודאי א"צ קנין ואם הוא עני גם המתנה קיימת גם אם הכונה שנותן לו הכל בש"ט והיותר משיווי הוא במתנה וחייב האפטרופוס ליתן כן זולת אם יש ספק אולי הי"ל אז מאתים זוז ולא הי' עני באותה שעה וכו' ע"ש ובנד"ד שלא נתן ראובן שום מעות ואם הי' היזק לא הי' משלם מביתו כיון שהוא עני ועמ"ש במשפט שלום ס' קע"ו ס"ו ע"ד הפ"י ושב"י בזה א"כ הבטיח לו לריוח ולא להיזק והוי וויתור ושפיר זכה בזה אלא דדוקא אם הוא בגדר עני כזה (וע' ביו"ד סי' רנ"ג ס"ב דבזה"ז לא סגי במאתים זוז) ואז צריך ש' לישבע וראובן יקב"ח כמ"ש רו"מ

אבל מ"ש רו"מ דכיון שכבר נתן לו פ"א חלק ריוח זכה בחלקו ליתא וע' בב"י ח"מ סי' רנ"ב בשם הרשב"ץ כעין ד' רו"מ והב"י חולק ובתשו' רשד"ם חח"מ סי' רע"ג פסק בפשי' כדברי הב"י והביא ראי' מהטור סי' כ"ה דאף שנתן מקצת לא נתחייב ליתן השאר ע"ש אך באם שא"ל מאז שבתחלה שכר העסק לשותפות שניהם ושמעון מודה שא"ל כן יוכל ראובן לומר לדבריך הראשונים אני מאמין כמ"ש כה"ג ביו"ד סי' קס"ט סי"ג וש"ך סקל"ח ובפרט שמעשיו מוכיחין שהרי נתן לו פ"א קצת מהריוח ובתחלת השכירות כששכר לשותפות זכה גם ראובן בחלקו דשליחותי' קעביד אבל אם בתחלה שכרו לעצמו ואח"כ הבטיח לו חלק בזה תלוי כפי שנתבאר למעלה והנלע"ד כתבתי

סימן קנב להרב הנ"ל

ומה ששאל באיזו סך סגי בתק"כ ועד כמה סגי בקב"ח ובאיזו סך משביעין הנה כבר ראו עיניו בפת"ש סי' פ"ח סק"ה מ"ש בשם עט"צ ומ"ש עליו ובאמת שאין בזה דבר קצוב ומנהג פשוט והכל לפי המקום ולפי האיש ובשו"ת מהר"ם זיסקינד סי' י"א כתב שנהגו הדיינים דבממון מועט משביעין לפעמים רק בקב"ח והכל לפי הענין ובעיר ביטשאטש המנהג רק לקב"ח ולא לישבע כלל וכשהבע"ד מתעצם דוקא להשביע נוסעים למק"א ואני נוהג עד עשרה ר"כ לחייב רק תק"כ וביותר מזה הכל לפי האיש לפעמים אני מטיל קב"ח ובערך חמשים ר"כ אני מחייב שבועה אכל אין בזה גבול חצוב לכל המקומות ולכל האנשים ואם הוא מוחזק בכשרות גמור אני מיקל עליו

סימן קנג עוד להרב הנ"ל

ומה ששאל במי שצריך לו לתקן בנינו וצריך להשתמש בחצר חבירו בעמידת סולם וכדומה לצורך תיקון הבנין וחבירו מוחה אם יש לכופו על מדת סדום והביא מחו"מ סי' קנ"ג סי"ג דבסולם קטן א"י לעכב עליו והביא מסי' שס"ג ס"ו בהג"ה דמוכח להיפוך ותשו' נו"ב מ"ת חו"מ סי' כ"ד שהובא בפת"ש שם: