מהרש"ם חלק ב קיז

לבעלה מזה. וכת"ר צידד דלשי' רש"י שהובא ביו"ד סי' ק"ס דריבית ע"י שליח מותר וביאר החו"ד דהיכא דלוה שלח שליח דהקציצה בטלה דאשלד"ע א"כ הוי רק א"ר וה"נ בנ"ד. ואף דלצי"ש חייב י"ל דבנ"ד דהקציצה בטלה והוי רק א"ר וכיון שנתנה הריבית אחר פרעון הוי מאוחרת ופטור גם לצי"ש כמ"ש ביו"ד סי' קס"א ואף שאין זה ברור אי השליחות בטל משום דאשלד"ע כמ"ש בשו"ת ג"פ סי' כ"ט ונו"ב מסי' ע"ה והלאה מ"מ י"ל לתקוני שדרתיך כו' ואשה אפי' נו"נ לא עדיפא משליח היכא דהוי לחוב וע' שע"ת או"ח תל"ב אבל י"ל דבנ"ד הוי זכי' בטעות דטעו בדין וסברו דשרי והוי כלא נתן עדיין דאסור וכה"ג כ' התוס' בב"מ (דף קט"ו) דגם לאביי דאע"מ מ"מ בשוגג הוי זכי' בטעות וגם המזכה זיכה בטעות עקצה"ח קמ"ב עכת"ד. והנה במה דסיים אפתח. והנה מ"ש דהוי זכי' בטעות הדבר תלוי במחלוקת הראשונים בסוגיא דב"מ (דף ה"י) בהא דהדרא פירי כו' התם זביני הכא הלואה ולשי' תוס' וסייעתם מחילה בטעות ל"ה מחילה וגבי פירות דקל משום דניחא לי' דליקו בהימנותי' מהני שפיר אבל ד' הריב"ש סי' של"ה דהיכא דהטעות רק בדין מחילה בטעות הוי מחילה וכ"מ ברא"ש שם וע' בפסקי הרא"ש אות ל"ב ועי' בב"י חו"מ סוס"י שט"ז בשם תשו' הרשב"א דמוכח נ"כ כן. ומבואר דאע"ג דהוי עכ"פ איסור א"ר מדרבנן בהא (דף ס"ז) שם מ"מ אי לאו דמתחלה הי' על תנאי או דסבור שהן שלו ולא מחל כלל הוי מהני וע' בב"י יו"ד קע"ד וחו"מ סי' ר"ד וע' נימוק"י ב"מ שם בד' הרי"ף דמוכח דאי איכא איסורא אנן סהדי דלא ניחא לאינש למיעבד איסורא ול"ה שביק לי' למיכל משום איסור ריבית וליכא מחילה אבל מד' ריב"ש ל"נ כן ואף דהמהרי"ט ח"א סי' קמ"ב רצה להעמיס גם בד' ריב"ש כד' התוס' אבל מל' ריב"ש ל"ג כן ועקצה"ח סי' י"ז וא"כ להריב"ש הוי בנ"ד זכי' שפיר כיון דהוי רק טעות בדין והתוס' (דף קט"ו) לשי' אזלי דלא ס"ל כהריב"ש. ובאמת לפמ"ש התוס' ורא"ש שם דדין מחילה בטעות דמיא לדין הקדש טעות א"כ נראה דתליא בפלוגתת רמב"ם וראב"ד ע"א מאיסורי מזבח ה"ג דהרמב"ם פסק שם דמי שדימה שמותר להקדיש בע"מ והקדיש ה"ז קדוש והראב"ד סובר דהוי הקדש טעות ואינו הקדש ובכ"מ שם יישב ד' רמב"ם וז"ל י"ל דל"מ הקדש טעות רק כגון אומר שור שחור שיצא מבית ראשון ויצא לבן שנתכוין להקדיש גוף א' ונמצא אחר אבל אם דימה שמותר להקדיש, בע"מ שוגג מיקרי ולא טעות עכ"ל וע' ירושלמי פ"ה דנזיר ה"א ושיו"ק שם וא"כ לשי' רמב"ם גם בנ"ד הוי זכי' וע' בפמ"ג או"ח במש"ז סי' קנ"ד סקי"ב בדין הקדיש מפה לס"ת והוא כלאים שנעלם ממנו ד"ז וע' בר"ן נדרי' (ד' ל"ה) גבי מעילה דנימא איסורא לא ניחא דליקני שכ' דהוי זכי' בטעות. ויש לדון מזה בהא דמבואר בחו"מ סוס"י כ"ה דגם בטעה בדין הוי קנין בטעות ולא הוזכר שם מפלוגתא הנ"ל ובתוס' ורא"ש ב"מ הנ"ל מבואר דגם קנין בטעות דמי לדין מחילה והקדש טעות הנ"ל אך לפמ"ש בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ב' דדוקא בטעה בעצמו הוי מחילה ולא בהטעהו הדיין א"כ בסוס"י כ"ה הנ"ל דמיירי בהטעהו הדיין שפיר הוי לכ"ע קנין בטעות וע' שע"מ שם וע' בר"ן נדרי' (ד' כ"ה) שכ' לחלק בין לא ידע שיש שם אביו כלל ובין טעות בדין וע' לח"מ רפ"ב מנזירות דהרמב"ם לא ס"ל כן אבל לשי' הכ"מ רפ"ח מנדרי' גם הרמב"ם ס"ל כן אבל י"ל בין נדרי' ושבועות ובין זכי' במקח וע' ב"ש אה"ע סי' י"ג סקט"ז לחלק בין לא ידע כלל מהאיסור ובין ידע קצת ובתה"ד הביא מב"ק דף צ"ה) וע' חגיגה (ד' י"א) וע' נו"ב מ"ק א"ע סוס"י כ"ה ומ"ת חא"ע סי' קמ"ב אבל אין ענין בזה לנ"ד וקצרתי

ואמנם בנ"ד אף שדברי רו"מ נכוני' דהקציצה בטלה דלתקוני שדרה וגם אשלד"ע והדבר מפורש בתשו' מהרי"ק שורש י"ז בראובן ששלח שלוחו למכור לשמעון חפיצי כסף וכו' והשליח בלא דעת משלחו קצץ עם ש' בר"ק ונשתעבד ש' לר' בכת"י וזקף הקרן עם הריבית והורה מורה א' שלא יגבה גם הקרן כדין שטר שי"ב ריבית והשיב מהרי"ק שטעה בזה דפשיטא דלימא ר' לתקוני שדרתיך כו' ומעולם לא נעשה שלוחו להלות בריבית ועוד דאשלד"ע והדבר פשוט גם לתשב"ץ [וע' בד"מ סי' קס"א ובב"י חו"מ סי' נ"ה ורמ"א שם] אך דמ"מ פסק שם לענין הריבית דאע"ג דההלואה הי' ע"י שליח כיון דנעשה שטר ע"ש המלוה לא דמי להא דתשו' רש"י ואפי' כבר קיבל הריבית מיד לוה צריך להחזיר דהוי כר"ק וע' בב"י סי' ק"ס הביאו בקיצור רק שלא נזכר שם תחלת ד' ותשו' כמו שהבאתי ולכאורה הוא תמוה דכיון דכ' בעצמו דקציצה ראשונה בטלה א"כ גם בנתן אח"כ הריבית בלא קציצה הוי רק א"ר ואמאי צריך להחזיר אמנם נראה דדוקא אם לא הי' לוקח אח"כ הריבית אז יתכן לומר דקציצה ראשונה בטלה דלתקוני שדרתיך כו' אבל אם לקח הריבית אח"כ הרי גילה דעתו לקיים מעשה השליח שהרי קיבל הריבית כפי הקציצה ולולא הקציצה ל"ה נותן לו כן א"כ נתקיים למפרע מעשה השליח והוי ר"ק (וע' ש"כ יו"ד סי' קל"ב סקי"א אבל אינו דומה לנ"ד) וע' במק"ח סי' ת"נ גבי מכירת טחינת ריחים מש"כ דחזרה במקצת ל"מ כיון שאח"כ חוזר להמקח אבל אין מזה לנ"ד ראי'] והרי אפי' גבי תרומה מצינו דבאמר כלך אצל יפה תרומתו תרומה והן אמת דבירושלמי פ"א דתרומות מבואר דדוקא מכאן ולהבא ולא למפרע אבל בש"ס דעירובין (דף ע"א) מוכח דגם למפרע מהני ואף די"ל דוקא התם דהוי דבר מצוה וע' בט"ז יו"ד של"א מ"ש בישוב ד' הרמב"ם מזה ובפרט היכא דהוי איסורא בודאי ראוי לומר דלא ניחא לי' למפרע וכמ"ש כה"ג הט"ז בחו"מ סי' קע"ו סי"ב דגם בנתרצה עכשיו ליקח חלק אמרי' דהשתא איתרע וע' בט"ז יו"ד קע"ז סקי"א בשם ד"מ מ"מ כיון שנותן לו הריבית במכוון כפי הקציצה שבתחלה גלי דעתי' דניחא לי' בהקציצה ג"כ כנלפע"ד בד' מהרי"ק ז"ל [וע' כה"ג בתוס' ע"ז (דף ס"ד). ד"ה רע"א דכיון דעשה אח"כ מעשה ה' כעושה מעשה למפרע אבל י"ל דשא"ה דהי' מחשבתו לזה גם מתחלה). ונראה ראי' לזה מהש"ס דב"מ (דף ס"ב) דאר"ס כל שאלו בדיניהם מוציאי' מלוה למלוה בדיני' מחזי' ממלוה ללוה וכל שבדיניהם א"מ מלוה בדיננו אין מחזירי' וא"ל אביי וכללא הוא והרי סאה בסאה כו' והרי משכנתא כו' אלא כל שאלו בדיניהם דאר"ס מאי אשמעי' ופירש"י הי' נינהו כו' כגון ר"ק וכדר"א וכל שבדיניהם אין מוציאין כו' כגון ריבית מוקדמת ומאוחרת ופירש"י והא בתורת ריבית יהיב לי' ובדיניהם א"מ אם לא נתן שהרי לא פסק ולא קצץ כלום ע"ש ואכתי תיקשי דלאו כללא הוא דהא משכח"ל בקצץ ע"י שליח את הריבית דבדיניהם הוי קציצה ומוציאי' מלוה למלוה ואפ"ה בדינינו אם נתן לו אח"כ הריבית אין מוציאי' ממלוה דהוי רק א"ר כיון דאשלד"ע והקציצה בטלה אע"כ כמ"ש דבכה"ג שנתן לו אח"כ הריבית נתקיימה הקציצה למפרע אבל י"ל דמשכח"ל בשליח עכו"ם המבואר סי' קס"ט וי"ל בזה ואין להאריך וע' בש"כ יו"ד רמ"ח סקי"ב בשם פרישה ג"כ כה"ג דבשתק נתקיימו מעשיו למפרע ונשתעבד גם במה שלמד עמו מקודם דאיגמ"ל דניחא לי' במעשיו ע"ש

אבל יש לחלק בין נידון מהרי"ק לנ"ד דשא"ה דהמלוה לקח בעצמו הריבית משא"כ בנ"ד שהאשה לקחה הריבית ג"כ בלא ידיעת הבעל ומה שאין הבעל מחזיר היינו משום דאין חיוב עליו להחזיר א"כ י"ל דליכא קציצה כלל באמת והוי רק א"ר ומאוחרת דפטור לגמרי וכמ"ש רו"מ. אבל עיקר ד' החו"ד סי' ק"ס שכ' דבשליח לוה הוי רק א"ר דהקרן נתחייב מיד והקציצה בטלה דאשלד"ע ול"ה קציצה בשעת מ"מ הנה מלבד מה שתמה עליו בהגהות א"ב לענ"ד יש לתמוה דהא כבר כ' המל"מ פ"ח ממלוה והחו"ד סי' קס"א סק"ה דאם הלוה בריבית אף דאסור ליקח הריבית יוכל המלוה לחזור בו ולתבעו המעות גם תו"ז דלא הלוה רק באופן שיתן לו ריבית ע"ש וע"ע בח"ד סי' ק"ס סק"ג ואני מצאתי בבדה"ב סי' קע"ב בשם הריטב"א מפורש כדבריהם וא"כ גם אחר שהגיע המעות ליד לוה הוי שעת מ"מ כיון דהי' ביד מלוה לתבעו וע"י מה שנתחייב ריבית הוא ממתין לו עד הזמ"פ וא"כ הרי לשי' הפוסקי' שהובא בטור סי' קס"ו החולקי' על רמב"ם וס"ל דגם בהרויח לו זמן הוי שעת מ"מ ה"נ בנ"ד וכ"ה דעת רש"י גופי' שם וע' ב"י שם וא"כ הוי ר"ק וגם לפמ"ש הח"ד סי' ק"ס שם סק"י ובפרט בסקט"ו דאם שלח המלוה שלוחו וצוה לו לעשות עיסקא והשליח הלוה בר"ק דאף דהקציצה לאו כלום הוא מ"מ הוי ר"ק וחייב להחזיר הריבית שלקח כיון דנותן כפי הקציצה שקצץ הלוה א"כ נראה דגם בקצץ הלוה ע"י שליח מ"מ כיון שנותן כפי הקציצה הרי הוא מקיים דברי שליחו למפרע וכמש"ל בשם המהרי"ק א"כ שוב צריך המלוה להחזיר דהוי כקצץ הלוה בעצמו ובכה"ג אף דהמלוה לא נתרצה הוי ר"ק דהא לגבי לוה ל"ש סברא הנ"ל שכתבתי למעלה לגבי מלוה כמובן וא"כ ה"נ בנ"ד הוי ר"ק. וע' ברא"ש פא"נ סי' נ"ז שכ' דבקצץ בעודו עכו"ם ונתגייר כיון דמשלם ע"פ הקציצה אף שהקציצה היתה בהיתר מ"מ הוי ר"ק וע' בפח"ר אות נ' שתמה בזה אבל כונת הרא"ש כמ"ש ומוכח כדברינו

ולפום ריהטא ק"ל לשי' רש"י דסובר דריבית ע"י שליח שרי א"כ בהקדש דהגזבר מלוה בריבית והגזבר הוי שליח בעלמא [וע' ירו'