מהרש"ם חלק ב קטז

ה' בנים וכו' לשלישי לא תנשא אלא כשיש לו בנים וע' בשו"ת ב"ש א"ע סי' ח"י שהוכיח כן בראיות

ובדין ספירת ז"נ הגם שהט"ז סי' קצ"ג מחמיר ביש לה ספק בענין החימוד בכ"ז הסד"ט הביא בשם בה"י להקל וגם הוא מיקל וגם בענין ספירת ז"נ על הספק כבר העלה בתשו' ב"ש חא"ח סי' ל"ו להוכיח מסוגי' דטועה בנדה (דף כ"ט) כש"כ דמהני על הספק. והנלענ"ד כתבתי

סימן קמב ב"ה ו' תולדות ר"ח כסליו תר"ס ברעזן להרב וכו' מו"ה יעקב יוסף האמער נ"י ראבד"ק סנוטין

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו שלותה אשת ראובן משמעון ת"ק ר"כ על וועקסיל בחת"י בעלה והה"ע חתמה היא כי היא ג"כ נו"נ בהעסק ואח"כ מת שמעון ועשו יורשי ש' הערכה בדא"ה עם הוועקסיל על ראובן וטען כי אשתו שילמה הסך הנ"ל ופסקו שתשבע האשה ותיפטר והעריכו היורשים לנגדה במשפט העונש ע"פ נשים שהעידו שאחר זמן שאמרה שפרעה הודית בפניהם שמגיע החוב ועי"ז נגמר שירדו לד"ת וכפי דימוי החתימה לשאר חתימותיו ניכר שהוא חתימת ראובן ובכ"ז מכחיש חתימתו באמרו שנתן רשות לאשתו לחתמו בכל עת המצטרך והיא או בנה הגדול יוכלו לזייף שיהי' דומה ממש לחתימתו והאשה אומרת כפי שנשבעה ששילמה החוב עכת"ד הטענות

הנה בדבר מ"ש רו"מ שכבר הודה ראובן בערכאות שהוא חתימתו שהרי טען רק שפרעה אשתו החוב הגם שמבואר בר"ן פ"ק דגיטין בסוגיא דשטרות העולים בערכאות דהודאה בערכאות דיהיב לי' זוזי בגוונא דליכא למימר משטה הייתי או שלא להשביע שפיר מהני הודאתו וע' סי' ס"ח בהג"ה ס"א אבל בנ"ד הרי לא הודה בפירוש אלא דממילא נשמע מתוך טענתו לזכותו מהני אפי' חוץ לב"ד כמ"ש הסמ"ע סי' קמ"ו סקס"ה בדעת הר"י וכ"פ הט"ז סי' ע"ט ס"ט דהלכה רווחת כדעת הר"י בזה מ"מ בנ"ד י"ל שלא רצה לישבע אפי' באמת לכן טען רק טענת אשתו ששילמה ותיפטר בשבועתה כמ"ש כה"ג הסמ"ע סי' צ"ב סקי"ב דגם בכופר בפקדון בדליכא עדים שנתנוהו לידו י"ל דמישתמיט כדי שלא יצטרך לישבע שבועת הפקדון אפי' באמת ע"ש וכבר כתב בתשו' ח"ס חח"מ סי' צ' שמנהג ישראל תורה לפרוש גם משבועת אמת ולהוציא ממון ע"ז ע"ש וגם אין לנו להחזיק פסק של דא"ה כיון שלא נגמר עדיין ולא קיבלו יורשי ש' ע"ע לקיימו שהרי אדרבא העריכו למשפט העונש שבדיניהם נשים מעידין כנודע וכיון שהדימוי בכת"י מהני כשטר בעדים כמ"ש רו"מ מהקצה"ח סי' מ"ו סק"ה בשם תשו' מהרח"ש דמקיימין כת"י הלוה אפי' שלא בפניו אלא שבנ"ד טוען הלוה שאשתו ובנה זייפה חת"י משטרות אחרים שבידה בחתימתו א"כ מקודם יש לברר לצוות להם לזייף ואם יהי' נראה שיכולים לזייף היטב אזי ישבע ראובן שזייפו חתימתו ולא חתם הוא בעצמו ויתבטל דין וועקסיל ואז תהי' אשתו נאמנת בשבועה ששילמה החוב אבל כבר כתבתי בתשו' לארץ הגר להוכיח דלדידן דלא נפסל בשבועה דלהבא אם נשבע בדא"ה בשבועה קודם אמירתו שיאמר האמת אין תועלת בשבועתו ליפטר בדתה"ק וע' בתשו' רשד"ם חו"מ סי' קנ"ט דאם נשבע ביחיד יוכל לחזור ולהשביעו בפני עשרה אך מ"ש כן בשם הב"י צ"ע דאדרבא בב"י בשם הפוסקים מוכח להיפוך ועכ"פ לדינא העליתי כן והארכתי בראיות ואכמ"ל וא"כ ה"נ בנ"ד אך שא"א לחזור ולהשביעה שהרי מוכרחת להחזיק בדברי' הראשונים מפני עונש ובדא"ה ודינה כחשודה על השבועה דסי' צ"ב

אך לכאורה לפמ"ש הר"ן בשבועות והובא בש"ך סי' ע"ה סקמ"ז דאין לחייב לנתבע שבועה אפי' היסת היכי דא"א ליטול אא"כ ישבע התובע תחלה ובש"ך סי' צ"א סקכ"ו וסי' כ"ב סק"כ עוד מזה א"כ ה"נ הרי היורשים מחויבים לישבע שלא פקדנו אבא א"כ אמאי יחייב ראובן לישבע שלא חתם אבל ז"א דכבר כתב הש"ך סי' צ"ט סקי"ד דהיכי דצריך לפרוע מקודם ואח"כ ישבע התובע ל"ש דין זה והרי בסי' פ"ב ס"ג קיי"ל דבשטר מקוים כשטוען שפרע אומרים לו הבא מעותיו ואח"כ ישבע ויטול ואם טען הלוה שאין לו מחויב לישבע מקודם שאין לו ומוכח דגם בזה מקרי כפי"מ ואף שהט"ז שם חולק דלא ישבע עד שישבע המלוה קודם מ"מ מודה דמקרי כפי"מ אלא שלא נתברר עדיין חובו ובנ"ד שהיורשים מחויבים לישבע שלא פקדנו י"ל דגם הט"ז מודה וע' בשו"ת ב"ש חו"מ סי' כ"ג שנחלק עם מוהר"ש בן הנו"ב אם הטראטע שבזה"ז יש להם דין שטר בנאמנות או לא ע"ש וע"ש סי' ל"ט עוד בזה בשם הג' מסטאניסלאוי שנחלק ג"כ עמו אך בנ"ד אם יבורר שיכולים אשתו ובנו לזייף ת"י הרי יהי' דינו כשטר שאינו מקוים אבל בכ"ז הרי הטראטען נתונים כפי תוקף דיניהם והרי בדא"ה מחויב לישבע שלא חתם ואף שיש לפקפק בזה מ"מ הרי בנ"ד אם הי' מודה שחתם ואינו יודע הפרעון והו"ל למידע הוי איא"פ וחייב לשלם ואח"כ יחייבו היורשים לקב"ח א"כ פשיטא דהוי כפי"מ לכן נראה כמ"ש. והנלע"ד כתבתי

סימן קמג עוד להרב הנ"ל

ובדין א' שמת והי' דר בדירת בנו וחתנו ואח"כ בא בנו של המת ג"כ לבית המת ויש שם בעיר אחות המת שדרה עם בעלה בבית אחר ולא נודע לה מיתתו אם מותר להודיע לאחותו ממיתת אחיה שתבא לבית בת אחיה ביום ז' למיתתו ולא תצטרך לישב כל ז' והביא מחידושי רע"א בשם זקני הוראה דאין דנים לגדול הבית רק בבנים אצל אב או אחים קטנים אצל גדולים ולא באחים הנפרדים איש מרעהו אבל רו"מ ראה אצל חותנו הרב שהי' בנו של הגה"צ בעל מנ"ח שפסק להיפוך

הנה גם אם האשה גה"ב הריטב"א מסופק בזה וע' שו"מ מהד"ק ח"ג סי' ק"ג ואם יש לזה בית אחר בעיר פסק שם ג"כ דאינו נגרר אחר גה"ב ובזכל"א אות ג' מיקל אבל בנ"ד שבתו של המת יש לה בעל והוא אינו מתאבל והוא גה"ב וגם אחותו יש לה בעל ויש לו בית אחר בעיר לכ"ע אינה נגררת אחר בת אחיה ודברי חי' רע"א הם מתשו' שמ"צ וגם בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' שס"ד פסק כן וגם אי נימא דגם באח שבעיר אחרת אם בא לכאן נגרר אחר אחיו מ"מ בנ"ד לכ"ע אינה נגררת וכמ"ש ולא טב הורה

סימן קמד להרב הנ"ל

ובדבר שימוש הנרות של תפלה שבביתו שיש מנין קבוע אם מותר להשתמש לצורך לימודו כבר כ' הא"ר סי' קנ"ד סקי"ג דל"ש לומר לב ב"ד מתנין אלא בדבר שהוא מנהג מבורר וכל שאינו מנהג ברור לא אמרי' כן א"כ גם בנהגו כן בקלויז של רבים אין להנהיג כן בשל יחיד ומלבד זה הרי דעת תוס' במנחות (דף ט"ו ע"ב) ומעילה (דף י"ד ע"א) דבשל יחיד ל"ש לומר לב ב"ד מתנה והגם דלא קיי"ל כן כדמוכח מדברי הרמ"א סי' קנ"ד ובמק"א הבאתי מהא דפ"ז דדמאי מ"ג ותוספתא פ"ג דתרומות ור"ש פ"ה דמעשרות מ"ד וביד מלאכי כללי דינים אות ל' הביא מסוף טב"י ועוד מכמ"ק אבל עכ"פ הבו דלא לוסיף עלה וגם הרי מבואר בפמ"ג דדוקא בדבר שא"א ליזהר אמרי' לבדימ משא"כ בדאפשר ליזהר ע"ש א"כ ה"נ בנ"ד אך די"ל דכיון דבכל נדר מותר לשנותו למצוה יותר גדולה א"כ הרי גם ת"ת דיחיד עדיף מתפלה בציבור כמ"ש בתר"י ברכות ובב"י סי' צ' א"כ מותר לשנותו ועמג"א סי' קנ"ג סק"כ בשם רשב"א וש"ך יו"ד סי' רנ"ט סוס"ק י"א בשם מהרי"ק וב"י בזה וגם כיון שהמנין בביתו נותנים על דעתו. כנלע"ד

סימן קמה ליד"נ הרהג"א וכו' מו"ה מאיר אריק נ"י אבד"ק יאזלוויץ בעהמח"ס מ"פ ומו"ק

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה א' שלותה עבור בעלה מעות אצל אשה א' שיש לה בעל בר"ק ולא עשו שום ה"ע ובזמ"פ שילמה הקרן ואחר איזו ימים סילקה גם הריבית ואח"כ נודע