מהרש"ם חלק ב קיג

שלא אדעתא שיחלקם הוא לעניים אלא לשמור חייב הנפקד ובנ"ד לא נמסרו ליד רו"מ לחלקם לעניים אלא בתורת שליחות שהוא ישלחם ליד הגבאים העוסקים בהחלוקה וכל זמן שלא קיים שליחותו ביד בעלים או ביד הגבאים הממונים לתבוע המעות שנתנו לו לשי' רש"י הנ"ל (ובתשו' שער אפרים חחו"מ סי' קכ"ב באמצע התשובה האריך בביאור דברי רמב"ם ומהרי"ק וש"ע סי' ש"א בענין זה ובדין הפקיד הגבאי מעות צדקה ביד איש אחר שבסמ"ע סק"ט אבל בנ"ד אין נ"מ מזה כמובן) אך דמ"מ המוחזק יוכל לומר קים לי ועוד דבנ"ד הבעלים שנתנו המעות אין ביד שום א' לתבוע דשמא לא נחסר משלו כלום וגם אין בידם לטעון ברי שאין שום א' יודע כמה הי' בצירוף כולם יחד. ובדבר מ"ש רו"מ מדברי תשו' תו"י סי' קצ"ט שהובא בפת"ש סק"ו דגם היכא דפטור מלשמור ולא לחלק היינו בד"א אבל לצי"ש חייב ובמהר"ם שיק חו"מ סי' י"ד כתב להיפוך הנה אני מצאתי להגאון ביד יוסף לב"מ (דף ל"ז ע"ב) בד"ה ראיתי בספר לח"מ וכו' דהא דהמזיק מת"כ או שאכלן חייב לצי"ש היינו במזיק ממש או שאכלן אבל אינו חייב בפשיעה אפי לצי"ש כדאי' בב"ק בהא דלשמור ולא לחלק דאפי' בפשיעה פטור וגם לצי"ש פטור. ומ"ש רו"מ מתשו' פ"י ח"ב סי' ק"ג דמקרא דלשמור ילפי' לפטור מפשיעה נגד הציבור אפי' בעניים דרמו עלייהו דלא מיפטר משום ממון שאין לו תובעים מ"מ פטור מקרא דלשמור ולא לחלק אבל מזיק בידים חייב אבל נגד עניים בדליכא תביעה מציבור דהוי ממון שאין לו תובעים פטור אפי' במזיק בידים ובתוס' ורא"ש חולין (דף ק"ל) כתבו דנ"מ בין הטעמים בהא דמזיק מת"כ דפטור אי משום דכתיב וזה או משום דהוי ממון שאל"ת דאי מקרא גם לצי"ש פטור אבל מטעמא דהוי ממון שאל"ת חייב לצי"ש וא"כ במת"ע לענין חיוב פשיעה פטור גם לצי"ש כיון דנלמד מקרא. הנה זה כמה שנים הבאתי מדברי תוס' הנ"ל וגם גוף החילוק של הפ"י כבר כתב הרא"ה ואס"ז ב"ק הנ"ל דבממון שא"ל תובעין גם מזיק בידים פטור והיכי שנמסר לידו בתורת שמירה ולחלקם לעניים חייב בהיזקו ומ"מ פטור מחויב שמירה וע' במח"א הל' שומרים סוס"י ט"ז הנ"ל מ"ש בזה וכיון שבנ"ד שיש מותר ביד הנשיא ולא מקרי קצובים לעניים ידועים וגם הר"מ שיק הנ"ל מודה דמקרי ממון שאין לו תובעים הי' נראה עיקר דגם לצי"ש פטור. אך דמ"מ כיון דהגבאים הכוללים מינו את רו"מ לקבץ המעות ולהביאו לידם והבעלים נתנו לידו ג"כ אדעתא דהכי והוא רק שלוחם נ"ל דלצי"ש לא יכניס רו"מ א"ע בספיקות כעין מ"ש בתשו' חו"י שם ובפרט שאינו סך מרובה וישלים כפי חשבון המגיע דכלפי שמיא גליא והנלע"ד כתבתי

סימן קלט עוד להרב הנ"ל

ומה ששאל בעובדא שעשה א' במאשין קאניאק מן מאה ועשרים ליטער שמרי יין ואח"ז נודע לו שבנו עירב ערך ט"ו ליטער שמרי יי"נ ואין דרך להשתמש בהמאשין רק בסוף הקיץ לעשות בה יי"ש של פלוימען וקאניאק

הנה בדין כלי שנשתמשו בו ע"י בישול אי מהני ישון יב"ח מבואר בב"י יו"ד סוס"י קל"ה בשם המרדכי פ"ב דע"ז שדעת ראבי' דגם בכלי מתכות בעינן הגעלה דוקא והרא"ש מבונבערג מתיר בכלי מתכות וע' בשפ"ד סי' ק"ג סקי"ז אות ב' מ"ש בזה ע"ד תשו' דבר שמואל ע"ש הרי שנחלקו בזה הראשונים וגם הם מיירי בסתם יינם שבזה"ז ועוד דכיון דהוי ספיקא דפלוגתא אין להתיר לכתחלה וגם מ"ש רו"מ דכיון דבלח בלח לא אמרי' חנ"נ בהפ"מ א"כ א"צ לשער רק נגד חלק שביעית שהי' שמרי יי"נ ואיכא ס' במה שבתוך הכלי יש לפקפק בו שהרי גם הא דסתם יינם בטל בששים היא רק במקום הפסד כמ"ש הש"ך סי' קל"ד סט"ו א"כ הוי תרי קולי בהפ"מ דבלא הפ"מ הרי אמרי' דחנ"נ גם בלח בלח אך בזה י"ל דההיתר דמהני ס' הוא גם בהפסד מועט ובכה"ג מקילין גם בתרי קולי ועמ"ש בפתיחת חיבורי גי"ד אות ל"ט לצדד בדרבנן בכה"ג וא"כ ה"נ בנ"ד ובפרט דלשי' הר"ש הא מהני ישון בנ"ד אבל גם בלא"ה ליתא דאף דאיכא ס' במה שבתוך הכלי נגד חלק שביעית מן הכלי היינו אם הכלי מלא והרי בשעת בישול מזדמן לפעמים שמתמעט הבישול או בשעת הרקת הבישול שאין היורה מלאה ונאסר אז התבשיל משום דליכא ס' באותה שעה כמ"ש בסי' ק"ו ס"ב אך בזה י"נ דבתחנת הבישול בדאיכא ס נעשה כהגעלה ואף שבהגש"ד כתב דאין לסמוך על הגעלה כזו כמ"ש הט"ז סי' צ"ד סק"ג ובמש"ו שם החמיר שאין לצרף ד"ז לספק אבל הנה בזכרון אברהם ליו"ד צידד להקל וגם בתשו' שו"מ תנינא ח"ד סי' קפ"ט הסכים לצרף ד"ז לס"ס ואני מצאתי בברכ"י לא"ח סי' תמ"ז אות כ"ה בשם, רגמ"ה ובית מועד במעשה שבא לפניו באשה שהגיסה קדירה בכף איסור שלא הוגעל ובפעם ב' הרגישה והתיר התבשיל השני מפני שכבר הוגעל הכף בתבשיל ראשון כדמצינו דכל יום נעשה גיעול לחבירו ע"ש הרי דיש להקל בכה"ג מטעם הגעלה וע"ע בש"ג סופ"ה דע"ז בדיני הגעלת כלים מ"ש בענין זה וכיון דלשי' הר"ש מבונבערג מהני ישון יב"ח בכה"ג שוב יש לצרף כל הצדדים הנ"ל ולהקל. והנלע"ד כתבתי

סימן קמ ב"ה ד' תולדות תר"ס ברעזן להרב הגדול וכו' מו"ה יחיאל אעהריר נ"י מבאביב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שנפלה לפני יבם חרש שאינו שומע ואינו מדבר מתולדתו וע"י שלמד בבתים המיוחדים לחרשים בזה"ז יודע ומכיר בתנועות שבכלי המבטא של המדברים עמו ע"י תנועות השפתים ומבין כל מה שמדברים עמו לנוכח וגם הוא מדבר בלשון נלעג ובכ"ז מבינים השומעים את דבריו והוא עוסק במלאכתו בחכמה, ובדעת ככל האדם והאשה מרוב חשיבותה אין רצונה לתתייבם לו בשום אופן ותשב כל ימי' גלמודה אם לא יתירו לחלוץ ורו"מ הביא מתשו' ד"ח ח"ב א"ע סי' ע"ב שהאריך בזה וסיים דנכון לייבם בכה"ג והנה מכח דיבורו בלשון נלעג כבר הארכתי בתשו' להרב אבד"ק קריסניפאלי' נ"י להתיר וגם מכח מה שאינו שומע הארכתי שם אך דהתם הי' שומע אם צעקו אליו בקול גדול אך בנ"ד צ"ע

והנה בגוף דין חרש כבר הביא בתשו' ד"ח שם מהש"ס דגיטין (ד' ע"א ע"א) דמפורש דאף שיכול לדבר מתוך הכתב וחזינא לי' דחריף אפ"ה ל"מ הגט כלל וראיתי בשו"ת הלק"ט ח"ב סי' ל"ח שהאריך בדין אם מחללין שבת על החרש והביא מיבמות (דף קי"ג) דדעתא קלישתא אית בהו וכפי הנודע החרש אין לו גרעון אלא חוש השמע ומצינו חרשים פקחים מאוד ובעירינו הי' חרש כהן חייט גדול שבעיר והי' לוקח סידור בשעת תפלה והי' רומזים לו ויודע ובקי בו ועומד בשעת התפלה ונושא כפיו והי' נקל ללמדו כל הדברים וקשה למה יהא נחשב כבהמה וצידד דלא גרע מסומא דג"ז חסר לו רק חוש אחד ותלוי בפלוגתא אם פטור ממצות וסיים דמסתפינא לומר כן דבכל מקום חש"ו שנוים יחד עכ"ד ולפלא שלא הביא מש"ס דגיטין הנ"ל דמפורש דגם בחזינא לי' דחריף ל"מ כלום וגם בתשו' צ"צ סי' ע"ז הביא כמה עובדות בחרשים שהי' פקחים ושראה בקראקא חרש שהי' חייט ופקח גדול והי' סוחר עם מלבושים שעשה למכירה וכמ"פ תבע מאחרים בפני ב"ד ולפעמים הי' הוא נתבע והי' פקח גדול ובקל הי' מבין הרמיזות ומ"מ דינו ככל חרש דאין לחלק בין החרשים ע"ש וגם בתשו' מהר"ם שיק חא"ע סי' ע"ט האריך בזה ליישב הא דל"מ מעשה שלהן המוכיח שהאריכו בזה התוס' פ"ק דחולין מדברי הירושלמי ריש תרומות שהביא הד"ח שם מדשמע דאכרזו כל מי שיודע תבואה יודיענה אבל הרי אפשר שהבין ברמיזה וצ"ל דס"ל שלא הי' סומכין אפי' לבדוק ע"ז אם הי' חרש גמור ומ"ש בד"ת שם מהירושלמי ר"פ חרש דבקידש בביאה אינו מוציא ברמיזה כבר כתב בהגהת מל"מ פ"ב שהוכיח מהש"ס דילן דלא קיי"ל כן ויפה עשו הפוסקים שהשמיטוה וכ"ה בב"מ אה"ע סוס"י קע"ב וע"ע בתשו' נא"ד סי' קל"ב באמצע התשו' מ"ש בישוב דברי הפוסקים. וגם בשו"ת פני יצחק הספרדי חא"ע סי' י"ג האריך בזה. ועכ"פ לדינא יהי' מאיזה טעם שיהי' הרי להלכה גם מעשה של חרש אינו כלום

אן הנה בחליצה שהב"ד מזהירים לעשות לשמה דעת התוס' בגיטין (דף כ"ב) דמהני בחליצה מטעמא דלאו בני כונה נינהו אי לאו דלפי שאינו בכלל ואמר ואמרה אבל ברשב"א חולין (דף י"ב) הביא בשם רבו דהיכא דל"מ המעשה ע"י שליחות ל"מ כונת