מהרש"ם חלק ב קח

אך גוף הדבר תמוה דכיון דבב"ד של שם גזרו איכא איסור תורה כמבואר להדיא בש"ס דע"ז (דף ל"ו ע"ב) ועתו"ס קידושין (דף ע"ה ע"ב) ד"ה ור"י ס"ל כר"ע וכו' שכתבו דאיכא איסור עשה עכ"פ וע' בס' ישרי"ע ליבמות שם וגם הרי מבואר ביבמות (דף מ"ה ע"א) דילפי' מקרא דבת איש כהן כי תהי' אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגרושה יצאו כותי ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה ויליף מינה דכיון שנבעלה פסלה ומתחללת כאלמנה לכ"ג ומוכח דהוי מדאורייתא

אולם בגוף הקול כבר העליתי בתשו' לק' יאזלוויץ דמבואר בהגמ"ר סופ"ב דיבמות וז"ל ועוד פסק דאם יש לנטען אויבים אימור אויבים אפקוה לקלא ומעיקרא לאו קלא הוי עכ"ל ומוכח דס"ל דתולין מספיקא שהאויבים אפקוה ובק"נ על הרא"ש שם סקנ"ח בשם רש"ל דלאו דוקא בידוע שנעשה ע"י אויבים ודי לנו אם נמצאים אויבים בעיקר ויש קצת רגל"ד שהם הוציאו הקול ומלשון הגמ"ר שהבאתי נראה דזהו גופא רגל"ד ובתשו' ב"ח סי' ק' ביאר יותר בשם ר"י מינץ דבזה"ז שרוב ע"ה מתכבדין בקלון חבריהם ורבו מוציאי דיבה תולין בהם ואם לא היינו תולין לאלו וכיוצא בהן לשונאים לומר אויבים אפקוה לקלא לא הנחנו בת לאברהם אבינו ע"ש והב"ח סיים דמכ"ש בזה"ז ששכיחי מוציאי דיבה ברחובות ושווקים פשי' דלא חיישי' לקלא דלא אתחזיק דאין ספק דאויבים אפקוה לקלא וגם היכי דנודע שהקול ע"י המשרתת שאינה שונאת מ"מ תולין דמעיקרא נפק ע"י אויבים והי' נפסק אלא שע"י המשרתת לא נפסק ע"ש וגם בתשו' רח"כ חא"ע סי' י"א פסק דגם מספק תולין באויבים אך מ"ש ראי' מדנקט הש"ס אימור אויבים אפקוה יש לדחות חדא דלא נמצא לשון זה בש"ס כלל רק בהגמ"ר שהבאתי ועוד דמצינו לשון אימור שהוא ודאי כמ"ש הר"ן פ"ג דחולין ותוס' בכורות (דף ל"ה ע"א) וט"ז יו"ד סי' ש"ב סק"ב וסי' שט"ז סק"ד אבל מ"מ הרי שלך לפניך דעת הפוסקים כמ"ש וכ"ה בתשו' שב יעקב סי' ו' ובכנה"ג א"ע סי' י"א בהגה"ט אות ח' בשם מהריב"ל ור"א חסין ור"א די בוטין והוכיחו כן מתשו' הרשב"א ואף דבתשו' הש"מ סי' ס' דרך ב' נתיב י' כתב דלא בכל אובים תלינן ולא סגי בקצת שנאה אלא אויבים גמורים כהא דחו"מ סי' ז' הנה מדברי הפוסקים שהבאתי ובפרט מתשו' ב"ח הנ"ל ל"נ כן ועוד דבנ"ד שהי' עכו"ם מוציאי קול אין לך אויבים יותר מהם ותולין שהכל מהם ואף שבנ"ד התרה בה רב א' שלא תנשא עד שיבררו ועברה ונשאת הגם שבאה"ע סי' י"א ס"ח מבואר דבכה"ג לא מקרי דיעבד כבר כתב הב"ש שם דתליא בחילופי גירסאות בירושלמי וכבר כתב בתשו' מבי"ט ח"א סי', קפ"ז שגם מהרמב"ם נראה כהרמב"ן דאע"פ שעבר על ההתראה אין מוציאין ואף שבתשו' ב"י בדיני משאל"ס חולק עלי' אבל כבר כתב בתשו' מהרח"ש סי' מ"ב שנעלם מהב"י תשו' הריב"ש וע' תשו' אמרי אש חא"ע סי' ג' מ"ש בזה וע' תשו' פרשת מרדכי א"ע סי' ה' דלשי' הב"ח אם יש גם בנים לכ"ע לא תצא גם בהתרו בו ואף דלשי' הש"ע כתב שם שאינו כן מ"מ בסי' ט' שם העלה דהיכי דאינו מפורש בדברי חז"ל שלא תכנוס אין לחוש להתראה גם חוכך שם אולי בעינן להתרות שאם תנשא תצא אבל התראה שלא תנשא ל"מ ואולי בעינן התראה להבעל ואשה וגם צידד דביש לו בנים לכ"ע לא תצא ע"ש וע' בר"ן פ"ג דקידושין בסוגיא דהאומר אני קדשתי' בשם ירושלמי שכתב בפשי' דבכנס שלא ברצון חכמים גם דיעבד תצא אבל דוקא בבא שני קודם שכנס ראשון ואמר אני קדשתי' אבל באמרה נתקדשתי וא"י למי ובא אחד ואמר קדשתי' אף שאינו נאמן לכתחלה אם עבר וכנס אין מוציאין מספק ע"ש ואולי לא מיירי בהתרו בו וצ"ע. ועכ"פ בנ"ד י"ל דלכ"ע ל"מ ההתראה שהרי לא התרה הרב באיסור ברור רק שצוה שלא ישאנה עד שיבורר בגב"ע ולכ"ע י"ל דלא מקרי התראה כלל ולכן מכל הלין טעמי אין בידינו לאסור האשה על בעלה ואין לזלזל בכהונתו ויקראוהו ראשון וגם יעלה לדוכן והנני מסכים הולך לדברי הרבנים שכבר קדמוני בזה להתירה. והנלע"ד כתבתי

סימן קכט להרב וכו' מו"ה יוסף דויד ווארשאווסקי נ"י בק' קאליש במדינת

פולין גדול ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באתרוגים שהם ארוכים יותר מכביצה אבל בעוביין הם דקים מכביצה אם מצטרף האורך לרוחב והביא משו"ת בי"צ יו"ד ח"ב ס' קל"ה אות ד' שנסתפק בזה

הנה מ"ש שם להעיר מירושלמי סנהדרין כבר זכיתי בה תחלה בדע"ת סי' ל"ה סקכ"ה ומאז בבוא חיבורי לפני הגאון בעל בי"צ הנ"ל כתב לי תש"ח על הערה זו ואם כי לא דברתי שם מאתרוג אבל כבר העירותי שיש כמה נ"מ שהי"ל להירושלמי להביא אבל בנ"ד לענ"ד הדבר פשוט דאטו יש שיעור לעובי הביצה ואף דודאי שיעור כביצה הוא בינונית כמ"ש בהגהותי לאו"ח סי' תרמ"ח הנדפסים בארץ הגר מהא דפי"ז דכלים אבל מ"מ אין שיעור לאורך ורוחב דגם ביצים בינונים יש ביניהם שהם ארוכים יותר ויש שעבים וכבר העליתי בדע"ת סי' ל"ה שם דבמקום שלא נזכר שיעור אורך ורוחב מצטרף האורך להרוחב

ומ"ש הבי"צ דכאן י"ל שאינו הדר לפי שאינו כפי ההרגל אני תמה שהרי מבואר בב"י סי' תרמ"ה בשם הרמב"ן דפיסולי לולב יש שלא נאמרו באתרוג כגון אתרוג כפוף ועקום דומה למגל כשר ע"ש והרי זה בודאי אינו לפי ההרגל ונראה לעין שאינו הדר ואפ"ה כשר שאין לנו אלא מה שאמרו חכמים כמ"ש בתשו' הרא"ש שבב"י סוס"י תרמ"ה לענין עליו כפופין ע"ש וגם כבר העיר רו"מ מהא דסוכה (דף ל"א ע"ב) דמבואר דטעמא דפחות מכביצה פסול הוא משום דלא נגמר הפרי אלא שפקפק בזה די"ל דדוקא אליבא דר"י דלית לי' דרשה דהדר משא"כ לדידן אבל אני מצאתי בריטב"א סוכה (דף כ"ט ע"ב) דחשב שם פסולין שהם משום הדר כגון יבש ונקטה ועלתה חזזית וכו' שגופם ושמם קיימים עליהם אינם פסולים אלא ביום א' ויש שהוא פסול כל שבעה כל שפסולו מפני שאין שמו עליו שאין שיעורו קיים וכו' וכמינים אחרים דמו ע"ש הרי דגם לדידן כל שאין בו כשיעור טעם פיסולו מפני שאין שמו עליו והא דחסר כשר ביום ב' היינו כשהי' בו שיעור ונחסר ודברי הריטב"א הנ"ל הם היפוך דברי הר"ן שבט"ז סי' תרמ"ט סק"ט כמ"ש בהגהותי שם ועכ"פ מבואר דבאין בו כשיעור אין טעם פיסולו משום הדר וגם בר"ן רפ"ג הביא בשם כמ"פ כן וע' בא"ז הל' סוכה סי' ש"ו אות ב' בשם תשו' דכולהו פיסולי דאתרוג משום הדר אבל היינו ביבש או נרקב דאיירי שם

ומה שהקשה ע"ד תוס' פסחים (דף ק"ו) בהא דאין הקב"ה מביא תקלה דדוקא באיסור אכילה שמצד עצמן אסורים ולא במה שהאיסור משום הזמן איך יפרנסו דברי הב"ר פ' חיי גבי בהמות של אאע"ה שיצאו זמומין ופריך ולא הוו כחמורו של רפב"י מלבד די"ל דאיסור גזל הוי נמי איסור בגופן כיון שאין תלוי בזמן י"ל עוד דהך מ"ד דמפרש דזמומין הי' בע"כ דס"ל דלא כדעת הנך מ"ד וס"ל באמת החילוק כדעת תוס'. והנלע"ד כתבתי

סימן קל

ב"ה ג' תשרי תר"ס ברעזן להרב הגדול וכו' מו"ה מנחם מענדיל באבד נ"י אבד"ק גוראהאמאר בבאקיווינא

מכתבו הגיעני ומה שהעיר בדברי תוס' חולין רפכ"ה בשם רשב"ם דהוי סד"א דבב"ח אינו נוהג בח"ל דאתקש לביכורים והביא מהת"ז תיקון י"ד שנרמז שם סברא זו דהוי סד"א להקיש לביכורים

הנה אני מצאתי במכילתא וילקוט פ' משפטים דבעי למילף מביכורים שלא יהא בב"ח נוהג אלא בארץ ולא בח"ל ומייתי דאיכא קרא דסמך נבלה לבב"ח והוא בפ' ראה ומקיש לנבלה דנוהג גם בח"ל והונח לי בזה מה דקשה מנ"ל להמשנה באמת לאפוקי מהיקשא דביכורים ולפמ"ש ניחא ועלה בלבי כעת לבאר בזה מ"ש בפ"ק דבכורות דיליף מבב"ח דחלב שרי מדאצטריך לאסור בב"ח הא חלב לחודא שרי ודאי דבב"ח בהנאה נמי אסור ובהקדמת גו"ר הקשה דהאיכא ג' קראי דלא תבשל חד לאכילה וחד להנאה וכו' ולמ"ל הך קרא דלאכילה ומוכח דחלב שרי ועוד הקשה הא"ח ונו"ב מ"ת חיו"ד סי' ל"ג לשי' רש"י דטכ"ע בשאר איסורים דרבנן ובב"ח מדאורייתא א"כ איך דייק דחלב שרי דלמא אצטריך קרא דבב"ח לטכ"ע דמשום איסור חלב הוי שרי בטעמא לחוד ומשום בב"ח אסור ונראה דהנה לכאורה ק' לשי' רש"י הרי אתקיש בב"ח לנבילה וקיי"ל דאין היקש למחצה ואתקש גם נבלה לבב"ח כמ"ש במדות אהרן דזהו בכלל אין היקש למחצה וכ"ה ברש"י