מהרש"ם חלק ב קז

סימן קכז להה"ר חמופלג מו"ה אהרן דן וויילער נ"י מבענדין. רוסיא

מכתבו הגיעני ומה שנסתפק בדיבר עם אשה האסורה לו מחייבי לאוין בעסק קידושין ואח"כ נתן לה בסתם, אי נימא דהוי כמפרש למלאכה

הנה לענ"ד ד"ו נלמד מהא דתשו' מהרי"ק שהובא באה"ע סי' מ"ה דאפי' בדשדוך תחלה ושלח סבלונות אף דבעלמא חיישי' לקידושין מ"מ כששלח בשבת או שיש חשש שלא לקדש כ"א בעשרה אין חוששין לסבלונות ובב"ש סקט"ו בשם ד"מ דהא דסוס"י כ"ח שאני שראינו שקידש אותה משא"כ בדאפשר לומר שלא נתכוין לקדש ע"ש וה"נ בנ"ד ראוי לומר שנתכוין למלאכה כי היכי דלא ליעבד איסורא ועמ"ש בדע"ת סי' ה' סק"ג בדברי תב"ש ושו"ת ב"ש בענין זה ושם הבאתי מתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' א' כעין זה

אולם אחר העיון נראה דכיון דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה גם בכה"ג אמרי' דלשם קידושין נתכוין וראי' מהש"ס דשבת (דף צ' ע"ב) המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת חייב בכ"ש ופריך למ"ל למיתני המצניע וכו' ומשני כגון שהצניעו ושכח למה הצניעו והשתא אפיק לי' סתמא מהו דתימא בטולי בטלה מחשבתו קמ"ל כל העושה ע"ד הראשונה עושה וקשה הרי אדרבה חז"כ מסייע לי' לומר שביטל מחשבתו כדי שלא יתחייב משום הוצאת שבת. אך דבזה יש לדון לשי' הסוברים דגם על ח"ש איכא איסור תורה בהוצאת שבת א"כ י"ל דהתם משום דאיתרע חז"כ שהרי עבר באיסור תורה עכ"פ כדין ח"ש לכן שוב ליכא הוכחה מכח חז"כ ואמרי' ע"ד הראשונה עושה משא"כ בנ"ד וגם להסוברים דבהוצאה ח"ש מותר מה"ת מ"מ מדרבנן אסור ואיתרע ג"כ חז"כ שלו כמ"ש התומים סי' ל"ד בשם תשו' פ"מ ובפ"י גיטין (דף י"ז) כעין זה דע"י שעבר על איד"ר איתרע חז"כ אך דלפ"ז י"ל דגם בנ"ד כיון שדיבר עמה בעסק קידושין ועבר במחשבה רעה דאף דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה היינו בשאר דברים אבל מחשבת זנות קרא כתי' ולא תתורו וגו' וע' ברכות (דף י"ב ע"ב) הרהור עבירה והרהור ע"ז אחרי עיניכם זו הרהור עבירה שנא' ויאמר שמשון וגו' כי היא ישרה בעיני ובירושלמי פרק קמא דברכות עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אך מש"ס דקידושין (דף ל"ט) מוכח דדוקא בע"ז מחשבה כמעשה דאל"כ הול"ל דלמא מהרהר בעבירה של זנות הוה ומ"מ בודאי איסורא עביד במחשבה רעה אלא דלא נחשב כמעשה ובפרט בדיבור של איסור לפתות האשה האסורה לו להתקדש אליו וא"כ איתרע ג"כ חז"כ שלו. לכן נראה דמה שעושה ע"ד הראשונה עושה גם בכה"ג

ומה שהקשה לשי' מהריב"ל שבמל"מ פ"א ממכירה דבנשבע למכור גם כסף קונה משום דאיכא הוכחה שמכוין לשם קנין א"כ הישן בשמיני אמאי ילקה ופרש"י דמיירי בישן בסתם ואין מכוין לשם מצוה האיכא הוכחה שאינו מכוין שלא יעבור על ב"ת לק"מ דכבר כתב בד"מ סי' תרס"ח שאין דרך לישן בסוכה שלא לשם מצוה ודוקא לאכול פעמים סוכתו עריבה עליו וכ"ה בתשו' כתב סופר או"ח סי' ק"כ ביתר ביאור ע"ש א"כ בדאיכא הוכחה שמכוין לשם מצוה אזלא לי' ההוכחה מכח חז"כ. ובפרט די"ל דזהו באמת כונת הש"ס בהא דמשני דלעבור בעי כונה ויותר אין פנאי להאריך והנלע"ד כתבתי: סימן קכח להרבנים וכו' מו"ה נחמן טארלע ומו"ה ישראל יפה הרבנים מק' בעלז במדינת בעסראביע

מכתבם הגיעני וע"ד שאלתם באשה שנשאת לכהן וקודם נישואין הי' מרננים על' ערלים בהכפר מקום דירתה שזינתה עם ערל א' ושמעו קדל"פ שהיא מעוברת וראו נשים שהיא עבה יותר ממקודם ואח"כ הוליכוה לעיר טעלינעשט ושמעו שמשם הוליכוה לקעשינוב לדאקטר ואחר שחורה לביתה אמרו הנשים שהיתה דקה ממקדש ואח"ז נסעה עם הערל לכפר אחר לבית ערל אחר והערל שקודם שב לביתו וביום ג' נודע לאביה ונסע להכפר השני והביאה לביתו ועד א' העד ששמע מאביה שהוציא הרבה מעות ע"ז וכי בתו אמרה לו שילדה בנקל ושוב העיד כן עוד ע"א וכי הערל התפאר א"ע שהולך אצלה בכל לילה גם שמע מאביה שבתו הודית בפני אמה שהיא מעוברת אבל הב"ד שאלוה כעת אחר שנשאת לבעלה הכהן והכחישה שלא זינתה ולא נתעברה ומה שנראית עבה מפני רוב מאכלה ומה שנסעה עם הערל בלילה הי' מפני שאביה ואמה הכוה מכות רצח ברחה מפניהם וגם אביה הכחיש כל הנ"ל גם העיד השו"ב ששמע מבחור מלמד שהי' לן בבית אביה ושמע קול דופק בחדר הסמוך לשם והדליק נר והלך לשם ולא היתה הבתולה על משכבה ואח"ז באתה בחזרה והגם שלא ראה ענין זנות לבו אומר לו שזינתה עם הערל וכן איש א' שנתפס בגניבה וישב בתפיסה ושלח משם מכתב לאביה שמצאה מזנית עם הערל ונתנה לו מעות שלא, יגיד לשום אדם והב"ד שאלו את הבעל אם מצאה בתולים בביאה ראשונה והשיב שהי' בחור ולא ידע מאומה עכת"ד הגב"ע והנה עוד קודם שנשאה הכהן התרה בו רב א' שלא ישאנה עד שיעשו גב"ע כדינא והוא לא שמע לקולו כי הוא בור וע"ה ונתן עיניו בממון וכבר דרו יחד איזה שנים וילדו בנים ועתה בני הכפר מרחקים אותו מהכהונה לכן בא לפני ב"ד כשואל כדת מה לעשות עכת"ד השאלה

והנה רו"מ האריכו למעניתם והביאו מדברי הש"ע א"ע סי' ד' סט"ו וב"ש סקכ"ד ויש סתירה מסי' ו' סט"ז ולשי' הדרישה עיקר החילוק בין קול דאתחזיק בב"ד או לא ובב"ש סי' ו' סק"ל חילק בין אם העם מרננים אחרי' או לא ועוד האריכו בזה

הנה בגוף הדבר שסמך עליו גם הרב הגאבד"ק נאווהראדיק נ"י משום דהוי קלא דלא אתחזיק בב"ד לכאורה עלה בלבי לפקפק בזה לפמ"ש הר"ן פ"ק דקידושין בהא דאמרו רבנן לר"ח האיכא סהדי באירות דידעי דהוי בה ש"פ וכו' ופי' הר"ן דהיינו שימצא הקול דאיכא סהדי באירות וקלא דלא אתחזיק הוא דאי באתחזיק גם ר"ח מודה דחיישי' לה וכו' ואביי ורבא דלא ס"ל כר"ח היינו משום דס"ל דאע"ג דבעלמא לא חיישי' לקלא דלא אתחזיק היינו לאחזוקי כולא מלתא משום קלא כגון יצא שמה בעיר מקודשת דכיון דבחזקת פנוי' קיימא לא חיישי' לקלא דלא אתחזיק אבל הכא דפשטה ידה וקבלה קידושין אלא דלא ידעי' אי אית בה ש"פ אפי' בקלא דלא אתחזיק חיישי' וכן בהא דב"ב (דף קל"ה) גבי גברא דמוחזק דל"ל אחי ואמר בשעת מיתה אין לי אחים וכו' ופריך והא איכא עדים במדה"י דידעי דאית לי' אחי ואסיקנא זיל חש לה והתם נמי קלא דלא אתחזיק הוה ואפ"ה חיישי' הואיל ובחשש איסור קיימא ע"ש א"כ לפ"ז בנ"ד שהעידו שראו אותה בכרם עבה והיא הודית בעצמה ע"ז אלא שהשיבה שהוא ע"י שהי"ל מזונות טובים והלב מהסס בזה ובפרט דא"כ איך במשך איזו זמן קצר שנסעה לעיר אחרת נכחש גופה עד שהלך לו כל עובי הכרס שהי' לה א"כ גם אם נאמר שאין זה עדות ברור כמ"ש הנו"ב מ"ת א"ע סי' כ' ופת"ש סי' י"א סקי"ב וע' תשו' רח"כ א"ע סי' י"א באמצע התשו' בזה מ"מ עכ"פ איתרע חזקתה ונולד ריעותא א"כ שוב יש לחוש לקלא אף דלא אתחזיק בב"ד אבל הנה בתשו' ב"ח סי' ק' העיר לחלק דהיכי דאתחזק איסורא יש לחוש לקלא דלא אתחזק והביא מהש"ס דב"ב הנ"ל והוכיח מהרמב"ן ונימוק"י דגם התם דוקא בקלא דאתחזיק בב"ד חיישי' וגם להרמב"ם דס"ל דגם בלא אתחזיק היינו משום שהקול בדבר דעבידא לגלויי אם יש עדים או לא ע"ש היטב א"כ י"ל דגם הר"ן לא כ"כ רק התם שהי' הקול שיש עדים באירות דעבידא לגלויי משא"כ בנ"ד ועוד שלא נזכר בהגב"ע שהאשה הזאת שבמשך זמן מועט חזרה ונכחש בטנה א"כ אפשר שהאמתלא שלה טובה ובפרט דגם בזה י"ל שגם היא אינה נאמנת לאסור א"ע על בעלה כמ"ש הנו"ב שם ועכ"פ י"ל דמה"ט אין לחוש לקלא דלא אתחזיק בב"ד. ועוד עלה בלבי לדון בזה לפמ"ש רו"מ בשם אביו הרה"ג נ"י שהעיר דלפמ"ש בתשו' רדב"ז ושעה"מ פט"ו מאי"ב ה"ד דביאה האסורה רק מדרבנן כגון של עבד לשי' רמב"ם אין הנבעלת נעשה זונה לכהן אלא מדרבנן א"כ לפמ"ש התוס' יבמות (דף ט"ז ע"ב) ד"ה קסבר וכו' דביאת עכו"ם על בת ישראל בצנעה, אסורה רק מגזירת ב"ד של שם ומדאורייתא ביאת היתר הוא א"כ הוי רק איסור דרבנן וצידד מה"ט לסמוך על סברת המקילין אבל לענ"ד יש לדון עפ"ז דמה"ט אין לחוש להקול לפמ"ש המל"מ פ"ט מאי"ב הכ"ב דלשי' רמב"ם בדרבנן לא חיישי' לקלא וע' בישויע"ק א"ע לסי' מ"ו מ"ש בזה וע' בב"ש ח"ע סי' ו' סקי"ב מ"ש בזה דהעיקר כדעת הרמב"ם ואפי' לכתחלה אין לחוש להקול אפי' אתחזיק בב"ד