מהרש"ם חלק ב קה

ובעיקר הדבר שהביא רו"מ מתשו' ד"ש שאיה"נ מקבר הוא דרבנן לא אדע מהו שהרי דוקא במכרו לצורך מת אחר כתב שיש בו רק איסור דרבנן ומזה אני שופט ג"כ דבנ"ד רוצים למכרן לצורך מתים אחרים לכן יפה למד רו"מ מהד"ש דבנ"ד הוי סד"ר. אבל מ"ש מדברי רשד"ם כבר השיג מהריטב"א בתוד"ר סי' רע"ג על הרשד"ם שלא הביא מדברי רש"י סנהדרין (דף מ"ז ע"ב) ד"ה מקומו טהור וכו' דמפורש דהוי איסור תורה וע"ש עוד בד"ה פינהו מקומו טהור וכו' וגם בשו"ת ר"ע איגר סי' מ"ה תמה מזה ע"ד הרשד"ם וע"ע בשעה"מ פ"ה מאישות ה"א מה שהשיג ע"ד מל"מ פי"ד מאבל בענין איה"נ של מת וע' בכ"מ פ"ח מטו"מ ובב"י סי' שס"ד דמפורש ג"כ דאיה"נ של קבר המת הוא מדאורייתא ובתשו' א' הבאתי ראי' מש"ס דעירובין (דף ל"א ע"א) דמבואר דגבי הנאת קבר ע"י עירוב אמרי' מלל"נ וקשה לשי' רז"ה דבמצוה דרבנן לא אמרי' מלל"נ ובע"כ דגם האיסור רק מדרבנן אבל י"ל בע"א וקצרתי אולם כבר האריך בשו"ת כתב סופר יו"ד סי' קע"ג להוכיח דהעיקר כהרשב"א דמותר לקבור מת אחר משום דמלל"נ אפי' בדאפשר לקברו במק"א אבל במצבה חוכך להחמיר כיון שהוא רק ממנהגא ל"ש לומר בזה מלל"נ ע"ש באורך ולפ"ז בנ"ד שכל המעות סובב הולך רק לצורך מצות ביקור חולים והחזקת ת"ת ועניים וקבורות מתים א"כ לכ"ע י"ל דמלל"נ ולא מיחשב הנאה כלל ושרי למכרם וגם בעיקר סברת הכ"ס י"ל דממ"נ אי נימא דהמצבה אין בה צורך המת רק מנהגא בעלמא א"כ לא נאסרה כלל כדעת הרא"ש שכתב דמה"ט איננה בכלל קבר המת ואם נחוש לדעת האוסרים בע"כ שהוא בכלל כל צרכי המת א"כ יתכן לומר מלל"נ. אבל בנ"ד א"צ לזה וכמ"ש

וגם יפה כ' כת"ר דבכה"ג שמתחלה קנו הביה"ק רק לזמן על אופן שיפנו משם המתים אחר משך הזמן המדובר א"כ הו"ל כהתנו עליהם כמ"ש כה"ג בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קס"ה בדין ארון שלא הי' מן המדה למת דאמרי' לב ב"ד מתנה וסתמא כפירושו ואף שיש לחלק דהתם מתחילתו לא הי' ראוי לפי מדת המת אבל הכא הי' ראוי למשך הזמן ואם אולי אחר כמה שנים ימצאו הרווחה למצוא ביה"ק גדול לקנותו לחלוטין או שישיגו רשות שלא לפנות המתים כמ"ש חז"ל בכתובות (דף ג' ע"ב) גזירה עבידא דבטלה וע' בב"י יו"ד סי' שמ"א בשם הרמב"ן דדוקא גזירה בשביל ממון אבל בשביל שנאתם לא בטלה ובתשו' ח"צ סי' ל"ח כתב דדוקא גזרה דשמדא. אבל גזרה אחרת הכוללת כל בני המדינה לא עבידא דבטלה ע"ש אבל בנ"ד הרי אינו נוגע רק לישראל ואיננו בשביל שנאה י"ל דעבידא דבטלה ואף שעכשיו ראינו שלא נתבטלה מ"מ מתחלה לאו סתמא כפירושו ומ"מ יש לצרף לסניף גם סברא זו והעיקר לענ"ד מטעמא דכתיבנא וכל זה באופן שיסכימו כל רבני העיר בזה ואם לאו בטלה דעתי ואין רצוני שיסמכו עליו בדבר גדול כזה. והנלע"ד כתבתי

סימן קכג להרב המאה"ג וכו' מו"ה רפאל צימעטבוים נ"י מו"ץ דק' גארליץ בעהמחים אור לפארו

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שיש לו קרוב עשיר ר' שמואל פראממער וכל פרנסתו הוא שקונה פלאטץ ובונה עליו בית העולה לערך מאה אלף ר"כ וחוזר ומוכר ומרויח וחוזר וקונה ובונה וכן יתנהג כל ימיו הוא ובניו אחריו ולאשר הבנין הוא בקבלנות על קלאפטער שמקבל האומן ע"ע והאומן שוכר הפועלים שאין יודעים כלל אם שייך הבית לישראל והאומן תולה על עמוד גבוה טבלא כתובה ע"ש האומן הנקרא שילד פירמא שהוא בונה ובכל עת שנצרך למעות בא אל הישראל ונותן לו ואח"כ יבואו לחשבון והאומן לא יתרצה בשום אופן לנוח בשבת וגם מהמאגיסטראט לא ינוחו לשבות ממלאכתם ביום ש"ק וגם לא ימצא בע"מ אם יפסוק מלבנות בש"ק והפלאטץ שקונה לא נקרא מעולם ע"ש ישראל וע"פ רוב הבנין ברחוב עכו"ם והישראל אינו בא לשם כלל כל זמן הבנין עכת"ד השאלה

והנה רו"מ האריך לצדד להקל שימכור הפלאטץ תיכף משיקנהו למשרתו עכו"ם רק שיעשה אפותיקו את חובו ויעשה כן בשטר מכירה יהודית ותו"ד דכיון דשם כל הבונים הם בקבלנות גם כל השווקים הם של עכו"ם ואין חשש מ"ע ובפרט ע"י הטבלא התלוי שם כל שעת הבנין ולאורחים אין לחוש שא"י אם הוא של ישראל כלל והביא מדברי הפמ"ג בא"א סי' רמ"ד סקנ"ג וגם משום פסידא יש להקל ועוד האריך בזה

והנה גוף הדין מבואר בשו"ת משיבת נפש סי' ו' דאף שחולק ע"ד המג"א סק"ד והוכיח דהא דנקט הרמב"ם חצרו היינו לאפוקי קנה ישראל מעכו"ם קרקע ושיבנה הנכרי בנין עליו דלא נתפרסם עליו שם ישראל בזה לכ"ע שרי אבל בשל ישראל רק שעומד במקום שאין ידוע, שהוא שלו גם באינו מפורסים אפי' להשכנים אסור ע"ש מ"מ הרי מבואר דבכה"ג שהמקום של עכו"ם ולא נתפרסם עליו שם ישראל, כלל ותיכף גומר עם האומן עכו"ם שיבנהו בקבלנות לכ"ע ליכא חששא ובפרט כשיקנהו על שם משרתו העכו"ם ויקח ממנו פאלמאכט לשכור אומן קבלן לבנות הבנין על שם המשרת א"כ מעולם לא חל איסור על הישראל כלל

ועוד נראה כיון דמבואר בפ"ז דכלאים מ"ו גבי אנס שזרע הכרם דקוצר אפי' במועד עד כמה נותן לפועלים עד שליש ויש ב' פירושים באיזו שליש אם שליש בשכר פועלים או בשיווי פירות כמ"ש בר"ש בשם ירושלמי וע"ש ברע"ב ובתוס' סוכה (דף ל' ע"ב) ומבואר שם דאף דאיכא חשש מ"ע שיחשדוהו שמקיים כלאים מ"מ א"צ לבזבז יותר משליש ומבואר דאף דצריך לבזבז ממונו שלא לעבור בל"ת וגם בדרבנן יש דיעות שצריך לבזבז מ"מ בחשש מ"ע א"צ לבזבז רק שליש בשכר וכבר כתב הב"י סי' רמ"ד לענין הקונים מכס דכיון דבשעת קניי' לא קעביד איסורא לכי מטי שבת מיחשב שפיר פסידא ועמ"ש בדע"ת סי' י"ז סקכ"ד וקו"א שם מכמ"ק בזה א"כ ה"נ בנ"ד שכל פרנסתו תלוי בזה וגם אם ירצה לבזבז שליש משכר תשלומי יום השבת לא יתרצה האומן א"כ כיון דכל החשש משום מ"ע הרי כשקונה עושה בזמן היתר וכן ההשוואה עם האומן עושה בזמן היתר בחול א"כ שוב כשמגיע יום השבת במקום פסידא כזו אין לחוש לחשש מ"ע ובפרט בנ"ד דליכא מ"ע ע"פ רוב כלל גם אם ניחוש למיעוטא דמיעוטא בכה"ג אין להחמיר

ואח"ז נשאלתי מהרב מו"ה שלום אברהם אטלעס נ"י אבד"ק נאגיע ראטש"ע בארץ הגר באחד שקנה בית מעכו"ם ברחוב עכו"ם ולא שילם עוד מחירו אלא שהשוה א"ע לשלם צינזען מהמעות וכשיסלק המחיר יעלהו אז בטאבילאציאן על שם הישראל ורוצה לבנות שם בקבלנות בנין פאבריק והאומן אינו רוצה אא"כ יבנה גם בשוי"ט והרב הנ"ל העלה להתיר יען שנוגע להפ"מ ולא נקרא עוד ע"ש הישראל והסכמתי עמו ע"פ הנ"ל. והנלע"ד כתבתי

סימן קכד להרב וכו' מו"ה זידא היילפערין נ"י אבד"ק זעביא באקוווינא

מכתבו הגיעני ומה ששאל בדין שנזדמן שראו הקשת בלילה אם יש לברך הברכה ורמז לדברי תרגום יונתן ותתחמי קשתא ביממא

הנה בשל"ה פ' נח הביא בשם הרמ"א לבאר ענין אות הקשת וגם מ"ש נראה הקשת בימיך כי לא יתראה הקשת אלא ביום כשהשמש נגד הענן ואם הי' זוכין שירד הגשם בעתם בלילי שבתות לא הי' נראה הקשת ע"ש אבל בכ"ז כיון שבש"ס לא חלקו בזה בעכצ"ל דודאי ע"פ רוב לא יתראה בלילה אבל אם לפעמים ע"צ מיעוטא דמיעוטא יזדמן שיתראה יש לברך וגדולה מזו מצינו בנזיר (ד' ס"ו ע"א) ורש"י פ' תצא דאף דנקט קרא מקרה לילה אורחא דמלתא נקט וה"ה ביום וכן בסנהדרין (דף ס"ז ע"א) ורש"י פ' משפטים בפסוק מכשפה לא תחי' וכן מצינו בעירובין (דף נ"ב) הב"ע שיש לו ב' בתים וכתב הה"מ וב"י סי' ת"י בדעת רמב"ם דאורחא דמילתא נקט ולאו דוקא ומה"ט כתב בתשו' פמ"א ח"ב סי' ל"ח בדין הרואה חמה בתקופתה דלאו דוקא הרואה חמה עצמה וסגי באור היום ע"ש ומכ"ש בנ"ד שלא נזכר בתורה ובש"ס שום חילוק בודאי יש לברך כשיזדמן בלילה כנלע"ד וכן שמעתי שהרה"ק ב' יהושע אבד"ק בעלז זצ"ל בירך על הקשת בלילה: