מהרש"ם חלק ב קג

יקנה הכל אלא שיחזור ויתן לה דאין נתינה אלא משלו כמ"ש הב"י באה"ע סי' ק"כ ויש להביא ראי' מש"ס, דסנהדרין (דף מ"ג ע"א) מסתברא משל ציבור שנא' תנו שכר לאובד וגו' מדידהו וכו' ע"ש ובה"ג כ' בתשו' הרשב"א סי' תקע"ו והובא בב"י א"ע סי' קי"ח ובד"מ סוס"י ל"ח אות ט"ו דהיכי שהתנו שאם לא יהא לאשה זש"ק שיחזור הנדוניא מוכח דהכוונה שיבא לידו קודם ואח"כ יחזירהו לכן על יורשי האשה להביא ראי' ע"ש וזהו כמ"ש

ואולם י"ל דהכא שמסרה הפרה לישראל לביתו אף שלא מכרה לו רק הפרה ולא הולד מ"מ הוכרחה לומר שיתן לה הולד שהרי יוולד בביתו וברשותו ואם לא יתנהו לה מאין יהי' לה וכיון דבמוכר פרה מעוברת ולא אמר זה יש דיעות אם זכה בהולד כמ"ש בחו"מ סי' ר"כ וע' תשו' ח"ס ח"מ סי' ק"ה באורך אף דבאמרה פרה זו גם הולד בכלל מ"מ בנ"ד שגלתה דעתה בפירוש שאינה מוכרח לו הולד עדיף ממוכר בסתם דהא איכא גי"ד ואומדנא שלא הקנתה לו רק הפרה לבד ולא הולד ולמה הי' לה להקנותו לישראל ושיחזור ויתנהו לה ואפוכי מטרתא למ"ל וגם כיון שהסכים לה הישראל בוודאי לא נתכוין לקנות הולד ובפרט דכיון דנימא שעי"ז יחול עליו קדושת בכור הוי קנין בטעות שהרי נגמר ביניהם שיתנהו לה והרי עי"ו לא יוכל ליתן לכן בודאי לא זכה הישראל בהולד כלל לכן לענ"ד יוכל רו"מ להתיר בצירוף הטלת מום ע"י עכו"ם (ומה שטענה הערלית שהי' כונתה רק על נקבה כבר כתב רו"מ דהוי דברים שבלב) והנלע"ד כתבתי

סימן קכ להרה"ג וכו' מו"ה משה מישל שמואל שפירא נ"י אבד"ק ראגאווא ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בהס"ת שכתב סופר אומן נפלא בכתב וועליש וערער רב א' על הכתב וועליש ורו"מ האריך בכל פינות שיש לדבר בזה ולא השאיר עוללת ובאמת שבדברי הר"ן שבת בהא דלא יכתוב זיינין נוני"ן א"א לפרש דקאי על נו"ן כפופה שאין לזיי"ן דמיון כלל לנו"ן כפופה בתחתיתה

ומ"ש רו"מ מדברי הרא"ש הל' ס"ת סי' י"ב שכתב שלא יאריך הוא"ו שתהא נראית כנו"ן פשוטה מוכח דראש הנו"ן כוא"ו אינו ראי' שהרי סיים הרא"ש שם וכן לא יקצר רגל הנו"ן שתהא נראית כזיי'ן הרי שלא כתב שתהא נראית כוא"ו אלא כזיי"ן ומוכח להיפוך ובע"כ דס"ל דאם הוא"ו ארוכה יטעה הרואה שהוא כנו"ן אף שמדינא צ"ל הראש בולט קצת לימין מ"מ הרואה יטעה ולא ידקדק כ"כ כמו באלפי"ן עייני"ן לשי' רא"ם שבב"י וכה"ג מבואר בב"י גבי אות וא"ו שתהי' עגולה בראשה דאל"כ שמא יטעה תינוק ויקרא ז' אף דזיי'ן ל"ל בולט לימין ויותר נ"ל שהוא ט"ס ברא"ש וכצ"ל וכן רגל הזיי'ן לא יאריך שתהא נראית כנו"ן פשיטה שהרי לא נקט בגמ' ווי'ן נוני"ן אלא זייני"ן נוני"ן ולכן סיים הרא"ש לפרש גם מ"ש נוני"ן זייני"ן ולענ"ד ד"ז אמת וברור וע' בברכת המים בביאורו לאות פ"ט שכתב בשם הרא"ש וטור דזיי"ן ארוכה יש לטעות בנו'ן וכן להיפוך וגבי וא"ו יש לטעות ביו"ד ומוכח כמ"ש ולכאורה הי' נ"ל מדלא נקט בש"ס כפי"ן נוני"ן דהיינו שלא יקצר ראש הגג שע"ג הכ"ף תלא יהא נראה כנו"ן וכן שלא ירחיב גג הנו"ן כפופה שלא יהא נראה ככ"ף מוכח דאם כתב הנו"ן כראש וא"ו שהוא עגול פסול אך דבאמת מצינו עוד כמה דברים דלא נקט בש"ס כגון גימלי"ן נוני"ן כפופין דגם גימ"ל נכתבת כמו זיין בראשה ובע"כ משום פשיטותן דאטו כי רוכלא ליחשב וליזול וכל שמשתנה לאות אחרת פסול ובב"י יו"ד סי' רה"ע בשם תשו' הרשב"א גבי נו"ן הפוכה דבחרן כתב בפשיטות דכל צורה שלא נכתבה בפ' הבונה אין לפסול בכך וזהו כמ"ש המג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו בשם ר"מ גלאנטו ודלא כדעת מהרי"ל שם וע' ח"ס יו"ד סוס"י רס"א בשם הגר"נ אדליר דס"ל כמהרי"ל וע"ש בשע"ת סוס"ק כ"ג בשם פר"ח וריק"ש בשם רלב"ח ג"כ להקל ובתשו' פמ"א ח"א סוס"י ס"ו הכשיר מטעם זה אלפין וצדין ועיינין ביודין מהופכין וא"כ מכ"ש בכה"ג ובחי' הרמב"ן לשבת (דף ק"ג ע"ב) גבי שי"ן אחד כרעא כתב דכל מה שנזכר בפ' הבונה פסול ובהג"ה שם דמהפוסקים ל"נ כן דכל שאינו דומה עי"ז לאות אחר לא מקרי שינוי וכשר ובמאירי לשבת מה כתב דיש כמה דברים בפ' הבונה שאין פוסלים דיעבד אבל גם בחידושי הר"ן לשבת (דף ק"ד) מבואר דכל הנזכרים בפ' הבונה פוסלין דיעבד אך דין נון כפופה אף שלא נזכר פ' הבונה י"ל דהיינו בכלל נון פשוטה שאין הבדל ביניהם אלא שזה כפוף למטה וזה פשוט ומ"מ כיון שאין מפורש בש"ס יש להמקילין ע"מ שיסמוכו ובפרט שכ"ה דעת הרדב"ז ויש סמוכין ממ"ש בס' ברכת המים אות פ"ד בדין כתב העי"ן נו'ן יו"ד מפני ההפרד הוו ב' אותיות אחרות ול"מ קריאת תינוק וביאר שם דכיון שאנו רואים שצורתם ב' אותיות אחרות ע"י שאין נוגעים פסול ומדכתב נו"ן יו"ד ולא יו"ד נו"ן מוכח דעיקום ראשון של העין הוא הנון אף שאין הגג כמו בזיין ובנ"ד שהסופר עושה גבשושית קצת בימין הגג לכ"ע אין חשש כלל

ובדין וא"ו ארוכה יפה כתב כת"ר שמדברי הר"ן נראה דוא"ו ארוכה אינו דומה לנו"ן פשוטה ומה שפקפק עפ"ד הרא"ש כבר כתבתי לעיל שנ"ל ברור שהוא ט"ס ברא"ש וכ"נ מדברי הטור סי' ל"ו וגם אם נחמיר אם הוא"ו ארוכה מאוד שלא יטעה בו תינוק מ"מ בארוכה קצת אין חשש וע' בברכת המים אות פ"ט וביאורו שם דמוכח ג"כ דדוקא בזיי"ן יש לחוש לנו"ן ולא בוא"ו ארוכה וע"ש במ"ש בשם מהרמ"ל והוא בסי' כ"ד ומ"ש עליו

ז"ז מה שהביא מתשו' הרא"ש כלל ג' סי' י"א ומאירי שבת (דף ק"ד ע"א] בשינוי האותיות ממדינה למדינה שאין חשש כבר הביא הטור ביו"ד סי' רע"ד ד"ז וכ"ה בש"ע ורמ"א רס"י ל"ו וגדולה מזו כתב הפר"ח בליקוטיו לסי' ל"ב אות כ"ה בשם תשו' הריק"ש בשם גדולי הפוסקים דאפי' בנדמה קצת לאות אחרת כל שאין כולה דומה לאות אחרת כשר ודלא כהרי"א ע"ש

ומ"ש רו"מ בשם שאילת שלום מ"ת סי' ר"ד בנידון ס"ת שכתבו קצת צדי"ן ביו"ד הפוכה וקצתן ביו"ד ישרה יעוין בתשו' השיב משה חיו"ד סי' נ"א שנשאל בזה והביא בשם מצת שמורים בשם האר"י ורא"ו ז"ל דהשינוים שיש בצורת האותיות בין הספרדים והאשכנזים יש סמך לכולם וסודות עליונים וסמכין עלאין וא"כ אלו ואלו דא"ח והביא מהמשנת חסידים בזה וסיים שאין בזה תרתי דסתרי וכולם אמת והוא בכלל מ"ש הרמ"א רס"י ל"ו דאם שינה בצורת הכתב כשר והכשיר הס"ת ע"ש באורך וימצא סמוכין לכל דבריו שהכתב וועליש כשר וישר ומזה מבואר דלא כמ"ש הברכ"י בשם הרמב"ח ומהר"י מולין דתפלין מכתב אשכנזי פסולים לספרדי וגם יפה כ' רו"מ דכתב ספרדי לאשכנזי גם הוא מודה דכשר כי הספרדים מקובלים קודמים ושו"ר בסוף מכתבו שהביא ג"כ מדברי פע"ח שער התפלין פי"ד ונגיד ומצוה שכתבו כדברי מצת שמורים שהביא ההש"מ הנ"ל

סוף דבר כי גם ידי תכון עמו להתיר לכתוב הס"ת בכל מיני הידור בכתב וועליש וגם פה"ק יש כמה ס"ת בכתב וועליש וקורין בהם לכתחלה. והנלע"ד כתבתי

סימן קכא ב"ה ו' דברים ו' אב תרנ"ט ברעזן להרב הגדול וכ' מו"ה חנוך עהרענטרייא הכהן נ"י אבד"ק מינכען הבירה במדינת בייערן

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שהציע לפניו הרב דקהל רעגענזבורג שיש בעירו זוג א' שנתפרדה חבילתן בחוקי הממשלה ע"י ציוויל שיידונג אבל לא בגט כדת ישראל ויען כי הזוג המה מכח החדשים שפרקו מעליהן עול מצות יש לחוש אולי תנשא האשה בלא גט ע"י ציוויל טרויאנג והאיש לא יחפוץ ליסע למק"א רק אם יסדרו לו גט בעירו והנה זה איזו מאות שנים שלא ישבו בעיר הנ"ל יהודים מעת הגירוש והלאה ועתה מקרוב חזרו ונתיישבו יהודים שם והמה מעט מזעיר ולא הי' שם רב ולא נסדרו שם גיטין והנה לפי הקריאה והכתיבה שם העיר רענענזבורג אבל בימי הראשונים מבואר בתה"ד בפסקים שיש לכתוב רעגענשפורק לפי שמוציא הלשון צח ונקי יותר בקוף מבגימל וגם בליקוטי מהרי"ל הל' גיטין הוב' שם רעגענשפורק אבל בזה"ז נשתקע שם לגמרי נוסח זה א"כ ראוי לכתוב כפי שיקרא ונכתב כעת והביא מדברי תשו' ב"י שהובא בג"פ סי' קכ"ח סקכ"ו ופת"ש סקי"ז דהיכי שנתגרשו היהודים בינתים משם אין לכתוב השם הקדום כלל וכ"ה בתשו' ח"ס אהע"ז סי' קי"ח בד"ה ראה זה מצאתי וכו':