מהרש"ם חלק ב קא

דבנאבד קודם חזרה פסידא דלוקח ומדברי הס"ס חו"מ סי' ק"ג ועוד מכמ"ק

והנה בדין אם המוכר מותר להשתמש בהמעות מצאתי הדבר מבואר בירושלמי פ"ג דמעשרות ה"א ר"י בעי דמים מהו שנטבלו כמקח (פי' דמקח קובע למעשר ובעי בנתן דמים לבד אם קובע) או מאחר שהבעלים מוציאים אותה לא נטבלה (ופי' הפ"מ דכיון דהבעלים מוציאים המעות מיד לא נטבלו הפירות עד שימשיך) הגע עצמך שהיתה נתינה בפיו לא נמאס וכו' ע"ש בפ"מ היטב ומבואר שהבעלים מוציאים הדמים מיד קודם שימשוך ואולם אני בהגהותיי כתבתי פי' אחר בירושלמי ואכמ"ל אבל מ"ש, רו"מ מדברי מהרמ"ל כבר האריך בתשו' הר הכרמל סי' ל"ו להוכיח בראיות דכל זמן שלא קיבל מש"פ המקח קיים ובמק"א הבאתי ראי' לדבריו מהרמב"ם סופ"ט דתרומות ה"י שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אע"פ שלא משך ה"ז אסור להאכילה תרומה שד"ת מעות קונות וכו' ולכאורה לפמ"ש הר"מ סופ"א דתרומה בזה"ז דרבנן א"כ לגבי דרבנן הרי חז"ל הפקיעו קנין כסף ודבריהם עוקרים דבריהם כמ"ש בירושלמי פ"ז דיבמות ה"ג וכ"ה ברמב"ם פי"ב מתרומות ה"א דמותר לטמא תרומת ח"ל בטומאה דאורייתא כיון שטמאה בארץ העמים ועיקר חיובה מדבריהם ע"ש וע' כה"ג בתוס' שבת (דף ק' ע"א) ד"ה פירות ובב"י א"ע סוס"י מ"ב בשם הרשב"ץ ועוד בכמ"ק ובע"כ דס"ל דכל זמן שלא קבל המש"פ המקח קיים אבל הנה בתשו' הרשב"א ח"ה סי' רכ"ו נשאל במי שקנה מחבירו פירות בכסף ולא משך אם יכול לאסרם אי נימא כיון דהמוכר אינו חוזר בו המקח קיים או כיון דמדינא ל"ק א"י לאסרם והשיב דכל זמן שלא משך אקמוה רבנן ברשות מוכר ואי בעי תרוייהו מצי הדרי בהו לאו דידי' הוא וא"י לאסרם והביא ראי' מעירובין (ד' פ"א) נותן אדם מעות לחנוני או לנחתום וכו' דלחכמים אין מעותיו זוכין לו ע"ש ואני אמרתי ליישב מ"ש רש"י שם טעמא דלא סמכא דעפי' והוי שלא מדעתו והרא"ש תמה עליו ונראה דרש"י סובר כדעת רמב"ם דכל זמן שלא קבל מש"פ המקח קיים לכן הוצרך לטעמא דלא סמ"ד ועכ"פ דעת הרשב"א אינו כן וע' תשו' נו"ב מה"ק יו"ד סי' ס"ט דתלי לה בפלוגתא שבסי' ר"ד ועמ"ש במשפט שלום סי' ר"ד בזה

אך לפמ"ש בשו"ת מים חיים ופת"ש סי' ר"ז וכן אני נוהג לדון כפי מנהג הסוחרים בזה"ז שהדראן נחלט אם הלוקח חוזר א"כ בכל גוני המעות של מוכר א"כ לא קנה מקח השני

אבל מ"ש רו"מ ראי' מדברי הרשב"א ור"ן נדרים (דף כ"ט) במי שמכר עד שיעלה לירושלים וחזר וקנהו דגם בקנין כסף כיון שנתבטל מקח הראשון שהרי חזר וקנהו במה יחזור ויקנה כיון שקנין הראשון נתבטל וה"נ בנ"ד יש לפקפק דשא"ה שאין חוזר ומקנהו עתה ללוקח אלא שאנו באים לדין מכח דיבורו הקדום שמכר לו עד שיעלה לירושלים לזה כתב דכיון דקנין ראשון נתבטל כשחזר וקנהו במה יקנה עתה שנית אבל אם הי' חוזר ומכרו שנית בכסף שקבל מקודם בודאי הי' קונהו וא"כ בנ"ד י"ל דהוי כוויתר המוכר שלא יהי' כל המעות על מקח ראשון אלא שיהי' של לוקח ויקנו גם מקח השני אך לדינא הדבר ברור כמ"ש שאין כאן קנין כסף

ועוד דכיון שאם הי' גם תק"כ בודאי המקח בטל והמוכר והלוקח מכחישים זא"ז ולפי דברי המוכר עצמו הי' תק"כ ולא חל המקח השני כלל אף שלפי דברי הלוקח לא הי' תק"כ ונימא דחל המקח השני ובכה"ג אזלי' לקולא להמוחזק ענה"מ סי' פ"ח סק"ד ובשו"ת נא"ד סי' מ"ו בשם תשו' פרח מט"א ח"א סי' ס"ה ס"ו ואני מצאתי ד"ז בעיא דלא איפשטא בירושלמי פי"ג דיבמות הי"ד וע"ש בפ"מ וע"ע בקצה"ח ונה"מ סי' ר"פ מ"מ הכא שכל הדין לענין מש"פ א"כ כל ספק להקל והמוכר כפי הודאתו שאחד"א שיאסר עליו לקלל חבירו בחנם שהוא איסור תורה אלא דבאינו עושה מעשה עמך מותר כדאי' בב"מ (דף מ"ח ע"ב) דמה"ט מותר לקלל במש"פ א"כ מספק אסור לקלל ובפרט כשהשני מודה בנד"ד

וגם יפה כתב כת"ר דכיון דלא תקנו מש"פ אלא במקום שחל קנין הכסף מה"ת והכא הרי מה"ת כיון שחל קנין הכסף על מקח הראשון לא חל על מקח השני א"כ ליכא בזה מש"פ סוף דבר שעל מקח שני אינו אלא חוזר בדברים ואין רוח חכמים נוחה הימנו ובחיבורי הבאתי בשם הראנ"ח שיש לב"ד להודיעו שנקרא עבריין אבל יותר א"א לחייבו. ועל מקח הראשון מדינא ישבע הלוקח שהי', תק"כ ולפי מנהגי אם מספיק א"ע בכסף הדראן א"צ לישבע כלל והנלע"ד כתבתי

סימן קטז להרב המאוה"ג וכו' מוה' אפרים סטאניסלאווסקי ג' נ"י אבד"ק מיאסקופקי ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד הגט שהי' שם הבעל לתורה שמשון אליהו מפני שנקרא על שם שני זקניו האחד הי' שמו שמשון והשני אליהו ושם שמשון הנ"ל הוא בפתח וחותם א"ע שמשון לבד ובפ"כ נקרא שמא השי"ן בפתח והמסדר כתב רק שם שעולה לתורה שמשון אליהו דמתקרי שמאי והשמיט שם החתימה מפני שלא רצה להקדימו לשם המובהק וגם לא רצה לכתוב עליו דמתקרי כדעת הט"ז שלא לכתוב דמתקרי ע"ש החתימה. ורו"מ מפקפק ע"ז כי נודע לו שהמגרש רגיל לחתום בכל יום תמיד וא"כ החתימה הוא הרוב כמ"ש הב"ש ש"א אות א' בשם אביגדור דשם החתימה יותר עיקר משם שנקרא בפ"כ ועוד העיר דבנ"ד לא הי' ראוי לכתוב שם שמאי כלל דודאי אין זה שם חדש כמו שנקרא התנא אלא הוא קיצור משם שמשון והיו"ד שבסופו אין לה שייכות כאן והי' צריך לכתוב כפי שנקרא ממש והאריך בזה

הנה לכתחלה לא יפה עשה המסדר שהשמיט שם החתימה ובפרט בנ"ד שרגיל לחתום הרבה וכן אני נוהג להקדים בכה"ג שם החתימה כדעת הט"ג ש"כ אות א' סק"י שהביא רו"מ ואף דבתשו' שם ארי' סי' נ"ט חולק על הט"ג והסכים עמו בשד"ח סי' ו' אות ד' מפני סתירת דברי הט"ג שבש"ך אות י' סק"ז כתב בעצמו שאין להקדים שם החתימה אבל יפה כתב רו"מ דשא"ה דאפשר שחותמת בטעות ויש הוכחה מפני שרוב הנקרא בשם יענטא נקראים יענטא בסגול ועוד דבכה"ג דנ"ד שרגיל לחתום וגם הוא שם הקודש אחד מב' שמות שעולה בהם לס"ת י"ל דכ"ע מודי שהוא קודם והארכתי בזה בתשו' אך דיש לדון בזה לפמ"ש הט"ג בכללים סק"ט בשם סעדי' ישעי' דאף דשם שעי' שנקרא בפ"כ מעיד ששם ישעי' שחותם בו עיקר נגד שם עליי' לס"ת מ"מ אם שם שלס"ת הוא גם שם העריסה אזי הוא עיקר נגד חתימה וקריאתו בפ"כ וא"כ ה"נ בנ"ד שנקרא על שם ב' זקניו הוי הוא עיקר וע' בט"ג ש"א אות א' סקל"ו במי שעולה לס"ת בשם אברהם וחותם אברהם אבא ונקרא אבלי ישמיט שם החתימה אפי' לכתחלה ויכתוב אברהם המכונה אבלי אבל באם נקרא מעריסה אברהם אבא יוכלו לכתוב דמתקרי על שם החתימה ע"ש וא"כ מכ"ש בנ"ד ששם העריסה שמשון אליהו ועולה בו לס"ת שאין חשש במה שהשמיט שם החתימה וע"ש סקל"א דבחתימה יש לתלות שאינו רוצה להטריח לחתום שמו מלא ומכ"ש בשתי שמות די"ל כן שאינו רוצה לטרוח וחותם בשם א' ובתשו' חסל"א א"ע סי' ל"ו פסק דאם עולה לס"ת בב' שמות וחותם בשם א' יכתבו שם האחד דמתקרי בשני שמות ולפמ"ש יש לחלק בין אם מעריסה נקרא בשניהם או באחד ועכ"פ בדיעבד אין מקום לפסול הגט וגם מכח כתובת שם שמאי אין לפסלו כיון דכל הנקראים שמאי אין מדגישים היו"ד בקריאתו בפ"כ א"כ ליכא טעות ולעז בפני הרואים ואם יכתבו שמה או שמא יטעו שנקרא בשו"א וקמ"ץ כדרך שכותבים שמו ושמה או שמא גרים. שוב כ' לי הרב וכו' מו"ה מרדכי פרענקיל נ"י אבד"ק סאראקא שהוא הי' המסדר והביא מתשו' צ"צ החדש חא"ע סי' רי"ט רכ"ב רכ"ג דשם שכותבין באגרות ושטרות אפי' יש שינוי בהמבטא יש לכתבו כן בגט כמ"ש בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ט' ותשו' ב"י לענין סינים וצובא שהביא הג"פ סי' קכ"ח ומכמ"א שער ד' סי' ד' וגם אם הוא אינו חותם כן כל שאחרים כותבין כן אין חשש לעז ומכ"ש בנ"ד עכ"ד]. והנלע"ד כתבתי

סימן קיז להרב הה"ג וכו' מו"ה נחום וויידענפעלד נ"י אבד"ק דאמבראווע

מכתבו הגיענו וע"ד שאלתו באחד שמכר פרה מבכרת למשרתו הערל וקבל אדראן וגם עשה תק"כ ואח"כ מפר הישראל הראשון הפרה לישראל אחר ולקחה לביתו והערל ראה ושתק