מהרש"ם חלק א פו

מקרי מילה והיה מקום לומר דאם כשהגיד מתקשה מונח גם העור החיתוך למעלה ומתגלה כל החוט סגי לזה כ' הספרדי דבתחלה בעינן שיהיה מגולה גם שלא בשעת קישוי אבל אם פעם א' הי' מגולה גם שלא בשעת קישוי והעור החיתוך הונח כתיקונו על הגיד למעלה אפי' אם במשך זמן חזר וכיסה י"ל דסגי במגולה שליש כדין נימול כהלכתו ואין מזה סתירה להד"ח ותדע שהרי הספרדי מיירי בין בעור הערלה ובין בעור הפריעה ובעור הפריעה ודאי מיירי בנקלף מהעטרה ומ"מ מכסה שלא בשעת קישוי את העטרה ובשעת קישוי מתגלה וקמ"ל דל"מ אם מתחלתו כן הוא וה"נ גבי עור החיתוך מיירי בכה"ג אבל מ"מ מ"ש הד"ח ראי' מזה לדבריו אינו מובן כלל כמ"ש רו"מ ומ"ש רו"מ ראיה מדנקטו במשנה ובברייתא ושמואל אם הי' בעל בשר או מסורבל בבשר כיון דמיירי שכבר נתגלה העטרה פעם א' אלא דלאחר שנימול נראה כמכסהו כמ"ש רש"י א"כ לשיטת הד"ח הרי בכל גווני דינו כבעל בשר והול"ל דאם חזר ונתכסה צריך לתקנו מפני מ"ע יהיה מאיזו סבה שיהיה ובע"כ דליתא עכ"ד י"ל לפמ"ש בא"ז הגדול הל' מילה דאם משך הערלה דצריך למול מדרבנן אפי' אם נראה מהול כשמתקשה צריך למולו ע"ש א"כ י"ל דמה"ט נקט בעל בשר לאשמועינן דדוקא בכהאי גוונא שנעשה מאליו ולא ע"י שמשך בידים: וגם מ"ש רו"מ ראיה מדנקט בשר החופה וכו' והרי עור הפריעה ודאי אינו בשר והוכיח מזה דגבי עור הפריעה ליכא חילול שבת דיכול להשפילו בלא שום חבורה אבל בעור הערלה צריך לחתכו דוקא לענ"ד גם בעור הפריעה צריך לקרעו וכמ"ש הא"ז הל' מילה סימן צ"ח אות ד' בשם ר"ח מל ולא פרע כלומר לא קרע את העור וגילה את העטרה וכו' וכן נראה בחוש שאם רק דוחקין אותו למעלה הוא חוזר ונופל למטה וכשקורעין אותו ומקפלין אותו למעלה הוא מונח ע"ג הגיד היטב ולכן גם בעור הפריעה איכא חילול שבת וגם כבר כתב באס"ז ריש כתובות דאיכא במילה משום מפרק ועפמ"ג בפתיחה לאו"ח ויש לפלפל בזה והארכתי במק"א ואכ"מ והא דנקט בשר משום דנייר בשני העורות קרי להו בשר: ומ"ש רו"מ ראי' מהא דשבת (קל"ג) המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על ציצין וכו' פירש על ציצין המעכבין חוזר וכו' וברש"י פי' דהמעכבין שאינה כשרה עד שיחתכם ובע"כ דמיירי בעור הערלה שצריך חיתוך ולשי' הד"ח איך יפרנס הך דינא דהא כל זמן שלא פרע הוי בכלל לא פירש וחוזר גם על ציצין שאין מעכבין ואם כבר פרע הרי כבר נתגלה העטרה וליכא ציצין המעכבין וגם ביבמות (ע"א) פירש"י בד"ה סוף מילה ציצין שנשתיירו שלא חתך ג"ז לק"מ דדוקא היכא דע"י הפריעה ניזוז ונתכווץ עור החיתוך למעלה ע"ג הגיד ומונח שם גם אחר שמסיר ידיו משם ואינו חוזר ומכסה העטרה ס"ל להד"ח דמהני שפיר אבל אם עור הערלה חוזר ומכסה תיכף אחר הפריעה כשמסיר ידיו משם פשיטא דלא נימול עדיין מה"ת וצריך לחתוך עור המכסה וכן ראיתי כמ"פ שע"י שחתכו רק מעט מעור החיתוך חוזר ונדחף ומכסה העטרה תיכף אחר שמסיר ידיו מהפריעה ואין הפריעה מועיל לזה כלום ובכה"ג לכ"ע צריך לחתכו רק לפעמים ע"י הפריעה נשאר עור החיתוך מונח בטוב ע"ג הגיד למעלה מהעטרה בזה ס"ל דא"צ לחזור ולחתוך אפילו אם במשך הזמן חוזר ומכסה העטרה כיון דבשעת מילה נשאר מונח שם היטב על ידי שקפלו עור הפריעה למעלה שעי"ז מתחזק ומתכווץ גם עור החיתוך להיות נשאר שם. ומ"ש רו"מ דגם אי נימא דכשחוזר וחופה העטרה צריך למולו שנית מדאורייתא תיקשי אמאי לא משני ביבמות (ע"א) הא דזכרי' דאיתנייהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשיי' דמשכח"ל בכה"ג לק"מ דאי נימא דבכה"ג צריך למולו שנית היינו משום דאיגל"מ שלא נימול מתחלה כדינו שהרי היה עומד לחזור ולכסות העטרה וא"כ גם בשעת עשייה לא היה נימול ואם מתחלה לא היה עומד לחזור ולכסות העטרה ואח"כ ע"י איזו סיבה שנשמן הבשר וכדומה חזר ונתכסה באמת א"צ למול שנית רק מד"ס: אבל באמת גם ראיות הד"ח אינם כלום דמ"ש מהתוס' שבת ד"ה מל ולא פרע וכו' שהקשו אמאי איצטריך כיון דכבר קתני בשר החופה וכו' וקשה הא ברישא י"ל דמיירי רק בעור הערלה ובע"כ דגם ברישא הוי עיקר המילה ע"י הפריעה וגם החכ"א המטיר בזה אבל הוא תמוה דמ"מ אי לא תני סיפא הוי סד"א דברישא מיירי בחתך בלא פריעה ונשארו ציצין המעכבין וכמ"ש רו"מ ובאמת שהמג"ש תמה על התוס' מאי קושיא דבשר החופה היינו עור הערלה והוי סד"א דנהי דמחללין שבת גם על הפריעה כדתנן לעיל מ"מ י"ל דלא מקרי ערל לתרומה וקמ"ל דמקרי ערל ע"ש וצ"ל דהתוס' ס"ל דכיון דתנן לעיל מוהלין ופורעין וכו' והדר תני אלו הן ציצין וכו' קאי נמי אפריעה ומעכבין המילה ולכן הקשו שפיר וכ"ה בחי' ח"ס לשבת שם וזהו כמ"ש החכ"א וגם רו"מ כתב כה"ג ואין מזה שום סמך להד"ח: ומ"ש הד"ח ראיה מאבר ובשר המדולדל תמוה דהכא הא העור מחובר להבשר שלמעלה מהעטרה רק שדוחקין אותו בהפריעה שיהי' מתכווץ ומונח למעלה ואין לו דמיון כלל לאבר מדולדל שנחתך מן הבשר אלא שמתחבר ע"י חוט השערה וכדומה: וגם מ"ש הד"ח ראיה מהכ"מ א"צ תשובה כלל ונדחה מאליו. אבל מ"ש מלשון העיטור שפירש על מהלקטין לגלות העטרה הגם שי"ל דהיינו ע"י שחותכין אותו מתגלה העטרה ולא יחזור ויתכסה כמ"ש רו"מ אבל הנה בשו"ת ר"מ שיק יו"ד סי' רמ"ה הוכיח מדקתני מהלקטין את המילה ואם לא הלקיט ענוש כרת וקשה דאי בציצין המעכבין הא כבר תני לה התם ואי בשאין מעכבין הא אינו חייב ובע"כ דהיינו מלשון מהלקטין דנקט בשבת (קנ"ה ע"ב) מהלקטין התרנגולים למקום שא"י להחזיר וקמ"ל דגם באינו חותך רק שדוחקו למקום שאינו חוזר לכסות העטרה יצא ידי מילה ולא חילל שבת ואם לאו חילל שבת והא דנקטו רש"י וש"פ לחתוך היינו למצוה לכתחלה אבל דיעבד אינו מעכב ע"ש וא"כ י"ל דזהו כונת העיטור אבל בערוך ערך הלקט שרמז הד"ח שם פי' מהלקטין מלקטין הציצין המעכבין פי' אחר שהערלה כמו ילקוט שבתוכו העטרה וצריך לחתוך הילקוט כולו ואם לא חתכו כאלו לא מל ובשם ר"ש ורה"ג דיש בעיקר העטרה כמו זיז יוצא עודף על שאר האמה וכשחותך הערלה יש שמשתיירין ציצין בעיקר עטרה וכו' ויוצא אותו הזיז כהילקטו וכו' ע"ש וכפי הנראה ר"ל מה שלפעמים נשאר בראש עור הפריעה כמו זיז בולט וקורין קנעפיל וצריך לחתכו דאל"כ א"א לפרוע ועכ"פ אין א' מהם מפרש כפי' ר"מ שיק וע' בא"ז סי' ק"ו הביא בשם פיר"ח ג"כ ב' פירושים הראשונים ושהוא סובר כפי' ראשון דמהלקטין לשון מלקטין ומה שדקדק הד"ח מזה דא"צ לחתוך לא אדע מנ"ל דחולק על פי' ב' הרי י"ל דרק בביאור לשון מהלקטין נחלקו דלפי' א' ר"ל מלקטין: ומ"מ לדינא י"ל כדברי ר"מ שיק הנ"ל דחיתוך לאו דוקא ואורחא דמלתא נקט ונ"ל ראי' שהרי הבאתי לעיל בשם א"ז דפורעין היינו שקורעין עור השני וכ"ה שם סי' ק"ו מוהלין חותך את הערלה ופורעין קריעת העור המכסה ראש הגיד ע"ש ואפ"ה אם דחקו עור הפריעה למטה בלא קריעה אינו מעכב וה"נ החיתוך אלא דאורחא דמלתא נקטו וכיון דהעטרה מגולה לגמרי אינו ערל אבל אם חזר ונתכסה איגל"מ שהיה עומד מתחלה לחזור ולא נימול כלל ונ"ל ראי' לזה מהא דכסהו ונתגלה שפסק התב"ש סקי"ח דאם מתחלה היה עומד להתגלות חייב לכסותו והביא ראי' מהרא"ה ורשב"א ובחיבורי דע"ת שם סקי"א הוכחתי כן מדברי הגאון וא"ז ע"ש וה"נ בנ"ד וגם הר"מ שיק הוכיח כן מהא דשבת (קל"ג) אין עושין חלוק לכתחלה ופירש"י לדחוק העור שלא יחזור ואי ס"ד דאי חזר אינו מעכב מאי קמ"ל וסיים שם דדוקא אם העור בין של ערלה בין של פריעה חזר למעלה כמו שהיה מעיקרא אבל אם העור שהוחזר ושנפרע למטה קצוותיה נשארו מתחתיו כמו שנעשו בשעת מילה אלא שעל ידי שהיה חיתוך קטן ונדחק העור למטה עי"ז יש שם למטה הרבה מהעור ועי"ז נעשה העור מדולדל ורפוי ונתהפך מלמטה ומכסה מקצת העטרה אבל קצוות העור של הערלה והפריעה נשארו למטה מן החוט כראוי א"כ הרי כבר קיים פעם א' מצות מילה בזה נראה דהוי בכלל קטן מסורבל ע"ש: וזה לא כבר נדפס ספר כורת הברית מהרה"ג אבד"ק אליפאלי ברוסיא על הל' מילה וגם אני נתתי הסכמתי והוספתי שם כמה חידושים בסופו ושם הביא בשם שו"ת צ"צ החדש מהגאון מליבאוויטש שהעלה ג"כ בסי' ר"א וסי' ר"ב לסתור דברי החכ"א ופסק דמהני בדיעבד כשיתגלה ע"י הפריעה והסכים עמו הג' מהרי"מ מבריסק ע"ש והמחבר פלפל שם בראיותיו ומ"מ הגאונים הנ"ל פשיטא להו דערלה שלא במקומה אינה מעכבת ואני בקו"א אות כ"ג הבאתי מה שהקשה ח"א מהא דמילה בצרעת עדל"ת ולפמ"ש הר"מ פ"י מט"צ דאינו חייב רק בחותך כל הבהרת אם כן הרי אפשר לקיים שניהם שיחתוך רק קצתו וידחוק השאר לאחוריו ואני כתבתי לישבו בכמה תירוצים: ולכן נ"ל לדינא כדעת ר"מ שיק הנ"ל וגם אם א"א להבחין אם עבר זמן אחר שנתרפא וראו שהיה נימול בהתגלות העטרה