מהרש"ם חלק א פה

הראשון שנקרא בשניהם יחד וכן הוא כונת סה"ג אות י"ט ולענ"ד א"א לפרש כלל בע"א דאל"כ איזו שם יבחור להיות נקרא שם ראשון כיון שעולה לס"ת בשניהם יחד ומדברי הת"ג וב"מ נראה להדיא שהבינו כדעת רו"מ אבל אין הכרח לזה בב"ש. ומ"ש דכיון דחותם על וועקסלין בשם יהושע לבד זהו העיקר לא אדע מהו כי על וועקסלין חותמים בשם אויעס וכדומה ולא בשם יהושע: ומ"ש רו"מ כעין ראי' מתענית (ט"ו ע"א) אי הוה כתיב ושרים ישתחוו כדקאמרת השתא דכתיב שרים ישתחוו הא והא עביד ומוכח דאע"ג דכתיב רק ישתחוו משמעותו דישתחוו ג"כ וגם יקומו ואינו מובן דהתם הא איתא שרים וישתחוו וכ"ה בש"ס שם ואם כן הוא"ו מורה דמוסיף על ענין ראשון ובעין יעקב גרס אי הוה כתיב שרים ישתחוו וכו' השתא דכתיב וישתחוו וכו' א"כ עיקר הדיוק רק מן הוא"ו המוסיף וכן הוא בש"ס שם לעיל אי הוה כתיב יהושע כדקאמרת השתא דכתיב ויהושע הא והא עביד ופירש"י משום דוא"ו מוסיף וכו' ולפי הבנת רו"מ יהיה דברי ר"ז או ר"ש בר נחמני סותרים זא"ז ובע"כ דהגירסא כמ"ש בע"י או דאי הוה כתיב ושרים אין הוא"ו שייכה להשתחוואה אלא על השרים וע' כה"ג בתוס' חולין (ק"ב ע"ב) ד"ה לר"י וכו' אי הוה כתיב בשדה וטרפה לא תאכלו הוי לוקה שתים לר"י משום בהמ"ח וטרפה אבל כיון דכתיב בלא וא"ו אינו לוקה אלא א' ע"ש ובתוס' מנחות (ק"ג ב') ד"ה ל"ש דבתמורת עולה תמורת שלמים כיון דלא אמר ושלמים משמע ב' דיבורים וע"ש דאי נקט מנחה שעורים יש לפרש כל א' בפ"ע ולכן אין מזה ראיה להיכא דכותבין המכונה העשיל שיהיה הכונה על שני השמות וגדולה מזו מצינו בכתובות (כ"ה ע"א) דדריש לקרא דלא יאכלו מקדש הקדשים לא מידי דאיקרי קדש ולא מידי דאיקרי קדשים ובמנחות (ק"ט א') לר"ש דריש לקרא דלמכשול עון או מכשול או עון אף דבכל דוכתא לשון זה מורה על צירוף ב' התיבות ויש להעיר מזבחים (פ"ב ע"א) משל לתלמיד שמזג לרבו בחמין וא"ל מזוג לי א"ל במה א"ל לא בחמין אנו עסוקין עכשיו בין בחמין בין בצונן ומוכח דאם היה אומר מזוג בצונן לא היה חמין בכלל: ומ"ש רו"מ מש"ס דעירובין (י"ג ב') לא ר"מ שמו אלא ר' נהוראי שמו וכו' דלפמ"ש הנו"ב מ"ת יו"ד סי' קנ"א הכונה שגם ר"נ שמו תמהני דתיבת אלא ודאי הוא דוקא וממעט כל זולתו כדאי' בזבחים (ל"ד א') בקר וצאן אמרתי לך ולא חיה הלז"ד לתלמיד שא"ל רבו אל תביא לי אלא חטים והביא חטים ושעורים שהוא כמעביר ולא כמוסיף וכו' וע' תוי"ט פ"ד דנזיר בהא דאין מורא אלא של בו"ד מ"ש בשם הרא"מ בזה והתם בעירובין הכונה ששמו העצם היה רק נהוראי אלא שכינו שמו מאיר וטפי הו"ל להביא מש"ס סופ"ק דברכות בהא דיעקב וישראל דכתיב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך והכונה על שניהם אלא שזה עיקר ע"ש בכל הסוגיא: ובסוכה י"א ע"א) יתיב ר"י וכו' ואמר רב צריך לנענע א"ל ר"ה הא שמואל אמרה אהדרינהו ר"י לאפי' וא"ל אטו קאמינא דלא אמרה שמואל אמרה רב ושמואל א"ל הכי קאמינא שמואל אמרה ולא רב ע"ש הרי דלשון הא שמואל אמרה יתכן לפרש דלא ממעט אחר וכן הבין ר"י בדברי ר"ה עד שביאר ר"ה דכונתו למעט דדוקא שמואל ולא רב: ועפ"ז יש לדון לפמ"ש הג"פ סי' קכ"ח סוסק"ג בשם מהריב"ל דהיכא דיש לפרש ב' פירושים כיון דמשמע הכי ומשמע הכי הוי כלא כתב כלום ואינו בכלל שינוי ע"ש אם כן בנ"ד כיון דכתב שם יהושע שנקרא בפ"כ ואף שנקרא שיע מ"מ ידוע לכל כי הוא שם יהושע גם אי נימא דהמכונה העשיל משמע הכי ומשמע הכי כשר כיון דעכ"פ כתב חנוכה שהכל קורין בו וכיון דהגאון מהרש"ק בחא"ש סי' קצ"ד פסק בנקרא לס"ת זאב וואלף ובפ"כ נקרא זאב דאם כתבו זאב המכונה וואלף דנהי דלכתחלה לא שפיר עביד לדעת הנו"ב ואחרונים דהמכונה קאי על האדם מ"מ לדעת הב"ש כשר ובמקום עיגון וא"א בגט אחר יש להקל וכמ"ש רו"מ וע"ש סי' קצ"ו במי שעלה לתורה זאב וחותם זאב וואלף ונקרא בפ"כ וועלוויל וכתבו בגט זאב המכונה וואלף דמתקרי וועלוויל והכשיר ג"כ במקום עיגון א"כ בצירוף דברינו הנ"ל ודאי דיש להקל במקום עיגון ומ"מ אם אפשר שיחלוץ האח דהיינו שיתרצה בזה מסתפינא להקל וע' תשו' חא"ש סי' קי"ז וד"ת שער התשובה שם בשם שא"י ושדי חמד מערכת גט סי' ל' בענין דיעבד ועיין בג"פ סימן קכ"ה סקע"ט ופתחי תשובה סקכ"ב בדין עיגון ובתשובת ר"ב אשכנזי סימן כ"ד שפסק כדעת רד"ך ושכ"ה בתשובת רלב"ח ולכן נלע"ד כמ"ש וע"ע בשו"ת משיב כהלכה חא"ע סי' ט' באורך בזה ותמצא ג"כ סיוע להקל בשעה"ד והנלע"ד כתבתי סימן כז להרב המאוה"ג וכו' מו"ה מנחם מנלי סג"ל נ"י אבד"ק וואסלאי במדינת ראמאניא. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שבאו לפניו ב' תינוקות שנימולו ממוהלים שאינם בקיאים וחתכו מעט מעור הערלה ופרעו כדין עד שנתגלה כל העטרה ועתה אחר שנתרפאו חזרה הערלה וכיסתה רוב העטרה גם בשעת קישוי אבל יוכלו להורידה בידים למעלה מחוט העטרה וכאשר לא חלו בה ידים חוזרת וחופה כבתחלה אבל ראש העטרה בערך שליש נראה מגולה גם שלא בשעת קישוי והביא דברי הבינ"א בסופו שהעלה דבכה"ג צריך לחזור ולמול כבתחלה דבעינן דוקא שיחתוך עור המילה מרוב העטרה בגבהה והיקפה ולא סגי בחיתוך מעט ויתקן בהפריעה להעלותו למעלה ובתשובת ד"ח מסימן קי"ד עד סי' קי"ח דחה דבריו בשתי ידים ורו"מ בנה דיק על כל דבריו וסתר כל ראיותיו והביא ראיות להיפוך: והנה מ"ש הד"ח ראי' מדברי החכם הספרדי שבב"י שסיים וז"ל ויראה ודאי שבדיקת הקישוי לא נאמרה אלא לגבי המסורבל והמדולדל שנימולו תחלה כהלכתן אבל לכל השאר צריך שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי עכ"ל וכתב הד"ח וז"ל הרי דלא מל כראוי ודאי שלא חתך כל העור החיצון היא הערלה דאם חתך כל העור א"כ מל כהלכתו א"ו דמיירי שלא חתך כל העור ואפ"ה כתב דל"מ עד שיראה מהול בלא קישוי ולהאומרים דצריך דוקא כריתה מן הגיד למה יועיל אפי' נראה מהול כשאינו מתקשה הא ס"ס הערלה לא נכרתה מהגיד א"ו אם נתפשטה מן דיבוקה למעלה ועקרוה משם עד למטה זהו מילה דלאו דוקא כריתה מקרי מילה וכמ"ש הח"ס (היינו מ"ש בתשו' ח"ס סי' רמ"ט שהוכיח דמילה היא לשון הסרה ולאו דוקא חיתוך ע"ש) עכ"ד הד"ח ורו"מ דחה דלא מל כראוי היינו שחתך רק רוב הערלה ונשאר מיעוטו ואינו פוסל כיון דרוב גבהו והיקפו מגולה ולזה כתב דבעינן שיהיה מגולה גם שלא בשעת קישוי ולא סגי כשמגולה בשעת קישוי דוקא אבל אם רוב העטרה מכוסה כשאינו מתקשה אף שהעור נפרד מהעטרה ולכן כשמתקשה רובו מגולה לא מהני ומוכח להיפוך מהד"ח שהרי כיון דבשעת קישוי מתגלה מוכח שאינו דבוק בעטרה אלא שמחפה עליו ואפ"ה פוסל והם ציצין המעכבין המילה מה"ת עכת"ד רו"מ: ולענ"ד הרי לשיטת הספרדי החוט שע"ג ראש בשר העטרה לבד ג"כ מעכב רוב היקפו שיהיה מגולה ולשי' הבכ"ש רק חוט זה מעכב גם בגובה ואעפ"כ לענין שיהיה נראה כנימול גם במכוסה כל החוט הנ"ל בעור הערלה אם רק ראש בשר העטרה במקום המשופע שבמקום יציאת השתן מגולה בערך שליש ובתשו' ח"ס סימן רמ"ח מבואר דלאו דוקא שליש וה"ה רביע או גם פחות מגולה סגי ע"ש ובתה"ד סי' רס"ד מפורש דהשליש היינו ראש העטרה הנ"ל וא"כ נדחה ההוכחה שהביא רו"מ מזה נגד הד"ח דודאי י"ל דמיירי שהעור הערלה דבוק ע"ג החוט אלא שראש הבשר המשופע מתגלה בשעת קישוי מתחת העור דהיינו שאינו דבוק שם ושלא בשעת קישוי מתכסה וט"ז כתב דדוקא בנימול בתחלה כהלכתו סגי במתגלה בשעת קישוי אבל בלא נימול בתחלה ותיכף חזר העור וכיסה את העטרה בעינן שיתגלה ראשו גם שלא בשעת קישוי אולם האמת שמדברי הספרדי נראה דסובר דכל העטרה תהי' מגולה במסורבל בשעת קישוי ובלא נימול כהלכתו גם שלא בשעת קישוי דבלא נימול כהלכתו לא יתכן לומר שיהיה מועיל מה שראש הבשר המשופע מגולה שלא בשעת קישוי כיון שהחוט שהוא עיקר המעכב במילה (לשי' בכ"ש ודאי ולהספרדי עכ"פ מספק מעכב) יהיה מכוסה וכמדומה שבס' יד הקטנה דיבר מזה ואינו ת"י כעת ומ"מ אין סתירה מזה להד"ח דודאי מודה שעכ"פ בשעת מילה יתגלה ע"י הפריעה החוט אלא דס"ל דלא בעינן שיחתוך אלא גם בנשאר תלוי למעלה מהעטרה ומונח ע"ג הגיד סגי ואם אח"כ חזר ומכסה העטרה דינו כנימול כהלכתו וכמ"ש בנח"א שבאשכול סימן מ' דדמי לכיסהו לדם וחזר ונתגלה דא"צ לחזור ולכסותו והביא עוד מכמ"ק בזה ולזה אף שקלף עור הפריעה ועי"ז סובב גם עור החיתוך למעלה כיון שהסיר אותו ממקומו מקרי מילה שהוא לשון הסרה אבל אם אחר שקלף עור הפריעה מהחוט מ"מ עור החיתוך מכסה העטרה לא