מהרש"ם חלק א פד

חלחלת ובו נקב שיורד משם טיפין דם וליחה מעורב לפעמים אדום כדם ולפעמים אינו אדום ממש ומלחלח תמיד הכתונת כשיורד המעי לפרוזדור עד שנראה בחוץ וכשחוזר הבליטה לפנים אם בודקת אח"כ בעד היא טהורה ע"פ רוב ולפעמים גם העד מלוכלך וא"א לה להיות ז"נ לגמרי מבלי שירד הבליטה לחוץ וילכלך הכתונת או שירדו טיפין של דם כפי הנ"ל והבעל מגרשה מביתו והאשה בצער גדול ובוכה על עיגונה עכת"ד השאלה: וכבר הביא רו"מ דברי נו"ב מה"ק יו"ד סי' נ"ח שהחמיר בזה ובשו"ת האחרונים האריכו בזה והנה ד"ז צריך חקירה מהו ענין השבר כי אם נשתרבב הרחם למטה והוא המקור בד"ז הארכתי בתשו' להרב מטארטשין [ע"ל סי' כ"ד] ופלפלתי הרבה והעליתי לדינא דעכ"פ צריך שיהיה הפסק טהרה ובדיקת יום ראשון של ז"נ ואז יש להקל גם אם תמצא תוך ג"י הראשונים ומצאתי בשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ד בהג"ה שבאמצע התשו' שכתב דאף שהאחרונים החמירו תוך ג"י גם במכה היינו היכא דאפשר ליזהר דהו"ל להזהר אבל במכה שבתוך המקור שא"א לה ליזהר כלל אפשר להקל גם תוך ג"י אבל הנה מבואר שם וז"ל והנה בענין השבר צריך בירור כי יש מיני שבר שאין מוציאין דם כלל ואין להם שייכות להוצאת דם כי מה שהספרים יגידו מענין השבר של העתקת הדקין מתוך הפריסה שנתקרע לפעמים דמכה כזאת אינה מוציאה דם כל עיקר ואף דלא בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם מ"מ צ"ל באופן שמכה כזאת מוציאה דם לפעמים או אפשרות בכך ואם כי באו דמים במראות משונות מיום שבאו לה המכות האלה ונשתנו עליה סדרי ראייתה מ"מ אין זה כ"א דם המקור אלא שמכח דחק השבירה נעצרו השבילים שבהם הדם יוצא. החוצה ועי"ז משתנה ומתהפך לכמה גוונים ובהיות כן אפילו ביש לה וסת ובלי עת וסתה א"א לטהרה ועל כרחך צריך הדבר לאמוד כי אולי יהיו השבר בענין אחר שמוציאה דם והמורה ישאל על זה כי הכל נקרא אצלם שבר עכ"ל. ואחר זה כתב שם וז"ל ומכ"ש בזה שאנחנו יודעים ששינוי כזה מעכב הדם ברחם מחמת השבירה שסותם הילוכו ויציאתו אבל גוף המכה אינה מוציאה דם ודרך השבר בכך שאינו מוציא דם כל שאינו בדוק לנו שמוציא דם ובלא"ה אנו אומרים שע"י העיכוב שהוא מתעכב בביה"ח ונשתהה לבא חום הטבע מהפכו וע"כ יהיה שינוים אלו לבסוף כל מה שמתאחר לצאת וגם הראיי' שאין זה אלא מדם הווסת וכו' עכ"ל והגם דשם מיירי במה שהיא רואה בסוף ימי הוסת מ"מ חוששני להקל בכה"ג כיון שאין זה בכלל מכה המוציא דם ונודע כחו של הגאון החסיד בעל מע"צ שהי' גם בקי בחכמת הטבע והן אמת דלפי הצעת שאלתו נראה שיש נקב בחלחלת היורד למטה ויורד מהנקב טיפי דם וליחה ואולי הוא גוף המקור ולכן לא אדע מה להשיב עד שיחקור היטב ע"פ ב' רופאים בקיאים זה שלא בפני זה על כל פרטי הענין וכבר כתב בשו"ת שם ארי' א"ע סי' י"ב דבמה שאומרים שרואים בכלי הבטה לכ"ע נאמנים דהוי בכלל מלתא דעל"ג ובד"ז הארכתי בתשו' להרב אבד"ק סוואליווע בארץ הגר [ע"ל סימן כ"ד] דגם במה שמביטים לתוך הרחם יש להאמינם בכה"ג אם אומרים שרואים דבר ברור בעיניהם ולא על פי שיפוט שכלם והנלע"ד כתבתי: סימן כו להרב המאוה"ג וכו' מוה' אברהם יעקב הורוויץ נ"י אבד"ק פראבוזנא. מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו בדין גט שכ"מ שהיה מוכרח לסדר גט בעירו וכפי שנקרא עיר פראבוזנא בזיי"ן נוטה לשי"ן ולא שי"ן ממש יעוין בשו"ת רח"כ סי' ע"א בתשובת בעל מרכהמ"ש בשם תשו' ראנ"ח סי' פ"ז וגם מ"ש עליו וימצא דיש לכתוב בזיי"ן וכ"ה בשו"ת ב"ש א"ע סי' מ"ט ומ"ש בענין אם לכתוב בוא"ו או באל"ף כפי שכותבין בערכאות יעוין בשו"ת ד"ח ח"ב חא"ע סי' ק"ד דבשם עיר יש לכתוב בוא"ו שהוא מלאפו"ם ובמקום קמץ באיזו מדינות וכמ"ש גם הט"ג בש"נ אות ט' בשם טאבא בשם גדול אחד דבשם עיר לכ"ע יש לכתוב בוא"ו וכ"ה בנ"ש ומסיק דגם לכתחלה יש לכתוב כן ע"ש ובפרט שכן כותבים בכל המכתבים וכתובות ולכן יפה כ' רו"מ לכתוב פראבוזנא ועמ"ש בזה בשו"ת ברכת יוסף חא"ע סי' נ"ד ע"ד הנ"ש הנ"ל: ומ"ש בדין בארות ומעיינות והביא מדברי הג"פ שהובא בפת"ש שהוכיח מרש"י ביצה (ל"ט) דאם מושכין להלאה על ידי בריכה נקרא נהר ורו"מ צידד דגם אם נמשך להלאה ממקום נביעתו אם המעין עצמו בתוך העיר הוא ג"כ בכלל מעין ודוקא היכא דהמעין רחוק מהעיר והבריכה נמשכת להעיר הוי נהר הנה בג"פ שם סוף סקנ"ב הביא בשם מהר"ם מינץ שנסתפק בעיר אופנהיים דהמים באים לעיר מהנהר אלא שנמשך ע"י בריכות וצינורות אם הם בכלל בארות או מעיינות ולא רצה שיסדרו שם גט ומזה נראה דאם היו נמשכין ממעיין אף שבאים ע"י בריכות לכ"ע יש לכתוב מעיינות ועדיין צ"ע בזה אבל היכא דגם המעיין בעיר והמים נמשכין לתוך בריכות נראה דודאי שם מעיינות עליהם וכמ"ש הג"פ וראי' מהא דאיתא בתענית (י"ט ע"א) בעובדא דנקדימון בן גוריון שלוה י"ב מעיינות מים ונתמלאו ע"י גשמים ונדחק רש"י לפרש שהמעיינות לא היו נובעין כ"כ שיתמלאו מן הנביעה ובעין יעקב הביא הכותב בשם תוס' שהיו בריכות מלאים מים שנמשך לתוכן מי המעיין ולכן נקראים מעיינות ע"ש ומבואר דהבריכות נקראים מעיינות לפי שנמשך לתוכן מי המעיין: ולכאורה הי' נראה להביא סתירה מש"ס דע"ז (מ"ז ע"א) בעי רבה המשתחוה למעיין מימיו מהו לנסכים וכו' לעולם למיא קא סגיד והכי קמבע"ל למיא דקמי' קא סגיד וקמאי קמאי אזדי ופירש"י כלומר מעיין המקלח כל שהמים באות ראשון ראשון והולכות להם וכו' או דלמא לדברונא דמיא קא סגיד ופירש"י לדברונא דנהר לקילוח של נהר והילוכו השתחוה וכו' ומוכח מלשון רש"י דהקילוח שנמשך להלאה נקרא נהר אבל י"ל דהתם מיירי בנמשך שלא ע"י בריכות שוב נזכרתי דבתב"ש סי' י"א סקי"ג העלה דכל הנמשך אפי' בבריכות מן המעיין נקרא נהר ורמז גם להא דע"ז (מ"ז) הנ"ל וע' בדע"ת שם סקי"א ובקו"א שם וצ"ל דדוקא אם הבריכה מתמלאת אח"כ והמים נשארין עומדין אז הוי בכלל מעיין וכמש"ל ראי' מהתוס' תענית משא"כ במקום שנמשכין והולכין לנהר גם הם בכלל נהר וע' ירמיה י"ח פסוק י"ד מים זרים קרים נוזלים ובתרגום ומי מבוע נבעין הרי דאף שהם נוזלים נקראים מי מבוע וי"ל וקצרתי ז"ז מ"ש רו"מ דכיון דהנהר קטן ואין לו שם ידוע סגי לכתוב מעיינות ובארת צדקו דבריו וכמ"ש בשם הח"ס ח"ב סי' ל"ג והט"ג ופת"ש סי' קכ"ח סקל"ד וגם המעיין שבתוך הבתים המיוחדים והם בכלל העיר מצטרף: אבל דא עקא במ"ש בהגט שם המגרש יהושע המכונה העשיל כיון שעולה לתורה וחותם בשני השמות יהושע העשיל ובפ"כ נקרא יהושע (מסתמא נקרא שיע ולא יהושע) והנה אם היה נקרא בפ"כ העשיל היה ראוי לכתוב יהושע העשיל דמתקרי העשיל וכמ"ש בט"ג בליקוטי שמות סקל"ד בשם הח"ס גבי אליעזר ליפא וע' בשו"ת חא"ש סי' ק"ל קל"ו קנ"ז וקע"ז וסימן ר"ו ובס' ד"ח שער התשובה דחה דברי החא"ש וע"ע בתשובת ברכת יוסף א"ע סימן ס"ז ותוע"ר חיו"ד סי' י"א במי שעולה לתורה יהודא ליב ונקרא בפ"כ ליב דאם כתב יהודה המכונה ליב כשר ובאמת שכ"ה בג"פ סי' קכ"ט סקס"ד בשם ב"ח אבל בנ"ד שנקרא בפ"כ בשם הקודש ולא נקרא מעולם בשם העשיל לבד ולתורה וחתימה עולה יהושע העשיל לא אדע שום צד לכתוב יהושע המכונה העשיל כיון דמעולם אינו נקרא בשם העשיל לבד: ומ"ש במה שעשה הסופר מן כל תיבת בנפשיכי אות גדול מפני שטעה והשמיט היו"ד דיש לחוש שמא הוי כתב ע"ג כתב אין זה חשש כלל כמובן וכן נהגו כל הסופרים וכבר ראה גם דברי עזר מקודש שהתיר ויותר יש לחוש שהוא כתב שיכול להזדייף כיון דאפשר עי"ז למחוק כמה תיבות ולעשות מהם אותיות גדולות וכבר נשאלתי בזה וגם בשו"ת שערי צדק מדעעש סי' ק"ח העיר בזה אבל כיון דבדאיכא ע"מ אין בו פסול וגם יש לחלק מסברא דאין זה בכלל יכול להזדייף לכן אין למחות במה שהמנהג פשוט. וע' בב"מ סימן קכ"ד ס"ב וס"ו וע"ש עוד בשע"צ במ"ש די"ל דהוי שינוי אות ואין דבריו נראים לענ"ד ופוק חזי מה עמא דבר: והנה השואל חזר וכתב לצדד דבדיעבד במקום עיגון יש להכשיר בכתיבת שם יהושע המכונה העשיל והנה מ"ש שמדברי הב"ש סקכ"ד מבואר דבכה"ג שעולה לס"ת וחותם בשני שמות ונקרא באחד לכתוב דמתקרי בין ב' השמות לא ידעתי מהו דהתם הכונה לכתוב שם שנקרא בפ"כ ועל ב' שמות שעולה לס"ת וחותם יכתוב דמתקרי ויכלול ב' השמות יחד ומשום דודאי שם שעולה לס"ת וחותם עיקר ואין להקדים קיצור השם שנקרא בפ"כ לכן כתב דמיירי שנשתנה מ"ח לכן הוא הודם ומ"ש הב"ש ועל הראשון כותבין דמתקרי ר"ל שם