מהרש"ם חלק א פ

דגיטין סי' ט"ז דבדבר שאינו מבורר הוי הכל של שותפות וע"ש בק"נ אות ל"ג וע' בחו"מ סי' רצ"ב סעיף ו' בהג"ה בשם תה"ד א"כ כל פרוטה הוא של כל אחד מהשותפים ולכן קשה להקל ובתשובה אחרת הארכתי לצדד בזה. והנלע"ד כתבתי: סימן כא להרב הגאון המפורסם וכו' מוה' משה גרינוואלד נ"י אבד"ק חוסט בארץ הגר. מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו בעובדא שבא לפניו בת"ח אחד שזה כעשר שנים נטרפה דעת אשתו ר"ל באופן הנהגתה בדרך עקשות פעם בעצבות ומר"ש ופעם בכעס ורגזנות וכל הנהגתה חוץ מגדר הדעת וכן תהלוכותיה בבגדים חוץ מגדר הנשים ומורדת על בעלה בכל הענינים וכמ"פ תבעה מהבעל גט פטורים ואח"כ חזרה בה וזה זמן שהתחילה לבקש מאוד ג"פ ונסעה לבית אביה ועיכבו בדבר עד שנסעו לגדול א' ועשה פשר ביניהם שידורו עוד שנה א' ואם גם עד כלות השנה תתנהג בדרכיה מחויבת לקבל ג"פ ואם לאו אסורה בהנאתו וקבלה ע"ע כן באו"ש בפ"מ והזוג חתמו א"ע ע"ז והאשה נתנה לבעל כל דין נאמנות וגם הגדול הנ"ל חתם ע"ז ובתוך השנה דחקה האשה עליו להתגרש ונמנע הבעל מזה עד שגלגל עמה חיי צער עד כלות השנה ובמשך הזמן הזמינה האשה את בעלה בדא"ה ובכלות הזמן קבלה התראת ב"ד מהרב מרא דאתרא שנמסר לה בעדים לקיים הפסק הנ"ל או לירד עמו לד"ת ומיאנה לשמוע והזהירה לבל תדור עמו בחצר ונסעה משם ועתה דופק הבעל לפתוח מעליו כבלי העיגון כי לא הוליד עוד בן זכר ומה שנוגע לד"מ ישליש בטוחות על סך מסוים כי לכשתשתפה יקוב הדין ביניהם או אם מי מקרובי' ירצה לבא עמו לד"ת יסלק מה שיופסק עליו הדין עכת"ד השאלה: והנה ראשית דבריו לדון בה דין נשתטית והביא מחלוקת הפוסקים אי בעינן דוקא סי' שוטה דבש"ס ריש חגיגה וכבר הארכתי קצת בזה בחיבורי דע"ת סי' א' סק"מ וע"ש מ"ש בזה ואולם כתר"ה הביא מתשו' ב"ש א"ע סימן צ"ה שהעלה דלענין חדר"ג אם נטרפה דעתה באופן שא"א לנהוג עמה מנהג אישות מתירין לו החדר"ג וכ"ה בפת"ש סי' א' סקט"ז בשם הר"א טיקטין וכ"ה בתשו' ארי' דב"ע סי' כ"ה דיש להקל בזה בפלוגתא דרבוותא וכת"ר העיר דא"כ להסוברים דחרם דאורייתא הוי סד"א ולחומרא: הנה בד"ז כבר הארכתי בחיבורי משפט שלום בקונטרס תיקון עולם לסי' רל"א אות י"ט והבאתי מכמ"ק בזה ואח"ז מצאתי בתשו' הרי"ף סימן רצ"א שכתב ג"כ דכל דיני מנודה אינו ד"ת וכל תיקו להקל אך לפמ"ש התשב"ץ ח"ב סי' ע"ב שהבאתי שם דגוף דין איסור הנידוי גם של ב"ד הוי דאורייתא אבל דיני הנידוי איך להתנהג בו הוי ספיקו להקל ושכ"ה ברדב"ז ח"ג סימן תתקי"ח ובזה ישבתי דברי הר"מ פדאוה שהובא בד"מ יו"ד סי' של"ד ע"ש והעליתי דבחדר"ג שנעשה רק לתקנה ולא למיגדר מלתא דאיסורא לכ"ע הוי רק דרבנן ובזה ישבתי דברי הד"מ א"ע סי' א' וב"ש שם וראיתי לכת"ר שנסתפק אולי דוקא לישא אשה אחרת ס"ל כן ולא לגרש בע"כ דנוגע לגבי האשה לאיסור תורה ואני מצאתי בט"ז א"ע סימן ל"ט סק"ה שכתב בפשי' דבפלוגתא לענין מומין דמותר לגרשה בע"כ כיון דאיכא פלוגתא ע"ש ומה שהאריך כת"ר בדין נכפית בדברי הב"ש ונו"ב מ"ת סימן ק"ד גם אני בעניי הארכתי בזה בתשו' א' להרב אבד"ק אזערני והבאתי מתשו' בש"ר סי' קס"ח ורדב"ז ח"א סי' נ"ג דמבואר דיכול לזרוק הגט והרדב"ז הבין כן בדעת הרא"ש וכ"ה בתשו' תפ"צ להגאון אבד"ק גלוגא וגם מ"ש הרא"ש ואפי' את"ל דר"ג משוה מדותיו וכו' הנה בב"י א"ע סי' ל"ח ביאר מ"ש הרא"ש ואפי' את"ל וכו' שאין דעתו כן לדינא ע"ש וה"נ בנ"ד וע' עוד כה"ג במרדכי ב"ב ר"פ מי שמת שכתב ועוד אפי' את"ל דכה"ג ל"ש למימר אא"מ דשלב"ל וכו' ובחידושי אנשי שם שם הוכיח דהמרדכי גופיה לא ס"ל כן וסיים כמו שמוכח הלשון ועוד אפי' את"ל וכו' ע"ש הרי דלשון זה הוא רק ליתר שאת ולא משום דס"ל כן וזה ראיה ברורה: אבל מ"ש כת"ר מתשו' נפש חיה סי' מ"ב סתירה לפי' הנו"ב מהרא"ש פ' הבע"י סימן י"א שהוכיח מכתובות ס"ג דכופין בשוטים ולשי' נו"ב בביאור דברי תשו' הרא"ש הרי דגם בכפיי' זו אפשר שימאן לומר רוצה אני וסיים כת"ר ראי' שאין עליה תשובה והנה הגם שדברי הרא"ש הנ"ל הם גם בתשו' הרא"ש כלל מ"ג סי' ד' בכ"ז י"ל דודאי בכה"ג שמכין אותו מלתא דל"ש שיתעקש ויעמוד בדעתו וכיון דהך דמוסיפין על כתובתה במורד הוא רק תקנתא דרבנן וקיי"ל דבמלתא דל"ש לא תקנו גם בדבר שהוא רק תקנה לטובת הכלל וכמ"ש המל"מ פ"ד ופכ"א ממלוה בשם רי"ט ודלא כרד"ך ועמ"ש במשפט שלום סי' רל"ה ראיות מכמ"ק בזה ולכן פריך שפיר: ועוד י"ל לפי המבואר ברמב"ם פ"א מנערה בתולה הי"ב דבדאיכא תשלומי קנס אין לוקין מכות מרדות וע' פמ"ג או"ח בפתיחה כוללת ח"א אות כ"ז א"כ י"ל דהש"ס פריך הכי דתרתי לא משכח"ל דאם מוסיפין על כתובתה למה יכופוהו בשוטי והא ממונא משלם ולא לילקי אך מלשון הרא"ש ל"מ כן ולכן העיקר כתי' א' ומ"מ לדינא כבר כתבתי הנלע"ד בזה: ומ"ש כת"ר מדברי הגט מקושר סי' קי"ט בשם תשו' פ"מ סימן נ"ה נ"ו שדקדק מתשו' רשד"ם סי' ק"כ דיש לחוש למה שכ' מהרי"ק שרש ס"ג לחוש דשמא גם במורדת תיקן רגמ"ה והביא מתשו' נחי"ע סי' ה' שכתב דמהרי"ק לא החמיר רק לענין אם ירצה לעגן המורדת לעולם גם צידד שהרי מהרי"ק סיים שיציעו לפני מו"צ וכו' א"כ ע"י ב"ד שרי אבל במהרי"ק שם מבואר דדוקא בהצעה לפני ראשי הקהל והם יציעו לפני מו"צ שהרי גם בתחלה שאלו ממהרי"ק ואפ"ה לא התיר בעצמו וכפי הנראה הי' חוכך בדבר ולבו היה נוקפו ומסר הדברים למורה אחר והוא יורה אבל יפה כ' כת"ר דבנ"ד דהוי מלתא דל"ש יש להקל וכמ"ש הרשד"ם גופי' שם אבל בגוף ספיקו של מהרי"ק יש לדון דודאי לא עביד רגמ"ה תקנתא לרשיעי והאשה המורדת בבעלה עוברת על שיעבודה לנגדו ולא יתכן לעשות תקנה עבורה וכמ"ש כה"ג בתוס' ב"מ (מ"ז ע"ב) ד"ה אי אמרת וכו' וא"ת וכי תקנו משיכה בשביל שאינם מהוגנים וכו' אך י"ל דשאני הכא דכבר תקנו בשביל נשים הגונות לכן משום ל"פ התקנה קיימת גם במורדת אבל התם שלא היתה התקנה רק בשביל שאינם מהוגנים הקשו התוס' שפיר אבל מ"מ נראה ראי' מהתוס' ב"ב (ל"ה ע"ב) ד"ה אין מוציאים וכו' ואפילו כתבו הרשאה זל"ז הואיל ורשעים הם אין נזקקים להם ע"ש הרי דתקנת הרשאה בטלה גבי רשעים שרוצים לחטוא עי"ז ועקצה"ח ונה"מ סי' מ"ט בזה וכה"ג כתב הר"ן בתשו' והובא בחו"מ סי' רל"ה גבי תקנת פעוטות ועמ"ש בחיבורי שם וע' בב"ח חו"מ סי' קפ"ב ורסי' רכ"ח מהא דמעשה דבני רוכל וה"נ בנ"ד אם נאמר שתיקן ר"ג במורדת אתה נותן יד לפושעים הם הנשים הפרוצות להבזות בעליהן ולמרוד בהן ולכן יש לאמד דעתו הקדושה שלא תיקן בזה אלא דמהרי"ק חשש להתיר שלא יאמר כל א' מורדת היא אבל על ידי ב"ד ובפרט מאה רבנן שהוא טורח גדול והוצאה לכ"ע יש להתיר וכן מצאתי בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' ת"ש שהעלה בפשי' דבכה"ג לא תיקן ר"ג דאל"כ לא שבקת חיי שכל אשה תמרוד בבעלה וכו' ואפי' כבר קיים פו"ר יכול לגרשה בע"כ או לישא אחרת ועתשו' רע"א מהד"ת סי' פ"ב שסמך להקל במורדת גם בלא ק"ר והביא גם כן מתשובת רשד"ם סי' ק"כ שהביא כת"ר וגם בתשו' משיבת נפש סי' מ"ב התיר כן ומכ"ש דיש להתיר ע"י ק"ר בכה"ג דנ"ד: והנה מ"ש הג"מ לפקפק בהס"ס שכתב רשד"ם דהוי ס"ס שאינו מתהפך הנה הרשד"ם לשיטתו אזיל בחח"מ סי' שפ"ב שמיקל ע"י ס"ס שאינו מתהפך וגם מש"א יעו"ש ואגב הנני כמזכיר שיש לי ראיה מש"ס דכריתות (י"ג ע"א) אלא אמר רבא היינו טעמא דבנה טהור דספק ינק כשיעור וספק לא ינק ואת"ל ינק כשיעור ספק ינק בכא"פ ספק ינק ביותר מכא"פ והתם הוי אינו מתהפך וגם מש"א ואפ"ה סמכינן להקל ולפום ריהטא לא מצאתי למי שהעיר בזה ונראה דהתם הא כל האיסור רק מד"ס מגזירת י"ח דבר וע"ש ברמב"ם פ"ח משאה"ט לכן מקילין בזה וגם בס"ט ברה"י מדרבנן ועיין פרק ד' דטהרות משנה י"א: ומה שהעיר כתר"ה דלא נוכל להקל מספק לענין גירושין בע"כ דהוי סד"א עפמ"ש הח"ס חא"ע ח"א סי' ק"ג וח"ב סי' מ"ה דשטר שלא נעשה מדעת המתחייב אין לו דין שטר אלא דכל אשה הנישאת משתעבדת שאם ירצה לגרשה יגרשנה אבל בזמן הזה דאיכא חדר"ג כשמגרש בע"כ אפי' ע"י עדי מסירה בדאיכא נמי עדי חתימה י"ל דהוי כמזויף מתוכו שהרי חתמו בלא רצון המתחייב והו"ל מפי כתבם וזימנין דאתו למיסמך עלייהו ע"ש וא"כ הוי סד"א לגבי האשה אלא שבנה דיק לסתור דברי הח"ס ואני בעניי גם לשיטת הח"ס הוי רק חומרא דרבנן שהרי בדאיכא ע"מ גם במזויף מתוכו מבואר ברש"י