מהרש"ם חלק א פא

גיטין (י' סוע"ב) דהוי רק פסול דרבנן דלמא אתי למיסמך עלייהו וכ"ה בב"י סי' ק"ל בשם רמב"ם וש"פ אם כן אכתי הוי רק ספק פלוגתא בדרבנן ואף שדעת הגאון דמזויף מתוכו פסול מה"ת מ"מ שוב איכא ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן דקיי"ל להקל: ואולם מה שתמה כת"ר ע"ד הח"ס מש"ס דקידושין (מ"ח ע"א) אבע"א דכ"ע אית להו דר"ל והב"ע שכתבו לשמה ושלא מדעתה ובפלוגתא דרבא ורבינא ור"פ ור"ש קמיפלגי וכו' והא התם בדאיכא ע"ח מיירי דאל"כ הא לעיל ארנב"י דמיירי שאין עליו עדים וא"כ לא דמי שטר אירוסין לגירושין דהתם הוי מדעת האשה משא"כ בקידושין ואיך מקיש הויה ליציאה עכ"ד. הנה לענ"ד לק"מ דהא השטר כל זמן שלא קבלתו האשה מדעתה אינו כלום ואינה מתחייבת בכך כלום נגד בעלה וכשקבלתו מדעתה הרי חל ההתחייבות באמת מדעתה ודמי לשטר שנכתב מדעת המתחייב ומה בכך שנכתב בתחלה שלא מדעתה כיון שלא חל אז עליה כלום: וגם מה שהקשה כת"ר מש"ס דכתובות (כ"ב ב') דפריך מ"ש בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אם נשאת לא תצא וגבי שנים אומרים נתגרשה וכו' תצא והא לפמ"ש הב"ש סי' קמ"א סקמ"ו לשי' רמב"ם היכא דחיישי' לי וליכא תקנת חז"ל להכשיר הגט בטל מה"ת כיון דהוי מפ"כ א"כ כיון דתרי ותרי מדרבנן לא תנשא שוב מהראוי דתצא וצ"ל דהרמב"ם לא אמר אלא בע"ח והכא מיירי בע"מ אבל לשי' הח"ס דגם בע"מ איכא חשש מזויף מתוכו הדק"ל ומה פריך הש"ס עכת"ד. לענ"ד לק"מ היכא דמדרבנן פסול בודאי י"ל דבכה"ג לא תקנו להכשיר עדות שבשטר אבל בתרי ותרי הרי לפי דעת הנך ב' עדים שנתגרשה כדין באמת הגט כשר והוכשר עדות מפ"כ אלא דאנן מסופקין ע"פ דברי העדים המכחישים אותם ולכן לא תנשא א"כ מה"ט מהראוי שלא תצא בדיעבד ואין הגט בטל מה"ת שהרי אם אמת כדברי עדים הראשונים באמת הוכשר מפ"כ וכה"ג כתבו התוס' בב"ק (מ"ו ע"ב) ד"ה גלית אדעתך וכו' ואפי' לר"נ דאמר כי ליכא לאשתלומי מהאי מישתלם מהא יודה הכא דע"כ ל"ק ר"נ אלא בשור תם שדחף את חבירו לבור שבעל השור אין לחייבו אלא רביע אע"פ שודאי הזיק לפיכך משתלם כל השאר מבעל הבור כיון שהבור הרגו לשור אבל כאן שאם הולד במעי אמו בשעת נגיחה יש לו להתחייב בתשלומין אין לחייב הפרה תשלומין שהם על הולד לשלם אם נגח ע"ש. ובסברא זו אמרתי ליישב מה שהקשו האחרונים בהא דבאה"ע סי' י"ז סל"ד בהא דנפל למשאל"ס דאם נשאת ל"ת כתב הרמ"א דאם נשאת בעבריינות במזיד תצא ובסימן ק"נ בגט פסול מדבריהם לא הגיה כן ונראה עפמ"ש רש"י יבמות (דף מ"ט ב') בהא דאמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר דהא תפסי בה קידושין ופירש"י דגם לאחר שזינתה לא פקעי מינה קידושין וכ"ה בנימוק"י שם ובאב"מ סי' ח"י הוכיח מזה דהיכא דאין קידושין תופסין פקעי נמי הקידושין הראשונים אף שהי' בהיתר ע"ש ומעתה לפ"ז בגירשה בגט פסול מדבריהם דמדאורייתא הגט כשר א"כ בנשאת לאחר חלו קידושי שני מה"ת וממילא פקעי קידושי ראשון כיון דאם בא הראשון לקדשה אחר שנשאת אין קידושין תופסין ועיין באב"מ רסי' ט"ו בשם הד"מ בזה ומ"ש ע"ד הח"מ וב"ש שם ולכן אף שעשתה כן במזיד לא תצא כיון שכבר פקעו קידושי בעלה הראשון אבל בהא דנשאת כשנפל בעלה למשאל"ס דכל טעמא דלא תנשא משום דהוי מיעוט המצוי שהבעל עוד חי ולפי אותו צד שהבעל חי באמת אין תופשין קידושי שני וממילא לא פקעי קידושי ראשון והיא עוד אשתו לכן בנשאת במזיד תצא וא"ש ודו"ק כי הוא עצה נכונה בס"ד: אבל בגוף דברי הב"ש יש לתמוה דאם כל גט לא מתכשר אלא משום דאפקעינהו חז"ל לקידושין א"כ בכל גט פסול מדרבנן יופסל מה"ת ועוד דכל גרושה תהיה מותרת לכהן מדאורייתא ועמ"ש במשפט שלום סי' רל"א בקת"ע אות י' בזה ובחידושי אמרתי ליישב מה שהקשה בחי' הרי"מ לחו"מ סימן כ"ח לשיטת הרמב"ם דעדות שבשטר הוא מדרבנן דכתיב מפיהם ולא מפי כתבם ולפ"ז בגט בעדי חתימה לבד אין הגט מועיל אלא מדרבנן ומשום דאפקועינהו לקידושין כמ"ש הב"ש הנ"ל א"כ מה הועילו חז"ל בתקנת זמן בגיטין הרי אם לא יהיו העדים לפנינו או שלא יזכרו הזמן רק מפי כתבם (דאל"כ הרי גם בלא זמן יודעים הזמן שנתגרשה אחר הזנות] הרי לא יועיל הגט אלא משום דאפקועינהו לקידושין ולא תתחייב מיתה שהרי נעקרו הקידושין למפרע ואמרתי בזה דהנה לכאורה גם מפ"כ הרי בקבלו עליהם קא"פ עדותן כשרה ובממון אין מועיל קבלתם להיות לו דין שטר לגבות ממשעבדי שהרי הלקוחות לא קבלו ע"ע עדותן וגבי גט לשי' תוס' נדה (מ"ט) ורא"ש פמ"ח דגם גבי איסורא מהני קבלתם במה שפסול רק משום דילפי' מממון א"כ בשלמא במגרש בע"כ ל"מ העדות אבל הכא כשיחפה על ב"א הרי שניהם קבלו על עצמן העדות ומהראוי שיועיל מדאורייתא בלא אפקעינהו אלא דכיון דמ"מ לא מהני לאסרה על כהנים ולהתירה לעלמא שהרי האחרים לא קבלום עליהן א"כ אין גירושין לחצאין וכה"ג כתב הפ"י קידושין (ס"ה ב') והנה בגיטין (דף פ"ב) מבואר דהיכא דל"מ הגט משום שאינו מתירה לכל מ"מ מקרי ריח הגט לפסלה לכהונה דכתיב גרושה מאישה אפי' אינה גרושה אלא מאישה וכ"ה ביבמות (נ"ב ע"א) דאפי' אמר הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם מקרי ריח הגט עכ"פ ופוסל לכהונה מדאורייתא ע"ש: והנה בקידושין (ס"ה) פריך אמאי אין מועיל הודאת בעל ואשה גבי קידושין וגיטין כמו דבממון הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומשני דהכא חב לאחרים וע"ש ברשב"א ופ"י ביאור הדבר ובתוס' גיטין (ד') מבואר דבגיטין היינו דחב לאחריני במה שפוסלה לכהונה וא"כ הכא דאיכא עדים מפ"כ דמהני לפסלה לכהן משום ריח הגט שהרי לעצמן קבלו עליהם עדותן אלא דהגט ל"מ משום שאינו מועיל לגרשה לגמרי ואין גירושין לחצאין אבל עכ"פ פוסלה לכהן א"כ שוב מהני הודאתם כיון דבהודאה לא חב לאחריני דבלא"ה פסולה לכהונה ע"י העדות מפ"כ א"כ שוב מהני הגט מדאורייתא משום הודאתם וא"צ להפקיע הקידושין למפרע ודוקא היכא דמגרשה בע"כ בע"ח ל"מ הגט אלא מדרבנן משום דאפקועינהו משא"כ הכא דהבעל והאשה קבלו עליהם העדות מפ"כ שפיר מהני הגט מדאורייתא ולא אפקיעינהו לקידושין ושפיר מהני תקנת זמן בגיטין וא"ש: ואולם בגוף סברת הח"ס צדקו דברי כתר"ה דבכה"ג דבכל גט העדות מפ"כ ליכא חששא דיסמכו על העדים מפ"כ דדמי לשמות מובהקים דאיתא בגיטין י"א דלא חיישי' דלמא אתי למיסמך עלייהו ותיתי לי שכן עלה בלבי טרם ראיתי דבריו וכוונתי לדעתו בזה ואני מוסיף שהרי מבואר כה"ג בסימן קכ"ד בב"ש סק"ג בשם המגיד אך דמ"מ י"ל דבנ"ד מנ"ל להרואים שגירשה בע"כ שמא יסברו שהי' מדעתה ומהני העדות שבכתב: וכה ראיתי שהביא כת"ר דברי הרשב"א גיטין (ע"ד) דהא דמהני גט בע"כ אף דנתינה בע"כ ל"ש נתינה דהא אין בעלה קנוי לה אלא שיש לאשה שיעבוד על בעלה והוא מסלק שיעבודה ע"י הגט ואם נאמר שא"י לסלקה אלא מדעתה אתה מחייב אותו בעל כרחו ואל תחייבהו ובזה תי' קו' הח"ס עלה בלבי דלפ"ז בכה"ג דנ"ד שהבעל פטור מכל חיוביו לנגדה שהרי נשבעה שלא ליהנות ממנו וגם היא מורדת ומסרבת וכמ"ש כת"ר א"כ שוב לא יועיל מדינא גט בע"כ דנתינה בע"כ ל"ש נתינה והוא הערה גדולה אך לפ"ז קשה גם בעוברת עד"מ דהפסידה כתובתה וכל חיובי הבעל ותיקשי דלא יוכל לגרשה בע"כ מן התורה וצ"ע אבל גם בלאו הכי יש לפקפק בהיתר גירושין בע"כ בנ"ד שהרי לפי הצעת הענין יש בה חשש נשתטית ולפעמים היא בעצבות ומר"ש ולכאורה לפ"ז יש לסתור הטעמים שכתב כת"ר דהויא מורדת ומסרבת ועוברת על השבועה דאפשר שלא עברה בשאט נפש רק מפני שטותה אלא דא"כ ממ"נ יש להקל והתינח להתיר לו לישא אשה אחרת אבל לענין לגרשה הרי יש לחוש שמא היא בכלל שוטה או עתים שוטה ואף דבשו"ת עט"ח סי' י"ז שרמז כת"ר העלה דלענין זה תליא רק ביודעת לשמור א"ע וגיטה וגם אנן בקיאין בבדיקה הרי הרגיש שם שדברי הט"ז הר לנגדו אלא שסמך להקל מפני תקנת האשה במה שנוגע לסכ"נ ע"ש משא"כ בנ"ד וגם מצאתי בתשו' רי"ן הרא"ש סי' פ"ט בשהתה י"ש ולא ילדה דאין לכופה לקבל גט אבל מותר לו לישא אשה אחרת ע"ש ומוכח דס"ל דאיסור גט בע"כ חמור טפי וד"ז נעלם מהאחרונים ולכן חוששני להתיר בנ"ד לגרש בע"כ אבל הנני מצטרף בצירופא דרבנן להתיר להרב וכו' לישא אשה אחרת והנלע"ד כתבתי: סימן כב: להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יעקב יצחק הורוויץ אבד"ק קאנטשינא. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו ביהודים שקנו יער מאדון לכרות להם העצים עד זמן פלוני לא יאוחר מפני שנחוץ להאדון