מהרש"ם חלק א עח

דעכ"פ איכא חשש דאורייתא ל"מ חזקת חולין שא"ב נ"מ אלא לדרבנן להקל עי"ז בחשש של תורה כמ"ש הר"ן פ"ב דפסחים לענין דשיל"מ דלא עשו חז"ל תקנתם אלא להחמיר ולא להקל נגד חשש איסור תורה: ואולם בגוף דין קניית בהמות יש לי לדון דלכאורה לפמ"ש הח"י סי' תמ"ח סק"ה לצדד דאם קנה ישראל מעכו"ם חטים ואח"כ נודע לו שהם חמוצים דהוי זכיה בטעות ופשוט דאם שאל אותו בפירוש אם א"ב חימוץ והטעו העכו"ם ודאי דהוי מום במקח וא"כ ה"נ לענין בכור כיון דלגבי ישראל איכא קפידא בזה אף דלא דמי לגמרי לחמץ מ"מ היכא דגי"ד וקפיד לשאול ע"ז ודאי די"ל דהוי כמום במקח וא"כ אין לאסור הבכור דהוא בחזקת העכו"ם המוכר אך די"ל כיון דע"פ הדין אין העכו"ם נאמן וכיון שנותן המעות ואינו חוקר לברר דברי העכו"ם המוכר אשר פיהם דיבר שוא אם האמת כדבריו בע"כ דאינו מקפיד והמקח קיים וכמ"ש כה"ג בתוס' כתובות (נ"ח ע"א) ד"ה הנהו קלא אית להו וכו' בשם הר"א דכיון דנותן מעות ולא קפיד לחקור על המומין דאית להו קלא ש"מ דסבר וקיבל וכה"ג איתא בש"ס דבכורות (י"ג) וע' בשע"מ ריש סי' רל"ב בזה ובפרט דסתם עכו"ם אלם ולא יחזיר המעות ובדיניהם א"צ להחזיר כלל ונהי דמשום אלמות לבד הוי רק קנין דרבנן כמ"ש הרשב"א חולין (ל"ט) מ"מ מדלא קפיד לחקור ולברר ש"מ דסבר וקיבל והוי של ישראל מדאורייתא: ומעתה בזקנות וחולבות שכל העולם פשוט אצלם דליכא חשש בכורה הרי י"ל דהוי כמום במקח ועפ"י הדין המקח בטל והוי של עכו"ם וליכא חששא כלל דליכא הוכחה מדלא קפיד לחקור ולברר דלא אסיק אדעתיה לחקור ע"ז ומצאתי בתשו' ב"ח סי' קנ"א שהעיר מהא דהוי קנין בטעות אלא דהוי דברים שבלב והיכא דאיכא הוכחה וגי"ד המקח בטל ע"ש וה"נ בנ"ד. זהו הנלע"ד ללמד זכות על המנהג: ובדבר המלח הנטחן בלא בדיקה וכמ"פ בא לפני מלח שלא נטחן ויש בו כמה גרעיני תבואות והוי מיעוט המצוי הנה ודאי דמלח הנטחן אין דינו כלח בלח כמ"ש הפמ"ג במש"ז סי' תמ"ז סקי"ח לענין קמח מצה טחונה וכ"ה בח"ס חאו"ח סי' קל"ח וכה"ג כ' במש"ז סי' תס"ז סקי"ח לענין קאווע טחונה וא"כ ה"נ לענין המלח ומכ"ש שנותנים לתבשיל בפסח ולכן באם הוא מיעוט המצוי ודאי דאסור להשתמש בו לפסח ואם אמנם יש לצדד דאי נימא דהוי כיבש ביבש א"כ הקונה קודם פסח י"ל דכל דפריש מרובא פריש ואף שלוקח מן הקבוע כיון דקונה קודם פסח הוי כלא נודע האיסור כמ"ש המג"א סי' תל"ט סק"ג והוי כפירש קודם שנודע האיסור אבל מסתמא קונים גם בפסח ולכן אין צד היתר בזה באם שהוא מיעוט המצוי: סימן כ למחו' הרב המאוה"ג וכו' מו"ה פישל פעלדמאן נ"י בק' בוסשקאוומארמארש אונגרין. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שנשתתפו רבים מהגליל לעשות להם שפאר קרעדיט קאסע והם לע"ע כולם ישראלים זולת גוי אחד שנותן ג"כ איזו סך לשותפות החבורה והמנהיג הוא גם כן יהודי והביא דברי שו"מ מ"ק ח"ג סי' ל"א בחבורה כזו שיש ביניהם יהודים וגם עכו"ם וכתב להתיר דהוי על ידי שליח ואף דהשטר חוב נכתב על שם המלוה וגם האחריות על המלוה מכל מקום הכא גם המלוים אינם מבוררים ואולי זה נוטל של העכו"ם ובדבר הנבלל ומעורב ל"ש דין ברירה גם כיון דבא האיסור בתערובות לכ"ע י"ב כמ"ש התוס' בתמורה (למ"ד) הנה זה כמה שנים הארכתי בזה בתשו' והבאתי מדברי תוי"ט פ"ו דדמאי שנעלמו מבעל שו"מ וגם בתשובת ח"ס חאו"ח רסי' קכ"ט כתב שרבים נשתבשו בדברי תוס' הנ"ל וגם הבאתי מתשו' ב"א חיו"ד סי' ע' בזה ואח"ז ראיתי בתשו' מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנ"ח שהשיג ג"כ ע"ד שו"מ מד' תוי"ט הנ"ל ולא הביא דברי הח"ס אלא ששמע בע"פ כן וכעת אני מוסיף שבתוס' פסחים (דף צ' ע"ב) בד"ה עד שיכלו כל המעות שבשופר הקשה ריב"א הא א"א שלא יהא מעורב בכל קן ממעות שתי נשים ואפי' למ"ד יש ברירה ל"ש לומר כן דאנן סהדי שנתערבו וכו' ומכ"ש בדבר שנעשה מתחלה לשם שותפות וכמ"ש בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רל"ז באמצע התשו' בביאור דברי תוס' סוטה (י"ח) ע"ש בקיצור ותמהני שלא הביא מתוס' פסחים הנ"ל וע"ע בתוי"ש ליומא (נ"ה ע"ב) בזה שהעלו ג"כ דדוקא בהתנו כן מתחלה מהני משא"כ בלא תנאי וע"ע בתשו' מהר"י אסאד חאו"ח סי' ע' באמצע התשו' מ"ש בדברי תוס' פסחים הנ"ל וע"ע בט"ז או"ח סוסי' שצ"ה בענין התמידין שכל ישראל שותפין בו דאין לך פרוטה שלא יהיה בה חלק לכל אחד מישראל ע"ש ותמהני שלא הביא ראיה מתוס' הנ"ל ועסמ"ע סי' רצ"ב סק"ל במ"ש לחלק בין מעות לטלה ובתשו' הנ"ל הבאתי מד' מהרי"ט ח"א סי' ה' וסי' קט"ז בענין זה יעו"ש וימצא חדשות: וגם מ"ש מצד דנעשה ע"י שליח כבר הרגיש בשו"מ בעצמו דהאחריות על המלוה וגם השטר ע"ש המלווים וכל סמיכתו רק מצד דלא נתברר מי הוא המלוה ולהנ"ל הוא תמוה דכל בני החבורה הם שותפים בכל הלואה כמ"ש רש"י בגיטין (מ"ז ע"ב) גבי ישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות דאין לך כל חטה וחטה שאין חציה טבל וחציה חולין ע"ש בתוס' ובחולין (קל"ה ע"ב) בד"ה ואיב"א ואני מצאתי בירושלמי פ"י דשביעית ה"ג מי שאין לו אלא קלח א' בשדהו כותב עליו פרוזבול והתני השותפין וכו' אין להם פרוזבול אמרי תמן כל קלח וקלח של שותפות הוא ברם הכא וכו' ע"ש וגדולה מזו מבואר בר"ן פ"ד דגיטין דאפי' הנותן חצי נכסיו לאחר יש לו מחצה בכל כלי ונחלק בזה על הרמב"ן אלא שהעלה ליישב דהבא לזכות ידו על התחתונה ע"ש וע' בט"ז יו"ד סי' רס"ז סקכ"ז ובד"מ חו"מ סי' רמ"ח ובט"ז סימן רמ"ה בזה וע' בתשובת הר המור סימן י"ז שהאריך בדין אם האחריות על המלוה והביא דתליא במחלוקת פוסקים אם הוי ר"ק או רק א"ר ע"ש גבי מעות יתומים המונחים בדעפאזיטען של ערכאות ומלוים אותם לישראלים בריבית שחפש ומצא שם ב' דרכים להתיר ולא זולת זה ואי נימא דהוי רק מדרבנן י"ל דבדרבנן הא יש ברירה וה"נ ברבית דרבנן כמ"ש מהרי"ט ח"א סי' קט"ז אבל כבר נתבאר דיש לפקפק בזה ובפרט בנ"ד שהמנהיג הוא ג"כ יהודי והוא שותף עמהם בטלו כל ההיתרים של השו"מ וגם היתרים שכתב מהר"ם שיק שם אם כי מקצתן עולים גם בשותפים ישראלים לבד מ"מ לא סמך שם ע"ז רק בצירוף שותפות העכו"ם אבל לפי דבריו גם בשותף א' עכו"ם סגי וע' בשו"ת שבו"י ח"א סוסי' קס"ו בשם באר עשק סי' ג' וסי' ה' שחידש דבשל רבים ל"ש אונאה כיון דקרא כתיב את אחיו ולפ"ז גם ריבית ל"ש בשל רבים והיה מקום היתר בנ"ד אבל כבר דחה דבריו השבו"י שם בשתי ידים ע"ש וע' שערי צדק סי' קכ"ד באמצע התשו' וסברתו אינו עולה אלא היכא דהרוב עכו"ם יסדו הבאנק: והנה רו"מ הביא בשם הרב הגאבד"ק סטריא נ"י שהביא מדברי לקה"ק סימן קס"ח קס"ט בדין המלוה מעות לצרכי הקהלה וגם הוא מהממונים בקהלה הנ"ל דכיון שגם עליו מוטל ליכא בזה איסור ריבית דאין כאן לוה ומלוה ונושך ונשוך דהוה כמלוה לעצמו והבא לשאול מורין לו היתר וה"נ בנ"ד כיון דאינם מלוים רק לבני חבורתם א"כ הוי הוא מלוה ולוה. ואני תמה גם ע"ד לקה"ק דאף שהוא ג"כ אחד מבני הקהלה מ"מ אין מוטל עליו כל ההלואה רק כפי ערך ולגבי שאר החלקים הו"ל הוא רק מלוה ולא לוה אלא שאר בני העיר הם הלוים והוא המלוה להם ואסור ליקח ריבית מחלקם ותדע שהרי לפי דבריו היכא דאיכא שני שותפים בעסק והאחד מהם נותן מעותיו להעסק יותר מכפי המגיע לחלקו ולוקח ריבית מכיס השותפות גם כן יהיה מותר וכמ"ש בלקה"ק עצמו בשם ח"א ואנחנו איפכא שמענו מדברי הט"ז סי' ק"ע סק"ג שכתב דאם השותף שאינו עוסק נטל מעות מעכו"ם בריבית לצורך השותפות הוי כמניח מכיסו אותו סך לצורך השותפות ואסור ליטול מהשותפות הריבית וכדבריו מבואר בתשו' מבי"ט ח"ב שאלות השניות סימן ע"ב ע"ש ובתשובת רדב"ז ח"א סי' רמ"ז נשאל בדין רו"ש שנשתתפו ושם כל אחד מהם סך ידוע בשותפות ונו"נ בהם וקנו סחורה ושם ראובן מעות יתרים בלא ידיעת שמעון ועתה רוצה לקחת חלק יותר בריוח מפני מעות היתרים באמרו שלוה אותם מעכו"ם בריבית והשיב וז"ל כיון שלא הודיע הדבר לשותפו אינו נוטל יותר וקרוב בעיני שהוא ריבית ואפי' אם יברר שלקח המעות בריבית מן העכו"ם לא בשביל כך יהי' מותר להלוותם בריבית לשותפות כיון שלא נתרצה שמעון לכך מתחלה ואפי' אם יטעון ראובן לתועלת השותפות לקחתי המעות בריבית לאו כל כמיני' שאינו רוצה לעשות סחורה במעות הנלקחים בריבית כי לא יספיק הריוח לפרוע הריבית ואין כאן תועלת לשותפות אם יתברר שנמשך ריוח לשותפות במעות שלקח ראובן בריבית פורעים את הריבית מן האמצע אבל אם לא לקח בריבית אלא משלו אפילו שנתברר שנמשך תועלת לשותפות ה"ז אסור אפילו אם ירצה שמעון שכל ריבית מתנה היא והתורה אסרתו עכ"ל הרדב"ז ומבואר גם כן דהיכא דאחד מהשותפים נותן מעותיו לעסק השותפות אסור לו ליקח