מהרש"ם חלק א עז

לקהל וא"י לחזור בו ומ"מ לא נשתקע שמו שאין ביד הקהל למכרו אפי' ע"י זט"ה במא"ה ולכן אינה מקודשת ע"ש היטב ועכ"פ בזה"ז דהמנהג למכרו אפי' בנתנו לקרות בו ברבים מי יבא להחמיר נגד המנהג. אך דרו"מ העיר דבנ"ד שהיה בתחלה שייך לביהכ"נ אלא שהגזבר מכרה לא פקע קדושתה הראשונה ולא ביאר במכתבו איך הי"ל רשות למכרו כיון שהיה של רבים ואם ע"פ הדין הי"ל רשות למכרו או דעכ"פ בדיעבד מכור כדעת הר"ן שהובא במש"ז סק"ח א"כ פנים חדשות באו לכאן ופקעה קדושתה הראשונה ודינה כס"ת של יחיד: ומ"מ נ"ל דיש לו למכור הספר תורה ויקח במעותיו ספר תורה אחר ואז יהיה ספר תורה של יחיד ויהיה לו רשות למכרו וא"ל דאכתי חלה קדושת ספר תורה של הרבים על הספר תורה של יחיד שיקנה כיון שבמעות ספר תורה זה קנהו י"ל דקדושה שני' קילא וכמ"ש הר"ן פ' בני העיר בענין מכירת ביהכ"נ והביא מהא דהלקוח בכסף מעשר שנטמא יקבר דלא אלים למיתפס פדיונו כמעשר גופיה וע' זבחים (דף מ"ט) ובר"ש פ"ג דמע"ש משנה יו"ד ע"ש אבל אם הגזבר מכרו כדין מותר להיחיד למכרו בפשיטות ובפרט לצורך דמי הוצאות עליי' לא"י. והנלע"ד כתבתי: סימן יט להרב המאוה"ג וכו' מוה' אברהם יהודא ליב הערמאן נ"י אבד"ק באראדייאוקא ברוסיא מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באיש אחד שקנה בשנה העברה עז חולבת מעכו"ם אחד מכפר רחוק משם שהוליכה על יומא דשוקא לעיר אחת סמוכה לקהלתו ודרכן לשלוח תחלה בעגלה את הגדיים קטנים שאינם יכולין לילך ברגלן והעזים מהלכות ברגליהן ובשעת מכירה א"ל הישראל הקונה להעכו"ם המוכר מגודל הכחל נראה שלא נחלבה איזו ימים להונות הקונים וא"ל המוכר תאמין לי שנחלבה בבקר ומחלבה בשלתי לי מאכל על הדרך ועמד עוד עכו"ם אחד משיירא הנ"ל ואמר הלא איזו שעה קודם נשלחו הגדיים על השוק וכפי הנראה בא להוסיף שהרי הגדיים ינקו ממנה מקודם כי הלא גם אותם ימכרו ורוצה שיהיו נראים שמנים וטובים והישראל קנה העז ועתה ילדה זכר ונסתפקו אם הוא בכור ואחר החקירה מהיהודי היושב בכפר והוא בר אוריין ובר סמכא ואמר שלא שמע זה ארבעים שנה שיעשו העכו"ם טצדקי לחלוב עזים קודם לידתן ופ"א עשתה ערלית כן ומתה העז עכת"ד השאלה: והנה רו"מ הביא דברי רמ"א שט"ז ס"ג דבמקום שאין דרך לחלוב עזים דינן כמו בפרה אבל גם בפרה בעינן סיוע דמסל"ת והביא דברי תפל"מ דאם גוי אחר מסל"ת שכבר ילדה נאמן ול"ש לומר דלהשביח מקחו מתכוון כיון שאין הבהמה שלו אך דרו"מ נסתפק דשמא מיירי כשאמר עכו"ם האחר שלא בשעת המקח משא"כ בנ"ד הנה לענ"ד יש ללמוד ד"ז ממ"ש בתשו' ב"י סימן ג' והובא בקו"ע שבא"ע סוסי' י"ז אות קמ"ב ששמע ממהר"י בי רב ביהודים וישמעאלים שישבו ושאל יהודי לחבירו השמעת מה נעשה בפלוני ופלוני והשיבו הישמעאלים אנו יודעים מי הרגם והתיר נשותיהם ואע"ג דנראה שיהודי שאל לחבירו כדי שישיבו הישמעאלים כיון שלא שאל לעכו"ם עצמו מקרי מסל"ת ע"ש ובסי' ד' והובא בקו"ע אות קמ"ט ק"נ בדין שאמר העכו"ם שיש סכנה ליסע עם יהודים שכמעט נהרג הוא עם ב' יהודים כמו שנהרג החמר קרובו דאף די"ל דכונתו שהגיד ד"ז בפני החמרין הי' כדי לייקר השער של שכירות הסוסים ליהודים ודמי לקטיל אספסתא דאמרי' למירמא אימתא שא"ה דמטו הנאה לידי' מההוא דבורא אבל הכא דמטי הנאה לחמרים אחרים אי לאו דקושטא קאמר לא הוי אמר והביא ראיה מערכאות ע"ש ומשמע דאף שהיה בשעת שכירות סוסים ליהודים דומיא דקטיל אספסתא דמכוון להנאת עצמו בשעת מעשה ודוקא לעצמו ולא לאחרים וע"ש אות קנ"א דלא תלינן בהנאת דבר אחר אלא היכא דמוכח טובא ע"ש בשם מהר"ם ומוכח דהיכא דדיבר עם עכו"ם אחד והשני אמר מעצמו מקרי מסל"ת וגם ל"ש בזה להשביח מקח חבירו נתכוון והן אמת דבתשו' משפטי שמואל סי' ע"ח שהובא בכנה"ג הגה"ט אות ע"א מבואר דס"ל דהיכא שמדבר יהודי עם עכו"ם ובא השני ושמע הסיפור והגיד מעצמו מיתת פ' לא הוי מסל"ת וא"כ גם אי נימא דל"ש בזה לומר דנתכוון להשביח מקחו הרי בלא מסל"ת אין העכו"ם נאמן כלל אלא בשלו ולא בשל אחרים וכמ"ש הש"ך סימן קכ"ז סק"כ אבל כיון שדעת ר"י בי רב וב"י הם היפוך דעת משפטי שמואל להם שומעים. ומ"ש רו"מ מדברי הח"ס סי' ש"ח לענין עדות הרועה התם לא האמין לו גם במסל"ת אבל בנ"ד דבצירוף חולבת מהני מסל"ת יש להקל: ומ"ש מדברי תשו' ג"פ סי' ס"ג התם אמר העכו"ם דרך שאלה על שהמרו ב' יהודים זע"ז ומה שאמר השכן בתחלה שיש לו עז ילדה מן זו שקנה י"ל דלהשביח מקחו נתכוון משא"כ בנ"ד וכבר כ' בתה"ד סוסי' רע"א דגם אם יש לחוש קצת שמא אינו מסל"ת ממש במה שהזהיר שלא יקרבו אליה מפני שדרכה לבעוט ברגלי' וכן עשתה מכבר בלידה הקודמת די"ל שגילה בזה דרך רמז שכבר ילדה לפי שחשובה יותר למכירה שאינה מסתכנת בלידתה וגם חלבה יותר טוב ולא אמר בפירוש שכבר ילדה כדי שלא ירגישו שמתכוון להשביח מקחו מ"מ הדברים נראין שאין בדעת נכרי להערים כ"כ וסגי בהאי סברא לצרף להא דאין בהמות שלנו חולבות אא"כ יולדות וכן בכל כה"ג עכ"ד הרי שכתב דכל כה"ג ר"ל שהסברא נוטה יותר שאינו מכוון להשביח יש לחשבו הכא למסל"ת כיון דחולבת וא"כ ה"נ בנ"ד וי"ל דגם החו"י שהובא בפת"ש סק"ג מודה בנ"ד ובכ"ז מסתפינא להקל זולת ע"י הטלת מום ע"י עכו"ם וכבר העליתי בחיבורי לחו"מ סי' תצ"ח להתיר אף דלענין דאורייתא מחמירים וביארתי שם מלתא בטעמא בראיות בס"ד: ומ"ש בדבר המנהג שנהגו לקנות פרות חולבות זקינות ואין נוהגין שום איסור בכורה בילדות והוא נגד דברי תה"ד ורמ"א דגם בזה"ז אין שום היתר בלא צירוף מסל"ת ובשו"ת ב"ש ח"ב סי' קפ"ט פסק דגם בזקינות אין להתיר כמ"ש בד"מ וש"ך בשם הגמ"ר ולכאורה עלה בלבי לדון בזה עפמ"ש בחיבורי דע"ת ליו"ד סימן ט"ו סקכ"ז לענין עגלים שקונים דאם הביאו העכו"ם לשוק למכור כל דפריש מרובא פריש ובכה"ג לא סמוך מל"ח אלא דהתם יש מחמירים משום דהוי דשיל"מ והבאתי שם מכמה ראשונים בענין זה וא"כ בנ"ד גם אם נחוש לשי' ר"ת דחיישי' למיעוטא מ"מ במה שהביא עכו"ם לשוק אמרי' כל דפריש מרובא פריש וברובא דאי"ק לא אמרי' סמל"ח כדמוכח בקידושין (דף פ' ע"א) ורש"י ד"ה אם רוב וכו' ועמ"ש בפתיחה לה"ש אות כ"ב אך לפ"ז יש לדון דגם בבא לקנות בבית העכו"ם הרי בשעת קניה ליכא איסור אלא אחר שהביאו לביתו ונולד הולד אם כן תמיד הוי כפורש מהקבוע וכמ"ש כה"ג הה"מ פ"ב משבת ובשלמא על לידת הילד אין לדון מהא דכל דפריש וכו' אף דהלידה עצמה מקרי פירש כמ"ש ביו"ד סי' ק"י ס"ו בהג"ה וש"ך סקל"ח וע"ע בתשו' נו"ב מה"ג ח"א סי' ז' באורך מ"מ הא הוי פירש בפנינו ותיכף בתחלת הלידה נולד לנו הספק אבל על הבהמה עצמה שמביאין לשוק יש לדון דכל דפריש וכו' אבל זה ליתא דהא על הבהמה אין לנו שום נ"מ אם היא מבכירה או לא אך לפ"ז קשה בדברי התוס' בכורות (כ') וחולין (י"ב) שכתבו לדחות שי' ר"ת דנגד חזקת בהמה שלא ילדה איכא חזקת הולד שהי' חולין במעי אמו ולכאורה אינו מובן דבמעי אמו אין לנו שום נ"מ על הילד לדון עליו אם הוא חולין או קודש ונראה למאי דאי' בתמורה (י"א ע"ב) האומר מה שבמעי זו עולה אסורה בעבודה מפני כחוש עובר שבה מדרבנן משום דעבודה מכחשא וע' מהריט"א פ"ג אות מ"ב מהא דחולין (קל"ה) דגם גיזה מכחשא ע"ש מ"ש בזה וא"כ ה"נ אי נימא דהולד קדוש במעי אמו הרי תהיה הפרה אסורה בעבודה ואף דלשי' רש"י בע"ז (ט"ו ע"א) סתם פרות לא קיימי לחרישה הרי התוס' הוכיחו להיפוך וגם לשי' רש"י איכא נ"מ אם ירצה לחרוש בה או לסמוך עליה ושאר עבודה ושפיר יש נ"מ אם הולד חולין ואף דאיסור עבודה בזה הוא רק מדרבנן הרי גם מה דאמרי' סמל"ח הוא רק מדרבנן ולגבי דרבנן שפיר אמרי' דאיכא חזקת הילד שהוא חולין במעי אמו ודעת ר"ת צ"ל דס"ל דהולד כשנולד פנ"ח באו לכאן ונחשב לבהמה בפ"ע וטעון שחיטה ואין טרפות פוסל בה משא"כ בהיותה במעי אמה ניתרת בשחיטת אמה וטרפות פוסל ואין מועיל החזקה שהי"ל קודם צאתה לאויר העולם וכה"ג כ' התוס' בחולין (ק"כ ע"א) ד"ה חלב וכו' דלא מקרי הי"ל שעה"כ מה שבמעי אמו מותר ע"ש וע"ע יבמות (כ"ג ע"א) לכי מגיירא גופא אחרינא היא וכו' ואף דמצינו בש"ס דע"ז (מ"ז ע"א) בהא דבעי אם יש שינוי בנעבד וכו' התם מעיקרא בהמה והשתא בהמה דשא הוא דאחידא באנפה הכא מעיקרא חיטי והשתא קימחא מ"מ הכא לענין חזקת חולין כיון דאשתני לענין שאר טרפות שיהיה נוהגת בה אף דמעיקרא ל"ה נוהג ה"נ ל"מ חזקת חולין שלה דלגבי איסורא הא אישתני בלידתה אבל ג"ז ליתא שהרי לפמ"ש יש נ"מ על גוף הפרה בחזקת חולין של הולד דאל"כ היה אסור לעבוד בה. וצ"ל דר"ת ס"ל דסמל"ח מדאורייתא או דכיון