מהרש"ם חלק א עו

אי עביד זכי' בשוגג הוי זכי' בטעות א"כ ה"נ הרי המנעל היה של הרב מגריידונג ואם היה יודע האיסור לא היה מזכה לו המנעל ובפרט שהרב צווח עתה ומתחרט על השגגה שיצאה מלפניו ובכל כה"ג ודאי דהוכיח סע"ת וא"כ חלצה במנעל שאינו שלו דלכתחלה פסול וגם חלץ אח הקטן והוי תרי פיסולי דגם דיעבד מיפסל. ואם כי יש סתירות לדברי הלח"מ וכמ"ש בחיבורי שם מ"מ קשה להקל למעשה לנגדו ובפרט בצירוף השבועה: ומ"ש רו"מ דמסתמא התיר לעצמו השבועה הנה בכל חליצה מתירים השבועות מקודם אך דבנ"ד שנשבע שלא להתיר היה צריך להתיר מקודם שבועה שניה ואח"כ ראשונה ולשי' הט"ז סי' רכ"ט גם בנשבע בשבועה ונדר וח"ח צריך ג' התרות ואם פרט הנדר לא יזדקק שום חכם להתיר ולאו כ"ע ד"ג ולכן קשה לסמוך ע"ז. ואחרי כי הרבנים הנ"ל כבר אסרו לענ"ד לא נכון הדבר שיתקע א"ע מעכת"ה להתיר איסורם ובפרט למה לן למשכוני נפשין עבור אשה מסרבת וגוזלת ממון שאינו שלה וע' בח"מ סוסי' ט"ו ושוא"ת עדיף זהו הנלע"ד ומעכת"ה הטוב בעיניו יעשה. והנני ידידו הדוש"ת: סימן יז להרב המאוה"ג וכו' מוה' אלעזר רוזין נ"י מו"ץ בק' ראזוואדאב. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן שטען נגד שמעון בחשבונות שביניהם שנטל ממנו ריבית ושמעון טען שהיה עצה"ע דקיי"ל דנאמן בלא שבועה דחזקה לא שביק היתרא וכו' אם עכ"פ צריך לקב"ח והביא רו"מ ראי' דהא חזקה עדיפא מעד א' דע"פ חזקת תו"ז מוציאין ממון ואם ע"א פוטר מחרם מכ"ש חזקה והנה מעיקרא דדינא פרכא דמבואר בטור סי' פ"ד וש"ך סי' פ"ז סקי"ד דע"א אינו פוטר מחרם התם וגבי חזקת תו"ז גופי' מבואר בש"ך סי' ע"ח סקט"ו דלכ"ע צריך שיקבל ח"ס ולפמ"ש הש"ך שם לדינא יוכל להשביעו גם היסת לאחר פרעון וע"ע בש"ך סי' קכ"ו סקמ"ד לענין חזקה דלא שדי זוזא בכדי דלפי מקצת נוסחאות בטור אפ"ה יוכל להטיל עליו ח"ס ומכ"ש בחזקה דלא שביק היתרא שבזה"ז רבים מתפרצים באיסור רבית כמ"ש הט"ז ובל"י סוסי' קס"ט וגם נ"ל ראי' ברורה מתשו' הרשב"א שבב"י חו"מ סי' ס"ז סל"ד דמבואר דמטעמא דלא שביק היתרא וכו' יוכל להטיל ח"ס באומר פרוזבל הי"ל ואבד אלא דבנהגו הכל להתנות ע"מ שלא תשמטנו שביעית הוי כודאי וא"י להטיל ח"ס ע"ש ומוכח דאי לאו ה"ט לא מהני החזקה לפטרו וביותר הדבר מפורש שם בב"י מחודש י"ט בשם תשו' הרשב"א דצריך לקבל ח"ס ע"ש ומכ"ש בנ"ד אלא דלפמ"ש בכנה"ג סימן ע"ה דנהי דע"א אינו פוטר מחרם מ"מ עכ"פ א"צ לקבל ח' לנוכח אלא סגי שיטיל עליו בב"ד ח' סתם וע' תומים ונה"מ סי' פ"ז דס"ל דבטענת ספק ע"א פוטר גם מקב"ח אבל בש"ך סי' קכ"א סקל"ח מפורש להיפוך אבל מתשו' תשב"ץ ח"א סימן קנ"ו מוכח כדעת תומים ונה"מ א"כ י"ל דגם בדאיכא חזקה דינא הכי וא"צ שיקב"ח לנוכח אלא יטילו ח' סתם בב"ד. והנלע"ד כתבתי (ובגוף דין חזקה אם פוטר משבועה עתוס' ערכין (כ"ג ע"א) ד"ה אלא וכו' ותשו' מהר"ם שהובא בש"ך ח"מ סימן נ"ו סק"ה ובמל"מ פ"א מנערה בתולה ה"ב ובב"ש א"ע סי' ס"ח סקכ"א וסי' צ"ו סק"ח ובט"ז ח"מ סי' צ"ד ס"ו וש"ך סי' ס"ט סקכ"ו וסי' קע"ו סקכ"ה וסי' שלה ס"א בהג"ה וש"ך סק"ה): סימן יח להרב הנ"ל מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באיש אחד שרוצה ליסע לא"י ובידו סך אלף רו"כ ומדאגה בדבר אולי במשך השנים יחסר לו עוד ברצונו למכור ס"ת שיש לו שקנה מהגבאי דביהכ"נ וחתנו מערער בדבר וכפי שיעלה עיסקא מן המעות של מכירת הס"ת יתן לו הוא לכל שנה מכיסו ובלבד שלא ימכור הס"ת ורו"מ האריך דכיון דאפי' אין לו מה יאכל אסור למכור ס"ת מכ"ש בנ"ד שיש לו לע"ע אלף רו"כ ולשי' ר"ח כהן ליכא מצוה בזמן הזה לעלות לא"י כמ"ש באהע"ז סי' ע"ה ויש לחוש לחומרא לדעתו ואף דבס"ת של יחיד יש ב' דיעות מ"מ בנ"ד שהראשון שכתבה הקדישה לביהכ"נ אלא שאח"כ מכר הגזבר הס"ת ליחיד זה ודמי לס"ת של רבים דאסור למכרו וגם י"ל דהמתירים בספר תורה של יחיד למכרו היינו לצורך מצוה מה שאין כן לעלות לא"י ויש לו לע"ע מעות י"ל דלכ"ע אסור עכת"ד: הנה בגוף מצות עליי' לא"י כבר האריך מהרי"ט בשניות חיו"ד סי' כ"ח והביא בשם הר"ש סאגיש שדעתו דכונת הרא"ש שהובא ביו"ד סי' רכ"ח סל"ו דמי שנדר לעלות לא"י י"ל התרה משום דס"ל כהרח"כ דליכא מצוה בזה"ז והוא השיג דבתשובת מהר"ם סי' קצ"ט מבואר דאין חילוק בין זמן הבית לזמן הזה דהשתא נמי איכא מצוה וטעמו של רח"כ מבואר בהגמ"ר משום דאיכא סכנת דרכים ולא כמ"ש התוס' בשמו ע"ש באורך ובתה"ד בכתביו סי' פ"ח מסיק דבענין עליי' לא"י כל איש ישער בעצמו בהשגת גופו וממונו באיזו דרך יוכל לעמוד בעבודת הש"י ע"ש וגם בגוף מצות ישיבת א"י הנה בתשובת מבי"ט ח"א סימן קל"ט העלה דהוי מ"ע חמורה ודוחה מצות כיבוד אב ובמהרי"ט בחי' לקידושין כ"ז הביא בשם הרמב"ן דישיבת א"י הוי מ"ע ודחה דבריו ולא הזכיר מדברי אביו המבי"ט וע' תשב"ץ ח"ג סי' רפ"ח דכיבוד אב ואם דוחה ישיבת א"י ובתשו' ר"מ מינץ סג"ל סי' ע"ט הביא מהתשב"ץ וז"ל ששאלת להודיעך עיקר המצוה ההולך לא"י איני יודע אלא כדמפורש בסוף כתובות שמוחלין לו כל עונותיו ובלבד שהוא פרוש מכאן ואילך והזהר מכל מיני עון לקיים כל מצות הנהוגות בארץ שאם יחטא בא"י יענש יותר ממי שחוטא בח"ל והיינו דכתיב ארץ אוכלת יושביה אבל עכשיו ששממה היא ואין בה עיר מוקפת חומה וכו' ואותן שהולכים שם לנהוג בה ק"ר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי אבל מי שהולך לש"ש להתנהג בה בקדושה וטהרה אין קץ לשכרו ובלבד שיוכל להתפרנס וכו' ש"מ שכתב דוקא ע"מ שיכול להתפרנס וזה לא אפשר שמה כפי הנשמע ומי שאין לו די סיפוקו קשה לו שיפזר בלא קיבוץ וקופץ ידו מליתן צדקה ושמא ח"ו יצטרך לבריות עכ"ד ובתשו' תשב"ץ ח"ג סי' רפ"ח הפליג בשבח עליי' לא"י וז"ל הדירה בא"י מצוה גדולה והרמב"ן מנה אותה בתרי"ג מצות ובספרי אמרו שקולה ישיבת א"י כנגד כל המצות וכו' וכבר הפליגו רז"ל ואמרו שכל הדר בא"י כאלו יש לו אלוה וכו' שרוי בלא עון וכו' כאלו קבור תחת המזבח וכו' וחכמי ישראל היו מסכנים בעצמם לעבור נהרות כדי לכנוס לא"י וכו' ואין מותר לצאת מא"י לח"ל אלא ללמוד תורה או מפני כיבוד או"א מכל זה תתברר שאלתכם כי מי שהוא בע"ת ומתחרט מעונות שבידו ורוצה לעלות לא"י עם היות שהתשובה מכפרת העליי' לא"י מוספת לו זכות ומצילתו מן החטא כל ימיו וכו' עכ"ד. אבל זהו אם יש לו די סיפוקו ויוכל לפזר גם לצדקה ובשו"ת מים רבים סי' מ"ח הביא מתשו' חו"י סי' ר"י וז"ל עוד ראיתי בספר שאם אינו בעל יכולת שיוכל להסתפק בשלו בבואו לא"י טוב יותר שישאר בח"ל פן ע"י חסרונו עניותו יעבירנו ע"ד קונו וכה"ג כתב השל"ה וכ"ש אם הוא אדם רך וענוג וחלוש כח פן לא יוכל לסבול עינוי הדרך הרחוק וכו' ודאי אם יש לחוש חששות הנ"ל טוב למנוע מזה ומקומו אל ינח כמו אלפי אלפים ת"ח וחסידים שכבודם בח"ל וחלילה שילדו לריק ויגיעו לבהלה עכ"ל ובתשובת רשב"ש סי' ב' כתב דמצות עליי' לא"י אם יש לו בח"ל מחיה ובא"י לא ימצא או לא יהי' לו נכסים לעלות ויצטרך לשאול מבריות לא חייבה תורה לעלות וכן אם יש לו בנים ולא יוכל להוליכם עמו ולהשגיח עליהם ולגדלם על ברכי התורה ע"ש וע"ע בשו"ת ב"ש ח"ב סי' צ"ד בענין זה. הארכתי בזה לבאר דבאופן שאינו בטוח שיספיקו לו מעותיו להתפרנס וליתן צדקה או להשגיח על בניו אין מצוה בעלייתו: ומעתה נשוב לנ"ד והנה מ"ש רו"מ מהפלוגתא דס"ת של יחיד כבר העיד בד"מ יו"ד דהמנהג להקל ובפרט במג"א סי' קנ"ג סקכ"ב העיד שהמנהג למכרו גם בנתנו לביהכ"נ לקרות בו ולהשתמש בדמיו וסיים דהו"ל כאלו התנו בתחלה וכ"ה בא"ר שם ובפרט לפמ"ש בבאה"ט בשם הנו"ר דבס"ת שבזה"ז שאין בקיאין בחסרות ויתרות מותר ליחיד למכור ס"ת בשופי ע"ש פשיטא דאין חשש ובאמת שבב"י בשם ריב"ש מבואר דס"ת פסול מותר לזט"ה למכרו שלא לעלות בדמיו ומשמע דלהוציא המעות לדבר הרשות אסור ע"ש אבל הוא סובר דגם ליחיד אסור למכור ס"ת שלו משא"כ לדידן וע' בשו"ק על הירושלמי פ"ה דנדרים בהא דחד גברא קידש בס"ת עאלין עובדא קמי דר"י ואמר אינה מקודשת ואפי' בס"ת של יחיד וביאר דטעמא לפי שאסור למכרו לכתחלה ע"ש ולפמ"ש במש"ז סק"ז גם דיעבד המקח בטל אבל צ"ע דכיון דמותר למכרו לישא אשה הוי שלו לחד צד בעיא בב"ב וחו"מ סי' רמ"ח ועמג"א סי' קנ"ג שם בזה אבל בתשו' ח"ס חחו"מ סי' קמ"ג ביאר דהירושלמי מיירי בס"ת של יחיד שנתנו לחלוטין