מהרש"ם חלק א עג

ל"מ ע"י שליח דבעינן חליצה דומיא דיבום או שמא מדכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו ע"ש ולטעם הא' פשיטא דגם באשה ל"מ שליחות דומיא דיבום ולטעם ב' י"ל דדוקא בחלוץ וכעין סברת תורי"ד וק ה"ח הנ"ל אבל י"ל דמדכתיב וחלצה בעינן שתחלוץ בעצמה ועיין תוס' ב"מ (צ"ו ע"א) ד"ה שליח וכו' דטעמא דר"י התם מדכתיב תרי זימני אישה יקימנו ואישה יפירנו למעוטי שלוחו וה"נ כתיב בעליו ב' זימני א"נ עשום דלשון בעליו ואישה משמע לי' הוא דוקא ולא שלוחו ע"ש וה"נ י"ל דכתיב ועלתה יבמתו וגו' ונגשה יבמתו וגו' דאתי למעט שלוחה וביבמות (כ' ע"א) דרשו בהא דכתיב ועלתה יבמתו וגו' שאין ת"ל יבמתו ופירש"י דהול"ל ועלתה השערה דהא כתיב ברישא דקרא לקחת את יבמתו וכו' ע"ש ואכתי תיקשי בקרא דונגשה יבמתו וגו' למ"ל דנקט יבמתו י"ל דאתי למעט שלוחה ובזה י"ל דברי הספרי (פ' תצא) ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וגו' מלמד שמתייחדת עמו לעיני הזקנים והדבר יפלא איזו יחוד יש כאן בפני כמה זקנים ולפמ"ש י"ל דהכונה שיהיו שניהם דוקא בעצמם הם ולא שלוחיהם לפני הזקנים: והנה הרה"ג מאדעס נ"י הביא ראי' מהתוס' יבמות (ח"י ע"ב) ד"ה המתן וכו' שכתבו דלהכי פריך אם מאמר קונה לב"ש קנין גמור זה יעשה קנין גמור ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה ויכולים לעשות ע"י שליח בב"א וכו' והא מאמר לב"ש הוא ענין יבום ולרבה ביבמות (כ"ט) הוא ענין חליצה ונלמד מקרא דכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה דקאי על מאמר כדאי' בירושלמי ומ"מ מהני שיעשו היבמות שליח וה"נ בחליצה עכ"ד. אבל לענ"ד המעיין בירושלמי פ"ב ה"א ימצא דדרשי' יבמה יבא עלי' זה הביאה ולקחה לו לאשה זה המאמר וגם לראב"ע דסובר מאמר קונה קנין גמור דריש לה מדכתיב ולקחה לו לאשה הרי הוא כקידושי אשה וע"ש רפ"ה ה"א ופ"ו ה"ד וא"כ לכ"ע הוא ענין קידושין אלא שפטרה עי"ז מהחליצה לחד מ"ד דגזה"כ הוא לכן בודאי מהני שליחות כמו בכל קידושין משא"כ בחליצה. וברשב"א יבמות העתיק בשם תוס' זה יעשה וכו' וזה יעשה מאמר וכו' ע"י שליח ויתייבמו וכו' ע"ש, ודרך פלפול קצת י"ל לפמש"ל בשם מהר"ח א"ז דטעמא דל"מ שליחות בחליצה דחליצה אתקש ליבום וביבמות (ס"א סוע"ב) פליגי ב"ש וב"ה בדין אם יוצא בפו"ר בזכר ונקבה דב"ה ילפי מברייתו של עולם וב"ש סברי דאין דנים אפשר מא"א וא"כ לדידן מדמין חליצה ליבום דדנים אפשר מא"א אבל התוס' דקאי אליבא דב"ש דלשיטתם דאין דנים אפשר מא"א מהני שפיר שליחות גם בחליצה (אך בגוף הדבר אם דנים אפשר מא"א יש מבוכה בכמה מקומות ועיין בר"ן ורא"ש נדרים (ל"ו ע"ב) ובמלה"ר ח"ב אות ד' ואכמ"ל): אך גוף דברי מהרח"ו א"ז צ"ע דשאני יבום דקונה בע"כ ובאונס כדאיתא ביבמות (נ"ד) משא"כ בחליצה הא בעינן שיכוונו שניהם ובעיקר דברי הר"י והרשב"א מצאתי בתשו' ב"א חא"ע סימן פ"ט באמצע התשובה שכתב דלאו דוקא נקטו הא דחליצה ל"מ ע"י שליח דגם בלא"ה הא לאו בני שליחות נינהו ע"ש היטב ולפ"ז יש לפקפק בראייתי הנ"ל מדברי הר"י והרשב"א נגד דעת יד שלמה דטעמא דל"מ שליחות בחליצה אין זה עיקר טעמם ומ"מ צ"ע כיון דעכ"פ מבואר מדבריהם דס"ל דל"מ שליחות גם באשה: אבל מ"ש הי"ש דהאשה פטורה ממ"ע דחליצה דהא הוי מ"ע שהז"ג ד"ז תלוי באשלי רברבי ומדברי הר"מ במנין המצות נראה להדיא דמצות חליצה על האשה שהרי במלוה רט"ז כתב לייבם אשת אח שנאמר יבמה יבא עליה ובמלוה רי"ז לחלוץ ליבם שנא' וחלצה נעלו מעל רגלו הרי דביבום נקט המצוה על היבם ובחליצה נקט המצוה על האשה ובתשו' א' הבאתי מתשו' הריב"ש סימן קנ"ט ותשב"ץ ח"א סימן ק' ומדברי הא"ז הל' חליצה סי' תרע"ז והפלאה כתובות כ"ד ודברי מהרמב"ח בתויה"כ ליומא פ"ו ודברי הפ"י כתובות מ' ותשו' בר"א חאו"ח סוסי' ג' ותשו' פרשת מרדכי חא"ע סי' ס"ג וע"ע בברכ"י יו"ד סי' שמ"א אות ו' ותשו' מהר"י אסאד חא"ח סי' מ"ו ואכמ"ל א"ה בהמ"ח לענ"ד י"ל הטעם דאף דחליצה הוא מעשה ז"ג מ"מ האשה מחוייבת דנודע מ"ש האבודרהם הובא בעקדה פ' בראשית בטעם הדבר שנשים פטורות ממעשהז"ג משום דאשה היא ברשות בעלה ומשועבדת למלאכתו ולכן פטרתה התורה ממעשהז"ג דאולי בזמן חיוב המ"ע תצטרך לעשות מלאכת בעלה ע"ש ועי"ז גם אשה שאין לה בעל פטורה דהיום אין לה בעל ולמחר תנשא ולא תוכל לקיים המ"ע ולזה לעולם פטורה ובזה נפשט ספיקו של הח"ס חאו"ח סי' ק"נ שנסתפק אי נשים חייבות בלאו הבא מכלל עשה שהזמן גרמא ע"ש ולפי דברי האבודרהם שפיר מחוייבות דהא כל הטעם שהתורה פטרה הנשים ממעשהז"ג הוא יען שמשועבדת למלאכת בעלה ואולי בזמן החיוב של עשיית העשה תצטרך לעשות מלאכת בעלה וזהו במצוה שהחיוב הוא לעשות שפיר לא תוכל לקיים המצוה בעת שתעשה מלאכת בעלה אבל במצוה שהחיוב הוא שלא לעשות א"כ אף שתעשה מלאכת בעלה תוכל לקיים המצוה שלא לעשות ושפיר מחוייבת וא"כ בלאו הבא מכלל עשה שהמלוה היא שלא לעשות שפיר מחוייבת ומעתה בחליצה אף שהוא מ"ע שהז"ג הלא בלתי אפשרי שאשה תהיה מחוייבת לקיים מצוה זו רק שאין לה בעל א'"כ שפיר מחוייבת דלא פטרתה התורה]: ובדבר מה שהיבם פוקר ומין גמור כבר כתב בתשו' באר עשק סי' ע"ו דגם לשי' המקילים ביבם מומר דוקא בנדבק לגמרי באומה אחרת אבל כל זמן שלא נדבק לאומה אחרת אף שעע"ז ומחלל שבת בפרהסיא קידושי מומר כזה מזקיקים לכ"ע אשתו ליבם וכן האח המומר כזה זוקק ליבום וכ"ה בתשו' ח"ס חלק ששי סי' נ"ו. וגם מ"ש הרה"ג מאדעס דיש ספק בעיקר הקידושין אם נעשו כדין יעוין בתשו' תשב"ץ ח"ג סימן מ"ז דמבואר דכיון שנתייחדו אח"כ לעין כל ע"פ הקידושין ההם יש להם דין קידושין גמורים ע"ש: אך מה שהיה בע"מ גדול (קריפעל) ולא הכירתו מקודם ותיכף שהכירתו ברחה ממנו הגם דמבואר באס"ז כתובות (ע"ז) בשם תר"י ומאירי בשם חכמי לוניל שעשו מעשה בסומא בשני עיניו מקודם קידושין והאשה ידעה ופסקו שא"צ גט כלל והקידושין בטלים ובא"ז ח"א בשו"ת שבסופו כסי' תש"ס וסי' תשס"א השיב הר"ש דקרוב בעיניו לומר כן ע"ש אבל לא כל המומין שוים וגם הרי במומין גלוים ונראים קיי"ל דחזקה שידע ונתפייס כמ"ש בא"ע סי' קי"ז ס"ה וה"נ באשה ולכן גם טעם זה קשה מאוד לצרפו: ובעיקר דין חליצה ע"י שליח של האשה עלה בלבי עוד דלפ"מ דקיי"ל דצריכי דייני למחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה דכתיב וירקה בפניו לעיני הזקנים א"כ בתחלת יציאת הרוק מפיה הוי ג"כ כמידי דנעשה ממילא וא"א שיהי' בשליחות ואף דרקיקה לא מעכבא אבל מ"מ בעינן שיהא ראוי לבילה אך די"ל דאף שהיא רחוקה משם הרבה מ"מ מקרי ראוי לבילה כמ"ש כה"ג בתוס' יבמות (צ"ג ע"א) ד"ה מייתי כנתא דפירי וכו' דאי משל ר"י לא חשיב דשלב"ל ואפי' הוו מחוברים כיון שבידו לתלוש וכו' ולא מסתבר לומר דלא חשוב הכא בידו לפי שהיה רחוק מהם דאין נראה לחלק בין קרוב ובין רחוק עכ"ל וה"נ בנ"ד מקרי ראוי לבילה ובפרט דאפשר בקפיצה ע"י שם וכדחיישי' להכי ביבמות (קט"ז ע"א) וכן מצינו בעירובין מ"ג ע"א) ובתוס' קידושין (ע"ג א') ד"ה מאי איכא וכו' וברא"ש שם סי' בשם בה"ג וכן י"ל לענין הקריאה דהוי בכלל ראוי לבילה ובזה"ז אפשר ע"י כדור הפורח באויר (ליפט באלאן) ולאשר חזר והציע לפני הרה"ג מאדעס נ"י גודל העיגון מכמה שנים באשה ילדה ואם לא יתירו בחליצה זו תהיה עגונה כל ימיה וקרובה לסכ"נ וגם למכשול וכי כבר נעשה מעשה החליצה ע"י שלוחה חזרתי וצדדתי דאפשר שהר"י שברשב"א סובר כטעם מהר"ח א"ז דאתקש חליצה ליבום ולא נחית לסברת תורי"ד הנ"ל ותדע שהרי בתשו' מהר"ח א"ז שם הקשה באמת אמאי במצות תפלין לא אמרי' דין שלוחו של אדם כמותו ונדחק לחלק בע"א אבל לשי' תורי"ד שפיר י"ל דהא דל"מ שליחות בחליצה משום דדמי לתפלין אם כן דוקא בשליחות של החלוץ משא"כ בדידה: וגם במ"ש לעיל דכל זמן שלא נדבק לאומה אחרת אין לו דין מומר הנה לשי' הסוברים דטעמא דאין מומר זוקק ליבום משום דלאו אחיו הוא הרי מבואר בסמ"ג וסמ"ק שבב"י יו"ד רסי' רנ"א דבכל עובר עבירה להכעיס לאו אחיו ולא ממין אחוה הוא ומכ"ש בכופר ומלעיג על התורה הרי ביו"ד סי' קי"ט ס"ז מבואר דדינו כמומר לע"ז ובפר"ת שם סק"ח מבואר דגם בכופר דבר א' הוי מומר לכל התורה ע"ש וגם להסוברים דטעמא דיבם מומר משום אומדנא דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה י"ל דשייך ג"כ בכה"ג אף דברשע אחר אין להקל ובצירוף הספק בעיקר הקידושין הסכמתי לסמוך ע"ד היד שלמה אבל רק באופן אם יסכימו עוד רבנים מובהקים בתורה ויראה אז אצטרף עמהם במקום עיגון גדול והצלת נפש כנד"ד ומכלל הן וכ' וגם רק בצירוף שאר צדדים הנ"ל כיון שהדבר מבואר בדברי הר"י והרשב"א דגם בהאשה ל"מ שליחות מי יערב בלבו להקל: ועתה הנה בא מכתבו הבהיר אחרי ששלח לו הרה"ג מסיראצק נ"י את תשובתו בקיצור בלא טעמים וכבוד הדר"ג האריך להשיג ע"ד הי"ש ושלח אלי טעמו ונימוקיו והנה מ"ש מהא דגידמת חולצת בשיני' ואם תוכל לחלוץ ע"י שליח טורח זה למה הלא מוטב שתחלוץ ע"י שליח לענ"ד י"ל דאם הייני אומרים דאינה חולצת בשיני'