מהרש"ם חלק א עב

ובאמת דגם הרמב"ם דמיירי לענין פיהוק ועיטוש לשי' אזיל דס"ל דוסת הגוף בפ"ע אינו וסת רק בצירוף הימים ואנן לא קיי"ל הכי כמ"ש הה"מ שם ולדידן מוכח דוסת הימים גם בלא מקרה הגוף הוי וסת וא"כ גם לשי' הסד"ט שהבין דהרמב"ם מיירי בהרגש פתיחת מקור דדמי לשאר מקראות הגוף אין ממנו ראיה לדידן וכמ"ש ועוד דכיון דהרמב"ם סובר דחזקת דם בא בהרגשה א"כ אשה זו ששופעת בזמן הוסת אורח כנשים מסתמא מרגשת או דיהי' מוכת דזיבת דבר לח מקרי הרגשה וגם בגוף דין הרגשה הנ"ל אף שראיתי גם בתשו' פ"י סי' א' שהעלה דהרגשת יציאת דם אם לא הרגישה שיצא מן המקור לא מקרי הרגשה ע"ש שהביא ראיות אבל נראה דהיינו אם יודעת בבירור שלא הרגישה בשעת זיבתו מהמקור אבל בסתמא תולין שהרגישה יציאת דם מן המקור ואינה בקיאה להבחין דחזקת דם בא בהרגשה וכן ראיתי בחו"ד רסי' ק"צ ובשו"ת מהר"י אסאד סי' קצ"ד שכתבו דזיבת דבר לח ל"ה הרגשה אם יודעת בבירור שלא הרגישה בשעת זיבתו מהמקור כרי כמ"ש וגם הנה מצאתי בשו"ת מהר"ח א"ז סוסי' קי"ב וז"ל ואיני מבין כל הבודקת ומצאה טמא בעלה בחטאת וכו' ובהיותי בנאיישטאט דברתי בזה עם מורי הר"ע והשיב לי שפירוש עד שתרגיש בבשרה כלומר שמצאה דם בבשרה אפי' אם אינה מרגשת ביציאתו כגון דם הנמצא בפרוזדור שחייבים עליה על בימ"ק אע"פ שלא הרגישה בו ביציאתו מן המקור וכו' עכ"ל אבל מ"ש מהא דחייבין על בימ"ק צ"ע דאנן קיי"ל מק"מ טמא ולטהרות א"צ הרגשה כלל וע' בסד"ט סוף סימן ק"צ באורך בענין זה ועכ"פ כיון דמפורש גם ברמב"ם רפ"ט מאי"ב דבכל דם הנמצא בפרוזדור אפי' לא הרגישה טמאה דחזקה דהרגישה א"כ מכ"ש בהרגישה שזב משם לחוץ ודוקא ביודעת בבירור שלא הרגישה זיבת הדם מהמקור נחלקו האחרונים משא"כ בסתמא וא"כ הדבר ברור דבנ"ד בתוך שיעור ד' שבועות דינה כאשה שיש לה וסת קבוע: ובעיקר קושית הרא"ש שהביאו הפוסקים בהא דנדה (כ"ב) הנ"ל מצאתי בשו"ת בש"ר סימן ק"ו וכפי הנראה הוא תשובת הרשב"א להרא"ש כמ"ש המגיה שם והשיב דהרופאים לא אמרו בבירור שיש מכה אלא שהחכמים שאלו מהם על הקליפות מה הן ואמרו הרופאים שאם הם קליפות ממש הדעת נותן שיש מכה במיעים אבל אם הוא דם שנקרש בביה"ח אלא שנראה בעינינו כקליפות לא נאמר בשביל שי"ל מכה והרופאים עצמן כשיבא לידם יבחנוהו והביא ג"כ גי' בש"ס שהרופאים עצמן השיאום להבחין ע"י הפלתן למים ע"ש וזהו כדברי הכני"ח שהבאתי למעלה וכבר הבאתי שהדבר מפורש בתוספי הרא"ש לנדה והאחרונים לא ידעו מזה במחכת"ה: ומעתה נשובה לדין הרמ"א דסי' קפ"ז שהביא רו"מ דברי הנו"ב ונטע שעשועים סי' כ"א ובאמת שגם בתשובת פ"י ח"א יו"ד סי' א' ובח"ב סי' כ"ט האריך בדחיית דברי הב"ח והעלה להקל גם באינו ידוע אם המכה מוציאה דם ומצאתי בתשובת תשב"ץ ח"ד בחוהמ"ש טור א' סי' מ"ט בתשו' הר"ש דוראן דהגם דאין לסמוך ע"ד המרדכי להתיר שלא בשו"ו מ"מ בדאיכא נמי מכה יש להקל ע"ש וגם בשו"ת כתר כהונה סי' מ"ו האריך מאוד והעלה להקל ובפרט באשה שא"י לטהר דגם הש"ך מודה דא"צ ז"נ כלל וכמ"ש בשו"ת שעא"פ סי' ע"ו ותשו' פ"י סי' א' ע"ש באורך וראיתי בכסד"ה שבשו"ת בש"ר סי' ק"ו שתמה דגם בדאיכא מכה איך נתיר מספק כיון דרוב דמים מן המקור ואפי' בספק השקול לדעת רשב"א שביו"ד סי' נ' לא מוקמי' בסד"א בחזה"ת והביא בשם תשו' מע"צ שהעתיק תשו' הח"צ שהעיר קצת מהנ"ל והמע"צ תי' דמצרפין מיעוט דם עליי' והוא דחה דגם נגד שניהם איכא רובא במקור ואני בתשו' אחת לק' דאלינא העליתי עפמ"ש בהפלאה כתובות ט"ו ותשו' כנסי"ח סי' כ"ד וח"ס סי' ס"ג בדין ט' חניות דלא תליא ברוב בשר אלא ברוב מקומות אם כן ה"נ יש ב' מקומות לפנינו והוי רובא ומצאתי בשו"ת ב"א סי' מ"ח באמצע התשו' שהעיר בסברא זו אלא שלא הביא ממקומות הנ"ל ואף דגם המכה במקור מ"מ כיון דדם שבא מהמכה אינו טמא הוי רובא ואפילו הוי רק כמחצה על מחצה שוב י"ל דאזלינן בתר קרוב דהתחלת הרחם והצואר והעליי' קרובים יותר מעומק הרחם מקום שפעת דם נדה: ועוד דשלא בשו"ו האשה בחזקת מסולקת דמים כמ"ש בתשו' רח"כ והחזיקו על ידו בתשו' נט"ש סי' כ"א ותשו' מא"נ סימן נ"ז וארי' דב"ע סי' ו' ובר"א סי' נ"ח וח"ס סי' קמ"ב וגם בימי ז"נ הויא בחזקת טהרה ועכ"פ בצירוף שהדם משונה ממראה דם נדה איכא חזקת טהרה כמ"ש הח"ס שם וא"כ ה"נ בנ"ד וע"ע בפ"י כתובות (ט') מ"ש ע"ד מהרש"א לפי פיר"ח ובקו"א שם שכתב ג"כ דבמכה בצדדין יש צד להקל משום קורבא ואף דבנ"ד המכה ברחם מ"מ הרי הוא בצואר והתחלת פי הרחם ואיכא נמי קורבה וע' בב"ש א"ע סי' ס"ח סק"ג שהביא ג"כ דברי מהרש"א כתובות ט' הנ"ל דשלא בשו"ו דם נדה לא שכיח. ולענין הפסק טהרה וספירת ז' נקיים יפה כתב רו"מ דעכ"פ תפסיק בטהרה יום א' ואם ח"ו ג"ז לא יהיה באפשר כתבתי בתשובה הנ"ל להקל ע"י בדיקת קינוח שלא בחורין וסדקים. ואני תפלה שישלח השי"ת ידו וירפאה לבל נצטרך לכנוס בפרצה דחוקה: והנה בגוף השאלה הנ"ל יש לצרף עוד מ"ש בס' שי"ט סי' קפ"ז תשו' ח' לצדד בדם היוצא עם ליחה לבנה דבדם נדה שיגע בבשרה ולכן אם יצא בשפופרת טהורה דהליחה נוגע בבשר ושם בח"ב סימן צ' נשאל מהא דנדה ט"ז דחיישינן בדם מכה שמא טיפת דם מעורבת בו והשיב דדם הוי מינו ואינו חוצץ משא"כ בליחה וראיתי בס' רה"מ לזבחים (ל"ה) שנדפס מחדש (ונשלח לי מהמחבר למנה) שהשיג עליו דהא לח אינו חוצץ ונעלם ממנו ש"ס ערוך בזבחים (ע"ח ע"ב) ורש"י ותוס' דגבי רוק דקריר ועב חוצץ גם בלח ומכ"ש בליחה ע"ש ואם אמנם סברת השי"ט הנ"ל מפוקפק בעיני דמאן מפיס אם אולי הדם נוגע בבשר אך כפי שבנ"ד יש מכה י"ל דהוי ס"ס וסניף מיהו איכא. והנלע"ד כתבתי: סימן יד להרב הגאון הגדול הצדיק המפורסם וכו' מו"ה אברהם שליט"א מק' סאכטשאב ברוסיא פולין. מכתבו הגיעני ובדבר אשר עוררני הדר"ג בעסק האשה העגונה מאדעס אשר נשאת לבעל ותיכף בהוודע לה שהוא בע"מ גדול שא"א לדור עמו כלל ברחה ממנו ואחר זמן חזרו ופיתוה ונסתה איזו פעמים להיות עמו קצת ימים ולא הי' באפשר לה להיות עמו עד שמת בלא בנים והניח אח במדה"י רחוק כמה אלפים פרסאות במדינת פארטלאנד שמעבר אמעריקא והוא רשע וכופר בכל התורה עד שביזה במכתבו את הרב הגאון מאדעס שביקש ממנו ענין החליצה וחיפה דברי לעג על מצות תוה"ק בקלון ר"ל וכעת נתרצה באופן שתעשה האשה שליח במקומה במדינה הנ"ל שיעשה במקומה הרקיקה וקריאה וחליצת המנעל והנה הרה"ג מאדעס נ"י הציע מאז שאלה זו לפני והביא דברי ספר יד שלמה מהרב ר' שלמה הילל דיין דק' ווארשא שהעלה דהא דחליצה ל"מ ע"י שליח היינו רק בשליח של החלוץ דבמצות שבגופו ל"מ שליחות כמ"ש תורי"ד וכפי שביאר בקצה"ח סי' קפ"ב גם החליצת מנעל מרגלו הוי מידי דממילא ודמי להנחת תפלין משא"כ האשה שפיר יכולה לעשות שליח ואני השבתי לו שמד' הרשב"א חולין (י"ב) בסוגיא דשחיטה אי בעי כונה שהביא בשם מורו הר"י וז"ל שכל דבר שאפשר לעשותו על ידי שליח הוי עע"ג כונת העושה ומדין שליחות אבל דבר שא"א לעשותו ע"י שליח אף עמידת בן דעת העע"ג לא מעלה ולא מוריד במקום שצריך כונה והלכך חליצה שא"א לעשותה ע"י שליח ל"מ עמידת הב"ד ע"ג והיינו טעמא דשוטה שחלץ שחליצתו פסולה (שהביא שם לעיל בשם התוספתא פי"א דיבמות) אבל גט שאפשר למנות שליח ומה שפירשו דבי ר"י טעם חרש וחרשת משום דאינן באמר ואמרה וכו' ולא אמרו משום שאינן בני דיעה לרבותא אמרו כן וכו' וחרש וחרשת נמי לאשמועינן דאפי' אלם ואלמית דבני דיעה נינהו לאו בני חליצה נינהו וכו' עכ"ל וכ"ה בתשו' הרשב"א ח"א סי' כ"ו וע' בב"י או"ח סי' ת"ס הרי מפורש דטעמא דשוטה וחרש וחרשת משום דלאו בני דיעה נינהו וכיון דא"א לחליצה ע"י שליח ל"מ החליצה א"כ היינו נמי טעמא דחרשת וגם הרי מפורש בתוספתא שם וז"ל והחולצת מן השוטה וכן שוטה שחלצה וחולצת מן הקטן תצא וכו' וחכ"א אין ממזרים ביבמה עכ"ל וכיון דהר"י מפרש טעמא דשוטה שחלץ משום דא"א ע"י שליח א"כ גם הא דשוטה שחלצה הוא מהך טעמא דאל"כ תיקשי אמאי ל"מ בה עמידת הב"ד וכן בחרשת הוא מהך טעמא א"כ מבואר דגם באשה ל"מ שליחות ואף דהתוס' ורשב"א כתבו עוד טעמים ליישב קושיית הר"י מ"מ אינם חולקים על הדין המפורש מדברי הר"י ואם כן מתורתן של הראשונים למדנו דבר זה דגם באשה ל"מ שליחות ודלא כבעל יד שלמה (ובגוף דברי הרשב"א מה שסותר מחידושיו לתשובתו הנ"ל יעוין בשו"ת מהר"י אסאד חאו"ח סי' קנ"ו וחיו"ד סי' פ"ב מ"ש בזה): ומצאתי בשו"ת מהר"ח א"ז סימן קכ"ח שכתב בטעמא דחליצה