מהרש"ם חלק א עא

וגם מצינו לענין אכילת חולה ביו"כ ששומעין לרופא אפילו חולה אומר א"צ וכו' ומעשים בכל יום שאנו סומכין ע"ד רופאים גוים להאכילם עכ"ל ומבואר דס"ל דגם על רופאים עכו"ם סומכין ואף דנידון מהרי"ק אין בו חציצה גמורה בדיעבד כמ"ש במהרי"ק וב"י שם מ"מ מראייתו מהש"ס הנ"ל מוכח דס"ל דסמכו שם ע"ד הרופאים לגמרי והביא גם מהא דמאכילין ביו"כ ומדמה לה להא דנדה וס"ל דלא מטעם ספיקא הוא ובע"כ דמפרש לעובדא דנדה הנ"ל כדעת הב"י וכנסי"ח הנ"ל ויעוין עוד בס' האשכול הל' נדה סוף סי' מ מ"ש מדברי הירושלמי בזה וע"ע בתשו' ב"ח החדשות סי' ל"ו בשם מהר"א עפשטיין מ"ש בדברי הש"ס הנ"ל ובדברי ב"י הנ"ל וע"ש בהג"ה בשם גדול אחד מ"ש בזה ועכ"פ בדאיכא נמי רגל"ד והוכחה בודאי יש לסמוך על הרופאים וכמ"ש הרדב"ז בתשו' שהביא הח"ס שם וכן נראה מהירושלמי פ"ט דנזיר הל' ה' בהא דהמכה את חבירו ואמדוהו למיתה הקל ואח"כ חזר והכביד דלרבנן חייב מפני שרגל"ד ומוכח דסמכינן על האומד של רופאים להרוג האדם בצירוף רגל"ד אבל ברש"י סנהדרין (ע"ח) מבואר דהיינו אומד ב"ד ובתשו' מהר"י אסאד סימן קצ"ג ביאר עפ"ד רמב"ם רפ"ב מסנהדרין שכתב דהסנהדרין צריכים לידע גם חכמת הרפואה ותי' בזה קו' הכ"מ ושכ"כ בט"א שער ט' ע"ש וא"כ יש להוכיח דגם בדאיכא רגל"ד אין הרופאים נאמנים באומד שלהם אבל י"ל דרש"י כ"כ לפי גי' הש"ס דילן דר"נ פוטר משום רגל"ד וא"כ חיוב מיתה היא בלא רגל"ד ולכן בכה"ג אין לסמוך על הרופאים אבל בצירוף רגל"ד לכ"ע נאמנים וכמ"ש הרדב"ז הנ"ל ונראה עוד ראיה מרמב"ם פ"ב מרוצח ה"ח בהורג טרפה דאינו חייב ודוקא כשיאמרו הרופאים שאין למחלה זו רפואה ע"ש ואולי שא"ה דבאו לפטור את הרוצח ממיתה וע' בשו"ת נודע בשערים חיו"ד סימן י"ב שהביא בשם ח"א ראיה מגיטין (ע"ב) ה"ז גיטך אם מתי מחולי זה אומדין אותו וכו' והוא דחה דהתם גי"מ בעלמא הוא להאמין לרופאים ע"ש וגם היכא דאיכא הוכחה ורגל"ד הוי רק גי"מ בעלמא וכמ"ש בתשובת הרשב"א שהובא בש"ך סי' מ"ח סקמ"ב דמה"ט אפילו קטן נאמן ובאמת שהוא ש"ס ערוך בב"ק (קי"ד ע"ב) דפריך אשה וקטן בני עדות נינהו ומשני כגון שבעלים מרדפין אחריהם ופירש"י דרגל"ד דשלו הן הרי דאפילו בממון נאמנים בצירוף רגל"ד וע' נו"ב מה"ק אה"ע סי' ל"א וח"ס א"ע סי' מ"ו שלא הביאו מזה: ויש לדון בזה מהא דיו"ד סי' קכ"ט ס"כ בהג"ה בשם מרדכי וסי' ק"ל ס"ח בשם ת"ה דנראה קצת סתירה בזה וע"ע בתשובת מהר"י אסאד יו"ד סי' קצ"ג בענין נאמנות הרופאים ומצאתי בדמש"א פ"ד דחולין סוסי' י"ד שהוכיח מדנקט בחולין (ע"ז) שאלתי לחכמים ולרופאים שבכל דבר התלוי באו"ה אע"פ שהוא מהלכות הרופאים אין סומכין עליהן לבד עד שישאל גם לחכמים בתורה כי אין חכמת הרפואה באדם דומה לאיסור בבהמה ואין חילוק בין אם שואל מקודם לחכם או מקודם לרופא ע"ש נראה מדבריו דבאדם סומכין על הרופא ובש"ס דנדה שאלו לחכמים והם שאלו לרופאים וסמכו עליהם ומצאתי בח"ס בחידושיו לשבת (ס"א) וע"ז (ל"א) שפקפק דאפשר יש חילוק בין גוף עכו"ם לישראל משום דחביל גופייהו וצ"ע ובתשו' שבו"י ח"א סי' ס"ה ס"ו ועיון יעקב לסנהדרין ע"ה כתב דצריך ב' רופאים וגם בתשו' מע"צ סי' ל"ד צידד כן (ע"ל סי' כ"ה עוד בזה): והנה בנ"ד יש לפקפק כיון דבתחלה כשעשו הרפואות ואפיראציע חדל גם הווסת והיה מקום להוכיח מזה כי הווסת וגם המראות ממקום א' הן אבל ממה שנתהוה אחר הנקיון שעשו בקראקא שחזר הווסת כהוגן וחדלו המראות מזה יש הוכחה לדברי הרופאים והוכיח סופו על תחלתו שלא נעשה האפיראציע כהוגן ואולי פגעו גם במקור דם הנדה ועל ידי זה נצמת ונתעכב הדם בתחלה וגם מה שבא בתערובות מוגלא הוא הוכחה לזה כמ"ש רו"מ בשם תשו' פ"י חיו"ד סי' א' דכיון דיוצא ליחה מוכח דיש שם מכה ובשם הסד"ט סימן קפ"ז סקי"ד בשם הנש"ד ואני מוסיף שגם בב"מ סי' קפ"ז הביא כן בשם תשו' מהר"י סג"ל ע"ש ועוד אני אומר דגם במה שנסתפק הסד"ט שם אם יש לצרף מה שהדם משונה מדם ווסתה והביא מתשו' דב"ש בזה ודחה דאין לצרף ד"ז ואני מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ד טור א' סי' מ"ט בתשו' הר"ש דוראן דנראה ג"כ דאין לצרף ד"ז כלל אבל מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז סי' קי"ב שצירף ד"ז דמה"ט י"ל דאינו מן המקור ולצרף לספק אחר אלא דהתם ברמ"ת חשש שמא השמש עכרן ע"ש וזה ל"ש בנ"ד ולכן מכח שינוי מראה הדם עצמו יש הוכחה לדברי הרופאים ויעוין נדה (י"א ע"ב) ורש"י שם דמפורש דטעמא דשמש עכרן לא שייך רק בשמשה ועיין תשובת רח"כ סימן כ"ט וגם יש לצרף בתשו' רח"כ בקונטרס שאלת חכם שבסופו בשם ח"א דברואה בלא הרגשה מהני אמירת רופא עכו"ם לכ"ע ע"ש וה"נ בנ"ד וא"כ בנ"ד נאמנים הרופאים שיש לה מכה בצואר או ברחם ותולין במכה וכמ"ש רו"מ בשם תשו' עט"ח סי' י"ח דגם הח"צ סי' מ"ו מודה בכה"ג לדעת מהרמ"ל דדוקא בנתלשה האם ס"ל דהוי דם נדה משא"כ בכה"ג והנה בס' מנחת עני להרב מוה' ארי' ליב מו"ץ בקאמיניץ דליטא ברוסיא הביא בענין אשה שיש לה וסת קבוע רק בכל יום היתה פעמים שופעת דם עכור ומוגלא ופעמים זבה ממנה דם מעורב במוגלא ופעמים היתה רואה טפין טפין והרופאים הגדולים שפטו עליה שהמקור שלה מוכה ופצוע ומשחת לגמרי והאשה לא היתה יודעת רק שכואב לה שם אבל זאת אם מכתה מוציאה דם שלא בשעת ווסתה לא היתה יודעת רק מפי הרופאים והביא מכמה שו"ת שלמדו מהש"ס דנדה הנ"ל מהב' מעשים שהעלה ר"צ ששאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו להם אשה זו מכה יש לה וכו' תטיל למים אם נמוחו טמאה ואר"ל ובפושרין ומוכח דהחכמים לא סמכו על הרופאים ושאל שאלה זו להרב הגאון מו"ה יעקב אבד"ק קארלין בעהמ"ח ס' משכנות יעקב והשיב לו שבטעות נדפס המאמר תטיל למים אם נמוחו טמאה בשני המעשים הנ"ל כי במשנה ר"פ המפלת נאמר שם המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר וכו' תטיל למים אם נמוחו טמאה וא"ל טהורה וזה התטיל למים אם נמוחו טמאה אינו שייך להמעשה הב' הנאמר בגמ' שם רק הוא מסומן על המשנה וע"ז אר"ל ובפושרין והמדפיס הראשון שהדפיס הש"ס טעה וסבר ששייך להמעשה ולכך הדפיס גם במעשה הא' תטיל למים וכו' ובאמת הוא טעות הדפוס וראיה לזה דהא בתוספתא נדה נאמרו שם שני המעשות האלו ולא נכתב שם כלל הא דתטיל למים וכו' לא במעשה הראשונה ולא בשני' וכן בירושלמי נדה ג"כ נאמרו ב' המעשים הללו וג"כ לא נאמר בהם הא דתטיל למים ונמצא לפ"ז דהחכמים שאלו לרופאים וסמכו עליהם והרב המאוה"ג מו"ה יוסף אבד"ק הוראדנא אמר לי ששמע מפי רבנים שהגאון מו"ה חיים ז"ל מוולאזין אמר ג"כ זאת ויוכל להיות שהה"ג מו"ה יעקב הנ"ל שהיה תלמידו של מוהר"ח הנ"ל שמע זאת ממנו והמעשה עם האשה הנ"ל הוא ג"כ דבר נפלא שלא נשמע כזאת ולא הובא בשום שו"ת בעניני נדה כיוצא בה דהאשה נסעה לקענינסבורג והי' שם אספת הרופאים הגדולים והסכימו כולם שמונח בהמקור שלה איזה סמרטוט שמזה נבלה הבשר דהמקור ועלה מכות גדולים ופצעים ונשחת כל בשר המקור ונתנו לה רפואות שיפתח המקור כמו בלידת ולד ויצא מן המקור מה שמונח בו וכן היה ויצא ממנה סמרטוט עב מן פשתן ואמרו הרופאים שבשעה שילדה הילד האחרון הניחה המילדת סמרטוט עב וגס לקבל הדם שיצא ממנה ואז היה המקור שלה פתוח ושאב המקור את הסמרטוט לתוכו ונשחת המקור ועי"ז נתהוו שם המכות הגדולות ובודאי מכות כאלו מוציאות דם ובשמעי זאת נהניתי מאוד עכתו"ד המנחת עני. ואני מצאתי בתוספי הרא"ש לנדה (כ"ב) שם שכתב וז"ל אמרו אשה זו מכה יש לה בתוך מיעיה וכו' לא שהי' ברור לרופאים שהי"ל מכה בתוך מיעי' דא"כ אפי' אם נימוחו טהורה כדאמרי' לעיל הרואה דם מחמת מכה אפי' בתוך ימי נדתה טהורה אלא אמרו הרופאים אולי אשה זו מכה יש לה וכו' ויבדק הדבר ע"י הטלת מים אם נימוחו וכו' וכן ההוא עובדא דשומא עכ"ל ומבואר דאם אמרו הרופאים דבר ברור א"צ לבדוק (וגם מבואר דמפרש דהרופאים עצמם צוו להטיל למים) וכדעת כנסי"ח שהבאתי לעיל: אך מ"מ י"ל דדוקא רופאים ישראלים וע' במ"נ מ"ת בקו"א בסופו דרופאי ישראל שבזה"ז שמחללים ש"ק בפרהסיא י"ל שאינם נאמנים ומ"מ נראה דאם אמרו ב' זה שלא בפני זה בצירוף דלא מרעי אומנתם יש לצדד בזה ובפרט בצירוף רגל"ד: והנה רו"מ העיר די"ל דבנ"ד דאינה מרגשת בשעת ווסתה רק זיבת דבר לח ולשי' כמה אחרונים אין זה הרגשה דדוקא פתיחת פי מקור הוי הרגשה וא"כ לפמ"ש הסד"ט סי' קפ"ו סק"ד בישוב ד' רמב"ם דיש לה וסת היינו ליום קבוע וגם מרגשת פיהוק ועיטוש וכה"ג משא"כ אין לה וסת ולכן באשה שאין לה וסת ל"ש הרגשה א"כ לפ"ז בנ"ד דאינה מרגשת בשעת וסת לא מקרי וסת קבוע כלל והביא דברי הב"מ סי' קפ"ד מה שהשיג עליו בזה עכ"ד ובאמת נעלם מרו"מ דברי הטוש"ע סוף סימן ק"צ סל"ד דגם בכתמים הנמצאים בעד בדוק הוי קביעות ווסת לכל דבר וע"ש בב"י בשם הראב"ד והרי כתמים הם בלא הרגשה ואפ"ה הוי קביעות וסת לכל דבר: