מהרש"ם חלק א ע

שם ג"כ בזה וביארתי גם דברי הר"מ בפיהמ"ש סופ"ק דע"ז וז"ל ואמרו שנקראת על שמו כלומר על ישראל בעל המרחץ וכו' ואומרים רחצנו במרחץ פלוני היום ובזה יש חילול השם למי שישמע זה וכו' עכ"ל דכוונתו דהוי איסור תורה ובזה מיושב הא דקשה בש"ס דע"ז שם דלכותי מותר להשכיר בשבת דאינו עושה בו מלאכה דהוי מה"ת אבל בחוה"מ אסור דאינו נזהר בדרבנן ונקרא על שם הישראל וקשה הרי אמירה לעכו"ם הוי רק מדרבנן ודלמא יעשה הכותי מלאכה ע"י עכו"ם וכיון דנקרא על שם הישראל יאסר דיאמרו דהוא שכר את העכו"ם ואולם לש' הר"מ דאיכא חה"ש והוי מה"ת ממילא גם הכותי נזהר בשל תורה ולכן מותר להשכיר לו: ואולם ישבתי קו' זו גם אי נימא דלא כפי' הר"מ דכבר ביארו הפוסקים דהא דאמירה לעכו"ם רק שבות הוא משום דאין שליחות לעכו"ם וע"ע בשו"ת פ"י חיו"ד סי' ג' והנה הא דא"ש לעכו"ם נלמד מדרשא דאתם גם אתם והכותים דלא ס"ל דרשת חז"ל לדידהו גם אמירה לעכו"ם אסור מה"ת ושפיר נזהרים בו ולכן מותר להשכיר לכותי ואף דמצינו לפעמים דהכותים סברי דרשת חז"ל להקל כמ"ש התוס' בר"ה (כ"ב ע"ב) בד"ה להטעות יעו"ש בסוה"ד ובתוס' יומא (נ"ה) ותוס' גיטין (כ"ה סוע"א) אבל מלבד דהריטב"א מ"ק (ה' ע"ב) כתב בפשיטות דכותים נזהרים גם בס"ט ברה"ר דלא דרשי דרשת חז"ל ויעוין ברש"י נדה (נ"ז ע"א) ואכ"מ אף גם אין כל הדרשות שוות וי"ל דבהכי נזהרים וכה"ג כ' הנו"ב מ"ת או"ח סי' צ"ז בביאור סוגי' דע"ז הנ"ל בענין איסור חימום ביו"ט ע"ש ויש לדון מהא דאשל"ע דהוי מסברא אבל הרי בשוגג ישלד"ע וע' נו"ב מ"ק א"ע סי' פ' אות ג' ואות י"ג דלפי דבריו שם י"ל דרש"י ורמב"ם לשיטתייהו אזלי ואין להאריך יותר שו"ר בתשו' טטו"ד מהדורא ג' סוסי' קכ"א שגער בנזיפה ברב אחד שהתיר לבנות ע"י שט"מ וביזה אותו מאוד ע"ש היטב וגם בתשו' חסל"א יו"ד סי' קי"ד פסק כן [וע' בשו"ת מהר"י הלוי אחי הט"ז ס"י דבבנין בית אין להתיר גם בקבלנות אפי' אם מנהג כל העיר לבנות אלא בקבלנות ע"ש טעמו באורך]: ומה שהמציא לעשות תקנה להכריז ורו"מ הביא מהא דיבמות (קי"ט) דאיכא דלא שמע הנה לפמ"ש הב"מ באה"ע סי' קמ"ב ס"ו ליישב דברי רש"ך וב"ש דדוקא בדרבנן גזרו בחליצה משום דאיכא דלא שמע משא"כ באיסור גרושה דאורייתא שידוע לכל יחקרו ויוודע להם א"כ לכאורה לפמ"ש רו"מ דבנ"ד הוי איסור תורה ל"ש לגזור אבל ז"א דדוקא באיסור מפורסם וידוע לכל שהוא איסור תורה לא גזרי' משא"כ בנ"ד שאיסור אמירה לעכו"ם רבים פרצו ויעבורו ועכ"פ לא נודע לכל שאיסור חה"ש בזה מה"ת ודאי דאין היתר בזה וגם כבר הבאתי דלשי' כמ"פ גם בנ"ד הוי רק איסור דרבנן וגם יעוין בקידושין (דף פ"א ע"א) לילקי ולכרוז א"ל איכא דשמע בהא ולא שמע בהא ויחשדו בא"א שזינתה הרי דיחשדו באיסור תורה וגם מתשו' הרא"ש כלל ל"ה שהביא רו"מ וכבר הובא בב"י אה"ע סוף סי' מ"ו מוכח דלא כחילוק הב"מ וגם בשל תורה חיישי' לזה אבל באמת אין כל הענינים שוים ומצינו לפעמים גם בדרבנן דסמכי' אהכרזה כדמוכח בעירובין (ס"ד רע"א) דמכרזינן וברש"י שם ואף דדחי אכרזתא לדרדקי היינו התם דאיכא חשש לדורות הבאים משא"כ בזמן ההכרזה ויעוין עוד בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ק"ו דהכרזה בשעת מעשה מהני וע"ש סי' ס"ו דהבו דלא לוסיף אהא דחליצה דגזרינן משום שמא איכא דלא שמע וע"ש דלא גזרי' אלא היכא דאפשר בענין אחר ע"ש היטב. ועסמ"ע סי' רל"ד סק"ב בסופו דלא גזרי' שמא ימכרנו לישראל כיון דמכריזין ויעוין במק"ח סי' תס"ז סוסק"ב שם ג"כ בזה לענין קמח מתולע: אבל הדבר פשוט דבנ"ד דאיכא חה"ש נגד הגוים עצמן ולזה בודאי אין שום תועלת בהכרזה ואין לו דמיון כלל למ"ש הח"ס חאו"ח סי' ס' כמ"ש רו"מ דשא"ה שהי' שעה"ד וחשש סכ"נ וגם הגוים בנו אז בימי חגיהם מגודל הלחץ לכן התיר משא"כ בנ"ד ויפה הביא מליקוטי ח"ס ח"ו סימן מ"ג שפסק להחמיר בביהכ"נ של רבים כיון דיגיעו ימי חגיהם וישבתו בהם וה"נ בנ"ד ושו"ר בתשו' ד"ח חאו"ח סוסי' מ"ח דאין שום צד להתיר אפי' לבנות בחוה"מ ע"י הכרזה דאיכא דלא שמע וכו' והוא היתר של שטות ע"ש שגער בנזיפה בהמורה וכבר נתבאר דבנ"ד ליכא משום איבה כלל והדבר ברור שאין שום צד היתר בהכרזה ונשתקע הדבר ולא יהיה נאמר. ומ"ש המתיר שזה עשר שנים שקנה היהודי הבית מעכו"ם ולא ישב בה עוד ודמי לנידון הרמ"א סוסי' רמ"ג כבר כ' התו"ש בסי' תקל"ט דקניית בית מפורסם ואוושא מלתא וכ"ה בש"ס דב"ב (דף מ"ב ע"א) ואף שסותר לקידושין (כ"ח ב') צ"ל דע"פ רוב הוי מפורסם ומכ"ש בנידון דידן שנעשה בטאבילאציע דהוי פרסום כמ"ש המג"א סוסי' רמ"ו וכ"ה בחו"מ סי' ס"ח וסמ"ע סק"ה וע' תשו' רח"כ חאו"ח סי' ד'. והנלע"ד כתבתי: סימן יג להרב הה"ג וכו' מוה' חיים צבי אשכנזי נ"י אבד"ק פשעוואדסק. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שנשאת זה ששה שנים בהיותה בת י"ז ולא היה לה עוד שום ווסת נדות ובערך שנה אחר הנישואין ראתה פ"א וטבלה ושוב אחר איזו שבועות ראתה דם בשפע ואח"כ מצאה בכל עת כתמים ומראות של מוגלא בתערובות דם שחור וברוין ולא יכלה ליטהר כמה חדשים ונסעה לוויען לדרוש ברופאים ואמר לה הפראפעסר הגדול שנחוץ לעשות אפעראציאן ונתן לה מכתב להשפיטאהל שהוא צומח מכה שקורין פיליפ והוא כמין גבשושית וקרומים והמכתב הלז עוד בידה ואח"ז חתכו שם המכה ופסק הוסת וגם המראות ערך ד' חדשים ושוב חזר הווסת וחזרו גם הכתמים ובשנה ב' נסעה שנית לשם ואמרו הרופאים כי חזר וצמח המכה וניקו שנית וחדלו שנית כל הדמים משך עשרה חדשים ושוב חזר הווסת וגם הכתמים ומנהגה כי בכל ערך ה' או ו' שבועות בא לה ווסת דם צלול בשפע ככל הנשים אבל לא בהרגשת פתיחת פי המקור רק הרגשת זיבת דבר לח ואחר שפוסק הזלת הדם בשפע יוצאים בכל עת בלא שום הרגשה כלל מראות מוגלא וליחה מעורב בדם שחור וברוין וכן מוצאת כתמים כאלו ובשנה העבר נסעה עוד לקראקא וניקו הרופאים שלישית ואז היתה בריאה משך ה' או ו' חדשים שבא לה הווסת בקביעות בכל ה' שבועות ואינה זוכרת אם היה ביום קבוע אבל עכ"פ בפחות מן ד' שבועות לא ראתה בשום פעם וספרה ז' נקיים וטבלה ואולם בחורף העבר שוב חזרו המראות וכתמים וא"י לטהר ושלח רו"מ לדרוש ברופאי קראקא ואמרו שלשה זה שלא בפני זה שיש לה מכה הנ"ל ומשם באים המראות ואין זה דם נדה אלא שהאחד אמר כי הוא בצואר הרחם והשני אמר שהוא בתוך הרחם והשלישי הכריע שהוא בסוף הצואר בתחלת הרחם וידיעתם הנ"ל היא על פי מישוש בשפוד שמכניסים לשם וגם ע"י הכרה בתכונת המראות והמוגלא ע"פ ספרי רפואות ובעת שעשו האפיראציאן הוציאו קרומים תבנית מכה הנ"ל וכי דרך מכה זו לחזור ולצמוח בכל עת עכת"ד השאלה: והנה רו"מ האריך בענין נאמנות הרופאים והביא דברי הח"ס סי' קנ"ח וסי' קע"ה ושאר אחרונים בביאור עובדא דנדה (כ"ב) במעשה באשה שהפילה כמין קליפות והעלה דהתם דהשערת הרופאים היה רק מאין באים הקליפות בחנו חז"ל אם כדבריהם כן הוא ולא סמכו עליהם משא"כ היכא דאומר על גוף זה שהוא חולה מאמינים לו ומ"מ לענין הרפואה יש לספק אם ידיעתם אמת והנה בגוף דברי הש"ס הנ"ל הגם דבתשובת מהרמ"ל סימן קי"א ועבוה"ג סי' כ"ב ומעיל צדקה סי' ל"ד האריכו בזה בפירושים שונים אבל הנה מצאתי בתשובת כנסי"ח סי' ל"ב שכ' דמקובל בידו דהא דנקט בנדה (כ"ב) תטיל למים זהו מדברי הרופאים עצמן אבל היכא דאין לרופאים ספק סמכינן עלייהו ובזה תי' דברי הב"י סי' קצ"א שכ' ע"ד הר"ן בדין חצץ אדום דיש לסמוך על דברי הרופאים והביא ראיה מעובדא דקליפות ושערות ותמה בד"מ דהתם הא מבואר דלא סמכו על הרופאים ובדקו אם נימוחים ולהנ"ל צדקו דברי הב"י דשא"ה שהרופאים עצמן היו מסופקים וצוו לבדוק כן וע"ש סוסי' ל"ד עוד בזה שהחזיק בד"ז ותי' בזה קו' הרא"ש כלל ב' הנ"ל ע"ש ובשו"ת רח"כ סי' ל"ה תי' מדנפשי' דברי הב"י עפ"ד כני"ת סי' ל"ד ולא ראה בסי' ל"ב הנ"ל שקדמו בעל כני"ח בעצמו ולענ"ד נראה ראי' לדבריו מתשו' מהרי"ק שרש קנ"ח שרמז הב"י סימן קצ"ט בקיצור ולא הביא ראיותיו אבל במהרי"ק עצמו מבואר במה שצוה לשאול לרופאים אם טבע היין לסבך השערות וז"ל ובכל מקום מצינו שסמכו חכמים ע"ד הרופאים כדאמר בנדה (כ"ב) אראב"צ ב' דברים העלה אבא וכו' שאלו לרופאים ואמרו מכה יש לה וכו' משמע שסמכו ע"ד הרופאים ואפילו בחששא דכרת ואע"ג די"ל דשא"ה שכן היו הדברים מוכיחין שאין דרך האשה לראות דם נדה בכה"ג מ"מ ג"כ י"ל דאדרבא שכן הוא דאפי' התם שהיה שור שחוט לפניהם דהיינו שערות וקליפות אדומות וגם שהיה ספק כרת אפ"ה סמכו מכ"ש בכאן וגם דהכא נמי הדעת מכרעת קצת שאין לחלק בין מים ליין בענין זה: