מהרש"ם חלק א סט

אין חילוק בזה בין צ"מ לאינש אחרינא וכמ"ש ושוב מצאתי בח"ס אהע"ז ח"א סי' נ"ח שכ"כ והנה דעת הה"מ פי"ג מגירושין הי"ט דכל הבעיא דע"א במלחמה הוא רק לענין לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא ובע"כ דס"ל דחששא דבדדמי הוי רק חששא בעלמא וכמ"ש הב"ש ס"ק קי"ג וע' במלחמות שהוכיח מהירושלמי דבסתמא אין לחוש גם בע"א לדדמי ע"ש וכ"ה בשו"ת תפ"צ חא"ע קו"ע סי' י"ז י"ח שהדבר ברור דחשש בדדמי הוא רק מדרבנן ע"ש וא"כ בע"כ דדמי לדין מים שאל"ס דע"פ רוב מת אלא דחיישי' למיעוטא ולכן בדיעבד לא תצא וה"נ מסתמא על פי רוב אין העד אומר בדדמי אלא דמ"מ כיון דלפעמים אומר בדדמי חיישינן לזה משום חומרא דא"א אבל רק לכתחלה וא"כ לפ"ז גבי ב' עדים שוב איכא תרי רובי דגבי כל אחד איכא רובא שאינו אומר בדדמי והרי בעדות אשה סגי בע"א וא"כ איכא תרי רובי אלא דכבר נתבאר דגם תרי רובי ל"מ גבי איסור א"א וא"כ שפיר מיושבים דברי הרי"ף דודאי לדידן במשאל"ס גם בב' רובי לא תנשא שפיר ס"ל להרי"ף דגם בשני עדים חיישינן לדדמי אבל לפי הס"ד דהש"ס דהוי ס"ל דגבי צ"מ גם משאל"ס מותרים והיינו משום דתרי רובי שרי גם באיסור א"א וא"כ לפי אותו הס"ד ודאי דבתרי עדים אין לחוש בדדמי ולכן הוצרך הש"ס לומר דמאה נשים כחד דמיין ומיושב קושי' הרא"ש ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד: ומעתה נשוב לעיקר הדין והנה הנו"ב מ"ק חא"ע סימן נ"י העיר אם מהראוי לצרף תרי חומרי בזה דלכאורה אם נחוש לשי' הרי"ף דגם בתרי שייך בדדמי הרי לשיטת הרי"ף בראוהו מיד סגי בטב"ע לבד גם במי שראה הטביעה ואם נחוש לשי' הרא"ש דסובר דמי שראה הטביעה אינו נאמן הרי לדידיה בשנים לא חיישי' לדדמי אך די"ל דזה לא דמי לשדרה וגלגלת וחיישי' לחומרי דתרווייהו וגם רו"מ הביאו. ולענ"ד דאין לחוש לזה ומקודם אבאר אם יש בזה איסור תורה או רק מדרבנן והנה נודע דעת הריב"ש דשיעור עד שת"נ היינו בג' שעות ומהרי"ט פסק דסגי בשעה קלה והביא מהתוס' סוטה (י"א ע"א) ד"ה מרים וכו' וע' בפת"ש ס"ק קל"ד בשם כמה, שו"ת בענין זה וע"ע תשו' רע"א מ"ת סימן מ"ז ותשו' מהר"י אסאד חא"ח סי' ר"ח מ"ש בזה ומצאתי במעיו"ט על הרא"ש פ"ט דברכות סי' כ"ב אות ח' בברכת אשר יצר שאומרים אפילו שעה אחת וז"ל ונ"ל לפרש דשעה לאו שעה משעות ההשוואות ולא משעות זמניות אלא מלה ארמית וכדמתרגמינן ואכלה אותם כרגע ואשצינון כשעה חדא ומה"ט א"ש נוסח בהמ"ז בכל עת ובכל שעה וכן בברכת שים שלום דהשתא שהשעה פירושו רגע נשמע מינה זמן הפחות ממה שנשמע במלת עת עכ"ל. ועמג"א סימן קפ"ז סק"ב בשם מט"מ וד"מ בזה ובתוספי הרא"ש לכתובות י"א כיון שהגדילה שעה א' וכו', ע"כ לאו דוקא אלא שנהגה שום מנהג יהודית קאמר אך בהא דבתו של נחוניא שעה ראשונה אמר שלום בע"כ יש לזה זמן קבוע וע' ר"ה ט"ז ע"א אדם נידון בכל שעה שנאמר ולרגעים תבחננו וי"ל דכל שעה היינו תמיד אבל מהמעיו"ט ומג"א הנ"ל ל"מ כן אבל אני מצאתי בירושלמי פ"א דברכות ה"א וז"ל רבי אומר ד' משמורות היום וכו' העונה אחד מעשרים וארבע לשעה העת א' מעשרים וארבע לעונה הרגע אחד מכ"ד לעת וכו' עכ"ל וכ"ה בתוספתא שם וע' במד"ר איכה בפסוק קומי רוני בלילה לראש אשמורות בסגנון אחר קצת ויש שם ט"ס למעיין ומצאתי בספר הישר לר"ת סי' תצ"ג שהביא תוספתא הנ"ל והעמיס בכונת הש"ס רפ"ק דברכות וע"ע בפסקי תוס' לע"ז אות ד' דמבואר דהוא עולה לחשבון כ"ד שעות ביום ומוכח דסתם שעה היא שעה זמניות וצדקו דברי הריב"ש: אך דנפ"מ שנתבאר למעלה הרי כל חשש בדדמי הוא רק מדרבנן וא"כ הרי מבואר בב"י יו"ד סימן צ"ב ובש"ך יו"ד סוסי' רמ"ב דבדרבנן יש להקל בחלב שנתערב בשומן וספק אם יש ס' ואחר כך הישם מן השומן לקדרה דלא אמרינן חנ"נ בלח להא"ז אע"ג דהרא"ש לא ס"ל כן הרי להרא"ש אין אומרים חנ"נ רק בב"ח ונד"ד בין למר בין למר שרי ולכ"ע האי סברא דחנ"נ אינו אלא מדרבנן ע"ש והש"ך הוכיח מזה דדוקא בדרבנן יש להקל בכה"ג ולא למינקט חומרי וכ"ה בתו"ח לעירובין (דף ז') ויעוין דקה"ר שבב"א לסי' ל"ט אות י"ג בזה וכן מצאתי בתשו' מ"ב סי' ט"ז בדין סבלונות ג"כ כה"ג וא"כ בנ"ד דכל חשש בדדמי רק מדרבנן וכיון דאיכא ב' עדים המעידים דמהני העדות מדאורייתא א"כ יש להקל כיון דבין להרי"ף ובין להרא"ש יש להקל בנ"ד ועוד דכיון שעמדו שם שעה ומחצה ותפשוהו עם ההאקניל כבר כתב הח"ס סי' ס"ה דבודאי ליכא אלא חששא דרבנן והן אמת דבתשו' ח"צ סי' כ"א הביא ד"ז בשם השואל והוא דחה זאת אבל כבר ביאר הח"ס שם לישבו וכבר נודע דעת המבי"ט להקל במשלא"ס ע"י אומדנות הרבה ובתשו' ב"י הרעיש עליו אבל אני מצאתי באגודה סוף יבמות שהעתיק בשם ראבי' שהביא ג"כ תשובת הר"א מברינא להקל במשאל"ס ע"י אומדנות וכ"ה בתשו' רי"ן הרא"ש סי' צ"ב וא"כ עכ"פ אין בכה"ג אלא איסור דרבנן ושפיר יש לצרף קולות רי"ף והרא"ש וגם כבר הביא רו"מ מהח"ס ח"ב סימן קל"ז וקמ"ב דגם להרי"ף היכ' שכל רואיו הכירוהו לכ"ע אין חשש וגם הביא מתשובת שי"צ שהובא בפת"ש סי' קכ"ו דבהסתכלות ועיין רב לכ"ע יש להקל וגם צירף דברי הפמ"א ח"ב סי' מ"ח שהובא בפת"ש ס"ק קל"ג וגם כיון שנמצא בנהר רחוק נ' אמה שאיננו מרחק רב וגם עמדו שנה ומחצה והעמידו שומרים עד יום ג' וגם הביא ממהרי"ט סימן ל"ג שהובא בקו"ע דהיכא דרמיא מלתא עלי' ליכא חשש בדדמי וגם בשו"ת תפ"צ חא"ע קו"ע סי' י"ח החולק בסברא זו וגם י"ל דטב"ע על ידי שביעת עינו בהכרה היטב מקודם גם הרא"ש מודה ועוד כמה הוכחות שיש בנד"ד להקל ולכן לענ"ד בצירוף ההיתרים שכתב רז"מ הנני מסכים עמו להתיר אשת השו"ב ראח"י הנ"ל לעלמא והנלפע"ד כתבתי [אגב אמינא במה שהמציאו כעת קצת חכמי הטבע תחבולה ומכונה לעורר כח החיוני באדם שנטבע ומת ע"י משיכת הלשון ברצוא ושוב ועד ג' שעות מהטביעה יוכל לשוב החיות ולא אחר שיעור זה ואמרתי כמה גדולים דברי חז"ל בש"ס ורש"י ב"ק נ' שממנו הוכיחו הראשונים דשיעור שת"נ הוא במשך ג' שעות והיא מפני שבפחות מזה יש אפשרות לעורר כח החיוני וכל רז מהם לא נעלם]: סימן יב להרב המאוה"ג וכו' אבד"ק פלוני. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שנשרפו בעירו ג' גגי בתי יהודים ובתוכם א' הוא בית הבענירקסגעריכט ובעה"ב השוה א"ע עם איש יהודי שיעשה הגג בקבלנות ונתן לו העצים והקורות והיהודי הנ"ל שכר פועלים נכרים שכירי יום ובעירו יש שנהגו לבנות בשכירי יום ויש בקבלנות והקבלנים הם על פי רוב יהודים והאדון השופט רצה שימהרו בנין הגג וביקש מהבעה"ב שיעבדו גם ביום ש"ק והיינו שיניחו הגג בש"ק על החומה והשיב לו שהוא אסור והאדון ביקש מהרבנים שיתירו לו ויש שרצו להתיר משום איבה והמציאו להכריז בבית הכנסת שנעשה בהיתר והיהודי הקבלן ישוה א"ע עם הפועלים בקבלנות על עבודת הנחת הגג ורו"מ האריך דאין להתיר בזה משום איבה כיון דגם בימי חגיהם אינם מניחים לעבוד ואין חה"ש גדול מזה כמ"ש. במחה"ש סי' רמ"ד סק"ח וגם הביא מהא דע"ז (כ"ו) גבי מיילדת דל"ש איבה כלל דתוכל לומר דלמאן דלא מינטר שבת לא שרי לחללו וגם הביא מתוס' ע"ז (כ"ו ע"א) שם ד"ה סבר דבדאורייתא לא שרינן משום איבה וכיון דהכא איכא חשש חה"ש כמ"ש הר"מ ותוי"ט סופ"ק דע"ז וח"ס או"ח סי' נ"ט וע"ש סי' ס"א ובמהר"ם שיק חאו"ח סי' ק' בזה הוי איסור תורה ועוד האריך בזה למעניתו הנה מה שרצו להתיר משום איבה נעלם מהם דברי התוס' בע"ז (י"ט ע"ב ושייך לדף ט"ז) בד"ה הגיע לכיפה וכו' וא"ל דשרי ר"א משום איבה כדשריא בפ"ב לילד את הנכרית דלא דמי דהתם ודאי איכא איבה דליכא לאשתמוטי אבל הכא איכא לאשתמוטי למימר דאסור לן למיעבד שום תכשיטי ע"א וכו' עכ"ל ורואה אני הדברים ק"ו דמה התם דהאיסור עצמו הוא רק לישראל מצד איסור ע"ז שהוא אליל שלהם אפי' הכי אסור מכ"ש גבי מלאכת שבת דגם בימי חגיהם דינא הכי ומוחים אפילו בישראל מלעשות בנין בימי חגיהם פשיטא דאיכא לאשתמוטי וליכא איבה כלל ויעוין גם בט"ז יו"ד סימן קמ"ג סק"ב שהביא דברי תוס' הנ"ל להלכה: אבל מ"ש רו"מ דחשש חה"ש דאורייתא הנה אין כל חה"ש שוה ומצינו עניני חה"ש דאסורים רק מדרבנן וכמ"ש בתמ"ח אה"ע סי' כ"ח סקכ"א וע"ש בב"ש סק"ה שהביא מרש"י סנהדרין ותוס' ב"ק דס"ל כן אבל שיטת רמב"ם דגז"ע אסור מה"ת אבל י"ל דאינו מפני חה"ש [א"ה בהמ"ח ע' תוספתא ב"ק פ"י חמור גזל הגוי מגזל ישראל וכו' מפני חילול השם וע' ירושלמי ב"ק פ"ד ה"ג דמבואר להדיא דכל גז"ע הוי רק תקנת ר"ג משום חה"ש] ואני בתשו' א' לק' האראבנין באיננר"ן הבאתי מתוס' ב"מ (פ"ז ע"ב) ותוס' בכורות (י"ג ע"ב) שכתבו דחה"ש דהפקע"ה הוי ג"כ מה"ת וע אס"ז לב"מ