מהרש"ם חלק א סח

עצמה וצ"ל דמ"מ איסור אכילה גסה חמיר ליה טפי שלא יבא לידי נותר וכמ"ש רש"י שם ומוכח דאפי' באותו דבר עצמו אם עושה לצורך מצוה קלה מזו מיקרי דרך השחתה ובפרט לצורך מצוה אחרת וא"כ בנ"ד שכבר נתבאר למעלה דעז"נ קילא קדושתה מעז"א א"כ נראה דאסור לנתוץ ובפרט לפמ"ש הב"י יו"ד סוסי' רע"ו בשם ר"י אכסנדרי דהיכא דאפשר בגניזה אסור לתקן וכ"ה בתשו' רדב"ז ח"א סי' ע"ז דהיכא דאפשר באחרת מקרי דרך השחתה ע"ש. ולענ"ד יש סמוכין לזה מש"ס דתמורה (ז' ע"א) דיקלא לאו זילא וכו' בע"מ זילא מלתא כיון דשביק תמים וכו' ורש"י שם ד"ה בע"מ דמוכח דבאפשר בע' הוי ביזוי וה"נ בנתיצת מקדש דהוי משום ביזוי וא"כ ה"נ בנ"ד י"ל דיוכלו לתקן ביהכ"נ של נשים במק"א ושו"ר בשו"ת ארי' דב"ע חאו"ח סי' ב' שהאריך בדברי הט"ז וא"ר סוסי' קנ"א והביא גם דברי ר"י אכסנדרי הנ"ל בזה רק שלא הביא דברי רדב"ז וגם לא העיר מש"ס דתמורה הנ"ל ואח"ז העלה דפתיחת חלון כשעושין גראטיס בנקבים פחותים מגע"ג דאמרי' לבוד אין בו גדר נתיצה כלל וגם כל חלון שהוא ליפוי ונוי אינו בגדר השחתה כלל וע"ש מ"ש דהרשאת זט"ה אינו מועיל בזה כיון דאין מפקיעים קדושת המקום ההוא כלל ע"ש באורך וע' בשו"ת הרי"מ חאו"ח סי' ב' שהעיר ג"כ בזה מדברי ר"י אכסנדרי ואח"ז התיר ע"י מכירת קצת מהכותל מקום פתיחת החלון ע"י זט"ה ולעשות החלון ע"י עכו"ם דהוי רק דרך גרמא ע"ש ונראה פשוט דבמכירת קצת חלק הכותל ע"מ לעשות חלון גם בשל כרכים שרי לכ"ע דמה איכפת להו בזה ואף דהמג"א סקט"ז חולק בדין העצים ואבנים על המ"ב וס"ל דמ"מ א"י למכור של אחרים הנה בא"ר שם קיים ד' המ"ב דכיון שבנאו אחרת מסתמא ניחא להו לכ"ע ובפרט בנ"ד שעושים שם חלון במקום ההוא גם המג"א מודה דכל שותף כיורד ברשות דמי לשנות הבנין כפי הצורך אבל מ"ש הארדב"ע דפתיחת חלון ונשאר גראטיס ל"ה נתיצה מדברי אה"ח עה"ת פ' ראה מוכח דגם נתיצה קצת כל שרישומו ניכר הוי בכלל איסור נתיצה ואולי י"ל דחלון הוי דרך בנין וע' שו"ת חב"י סי' ע"ה בשם מהר"ל מפראג דס"ל דמקצת אבן מותר לנתוץ וע' בי"ש ליו"ד סי' רע"ו סוף סקי"א במהד"ב שחולק עליו וע' שו"ת ב"ש יו"ד ח"ב סי' קל"ב מ"ש בזה: ח"י ואיידי דאיירינא למעלה בדברי תוספות מעילה כ"א שהקשו דיתבטל הפרוטה ברוב אמינא בה דתמיה לי טובא במ"ש התוס' שם לחד תי' דמיירי בדליכא אלא פרוטה א' של חולין ע"ש ואחרי נשיקת עפר רגליהם הקדושים במחכת"ה נעלם מעיניהם הטהורים לפי שעה דברי הירושלמי פ"ז דדמאי ה"ד וז"ל תמן תנינן פרוטה של הקדש וכו' תנא על הראשונה מעל בספק ועל השניה מעל בודאי דר"ע וחכ"א על כולו מעל בספק ועל האחרונה מעל בודאי אר"י אבוי דר"מ הדא דתימר כשהיה. עשר אבל אם היה שתים על הראשונה מעל בספק ועל השניה מעל בודאי עכ"ל ומבואר דפלוגתא דר"ע ורבנן דהתם מיירי כשהי' עשר וא"כ הדקו' התוס' לדוכתא וצע"ג: סוף דבר כי גם לענ"ד יש להקל בנ"ד ומפני גודל קדושת תורת גדולי וקדושי ישראל אשר הרביצו תורה בעלייה ההוא וראיתי בני עלייה כזו והמה מועטים גם בדורות שלפנינו לכן נ"ל להחמיר יותר בכל החומרות ולעשות הכרזות בכל ביהכ"נ וביהמ"ד מקודם שימכרו העלייה הנ"ל וגם תהיה המכירה בתנאי ע"מ שאם יתנדבו אנשים לקבוע בית תלמוד שם יחזרו הקונים וימכרוה ויתנו הקונים כתב חתום יהודית ליד בית דין על זה להיות למשמרת וגם יעשו פדיון העלייה ומקום החלון על ערך ד' זוזי וישתמש זאת לצורך תיקון גוף הקלויז או לצורך תיקון ס"ת ואז יתחילו הבנין והחלון יעשו ע"י עכו"ם חציבת החלל אחרי שכבר יהיה מוכן הגראטיס בתיקונם על נכון וטעם הדברים מבוארים למעלה והנלע"ד כתבתי: אגב אכתוב בהא דיומא (י"ב ע"ב) שהבאתי לעיל ומבואר שם דלהס"ד הוי ס"ל דלר"י דוקא מקום מקדש אימעוט מקרא דאחוזתכם והקשיתי דלפי מה שהבין הראב"ד פ"א מביהב"ח הל' ט' בדעת רמב"ם שלא היה שום עץ במקדש אפי' אינו בולט דאם לא כן מה הקשה מלשכת העץ שמא לא היה בולט וע"ש בכ"מ לחד תי' דלשכת עץ היו מניחים בה עץ והבימה לא היתה קבועה בבנין א"כ למה לי קרא למעט מקדש מטומאת נגעים הא בפי"ב דנגעים מ"ב מבואר דבלא עץ אין שום בית מטמא בנגעים ובע"כ שהיה בו עץ וידעתי שי"ל בזה וכתבתיו דרך הערה: סימן יא להרב הה"ג וכו' שלמה מעהר נ"י אבד"ק בראיוליב במאלדר. מכתבו מגלה עפה הגיעני ובדבר המעשה הנוראה שנטבע השו"ב מק' מאטישיען ושמו ר' אלטר אברהם יהודא ב"ר הירש ליב בשעה שרחץ ביום ה' בבקר בשעה ז' בנהר דונא עם עוד אנשים ר' משה בר"ש ור' ליב בר"ח ובא ערל אחד ולקח את השו"ב והטביע אותו ג"פ ותלשו מאתו והשליכו אל העומק ופעם א' עלה השו"ב והוציא ראשו וצווח יודין ראטיוועט מיך וחזר ונפל וחזר ועלה והוציא ראשו אבל לא יכול עוד לדבר ואחר זה חזר ועלה ב"פ והוציא ראשו ובפעם ה' הוציא רק מקצת ידיו והמים האט זיך גיגארגילט אין איהם ואח"ז בא השופט והשליך אזור אליו והשו"ב לא יכול עוד לאחוז בו ונפל לעומק המים והשופט רץ עם ספינה קטנה לשם וחפש ולא מצאו ואח"ז עמדנו עוד שעה ומחצה וחפשו אותו עם האקענס ולא מצאוהו והלכו משם בערך חצי שעה ט' והשופט העמיד אנשי חיל הצבא סביב הנהר לשמור אם יעלה על המים עד יום ש"ק וגם שכרנו ערלים לחפשו ובליל מוצאי ש"ק בשעה ט' מצאוהו ע"י שעלה למעלה סמוך למקום שנטבע רק להלאה בערך נו"ן אמה והלכנו תיכף אל הדונא ומצאנוהו מונח במים עם הפנים למטה והפכנוהו והיה בלא שום שינוי אפי' כחוט השערה והכרנוהו בטב"ע בצורת פניו וחוטמו ומצחו ועיניו ממש כמו שהיה בחייו ואח"ז באו כל אנשי העיר שלא ראו הטביעה וכולם פה אחד הכירוהו בטב"ע ואמרו בתו"ע שלא היה שום שינוי בצורתו אפי' כחוט השערה והגידו בעת שראוהו כי הוא הוא השו"ב ר' אלטר עכת"ד השאלה: והנה רו"מ הביא מחלוקת הרי"ף והרא"ש אם בשני עדים שייך לומר שאומרים בדדמי דלהרי"ף גם בשנים אמרי' כן וא"כ אם נצרף חומרת הרא"ש דמי שראה הטביעה א"י להעיד בטב"ע וכמ"ש הרמ"א סי' י"ז סכ"ח ולשיטת רש"ל ודרישה וב"ש גם מי שידע מהטביעה א"י להעיד א"כ בנ"ד בטל כל העדות והביא מדברי נו"ב מ"ק סי' מ"ג בדין אם יש לצרף ב' החומרות יחד והאריך בזה. הנה טרם יהיה כל שיח אבאר מה שעלה בלבי דבר נחמד בס"ד ליישב דברי הרי"ף הנ"ל ממה שתמה עליו הרא"ש מש"ס דיבמות (דף קט"ו ע"א) בהא דאיבע"ל ע"א במלחמה מהו אי נימא דטעמא משום דעל"ג וה"נ לא משקר או משום דדייקא וכו' ת"ש מעשה בשני ת"ח שהיו באים עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה והשיא רבי נשותיהן ע"פ נשים והא מים כמלחמה דמי ונשים אפי' מאה כע"א דמיין וקתני השיא ותסברא משאל"ס נינהו ואשתו אסורה אלא היכי דמי דאמרו אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרו סימנין דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנים ולשי' הרי"ף למ"ל להש"ס להא דנשים אפי' מאה כחד דמיין הרי אפי' בתרי חיישינן לדדמי ע"ש: ונראה דהנה בגוף ד' הש"ס לכאורה תמוה מאוד מעיקרא מאי ס"ד דהש"ס אטו לא ידע דמשאל"ס לא תנשא ומשנה וברייתא ארוכה היא לקמן (קכ"א ע"א) ורבי גופיה אמר התם כמה גדולים ד"ח שאמרו משאל"ס אשתו אסורה ואי נימא דהוי סד"א דמיירי במשיל"ס קשה מדברי הרא"ש שכתב דבמים שיש להם סוף ליכא חשש בדדמי והא להס"ד דהש"ס הוי ס"ל דאיכא חשש בדדמי גם במשיל"ס וע' שו"ת משיב כהלכה חא"ע סי' ה' בזה: ונראה דהא לקמן (קכ"א שם) אמר ר"א הא דאמרו משאל"ס אסורה ה"מ באינש דעלמא אבל צ"מ לא אם איתא דסליק קלא אית ליה ומסיק הש"ס לא היא ל"ש אינש דעלמא ול"ש צ"מ דיעבד אין לכתחלה לא ובתוס' ד"ה ולא היא וכו' דאע"ג דקלא אית ליה ברובייהו דצ"מ מ"מ לא חיישי' לאותו רוב ולא תנשא ע"ש ומזה הוכיחו הפוסקים דגם בתרי רובי לא תנשא דהא בכל משאל"ס אסור רק משום דהוי מיעוט המצוי או משום חומר א"א עיין תוס' יבמות (ל"ו) ורא"ש ודף קי"ט וברא"ש שם ובחולין (י"ב) דיש סתירות בטעם הדבר ועכ"פ בצ"מ הרי איכא עוד רובא דקלא אית להו ואפ"ה אסור וע' ישוע"י סימן י"ז סקל"ט שדחה בזה דברי הבי"ע ע"ש ובאמת שהבי"ע בעצמו העיר בזה ונדחק ליישבו ועמ"ש בחיבורי דע"ת סימן ט"ו סקל"ד באורך בזה וא"כ הפשטן כאן היה סבר דכיון דהך מעשה היה בשני ת"ח וגבי צ"מ רובייהו אי סלקי קלא אית להו לכן הוי סד"א דל"ש בהו דין משאל"ס והש"ס דחי ותסברא וכו' דהא למסקנא